תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד ב
א. איך יתכן שטעו בזה עד אותו דור, הרי לא היו בגלות, ואיך טעו לומר שאסור לשבטים לבוא זה בזה?
ב. על שום מה היום טוב? וכי לפני שהותרו לבוא זה בזה לא היה להם עם מי להתחתן, הרי כל שבט מנה מליוני אנשים כמו שכתוב לגבי בית שמש: ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד
אז מה נפק"מ אם הותרו זה בזה או לא, על מה השמחה הגדולה?
וצריך ביאור:אלא חמשה עשר באב מאי היא? - אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
א. איך יתכן שטעו בזה עד אותו דור, הרי לא היו בגלות, ואיך טעו לומר שאסור לשבטים לבוא זה בזה?
ב. על שום מה היום טוב? וכי לפני שהותרו לבוא זה בזה לא היה להם עם מי להתחתן, הרי כל שבט מנה מליוני אנשים כמו שכתוב לגבי בית שמש: ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד
הרי ש50 אלף שמתו בבית שמש [בגלל ארון הברית] היו רק מרוח אחת אבל היו בבית שמש בכל הרוחות בסף הכל 200 אלף אנשים, וזו העיר הקטנה, ובכל הארץ היום 600 אלף ערים דהיינו אם כל עיר לפחות 200 אלף כפול 600 אלף אנחנו מגיעים ל120 מיליארד יהודים [יותר מפי 17 מכל האנושות שיש היום!!]אר"י מגבת ועד אנטיפריס ששים רבוא עיירות היו הקטנה שבהן היא היתה בית שמש דכתיב בה [שמואל א ו יט] ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' וגו' ואילו מרוח אחת היו אין את מבצע לה קניי לא נסייה אמר רבי חנינה קפצה לה ארץ ישראל.
אז מה נפק"מ אם הותרו זה בזה או לא, על מה השמחה הגדולה?