חינוך להאמין בניסים

במה לדיון בנושאים אקטואליים העולים על שולחן מלכים, במבט תורני
כללי הפורום
פורום אקטואליה נועד לתת מענה לנושאים העולים בפורום מעת לעת, ואינם נושאים תורניים מובהקים
מעתה אין לפתוח אשכולות בנושאי חינוך, גיור, ושאר נושאים מעין אלו, אלא כאן
הפורום פועל כרגע במתכונת הרצה, וכדאיות קיומו נבחנת. נא לשמור על רמתו הגבוהה של הפורום.

אסור בתכלית האיסור לפתוח אשכולות או לכתוב הודעות שיש בהם כדי לבוא לזלזול בגדולי תורה או בציבורים שונים
אשכולות שכאלו יימחקו, והפותח או המגיב יורחק מהפורום

פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 29 אוגוסט 2019, 20:44

מבקש אמת כתב:
29 אוגוסט 2019, 20:11
יעקב שלם כתב:
29 אוגוסט 2019, 19:33
יש כאן נושא חדש שצריך לפתוח עליו אשכול נפרד
והוא החינוך לצפות לנס
בציבור החרדי מחנכים מאוד לצפות לנס הייתה מחלה והיא נעלמה אחד הלך לכותל להתפלל על פרנסה ומישהו דפק על הגב שלו והביא לו כל צרכיו
ברור שניסים קורים כל הזמן "ועל ניסיך שבכל יום" השאלה אבל האם \ה דרך לחנך לצפות לזה

וכדרכי אמחיש
יש לי חבר שהיה לו עיתון
יום אחד המזכירה כתבה בטעות על דירה ברמות במקום מיליון ש"ח ---מאה אלף
סה"כ השמיטה אפס אחד...

המוכר קיבל מבול של טלפונים כל המתקשרים העדיפו לחשוב שהנה הם מגיעים להזדמנות חייהם

באותה תקופה התפרסם סיפור אמיתי
בעיתון חילוני התפרסמה מודעה על רכב יוקרתי ב5000 ש"ח
ואף אחד לא התקשר כולם הבינו שזו טעות

האמת שזה לא הייתה טעות
(על פי צו בית משפט היורש היה אמור למכור את הרכב ולתת את הכסף למישהו לאחד הקרובים שלו שהיה שנוא עליו אז הוא העדיף למכור את זה כך להפסיד את אותו אחד..)

שני סיפורים אמיתיים

מה ההבדל
אותו בעל עיתון טען לי שאצלינו מחנכים לצפות לניסים

האם זה הדרך ??

איני יודע



אם חכמינו חייבו את האדם להשתדל לפרנסתו ולבריאותו, כנראה שאין סומכין על הנס, הלא כן?

הבעיה הגדולה בחינוך הזה הוא, שאכן אנחנו מאמינים בניסים, ויודעים שהקב"ה יכול לשדד מערכות הטבע ולפעול כרצונו. השאלה היא כמה סיכויים יש שהנס יקרה.
תמיד מספרים על אדם שהיה שקוע בחובות עצומים, ופתאום הגיע איזה גביר מאמריקה (מעניין למה הגביר תמיד גר באמריקה. אולי בגלל ששם עובדים ולא סומכים על ניסים...) וכיסה לו את כל החובות. או על חולה אנוש שהרופאים התייאשו מחייו, ונעשה לו נס והבריא (אני מכיר אישית מקרים כאלו!). הבעיה היא, ששוכחים לספר שעל כל אדם כזה יש אלף אחרים שנזקקו לקבץ נדבות או שלקו בליבם כתוצאה מהלחץ של החובות, או שמתו תוך תקופה קצרה, בדיוק כמו התחזית הפסימית של הרופאים (גם את אלו אני מכיר לצערי...).

להשלמת הענין אעתיק את לשון הרשב"א בתשובה, ח"א סי' תיג: 

ולא עוד אלא שאסור להכנס בעניני הסכנות ולבטוח על הנס והוא אמר' שקיר נטוי מזכיר עון. ואמרו כל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ומותר לבטוח באדם והוא שלא יסור לבו מן השם. ואמרו ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו. אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה. וזה כולל כל עסקי בני האדם במלאכתם זולתי האנשים השלמים ושזכיותיהם מרובות. כמעשה דרבי חנינא בן דוסא עם הערוד שאמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד. ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. וכמעשה דרבי חנינא שהיתה אשה מחזרת ליטול עפר מתחת רגליו לכשפי'. ואמר לו שקולי אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד'). והקשו והא אמר מר למה נקראו שמן כשפים שמכחישים פמליא של מעלה. והשיבו שאני ר' חנינא דנפישן זכוותי'. ואפילו החסיד שבחסידים אין להם רשות לעשות במלאכתן דרך הבטחון רק כדרכו של עולם. שלא יאמר אדליק נרי במים או ביין ואסמוך על הנס. אף על פי שאמר במס' תענית (פ"ג דף כ"ה) הוא החסיד לבתו ששגגה בערב שבת ושמה בנר יין במקום שמן ונצטערה. אמר לה בתי אל תצטערי מי שאמ' לשמן וידליק הוא יאמר ליין וידליק. וכן מותר שיעשה אדם דבר קודם חול המקרה כדי שלא יחול או יאמר דבר או מקרא אחד אפילו מן התורה להגן. וזהו שאמרו בע"ז (דף י"ב ב') אי צחי לזדהר משברירי. ולימא הכי לנפשיה פלניא אמרה לך אימיך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי. ואמרינן בשבועות פרק ידיעות הטומאה (דף ט"ו ב') שיר של פגעים ובנבלים ובתופים ואומר (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי. ואומר (תהלים ג') מזמור לדוד ה' מה רבו וכו' לה' הישועה. ר' יהושע בן לוי מסדר להני קראי וגני. והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה? להגן שאני. וכן בחולין (כל הבשר דף ק') אמר אביי משמיה דרבה הא דלא משו מיא בתראי אארעא משום דרוח רעה שורה עליהן. ולא שקלי מידי מפתורא בדנקי' איניש כסא בידי' משום דקשי לרוח צרדה. ומר בר רב אשי קפיד אאסיתא ובכנא דתבלי דצריכי לסעודת'. ועוד שם רבים כיוצא באלו. ואין זה ממיעוט הבטחון דאדרבא אסור להשען על הנס.

כל זה ידוע. אמנם ראה גם מה שכתוב במס"י פרק ט' על המפסיד של הפחד ממאורעות הזמן.

ועיקר הדבר הוא רעיון המוזכר פעמים רבות בח"ח שכותב בדרך מוסר לאנשים שחושבים שאם יעשו דבר מסויים על פי הדין יפסידו ממון, וכותב שלא ייתכן שה' יפסיד למי שעושה מה שהוא מצווה עליו, וכי משום שמקיים מצוות המלך ייענש?
וידוע גם מה שאמר על מי שמחלל שבת ונראה לו שעל ידי זה פרנסותו בריוח, ואמר שהוא כמו מי שפותח עוד ברז בדוד, שאמנם בתחילה יש לו יותר מים אבל אחר כך נגמר מהר.

אכן נכון שצריך להיזהר מלומר כאילו תמיד יש ניסים וה' לא התחייב מעולם לתת לך מה שתרצה. פעמים זה לא לטובתך ופעמים לנסותך.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 29 אוגוסט 2019, 20:57

מבקש אמת כתב:
29 אוגוסט 2019, 20:11
השאלה היא כמה סיכויים יש שהנס יקרה.
מה מעניין אותנו סיכויים.
מעניין האם צריך להאמין שייתכן שיקרה הנס ולכן לא לעשות דברים מסויימים, או לומר שכעת אני "אנוס" שהרי אין לי כסף ואי אפשר לחיות כך.
מעניין גם האם זה נכלל בגדר "נס" שאין לסמוך עליו, או בגדר דרך טבעית שיותר אפשר לסמוך עליה. יש כעין זה לגבי ברכת שעשה לי נס.
אני חושב שאדם שקנה כרטיס של מפעל הפיס בגלל שלא רצה לעשות משהו אחר מחשש איסור, אינו סומך על נס, שהרי ייתכן שיזכה. אמנם יש לדון האם אין חשש איסור גם בקניית כרטיסים אלה, מלבד זאת ייתכן שהסיכוי לזכות שקול לסיכוי לקבל מתנה או למצוא מציאה וממילא אין צריך לעשות כלום.
אני חושב שבהרבה מקרים התשובה ברורה שלא צריך לעשות את אותם דברים, ובכל מקרה יש לשאול רב. ולטעון ש"אני לא מאמין לזה כי זה נדיר" אינה אלא קטנות אמנה.
הרי אמרו חז"ל שמי שיש לו אוכל להיום ואומר מה נואכל מחר הרי זה מקטני אמנה, ולא אמרו שאין לסמוך על הנס.

העניין הוא שצריך לחשוב בכל רגע מה מוטל עליו כעת ולא לדאוג מעתידות.


שמעיה
משתמש ותיק
הודעות: 1138
הצטרף: 26 יוני 2016, 13:39
נתן תודה: 244 פעמים
קיבל תודה: 262 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי שמעיה » 29 אוגוסט 2019, 21:24

יהודה1 כתב:
29 אוגוסט 2019, 20:44
כל זה ידוע. אמנם ראה גם מה שכתוב במס"י פרק ט' על המפסיד של הפחד ממאורעות הזמן.

ועיקר הדבר הוא רעיון המוזכר פעמים רבות בח"ח שכותב בדרך מוסר לאנשים שחושבים שאם יעשו דבר מסויים על פי הדין יפסידו ממון, וכותב שלא ייתכן שה' יפסיד למי שעושה מה שהוא מצווה עליו, וכי משום שמקיים מצוות המלך ייענש?
וידוע גם מה שאמר על מי שמחלל שבת ונראה לו שעל ידי זה פרנסותו בריוח, ואמר שהוא כמו מי שפותח עוד ברז בדוד, שאמנם בתחילה יש לו יותר מים אבל אחר כך נגמר מהר.

אכן נכון שצריך להיזהר מלומר כאילו תמיד יש ניסים וה' לא התחייב מעולם לתת לך מה שתרצה. פעמים זה לא לטובתך ופעמים לנסותך.

 אני חושב שהמילים שהדגשתי הם המפתח לעניין.


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 674
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 228 פעמים
קיבל תודה: 192 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יעקב שלם » 29 אוגוסט 2019, 21:40

שמעיה כתב:
29 אוגוסט 2019, 21:24
ועיקר הדבר הוא רעיון המוזכר פעמים רבות בח"ח שכותב בדרך מוסר לאנשים שחושבים שאם יעשו דבר מסויים על פי הדין יפסידו ממון, וכותב שלא ייתכן שה' יפסיד למי שעושה מה שהוא מצווה עליו, וכי משום שמקיים מצוות המלך ייענש?

אשמח למקור ברור

הרי חז"ל אמרו הפסד מצוה כנגד שכרה
ודאי שאדם בשלב זה עלול להפסיד ממצוות
בשקלול הסופי ודאי שהקב"ה לא מקפח שכרו וירויח אבל ודאי שצריך לותר בשביל מצוה

וכך בחז"ל המפורסם 
(יומא עב ב): במטותא מינייכו, לא תירתו תרתי גיהנום! [בבקשה מכם, אל תירשו גהינום פעמיים!] – להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנום במותכם; ובחייכם לא נהניתם מזה העולם מחמת טורח הלימוד, ובמותכם תאבדו מעלמא דאתי [מהעולם הבא].

 


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 674
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 228 פעמים
קיבל תודה: 192 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יעקב שלם » 29 אוגוסט 2019, 21:41

הכותרת לא מדוייקת

יותר מדוייק חינוך לצפות לניסים

להאמין כל יהודי מאמין


איטשע מאיר לורנץ
משתמש ותיק
הודעות: 248
הצטרף: 18 דצמבר 2017, 20:41
נתן תודה: 12 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איטשע מאיר לורנץ » 29 אוגוסט 2019, 22:09

תמהני על כך מאד

מעולם לא שמעתי על חינוך לצפות בפועל לניסים

אותי חינכו כי אכן הקב"ה יכול לשנות את הטבע ברצונו, אך לא שהוא עושה את זה

אני חושב שאדרבה הסיפורים הידועים עם אנשים שראו ישועות שלא כדרך הטבע משמשים בציבור שלנו כהיום בעיקר להוכיח שיהודי שהדברים לא היו נתונים בידיו והוא האמין ובטח בבוראו למרות שהניסיון היה קשה, ולבסוף נושע באופן פלאי, שזה דווקא מחזק את האמונה והביטחון האמיתי שצריך להיות ליהודי הכשר

(אני לא מדבר על סיפורי הסרק הריקים מתוכן, ומי שמספר סיפורי מעשיות המופיעים בכל מיני גליונות מפוקפקים (שמהיכרות קרובה לתחום, רובם הם בדיות, שלפעמים לאחר עיון קצר וחשבון מתמטי בשאר חלקי הסיפור, אפשר לראות מיד שהסיפור לא נכון) אז זה לא בעיה של חינוך לצפות לניסים אלא סתם לרחף בעולם הדמיון, ולפעמים סתם להתרגש, שמקורו לאו דווקא טהור, ויש לציין את העובדא כי פעם הביע אל האדמו"ר מסאטמאר יהודי וסיפר לו סיפור כל שהוא, ורבינו הפטיר בידו 'סתם באבע מעשיות' (סיפורי סבתא) היהודי נעלב מאד וחשב שהרבי אינו מאמינו (כידוע פקפוקו הגדול של הסאטמאר רבי במעשיות, נושא בפני עצמו) ואמר אני שמעתי את הסיפור איש מפי איש וציין את מקורותיו, נענה הרבי ואמר, אני לא התייחסתי לאמיתיתו של הסיפור, אלא על כך כי סיור שאין בו שום מסר טוב לסבתות)

אך אני חושב שהיום נפוץ ביותר בין המגידים הסיפור המפורסם על אותו יהודי שהגיע לכותל להתפלל אחרי ששמע מחבירו שעשיר פגש אותו בכותל ועזר לו כידוע וכמפורסם, ולכן אני לפחות לא מכיר חינוך שכזה ששם את כל מבטחו בניסים גלויים למעלה מדרך הטבע וכדו'


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1778
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 167 פעמים
קיבל תודה: 588 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 אוגוסט 2019, 22:10

יהודה1 כתב:
29 אוגוסט 2019, 20:57
מבקש אמת כתב:
29 אוגוסט 2019, 20:11
השאלה היא כמה סיכויים יש שהנס יקרה.
מה מעניין אותנו סיכויים.
מעניין האם צריך להאמין שייתכן שיקרה הנס ולכן לא לעשות דברים מסויימים, או לומר שכעת אני "אנוס" שהרי אין לי כסף ואי אפשר לחיות כך.
מעניין גם האם זה נכלל בגדר "נס" שאין לסמוך עליו, או בגדר דרך טבעית שיותר אפשר לסמוך עליה. יש כעין זה לגבי ברכת שעשה לי נס.
אני חושב שאדם שקנה כרטיס של מפעל הפיס בגלל שלא רצה לעשות משהו אחר מחשש איסור, אינו סומך על נס, שהרי ייתכן שיזכה. אמנם יש לדון האם אין חשש איסור גם בקניית כרטיסים אלה, מלבד זאת ייתכן שהסיכוי לזכות שקול לסיכוי לקבל מתנה או למצוא מציאה וממילא אין צריך לעשות כלום.
אני חושב שבהרבה מקרים התשובה ברורה שלא צריך לעשות את אותם דברים, ובכל מקרה יש לשאול רב. ולטעון ש"אני לא מאמין לזה כי זה נדיר" אינה אלא קטנות אמנה.
הרי אמרו חז"ל שמי שיש לו אוכל להיום ואומר מה נואכל מחר הרי זה מקטני אמנה, ולא אמרו שאין לסמוך על הנס.

העניין הוא שצריך לחשוב בכל רגע מה מוטל עליו כעת ולא לדאוג מעתידות.


נס היינו דבר שהסיכויים שיקרה הם קטנים. אי אפשר לבנות על משהו בעל סיכויים קטנים. אפשר בהחלט לקוות שזה יקרה, ויש חיוב להאמין שזה יכול לקרות, אבל לא לבנות על זה.

בנוגע ל"מה אוכל למחר", יש להקשות הלא חז"ל במס' קידושין חייבו ללמד את בנו אומנות, ואמרו בסוטה מד,א "לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח״כ ישא אשה", והרמב"ם (דעות ה,יא) כתב ביתר חריפות "אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה". ואם אמרו חכמים שיש לדאוג לפרנסה בעוד כמה שנים, כל שכן שיש לדאוג לפרנסה של מחר?

ואפשר ליישב בב' אופנים: או שכוונת הגמרא לגבי רגש הדאגה ולא לגבי המעשה, כלומר שבודאי שבפועל צריך לדאוג לעשות השתדלות שתהיה לו פרנסה לא רק למחר אלא גם לעתיד, אבל כיון שעושה את ההשתדלות המוטלת עליו אל לו לפחוד ולדאוג אלא לדעת שבסוף היום הכל תלוי ברצונו יתברך והוא דואג לטובתו (אם כי כמובן שאין זה מכריח שיהיה לו פרנסה, שהרי לפעמים הקב"ה מונע פרנסתו מסיבות שונות, אלא שהקב"ה יזמן לו הטוב עבורו, כמ"ש החזו"א). וכן נראה מדברי המאירי בסוטה מח,ב וז"ל: אף על פי שראוי לאדם להיותו חרוץ ומשתדל בעסקיו מ"מ תהא תורתו קבע ועסקיו עראי ויתלה עיקר בטחונו בהב"ה. דרך הערה אמרו מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה.

ובאופן אחר אפשר לומר שדברי רבי אליעזר שם שם מדברים על מי שנמצא במדרגת רשב"י, ומי שנוהג כדעת ר' ישמעאל יש לו חסרון בדרגתו. וכן כתב הגרי"א חבר וז"ל: 
מי שתורתו זכה ונקיה וירא שמים בכל כחו, בודאי הקב"ה מזמין לו פרנסתו בדרך נס אף אם לא יעסוק כלל בדרך ארץ, וכמו שהיה לישראל במדבר שנזונו בלחם מן השמים, כמו שנאמר "למען אנסנו הילך בתורתי" כו' וכתיב, "ויענך וירעבך כו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" כו' שלכך נתן צנצנת המן למשמרת אצל הארון, כדי לזכור זה ולעסוק בתורה לגמרי בלי שום פינות כלל לעסקי דרך ארץ ומלאכה. וזה מעלה גדולה שאין למעלה הימנה. אבל לא כל אדם זוכה לכך, שהרבה שאין יכולים להגיע למדרגה זו מצד שאין בטחונם שלם עמו יתברך, וכפי שיעור הבטחון ואמונה של האדם בו יתברך, כך הוא הנהגתו יתברך עם האדם. אבל מי שבטחונו שלם עמו יתברך, באמת יכול להגיע למדרגה זו שלא יצטרך לשום עסק, שלכן נאסר להם במדבר להותיר מן המן למחרתו, וכמו שאמרו חז"ל כל מי שיש לו מזון סעודה אחת, ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה, שאז היו כל ישראל מתנהגים במדרגה כדעת רבי שמעון בר יוחאי, ולכן אמרו שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן... ולכן תנא קמא דמתניתין דמדבר בכל אדם שאין מגיע למדרגה זו שיהא בטחונו שלם כראוי, וזה אינו יכול להגיע למדרגה זו שיתנהג בהנהגה הנפלאה הזאת, ולכן צריך ללמוד אומנות להתפרנס בה, כדי שיהיה תורתו קבע ומלאכתו ארעי, וע"י זה לא יצטרך להתבטל מלימודו.


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 674
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 228 פעמים
קיבל תודה: 192 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יעקב שלם » 29 אוגוסט 2019, 22:18

איטשע מאיר לורנץ כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:09
מעולם לא שמעתי על חינוך לצפות בפועל לניסים

איטשע מאיר לורנץ כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:09
אך אני חושב שהיום נפוץ ביותר בין המגידים הסיפור המפורסם על אותו יהודי שהגיע לכותל להתפלל אחרי ששמע מחבירו שעשיר פגש אותו בכותל ועזר לו כידוע וכמפורסם, ו

תחילת דבריך סותרים את סוף דבריך
אתה לא מכיר חינוך כזה אבל כל הדיבורים בין ע"י מגידים משגיחים ועלונים משדרים כך ע"ג השטח מעליו ומתחתיו
(אמר מישהו שאחרי דור הגאונים ראשונים ואחרונים נוצר דור העלונים.... ובשטח זה מה שמחנך את הדור )

וע"כ בדיוק נפתח האשכול לברר את הבלבול שנוצר בנושא זה


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1778
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 167 פעמים
קיבל תודה: 588 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 אוגוסט 2019, 22:23

איטשע מאיר לורנץ כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:09
תמהני על כך מאד

מעולם לא שמעתי על חינוך לצפות בפועל לניסים

אותי חינכו כי אכן הקב"ה יכול לשנות את הטבע ברצונו, אך לא שהוא עושה את זה

אני חושב שאדרבה הסיפורים הידועים עם אנשים שראו ישועות שלא כדרך הטבע משמשים בציבור שלנו כהיום בעיקר להוכיח שיהודי שהדברים לא היו נתונים בידיו והוא האמין ובטח בבוראו למרות שהניסיון היה קשה, ולבסוף נושע באופן פלאי, שזה דווקא מחזק את האמונה והביטחון האמיתי שצריך להיות ליהודי הכשר

(אני לא מדבר על סיפורי הסרק הריקים מתוכן, ומי שמספר סיפורי מעשיות המופיעים בכל מיני גליונות מפוקפקים (שמהיכרות קרובה לתחום, רובם הם בדיות, שלפעמים לאחר עיון קצר וחשבון מתמטי בשאר חלקי הסיפור, אפשר לראות מיד שהסיפור לא נכון) אז זה לא בעיה של חינוך לצפות לניסים אלא סתם לרחף בעולם הדמיון, ולפעמים סתם להתרגש, שמקורו לאו דווקא טהור, ויש לציין את העובדא כי פעם הביע אל האדמו"ר מסאטמאר יהודי וסיפר לו סיפור כל שהוא, ורבינו הפטיר בידו 'סתם באבע מעשיות' (סיפורי סבתא) היהודי נעלב מאד וחשב שהרבי אינו מאמינו (כידוע פקפוקו הגדול של הסאטמאר רבי במעשיות, נושא בפני עצמו) ואמר אני שמעתי את הסיפור איש מפי איש וציין את מקורותיו, נענה הרבי ואמר, אני לא התייחסתי לאמיתיתו של הסיפור, אלא על כך כי סיור שאין בו שום מסר טוב לסבתות)

אך אני חושב שהיום נפוץ ביותר בין המגידים הסיפור המפורסם על אותו יהודי שהגיע לכותל להתפלל אחרי ששמע מחבירו שעשיר פגש אותו בכותל ועזר לו כידוע וכמפורסם, ולכן אני לפחות לא מכיר חינוך שכזה ששם את כל מבטחו בניסים גלויים למעלה מדרך הטבע וכדו'


אכן הינך צודק למאד שבעצם הלקח מהסיפורים הללו לראות שהכל בידיו יתברך, אבל לא לבנות על תקוות שסיכוייהם להתממש קלושים ביותר. למעשה מריבוי הסיפורים העצום ובלי פרשנות נאותה הרבה לומדים מהסיפורים לחיות בעולם הדמיון, בפרט בעניני כספים, ואת התוצאות אפשר לראות בהרבה השקעות מפוקפקות שנפוצות בציבור שלנו הרבה יותר מבציבורים אחרים עם רמת משכל דומה.

בנוגע לריאליות המפוכחת של הסאטמר רב, ידוע אמרתו שכל הסגולות לפרנסה כוחן יפה עד השעה שמונה בבוקר, אבל בשעה שמונה צריך ללכת לעבודה (ושמעתי שאחד מאנשי ירושלים היקרים אמר שדבריו לא נאמרו אלא לאנשי אמריקה בלבד, אבל אנשי ירושלים יכולים לסמוך על הסגולות גם אחר השעה שמונה...)
 


איטשע מאיר לורנץ
משתמש ותיק
הודעות: 248
הצטרף: 18 דצמבר 2017, 20:41
נתן תודה: 12 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איטשע מאיר לורנץ » 29 אוגוסט 2019, 22:30

אני חושב שהסיפור נולד בדוגמה קיצונית על אנשי אי אמנה שמדמיינים את עצמם מאמינים, אך לא כמשהו שנלקח מהמציאות מחיי היום יום

כי כך הוא דרכם של מגידים לתת תמונת מראה קיצונית כדי שנבין את הלקח ונפנים מהי האמונה האמיתית, והוא כדוגמת המשלים על אותו טיפש שנתנה לו שעה אחת באוצר המלך לצבור אבנים טובות ומרגליות והוא ניצל את הזמן לשינה על שקו וכו' גם שם הסיפור הוא לא במציאות אלא לתת דוגמה קיצונית, כך דעתי

אני דיברתי על דרך חינוך שאומרת לצפות לניסים, את זה עוד לא מצאתי
ואם תתווכח אתי, לא אוכל להכחיש אותך כי אינני מכיר עדיין את כל כלל ישראל

אבל בעולם של היום, לך תדע...


איטשע מאיר לורנץ
משתמש ותיק
הודעות: 248
הצטרף: 18 דצמבר 2017, 20:41
נתן תודה: 12 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איטשע מאיר לורנץ » 29 אוגוסט 2019, 22:36

לגבי כל סיפורי העוקצנות ודומיהם, את זה כבר אני מכיר לדאבוני מקרוב, מחברים ומכרים, ואני יכול להבטיח לך שמקורו איננו באמונה כלל וכלל, אפילו לא במחשבותיהם של המשקיעים האידיוטים (למרות שדי פעם הם מפטירים בעשרת השם וכיו"ב, הם כמעט ולא מזכירים אותו, תבדוק ותראה) אלא מקורו בעצלנות מובהקת של אנשים שחושבים שיש מציאות כזאת לשבת בבית על הספה רגל על רגל, והכסף זורם לך בחשבון הבנק, זוהי תחושת ברק נוצץ ודמיון מסמא עיניים, שאני חושב שאי אפשר כבר להאשים את הנוכלים, כי במצבים מסוימים השוטה שמאבד מה ש(הגמ"ח) נותן לו, כמעט מתחנן שהוא ישכנע אותו שהוא הולך להיות דן גרטלר מס' 2 בהשקעה האפסית שלו

קודם כל יש וגם יש סיפורים כאלו גם אצל אחינו התועים כפי שמתפרסם מדי פעם, אך גם אם יש סיפורי נוכלות בעיקר בציבור החרדי, זה שוב מגיע מחוסר חינוך שצריך לעבוד, שיתכן ונובע ממקומות טובים, ערך לימוד התורה וכו'
אך ברור שאיננו קשור לאמונות, לא טפלות ולא חשש אמיתית


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 674
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 228 פעמים
קיבל תודה: 192 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יעקב שלם » 29 אוגוסט 2019, 22:37

הרב'ס בחיידר צריכים לספר סיפורים לילדים וזה הסיפורים שהם מספרים להם
וכך מגדלים דור של "בורים ברשות התורה"


איטשע מאיר לורנץ
משתמש ותיק
הודעות: 248
הצטרף: 18 דצמבר 2017, 20:41
נתן תודה: 12 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איטשע מאיר לורנץ » 29 אוגוסט 2019, 22:50

סיפר הרבי מסאטמאר שפעם בנערותו שהה בתחנת הרכבת
וראה יהודי מסתובב אחוז שרעפים הלוך ושוב הלוך ושוב

ואחר כך הגיע אליו וסיפר לו סיפור נורא

כאשר גמר את הסיפור שאל אותו
אתה יודע מתי הסיפור היה ??
כאשר הסתובבת כאן מקודם


איש ווילנא
משתמש ותיק
הודעות: 794
הצטרף: 18 יוני 2019, 20:04
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 173 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איש ווילנא » 29 אוגוסט 2019, 22:53

איטשע מאיר לורנץ כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:36
לגבי כל סיפורי העוקצנות ודומיהם, את זה כבר אני מכיר לדאבוני מקרוב, מחברים ומכרים, ואני יכול להבטיח לך שמקורו איננו באמונה כלל וכלל, אפילו לא במחשבותיהם של המשקיעים האידיוטים (למרות שדי פעם הם מפטירים בעשרת השם וכיו"ב, הם כמעט ולא מזכירים אותו, תבדוק ותראה) אלא מקורו בעצלנות מובהקת של אנשים שחושבים שיש מציאות כזאת לשבת בבית על הספה רגל על רגל, והכסף זורם לך בחשבון הבנק, זוהי תחושת ברק נוצץ ודמיון מסמא עיניים, שאני חושב שאי אפשר כבר להאשים את הנוכלים, כי במצבים מסוימים השוטה שמאבד מה ש(הגמ"ח) נותן לו, כמעט מתחנן שהוא ישכנע אותו שהוא הולך להיות דן גרטלר מס' 2 בהשקעה האפסית שלו

קודם כל יש וגם יש סיפורים כאלו גם אצל אחינו התועים כפי שמתפרסם מדי פעם, אך גם אם יש סיפורי נוכלות בעיקר בציבור החרדי, זה שוב מגיע מחוסר חינוך שצריך לעבוד, שיתכן ונובע ממקומות טובים, ערך לימוד התורה וכו'
אך ברור שאיננו קשור לאמונות, לא טפלות ולא חשש אמיתית

זה בעיקר מגיע מכך שבציבור שלנו יש אימון באנשים
וצריך לדעת שישנם תחומים שלא נותנים בהם אימון


כרם
משתמש ותיק
הודעות: 346
הצטרף: 13 ספטמבר 2017, 15:52
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 110 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי כרם » 29 אוגוסט 2019, 22:58

סיפורי הדמיונות, על אירועים שהתפתחו באופן דרמטי והביאו לסוף בלתי נצפה מראש, הם חומר הקריאה של הנוער. סופרים וסופרות משחיזים את הקולמוסים ולבסוף כורתים יערות שלמים בשביל ליצר את הניר הממלא את ארסנל הספרים בסיפורת.
זה לא מיוחד לצבור החרדי, סופרי ההרפתקאות מפטמים את מוחות הנוער הרבה שנים גם בין אומות העולם (עד להופעת המדיה המקפצת, שהפסיקו לקרוא באות מתה והחלו לצפות בסרטים...)
אלא שבצבור החרדי מלבישים גם איצטלא של השגחה פרטית, וכל הזיות הסיפורים מקבלים גיור לחומרא של אמונה, וכך יוצא שבילוי הזמן בספרות הנבובה הזו מעוות את ראיית המציאות של הדור הבולע את הספרים האלו.


איטשע מאיר לורנץ
משתמש ותיק
הודעות: 248
הצטרף: 18 דצמבר 2017, 20:41
נתן תודה: 12 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איטשע מאיר לורנץ » 29 אוגוסט 2019, 23:04

כרם כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:58
סיפורי הדמיונות, על אירועים שהתפתחו באופן דרמטי והביאו לסוף בלתי נצפה מראש, הם חומר הקריאה של הנוער. סופרים וסופרות משחיזים את הקולמוסים ולבסוף כורתים יערות שלמים בשביל ליצר את הניר הממלא את ארסנל הספרים בסיפורת.
זה לא מיוחד לצבור החרדי, סופרי ההרפתקאות מפטמים את מוחות הנוער הרבה שנים גם בין אומות העולם (עד להופעת המדיה המקפצת, שהפסיקו לקרוא באות מתה והחלו לצפות בסרטים...)
אלא שבצבור החרדי מלבישים גם איצטלא של השגחה פרטית, וכל הזיות הסיפורים מקבלים גיור לחומרא של אמונה, וכך יוצא שבילוי הזמן בספרות הנבובה הזו מעוות את ראיית המציאות של הדור הבולע את הספרים האלו.
לפעמים אפילו השגחה פרטים אין 

אלא מגיירים את כפיר לאריה ואת רונית לדבורה 

וזהו יש לך סיפור יהודי אוטנתי 

כפי שהראה לי מאן דהוא ונחרדתי


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 30 אוגוסט 2019, 10:31

מבקש אמת כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:10
נס היינו דבר שהסיכויים שיקרה הם קטנים
עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן רי"ח ס"ט ובמ"ב שם.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 30 אוגוסט 2019, 10:36

יעקב שלם כתב:
29 אוגוסט 2019, 21:40
שמעיה כתב:
29 אוגוסט 2019, 21:24
ועיקר הדבר הוא רעיון המוזכר פעמים רבות בח"ח שכותב בדרך מוסר לאנשים שחושבים שאם יעשו דבר מסויים על פי הדין יפסידו ממון, וכותב שלא ייתכן שה' יפסיד למי שעושה מה שהוא מצווה עליו, וכי משום שמקיים מצוות המלך ייענש?

אשמח למקור ברור

הרי חז"ל אמרו הפסד מצוה כנגד שכרה
ודאי שאדם בשלב זה עלול להפסיד ממצוות
בשקלול הסופי ודאי שהקב"ה לא מקפח שכרו וירויח אבל ודאי שצריך לותר בשביל מצוה

וכך בחז"ל המפורסם 
(יומא עב ב): במטותא מינייכו, לא תירתו תרתי גיהנום! [בבקשה מכם, אל תירשו גהינום פעמיים!] – להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנום במותכם; ובחייכם לא נהניתם מזה העולם מחמת טורח הלימוד, ובמותכם תאבדו מעלמא דאתי [מהעולם הבא].


הציטוט הוא ממני. אלא ששמעיה ציטט אותו אחרי. 

אני לא זוכר כעת את המקור הברור, אבל זה נמצא בספרי הח"ח בכמה מקומות. חיפשתי אתמול בשמירת הלשון שער התורה ולא מצאתי אם כי נראה לי שזה כן נמצא שם.
לא כל הספרים נגישים לי כשאני נמצא ליד מחשב, וגם לא תמיד אני יכול לעשות העתק הדבק.

מה שהבאת מחז"ל הרי הכוונה שמי שלומד ללא יראת שמים, התורה לא משיגה את מטרתה ולכן מפסיד. וידוע המשל של המגיד מדובנא על "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". 
אבל אני דיברתי שלא לבטל לגמרי דבר רק בגלל שיש מרחיבים אותו בטעות.
לא אמרתי שצריך להאמין שתמיד יש ניסים. אלא שלא לראות את זה כדבר משולל המציאות.
למעשה מי שבוטח בה' אני לא רואה אצלו אפילו הו"א לחשוב שה' לא יוכל לסייע לו בכל מה שצריך בין בדרך פשוטה ובין בדרך שהוא לא יודע איך היא תהיה ונחשבת לנס.
 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 31 אוגוסט 2019, 22:42

שמירת הלשון שער התבונה פרק ט'
וְהִנֵּה זֶה דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל יְחַיְּבֵהוּ וַדַּאי, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְרַע מִן הָאָדָם מְזוֹנוֹ, שֶׁקָּבַע לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עֲבוּר שֶׁלֹּא רָצָה לְבַטֵּל הַזְּמַן הַקָּבוּעַ לוֹ לַתּוֹרָה? וַאֲפִלּוּ אִם אֵרַע לוֹ, שֶׁעַל יְדֵי קְבִיעַת עִתִּים שֶׁלּוֹ, נִסְבַּב לוֹ מְנִיעַת הָרֶוַח בְּיוֹם זֶה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִדְאַג מִזֶּה, כִּי הַרְבֵּה סִבּוֹת יֵשׁ לַמָּקוֹם, וְאִם לֹא בְּיוֹם זֶה, יִתֵּן לוֹ בְּיוֹם אַחֵר, וְיֵדַע לְנָכוֹן כִּי עַד כְּלוֹת זְמַן הַקָּבוּעַ לַטֶּרֶף שֶׁל שָׁנָה זוֹ, וְהוּא עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, בְּוַדַּאי מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנִּגְזַר לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְאֵין הַחֲרִיצוּת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּיוֹתֵר מוֹעִיל מְאוּמָה, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִתּוֹסֵף לוֹ מְאוּמָה עַל יְדֵי זֶה, שֶׁיַּעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַפְרִיעַ אֶת הָעֵת הַקְּבוּעָה לוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵן מִלִּתֵּן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה וְכַדּוֹמֶה. אִם לֹא מִי שֶׁכָּפַר לְגַמְרֵי בַּה' וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ, דְּעָלָיו כְּתִיב (דברים ז' י'): "וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ".


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 31 אוגוסט 2019, 22:43

יש לציין שבסוף הקטע חידוש מעניין.
שאדם שנגזר עליו שיתקיים בו "ומשלם לשונאיו וגו'" הוא יכול להרויח מעבירות ולהפסיד ממצוות (מסתמא כל זמן שלא ישוב בתשובה).


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 31 אוגוסט 2019, 23:29

איטשע מאיר לורנץ כתב:
29 אוגוסט 2019, 22:36
זה שוב מגיע מחוסר חינוך שצריך לעבוד, שיתכן ונובע ממקומות טובים, ערך לימוד התורה וכו'

בדרך כלל אלה שמתחנכים שצריכים לשבת בכולל וללמוד, לא מתפתים לכל מיני השקעות מפוקופקות.

זה מתחיל מאלה שחושבים שיהיו חכמים מחבריהם, הללו יושבים "בטלים" וסמוכים על מילגת הכולל ועבודות האישה, ואילו הוא החכם ישקיע בדבר שמרויח.
בנוסף חסר בציבור החרדי הידע על דרכי הרמאות למיניהם.


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 252
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 119 פעמים
קיבל תודה: 115 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי אסף » 01 ספטמבר 2019, 02:06

יש להבדיל בין סיפורי ניסים שלא כדרך הטבע, שאמורים להיות מסופרים כדבר שיכול להיות ברצות ה', ואינם קורים בדרך כלל כיון שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך הטבע (וככל שעובר הזמן אין גילויי מציאות על טבעית בתוך הטבע). ובין סיפורי השגחה פרטית של אלו שמתאזרים במידת הביטחון כראוי ומונהגים בתוך דרך הטבע ע"י צירופי מקרים שמי שרוצה מאמין שהגיעו מכוח מידת הביטחון, ומי שאינו רוצה אינו מאמין.

חלק מהחינוך לאמונה הינו להאמין שמי שלא נוקט בהשתדלות מסוימת בגלל שיש בה פגמים רוחניים, או מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה אינו מפסיד כלל. זה לא פוטר אותו מאחריות לפרנסת ביתו ואינו מתיר לסמוך על נס, אך מי שבתוך השיקולים שלו מכניס את השיקול הרוחני כעיקר, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בתוך הטבע. ואינני מתכוין לסיפורי עניות - כגון שהגיע תורם וכיסה פתאום את ההוצאות הדחופות או שלח את שולחן הסלון המשומש שלו ישירות לבית הנצרך וכיו"ב (שבאמת יש כאלו שזאת ההשגחה הפרטית שלהם), אלא להשגחה פרטית שהובטחה לאדם הבוטח בה' שיקבל די מחסורו ע"י פרנסה מכובדת כמש"כ הרמב"ם על מי שמוסר את עצמו ללימוד התורה -
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1778
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 167 פעמים
קיבל תודה: 588 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 01 ספטמבר 2019, 18:44

אסף כתב:
01 ספטמבר 2019, 02:06
יש להבדיל בין סיפורי ניסים שלא כדרך הטבע, שאמורים להיות מסופרים כדבר שיכול להיות ברצות ה', ואינם קורים בדרך כלל כיון שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך הטבע (וככל שעובר הזמן אין גילויי מציאות על טבעית בתוך הטבע). ובין סיפורי השגחה פרטית של אלו שמתאזרים במידת הביטחון כראוי ומונהגים בתוך דרך הטבע ע"י צירופי מקרים שמי שרוצה מאמין שהגיעו מכוח מידת הביטחון, ומי שאינו רוצה אינו מאמין.

חלק מהחינוך לאמונה הינו להאמין שמי שלא נוקט בהשתדלות מסוימת בגלל שיש בה פגמים רוחניים, או מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה אינו מפסיד כלל. זה לא פוטר אותו מאחריות לפרנסת ביתו ואינו מתיר לסמוך על נס, אך מי שבתוך השיקולים שלו מכניס את השיקול הרוחני כעיקר, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בתוך הטבע. ואינני מתכוין לסיפורי עניות - כגון שהגיע תורם וכיסה פתאום את ההוצאות הדחופות או שלח את שולחן הסלון המשומש שלו ישירות לבית הנצרך וכיו"ב (שבאמת יש כאלו שזאת ההשגחה הפרטית שלהם), אלא להשגחה פרטית שהובטחה לאדם הבוטח בה' שיקבל די מחסורו ע"י פרנסה מכובדת כמש"כ הרמב"ם על מי שמוסר את עצמו ללימוד התורה -
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".

כעקרון הדברים נכונים, אבל אוסיף שתי הסתייגויות:

א. דברי הרמב"ם רק אמורים למי שבאמת עומד בתנאים שהציב - "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". למיטב הבנתי מדובר בדרגה גבוהה שלא רבים הם העומדים בה.

ב. ההבנה מהרמב"ם שמי שעוסק בתורה אין לו בעיות פרנסה ואינו צריך להשתדל היא מיתוס של דרשנים ואינה נכונה כלל. הרמב"ם כותב שהקב"ה יספק את צרכי מי שתורתו אומנותו כמו שסיפק לשבט לוי, והנה בשבט לוי מצינו ב' דברים: א) הוצרכו לטרוח לחזר על הגרנות כדי לאסוף את התרומה והמעשרות ולא שלח להם הקב"ה פרנסתם הביתה. ב) היו יותר עניים משאר ישראל, כמו שכתבו התוס' ביבמות פו,ב "דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות".

נמצא שאין שום ערובה שלומדי התורה יקבלו את הכסף ישירות הביתה מבלי עמל וטרחה, וגם אין ערובה שלא יחיו בעניות ודחקות אלא רק שיצליחו איכשהו לשרוד. מי שנמצא בדרגה שיכול לעמוד בתנאים אלו, אשריו ואשרי חלקו, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. אבל צריך לקחת את הנתונים בחשבון ולראות את המציאות בעיניים, ולא לשגות באשליות שווא.


שמעיה
משתמש ותיק
הודעות: 1138
הצטרף: 26 יוני 2016, 13:39
נתן תודה: 244 פעמים
קיבל תודה: 262 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי שמעיה » 01 ספטמבר 2019, 19:03

שמעתי פעם בשם אחד מגדולי הדור האחרון שאמר, שלפרמטרים של הרמב''ם נכנסים אחד או שניים בדור. וזה ברור לכל מי שאינו מתעקש אלא לומד את הרמב''ם כפי שהוא.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 09:20

מבקש אמת כתב:
01 ספטמבר 2019, 18:44
א. דברי הרמב"ם רק אמורים למי שבאמת עומד בתנאים שהציב - "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". למיטב הבנתי מדובר בדרגה גבוהה שלא רבים הם העומדים בה.
אני חושב שהביאור הלכה בסימן קנ"ו שהביא את דבריו לא סובר כך. למרות שבאמת צריך להבין איך זה מסתדר עם דברי הרמב"ם עצמו לגבי מה שכתב שגדולי ישראל עסקו במלאכות ולא רצו ליהנות מכתרה של תורה. (ובכסף משנה בהלכות תלמוד תורה דחה את ראיותיו).
לגבי ב. אכן מי שלא יכול להסתפק במה שצריך לו אלא שרוצה לחיות בהרווחה, יקשה עליו לפרוק מעליו עול החשבונות וכו', אבל לא נראה לי שזה קשה כל כך במקום שזו המסגרת.
סיפורים שמסופרים כדי לחזק אצל אנשים את התחושה ש"הכל יכול להיות" ולא ייבצרו דרכים לה' להעשיר או לתת לאדם את מה שהוא צריך. לדעתי הם ראויים, אלא שאדם צריך להיות חכם ולדעת שרק אם ינהג כמו שנדרש ממנו יזכה ולא שאוטמטית בגלל שהוא נמצא במסגרת כלשהי זה כבר מזכה אותו (אם כי זה שבוחר במסגרת זו יכול להיות סיבה לזכותו, ובלבד שיתכוון לשם שמים).


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 252
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 119 פעמים
קיבל תודה: 115 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי אסף » 02 ספטמבר 2019, 10:05

מבקש אמת כתב:
01 ספטמבר 2019, 18:44
אסף כתב:
01 ספטמבר 2019, 02:06
יש להבדיל בין סיפורי ניסים שלא כדרך הטבע, שאמורים להיות מסופרים כדבר שיכול להיות ברצות ה', ואינם קורים בדרך כלל כיון שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך הטבע (וככל שעובר הזמן אין גילויי מציאות על טבעית בתוך הטבע). ובין סיפורי השגחה פרטית של אלו שמתאזרים במידת הביטחון כראוי ומונהגים בתוך דרך הטבע ע"י צירופי מקרים שמי שרוצה מאמין שהגיעו מכוח מידת הביטחון, ומי שאינו רוצה אינו מאמין.

חלק מהחינוך לאמונה הינו להאמין שמי שלא נוקט בהשתדלות מסוימת בגלל שיש בה פגמים רוחניים, או מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה אינו מפסיד כלל. זה לא פוטר אותו מאחריות לפרנסת ביתו ואינו מתיר לסמוך על נס, אך מי שבתוך השיקולים שלו מכניס את השיקול הרוחני כעיקר, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בתוך הטבע. ואינני מתכוין לסיפורי עניות - כגון שהגיע תורם וכיסה פתאום את ההוצאות הדחופות או שלח את שולחן הסלון המשומש שלו ישירות לבית הנצרך וכיו"ב (שבאמת יש כאלו שזאת ההשגחה הפרטית שלהם), אלא להשגחה פרטית שהובטחה לאדם הבוטח בה' שיקבל די מחסורו ע"י פרנסה מכובדת כמש"כ הרמב"ם על מי שמוסר את עצמו ללימוד התורה -
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".

כעקרון הדברים נכונים, אבל אוסיף שתי הסתייגויות:

א. דברי הרמב"ם רק אמורים למי שבאמת עומד בתנאים שהציב - "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". למיטב הבנתי מדובר בדרגה גבוהה שלא רבים הם העומדים בה.

ב. ההבנה מהרמב"ם שמי שעוסק בתורה אין לו בעיות פרנסה ואינו צריך להשתדל היא מיתוס של דרשנים ואינה נכונה כלל. הרמב"ם כותב שהקב"ה יספק את צרכי מי שתורתו אומנותו כמו שסיפק לשבט לוי, והנה בשבט לוי מצינו ב' דברים: א) הוצרכו לטרוח לחזר על הגרנות כדי לאסוף את התרומה והמעשרות ולא שלח להם הקב"ה פרנסתם הביתה. ב) היו יותר עניים משאר ישראל, כמו שכתבו התוס' ביבמות פו,ב "דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות".

נמצא שאין שום ערובה שלומדי התורה יקבלו את הכסף ישירות הביתה מבלי עמל וטרחה, וגם אין ערובה שלא יחיו בעניות ודחקות אלא רק שיצליחו איכשהו לשרוד. מי שנמצא בדרגה שיכול לעמוד בתנאים אלו, אשריו ואשרי חלקו, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. אבל צריך לקחת את הנתונים בחשבון ולראות את המציאות בעיניים, ולא לשגות באשליות שווא.

גם בנושא כזה כדאי להרחיב את המבט ולראות שיש אלפי דרגות בקבלת עול תורה.

בוודאי שהרמב"ם התכוון לפסגת ההתמסרות, אך דבריו נכונים למי שמקבל עליו עול תורה בכל דרגה שהיא, כל אחד לפי דרגתו. 

אין ספק שקבלת עול תורה לא פוטרת מאחריות על הפרנסה ולא באה להפקיע את חיוב ההשתדלות שיש להשקיע בשביל הפרנסה, אבל לפי ערך ודרגת עול תורה שמקבל אדם על עצמו - כך הוא זוכה להשגחה פרטית שמסייעת לו בפרנסתו ומניחה לו לעסוק בתורה כשאיפתו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל שנגזר עליהם שלא לעסוק בתורה מחמת טרדות וכיו"ב ואינם מלמדים על הכלל). צריך לעסוק בהשתדלות וכמו כן מפורש ברמב"ם שמקבל כל אחד "דבר המספיק לו" ולא חיי עושר, אבל השגחה פרטית זו אינה מעשי ניסים ולא כולם נשענים על סיפורי ניסים של מענקים לא צפויים וכיו"ב אלא המצאת מקורות פרנסה כל אחד לפי רמת חייו הנצרכת לו.
ויעוין באחת מחוברות סדרת 'עין לא ראתה' שמביא מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל ועוד שפשוט שהנהגה והבטחה זו שייכת גם למי שלא עוסק בתורה י"ב שעות ביום.

ויש לעמוד על נקודות נוספות בנושא כאוב זה -
א. לעסוק בפרנסה זה לא איסור ועיקר הנושא הכללי צריך להיות ההישארות במסגרת של תורה, היינו חברה תורנית, שאיפות רוחניות, שיח ועיסוק בנושאים אלו כדבר עיקרי ועליון בחיים. המציאות מוכיחה שבדרך כלל רק כך אפשר לחיות חיים יהודיים אמיתיים בדורינו. המציאות לצערינו שכל מי ש"יצא לעבוד" באמת יורד מהרמה הרוחנית שלו, ולעתים פורק עול לגמרי (גם אם הוא עדיין מצביע למפלגה החרדית). מי שעוסק לפרנסתו בתוך המסגרת ולא "יוצא" לעבוד יכול לנהוג לפי מהלך רוחו וצרכיו, ולהישאר ברמה רוחנית נאותה.
ב. ישנם דברים שכרוכים ביציאה לעבודה שלרוב האנשים גורמים בהכרח לשינוי במערכת החשיבה היהודית והופכים אדם ירא שמים לפורק עול בתהליך קצר בלי שימת לב. לדוגמא - לימודי מקצוע באקדמיה ("חרדית" כמובן) תוך קבלת רוח האקדמיה והשקפת עולמה. שימוש בסמארטפון. כמי שמכיר מקרוב את אלו ש"יצאו", גלוי לעין ממש כיצד הכלים הללו משנים בצורה יסודית את המערכת. זהירות.
ג. לענ"ד הבעיות מתרכזות אצל צעירים שאינם מכירים מספיק את עצמם ואת דרכם בחיים, וחוששים רק מלצאת מהקונצנזוס החרדי, במקום להעמיד את השאיפה האישית שלהם בצורה ברורה, וללמוד איך ליישם את הדברים בדרך הנכונה בתוך המסגרת הנפלאה שבה אנו חיים.


שמעיה
משתמש ותיק
הודעות: 1138
הצטרף: 26 יוני 2016, 13:39
נתן תודה: 244 פעמים
קיבל תודה: 262 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי שמעיה » 02 ספטמבר 2019, 10:54

אסף כתב:
02 ספטמבר 2019, 10:05
מבקש אמת כתב:
01 ספטמבר 2019, 18:44
אסף כתב:
01 ספטמבר 2019, 02:06
יש להבדיל בין סיפורי ניסים שלא כדרך הטבע, שאמורים להיות מסופרים כדבר שיכול להיות ברצות ה', ואינם קורים בדרך כלל כיון שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך הטבע (וככל שעובר הזמן אין גילויי מציאות על טבעית בתוך הטבע). ובין סיפורי השגחה פרטית של אלו שמתאזרים במידת הביטחון כראוי ומונהגים בתוך דרך הטבע ע"י צירופי מקרים שמי שרוצה מאמין שהגיעו מכוח מידת הביטחון, ומי שאינו רוצה אינו מאמין.

חלק מהחינוך לאמונה הינו להאמין שמי שלא נוקט בהשתדלות מסוימת בגלל שיש בה פגמים רוחניים, או מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה אינו מפסיד כלל. זה לא פוטר אותו מאחריות לפרנסת ביתו ואינו מתיר לסמוך על נס, אך מי שבתוך השיקולים שלו מכניס את השיקול הרוחני כעיקר, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בתוך הטבע. ואינני מתכוין לסיפורי עניות - כגון שהגיע תורם וכיסה פתאום את ההוצאות הדחופות או שלח את שולחן הסלון המשומש שלו ישירות לבית הנצרך וכיו"ב (שבאמת יש כאלו שזאת ההשגחה הפרטית שלהם), אלא להשגחה פרטית שהובטחה לאדם הבוטח בה' שיקבל די מחסורו ע"י פרנסה מכובדת כמש"כ הרמב"ם על מי שמוסר את עצמו ללימוד התורה -
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".

כעקרון הדברים נכונים, אבל אוסיף שתי הסתייגויות:

א. דברי הרמב"ם רק אמורים למי שבאמת עומד בתנאים שהציב - "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". למיטב הבנתי מדובר בדרגה גבוהה שלא רבים הם העומדים בה.

ב. ההבנה מהרמב"ם שמי שעוסק בתורה אין לו בעיות פרנסה ואינו צריך להשתדל היא מיתוס של דרשנים ואינה נכונה כלל. הרמב"ם כותב שהקב"ה יספק את צרכי מי שתורתו אומנותו כמו שסיפק לשבט לוי, והנה בשבט לוי מצינו ב' דברים: א) הוצרכו לטרוח לחזר על הגרנות כדי לאסוף את התרומה והמעשרות ולא שלח להם הקב"ה פרנסתם הביתה. ב) היו יותר עניים משאר ישראל, כמו שכתבו התוס' ביבמות פו,ב "דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות".

נמצא שאין שום ערובה שלומדי התורה יקבלו את הכסף ישירות הביתה מבלי עמל וטרחה, וגם אין ערובה שלא יחיו בעניות ודחקות אלא רק שיצליחו איכשהו לשרוד. מי שנמצא בדרגה שיכול לעמוד בתנאים אלו, אשריו ואשרי חלקו, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. אבל צריך לקחת את הנתונים בחשבון ולראות את המציאות בעיניים, ולא לשגות באשליות שווא.

גם בנושא כזה כדאי להרחיב את המבט ולראות שיש אלפי דרגות בקבלת עול תורה.

בוודאי שהרמב"ם התכוון לפסגת ההתמסרות, אך דבריו נכונים למי שמקבל עליו עול תורה בכל דרגה שהיא, כל אחד לפי דרגתו. 

אין ספק שקבלת עול תורה לא פוטרת מאחריות על הפרנסה ולא באה להפקיע את חיוב ההשתדלות שיש להשקיע בשביל הפרנסה, אבל לפי ערך ודרגת עול תורה שמקבל אדם על עצמו - כך הוא זוכה להשגחה פרטית שמסייעת לו בפרנסתו ומניחה לו לעסוק בתורה כשאיפתו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל שנגזר עליהם שלא לעסוק בתורה מחמת טרדות וכיו"ב ואינם מלמדים על הכלל). צריך לעסוק בהשתדלות וכמו כן מפורש ברמב"ם שמקבל כל אחד "דבר המספיק לו" ולא חיי עושר, אבל השגחה פרטית זו אינה מעשי ניסים ולא כולם נשענים על סיפורי ניסים של מענקים לא צפויים וכיו"ב אלא המצאת מקורות פרנסה כל אחד לפי רמת חייו הנצרכת לו.
ויעוין באחת מחוברות סדרת 'עין לא ראתה' שמביא מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל ועוד שפשוט שהנהגה והבטחה זו שייכת גם למי שלא עוסק בתורה י"ב שעות ביום.

ויש לעמוד על נקודות נוספות בנושא כאוב זה -
א. לעסוק בפרנסה זה לא איסור ועיקר הנושא הכללי צריך להיות ההישארות במסגרת של תורה, היינו חברה תורנית, שאיפות רוחניות, שיח ועיסוק בנושאים אלו כדבר עיקרי ועליון בחיים. המציאות מוכיחה שבדרך כלל רק כך אפשר לחיות חיים יהודיים אמיתיים בדורינו. המציאות לצערינו שכל מי ש"יצא לעבוד" באמת יורד מהרמה הרוחנית שלו, ולעתים פורק עול לגמרי (גם אם הוא עדיין מצביע למפלגה החרדית). מי שעוסק לפרנסתו בתוך המסגרת ולא "יוצא" לעבוד יכול לנהוג לפי מהלך רוחו וצרכיו, ולהישאר ברמה רוחנית נאותה.
ב. ישנם דברים שכרוכים ביציאה לעבודה שלרוב האנשים גורמים בהכרח לשינוי במערכת החשיבה היהודית והופכים אדם ירא שמים לפורק עול בתהליך קצר בלי שימת לב. לדוגמא - לימודי מקצוע באקדמיה ("חרדית" כמובן) תוך קבלת רוח האקדמיה והשקפת עולמה. שימוש בסמארטפון. כמי שמכיר מקרוב את אלו ש"יצאו", גלוי לעין ממש כיצד הכלים הללו משנים בצורה יסודית את המערכת. זהירות.
ג. לענ"ד הבעיות מתרכזות אצל צעירים שאינם מכירים מספיק את עצמם ואת דרכם בחיים, וחוששים רק מלצאת מהקונצנזוס החרדי, במקום להעמיד את השאיפה האישית שלהם בצורה ברורה, וללמוד איך ליישם את הדברים בדרך הנכונה בתוך המסגרת הנפלאה שבה אנו חיים.
סליחה על הציניות.
כשאתה תקבל על עצמך לזון לפרנס ולכלכל את כל מי שלא הגיע לפסגת ההתמסרות - לחיי. אך אתה לא יכול להטיל התחייבויות כאלו על הקב''ה כשהוא לא אמר זאת מעולם, לא בעצמו ולא על ידי חכמי ישראל המקובלים כפוסקים על הכלל כולו.
יש ספק, וספק גדול. ואולי אף ברי נגדי, וכפי שהמציאות מוכיחה. (זה שיש ניסים, לא אומר שיש התחייבות כזאת, שכל אחד יכול לסמוך עליו מראש. ואין סומכים על הנס גם בבית המקדש כמבואר בכמה מקומות.)
גם אם פשוט להגראי''ל, איני יודע אם זה מחייב את הקב''ה.
 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 11:29

יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 09:20
אני חושב שהביאור הלכה בסימן קנ"ו שהביא את דבריו לא סובר כך.
כעת בדקתי שוב ולא ברור, כי נראה מדבריו שכן צריך מעלה בשביל זה. אמנם על מי שיש מי שיפרנסו לא ברור שנצרך לזה. ולשונו מגומגמת שכתב:
כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה [וזהו שאמרו בברכות ל"ו ע"ב הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן ר"ל דוקא הרבה] והקב"ה בודאי ימציא להם פרנסתם וכעין זה כתב הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטין ויובלות ולא שבט לוי בלבד וכו' עי"ש ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה בודאי לא שייך זה ויששכר וזבלון יוכיח
 אם כן בתחילה משמע שזה מדרגה רמה,אבל אחר כך כותב יששכר וזבולון יוכיח. ושם משמע שאין צריך אלא הסכמה מצד אחד ללמוד ומצד שני להחזיק את הלומד ולא צריך שום מדרגה.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 11:35

אציין גם ללשון המסילת ישרים בפרק כ"א
אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה הוא הבטחון, והוא שישליך יהבו על ה' לגמרי, כאשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכמו שאז"ל במאמריהם (ביצה טז, א): כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וגו', וכן אמרו (יומא לח, ב): אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, וכבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם, (בראשית ג, יט): בזעת אפך תאכל לחם, אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו.

על כן אמרו (ילקוט שמעוני דברים, רמז תתח): יכול אפילו יושב ובטל תלמוד לומר: בכל משלח ידך אשר תעשה, אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שהשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות, הוא מה שכתב דוד המלך ע"ה (תהלים עה, ז): כי לא ממוצא וממערב ולא וגו', כי אלהים שופט וגו' ושלמה המלך ע"ה אמר (משלי כג, ד): "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל". אלא הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים, עושים תורתן עיקר ומלאכתן תפלה, וזה וזה נתקיים בידם, כי כיון שעשה אדם קצת מלאכה משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו ולא להצטער על שום דבר עולמי, אז תשאר דעתו פנויה ולבו מוכן לחסידות האמיתי ולעבודה התמימה

כעת עדיין היצר יכול למצוא מקום ולטעון שדבר זה וזה לא נחשב כהשתדלות ויאמר "האם יכול אדם לומר שההשתדלות שלו היא לקפוץ כל יום?" אבל ברור שזה כל בר דעת צריך להבין בעצמו ואם לא ברור לו עליו לשאול את היודעים. (לא אנשי העסקים ברחוב שאינם מכירים כלל את דברי המס"י הנ"ל אלא ת"ח שיכול לשאול אותם).


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1778
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 167 פעמים
קיבל תודה: 588 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 02 ספטמבר 2019, 19:07

אסף כתב:
02 ספטמבר 2019, 10:05
מבקש אמת כתב:
01 ספטמבר 2019, 18:44
אסף כתב:
01 ספטמבר 2019, 02:06
יש להבדיל בין סיפורי ניסים שלא כדרך הטבע, שאמורים להיות מסופרים כדבר שיכול להיות ברצות ה', ואינם קורים בדרך כלל כיון שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך הטבע (וככל שעובר הזמן אין גילויי מציאות על טבעית בתוך הטבע). ובין סיפורי השגחה פרטית של אלו שמתאזרים במידת הביטחון כראוי ומונהגים בתוך דרך הטבע ע"י צירופי מקרים שמי שרוצה מאמין שהגיעו מכוח מידת הביטחון, ומי שאינו רוצה אינו מאמין.

חלק מהחינוך לאמונה הינו להאמין שמי שלא נוקט בהשתדלות מסוימת בגלל שיש בה פגמים רוחניים, או מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה אינו מפסיד כלל. זה לא פוטר אותו מאחריות לפרנסת ביתו ואינו מתיר לסמוך על נס, אך מי שבתוך השיקולים שלו מכניס את השיקול הרוחני כעיקר, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בתוך הטבע. ואינני מתכוין לסיפורי עניות - כגון שהגיע תורם וכיסה פתאום את ההוצאות הדחופות או שלח את שולחן הסלון המשומש שלו ישירות לבית הנצרך וכיו"ב (שבאמת יש כאלו שזאת ההשגחה הפרטית שלהם), אלא להשגחה פרטית שהובטחה לאדם הבוטח בה' שיקבל די מחסורו ע"י פרנסה מכובדת כמש"כ הרמב"ם על מי שמוסר את עצמו ללימוד התורה -
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".

כעקרון הדברים נכונים, אבל אוסיף שתי הסתייגויות:

א. דברי הרמב"ם רק אמורים למי שבאמת עומד בתנאים שהציב - "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". למיטב הבנתי מדובר בדרגה גבוהה שלא רבים הם העומדים בה.

ב. ההבנה מהרמב"ם שמי שעוסק בתורה אין לו בעיות פרנסה ואינו צריך להשתדל היא מיתוס של דרשנים ואינה נכונה כלל. הרמב"ם כותב שהקב"ה יספק את צרכי מי שתורתו אומנותו כמו שסיפק לשבט לוי, והנה בשבט לוי מצינו ב' דברים: א) הוצרכו לטרוח לחזר על הגרנות כדי לאסוף את התרומה והמעשרות ולא שלח להם הקב"ה פרנסתם הביתה. ב) היו יותר עניים משאר ישראל, כמו שכתבו התוס' ביבמות פו,ב "דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות".

נמצא שאין שום ערובה שלומדי התורה יקבלו את הכסף ישירות הביתה מבלי עמל וטרחה, וגם אין ערובה שלא יחיו בעניות ודחקות אלא רק שיצליחו איכשהו לשרוד. מי שנמצא בדרגה שיכול לעמוד בתנאים אלו, אשריו ואשרי חלקו, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. אבל צריך לקחת את הנתונים בחשבון ולראות את המציאות בעיניים, ולא לשגות באשליות שווא.


ויש לעמוד על נקודות נוספות בנושא כאוב זה -
א. לעסוק בפרנסה זה לא איסור ועיקר הנושא הכללי צריך להיות ההישארות במסגרת של תורה, היינו חברה תורנית, שאיפות רוחניות, שיח ועיסוק בנושאים אלו כדבר עיקרי ועליון בחיים. המציאות מוכיחה שבדרך כלל רק כך אפשר לחיות חיים יהודיים אמיתיים בדורינו. המציאות לצערינו שכל מי ש"יצא לעבוד" באמת יורד מהרמה הרוחנית שלו, ולעתים פורק עול לגמרי (גם אם הוא עדיין מצביע למפלגה החרדית). מי שעוסק לפרנסתו בתוך המסגרת ולא "יוצא" לעבוד יכול לנהוג לפי מהלך רוחו וצרכיו, ולהישאר ברמה רוחנית נאותה.
ב. ישנם דברים שכרוכים ביציאה לעבודה שלרוב האנשים גורמים בהכרח לשינוי במערכת החשיבה היהודית והופכים אדם ירא שמים לפורק עול בתהליך קצר בלי שימת לב. לדוגמא - לימודי מקצוע באקדמיה ("חרדית" כמובן) תוך קבלת רוח האקדמיה והשקפת עולמה. שימוש בסמארטפון. כמי שמכיר מקרוב את אלו ש"יצאו", גלוי לעין ממש כיצד הכלים הללו משנים בצורה יסודית את המערכת. זהירות.
ג. לענ"ד הבעיות מתרכזות אצל צעירים שאינם מכירים מספיק את עצמם ואת דרכם בחיים, וחוששים רק מלצאת מהקונצנזוס החרדי, במקום להעמיד את השאיפה האישית שלהם בצורה ברורה, וללמוד איך ליישם את הדברים בדרך הנכונה בתוך המסגרת הנפלאה שבה אנו חיים.
דברים אלו נכונים רק כתוצאה מהמוסכמה החברתית שכך צריך להיות, היינו שמי שהולך לעבוד נקרא "יוצא" לעבוד, כלומר יוצא מהמסגרת התורנית ונכנס לעולם החולין. בקהילות ובמקומות שאין מוסכמה כזו, המציאות אחרת, כפי שהנני מכיר מקרוב. 
מאידך, לא קל לשנות מוסכמות חברתיות, ולכן הפתרון אינו פשוט כמו שיש שחושבים.
 

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אח שלך | 0 אורחים