מקורות קדומים לאווירת האלול

תיובתא

משתמש ותיק
מהו המקור הקדום ביותר הידוע לאווירת האלול (חרדת הדין, פלצות וכדו') הנהוגה. אם אפשר נא לא להביא מקורות לכך שאלול הוא יום הדין וממילא יש להיחרד, אלא מקורות ישירים הנודעים לאווירה שקדמה ליום הדין.
תודה רבה למסייעים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
לא יודע אם זה קשור ממש, אבל דבר מענין שראיתי בדברי הר"ן (על הרי"ף ראש השנה) שם הוא מביא את מנהג ברצלונה שנהגו לקום בכ"ה באלול באשמורת הבוקר, אחד הטעמים מפני שהוא יום בריאת העולם והר"ן כותב שם לדחות המנהג. (קצת צ"ב למש"כ שנוהגים לקום בימים אלו באשמורות בלי קשר לאמירת סליחות, אחרי שהר"ן כתב לדחות מנהג ברצלונה בטענה שבריאת העולם בניסן ומה הועילה דחייתו לפי המנהג הנ"ל וצ"ב.)
נ.ב חרדת הדין ופלצות אלו מונחים שהשתמש מרנא האור ישראל, אולם מן הסתם בכל דור ודור החרדה היתה באה לידי ביטוי בצורה כזו או אחרת, למשל הספרדים שנוהגים לאמר סליחות מקדמת דנא בר"ח אלול, ודאי שהנלוה לזה היא גם חרדת הדין מלבד שאר טעמים המובאים בזה.
 

מ.רז

משתמש רגיל
המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ.רז אמר:
המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
זה חשוב איזה מקומות, שכן אתה מביא מקור של זוהר שהוא מתקופת התנאים. יש עוד מקורות בנושא מהתקופה הזו?
 

אוריאל

משתמש ותיק
מ.רז אמר:
המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
והובא באור החיים תחילת פרשת כי תצא.
 

ראובן

משתמש ותיק
ביסוד התשובה (או ספר היראה אינו לפני כעת) של רבינו יונה מזכירו אבל לא מפורש שם שכולם נוהגים כן.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
חפשתי קצת בספר היראה ויסוד התשובה ולעת עתה לא מצאתי שרבינו יונה מזכיר את מנהג ברצלונה הנ"ל. צריך לחפש עוד.
ובמנהג ברצלונה, מצאתי שהגר"א סי' תקפ"א סק"ח כותב שהמקור למנהג אשכנז שמתחילים לומר סליחות בשבוע שחל ר"ה ולא קודם, הוא על פי המנהג הנ"ל והטעם א"כ שלא נקבע לומר סליחות בתאריך קבוע בכל כ"ה אלול -ולא כפי המקובל שמתחלים במוצ"ש, מסביר הגר"א "לפי שכ"ה אלול אינו יום מוגבל בחרו ביום השבועי". ז"א כיון שיום כ"ה אלול אינו יום קבוע וכל שנה יוצא ביום אחר, לכך העדיפו יום ראשון בשבוע שבו נברא אז העולם.
ואילו המאירי (משיב נפש מאמר ב פ"א) כתב: והיא כוונתם על מאמר "דרשו ה' בהמצאו" (ר"ה י"ח א'), רוצה לומר בעת שהוא מיוחד להיותו נמצא מצד התעוררותם כמו שבארנו, לא שיחד זמן למי שיבקש את ה', ובדרש אמרו ז"ל על ענין היותו קרוב, שראוי לכל להשתדל קודם ראש השנה בהפצר תפלות ובהערת תשובות כדי שיכנס בראש השנה בטהרת הלב, ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפלה בבית הכנסת בכל שני וחמישי של אלול, כדרך שעושין הכל בעשרת ימי תשובה בתחנונין ובדברי כבושין. ועוד כתב שם פ"ב, "וכן בכולם ראוי להקדים ולדרוש בענין היום זמן אחד קודם ליום, כדי להתעורר על עניני היום, ועל זה הצד התפשט המנהג בהרבה מקומות להקדים ולהרבות בתפלה מראש חודש אלול ולהעיר השחר בסליחות, כדי שיהיו מחשבותיהם זכות ונקיות בהגיע היום, יצא ראש חדש אלול בטהרה ונכנס תשרי בקדושה יום שלשים לאלול ובו קובעין תשרי".
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מ.רז אמר:
המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
"וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" - דָּא הִיא יַרְחָא דֶאֱלוּל, דְּבֵהּ סְלֵיק מֹשֶׁה לְטוּרָא לְמִבְעֵי רַחֲמִין קַמֵּי קב"ה, בְּגִין דְּיִשְׁתְּבֵק לְיִשְׂרָאֵל עַל חוֹבָא דְעֶגְלָא (זוהר חדש, כרך א', פרשת כי תצא, דף צ"ו, עמוד ב') והביאו יסוד ושורש העבודה שער המים פרק א וכן הביא בשם האריז״ל ליקוטי תורה ריש פי כי תצא וז״ל ״ובכתה את אביה״ זה הקב״ה, ״ואמה״ זו כנסת ישראל וכו', ״ירח ימים״ שהוא חודש אלול, שהם ימים ולא שנים, שהם זמן התשובה, עכ״ל.
האור החיים פ' כי תצא באשת יפ"ת בסוף דבריו הוא כותב ד"ה וראיתי "אביה - זה הקב"ה, אמה - זו כנסת ישראל, ירחמים - זה שיעור המספיק לשב, או ירמוז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול".
 

סבא

משתמש ותיק
אולי יש מקור מהמאמר "משנכנס אלול מרבים בתשובה"
מסתמא לא לחינם התקבל מאמר כזה בכלל ישראל, אלא משום שזו הייתה האוירה בכלל ישראל.
ראה מהרי"ל מנהגים בהלכות ימים הנוראים-
ודרש מהר"י סג"ל טעם התקיעה משנכנס אלול, כדאמרינן משנכנס אלול מרבין בתשובה. וסמך לדבר ומל ה' א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך (דברים ל, ו) ר"ת אלול. ולכך תוקעין להזהיר ולהזריז העם לתשובה. משל למלך כשבא לצור על עיר, וכן הצופה על המגדל כשרואה חיילות באים על עיר דרכם להריע לתקוע להזהיר העם שיהו עומדים על משמרתם, וכן בא"ח.
 

ראובן

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
חפשתי קצת בספר היראה ויסוד התשובה ולעת עתה לא מצאתי שרבינו יונה מזכיר את מנהג ברצלונה הנ"ל. צריך לחפש עוד.
ובמנהג ברצלונה, מצאתי שהגר"א סי' תקפ"א סק"ח כותב שהמקור למנהג אשכנז שמתחילים לומר סליחות בשבוע שחל ר"ה ולא קודם, הוא על פי המנהג הנ"ל והטעם א"כ שלא נקבע לומר סליחות בתאריך קבוע בכל כ"ה אלול -ולא כפי המקובל שמתחלים במוצ"ש, מסביר הגר"א "לפי שכ"ה אלול אינו יום מוגבל בחרו ביום השבועי". ז"א כיון שיום כ"ה אלול אינו יום קבוע וכל שנה יוצא ביום אחר, לכך העדיפו יום ראשון בשבוע שבו נברא אז העולם.
ואילו המאירי (משיב נפש מאמר ב פ"א) כתב: והיא כוונתם על מאמר "דרשו ה' בהמצאו" (ר"ה י"ח א'), רוצה לומר בעת שהוא מיוחד להיותו נמצא מצד התעוררותם כמו שבארנו, לא שיחד זמן למי שיבקש את ה', ובדרש אמרו ז"ל על ענין היותו קרוב, שראוי לכל להשתדל קודם ראש השנה בהפצר תפלות ובהערת תשובות כדי שיכנס בראש השנה בטהרת הלב, ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפלה בבית הכנסת בכל שני וחמישי של אלול, כדרך שעושין הכל בעשרת ימי תשובה בתחנונין ובדברי כבושין. ועוד כתב שם פ"ב, "וכן בכולם ראוי להקדים ולדרוש בענין היום זמן אחד קודם ליום, כדי להתעורר על עניני היום, ועל זה הצד התפשט המנהג בהרבה מקומות להקדים ולהרבות בתפלה מראש חודש אלול ולהעיר השחר בסליחות, כדי שיהיו מחשבותיהם זכות ונקיות בהגיע היום, יצא ראש חדש אלול בטהרה ונכנס תשרי בקדושה יום שלשים לאלול ובו קובעין תשרי".
לא אמרתי מנהג ברצלונא, אלא שלשונו בספר היראה היא "מנשכנס אלול עד יום הכיפורים יהיה ירא וחרד מאימת הדין" וזה עונה על מה שנשאל בראשית האשכול היכן יש מקור קדום לאוירה של ייראה באלול ומצאתיו ברבינו יונה מפורש שעל כל פנים ראוי להיות כך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ישר כח. (מומלץ לשים ציטוט על מי נסובו הדברים, רק עצה טובה)
ד"א חפשתי אם עוד ראשונים הזכירו את מנהג ברצלונה ולעת עתה מלבד הר"ן (שדר בברצלונה) לא ראיתי שמוזכר בעוד ראשונים מספרד, לא אלו שקדמו לו (מסתבר שהמנהג לא החל דוקא בתקופת הר"ן) ואף לא רבינו יונה (אולי משום שגר בגרודנא) הרשב"א והרא"ה (ברצלונה) ורבינו בחיי (כד הקמח) ואף הריטב"א שהיה בזמנו ממש (וי"ל דר בסביליה) וצריך לחפש אם חכמי ברצלונה האחרים בפרט תלמידו הריב"ש והמגיד משנה הזכירו מנהג זה. והאם זה היה רק מנהג מקומי בברצלונה או בכל מדינת ספרד.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בספר שעורי דעת (חלק ג עמוד צה) כותב ר' יוסף יהודה לייב בלוך מראשי ישיבת טלז דבר מענין וז"ל נשאלתי מהי עבודתנו המיוחדת לימי הדין, ואמנם לכאורה שאלה שאינה מובנה היא, מדוע תהיה שאלה מיוחדת לנו בזה? הלא ידועה היא העבודה בימים אלו, למוד המוסר למען התחזק בעבודת ה' ויראתו. ודבר זה אינו ענין שנתחדש בימי בעלי המוסר, אלא מימות עולם למדו מוסר בימים אלו. ולא רק חסידים ואנשי מעשה, כי אם אפילו בעלי בתים ועוסקים במסחר התחזקו ולמדו מוסר... ומדוע נבקש לנו עבודות מיוחדות?
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוריאל אמר:
מ.רז אמר:
המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
והובא באור החיים תחילת פרשת כי תצא.
קצת פלא שהאור החיים לא מביא את זה בשם הזוהר, אלא בדרך אפשר
או ירמוז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול
.
כשהאור החיים מביא זוהר הוא יודע לכתוב שזה מהזוהר...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בפרט שכמה שורות אחר כך הוא מזכיר בשם הזוהר. וגם בכתבי האר"י הוזכר בשם הזוהר. וצריך לבדוק אם מקור האו"ח מהגמ' ברכות שהובא במוסגר זה הוספת המולי"ם.
 

סבא

משתמש ותיק
ראה זה חדש מצאתי בספר אור המאיר [מתלמידי המגיד ממזריטש]
בדברים ראש השנה-
וימים אלו נקראים ימי רצון, הארבעים יום שהיה משה רבינו בהר, בימי רצון, ואני נתתי טעם לשבח, למה נקרא ימי רצון, [highlight=yellow]כי אין לך אחד מישראל שלא יעורר לבו בקרבו עתה בחודש אלול, ואם גם באלה לא שב, בידוע שיצא מהכלל, ואין לו חלק בין ישראל,[/highlight] ונפשו לא מטוהרה, ולהיות שעתה זמן תשובה לכל, גדול וקטן שם הוא נמצא, נשלם רצון הבורא ברוך הוא, שזה היה קדימת רצונו ברוך הוא, וימים יצרו רק לעובדו ביראת הרוממות, לשלול ימים זולתם שאין מעוררים בני ישראל לעבוד עבודת בוראם, הן המה ימים שאין לו יתברך בהם חפץ, ולא לכיון זה היתה הבריאה, לכן ימים אלו מראש חודש אלול נקרא ימי רצון, ימים שעלו ברצונו יתברך, כי כך עלה ברצונו הקדום.
מבהיל!
ואח"כ עוד יספרו לנו שהרביים החסידיים אמרו אל תפנו אל האלולים...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
גרשם באדר כותב בספרו “מייגע זכרונות” (בואנוס איירס,1953, עמ’ 19) כי בחודש אלול נשמעו יהודי גליציה נאנחים: “אוי לי ויי לי” – ראשי תיבות אלול. הנה אנחת זעקה זו של אדם על חטאיו, כבר מצויה בוידוי הגדול הנ”ל של רבנו נסי אלנהרואני. וכך כתוב שם: “ואם אתה דן אותי כמעשי אוי לי ווי לי. אהה עלי, אויה על נפשי…”
 

שניאור

משתמש ותיק
סבא אמר:
ואח"כ עוד יספרו לנו שהרביים החסידיים אמרו אל תפנו אל האלולים...
הרביים החסידיים אמרו ואמרו את זה, אבל אתה יודע מתי? עכשיו בחודש סיון הם אמרו לא לחכות עד חודש אלול, אבל בחודש אלול עצמו הספה"ק מלאים בדברי התעוררות
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בקשר למקור לימי האלול
ראיתי באייזה עלון שנוי במחלוקת
רעיון יפה
שיש התייחסות לתאריך א' באלול בדברי הנביא חגי בפרק א פסוק א עי' שם
ושם כל הנבואה בהמשך מוכיחה אותם לשים לב אל מעשייהם הוי אומר שזה תפקידינו בימי האלול
[בעלון ההוא רצה להוציא מזה רעיון אחר שיבואר למעיין בפסוקים שם
ומכל מקום קיימתי בנפשאי תוכו אכול וקליפתו זרוק]
 

בבא קמא

משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
ייעוץ תורני אמר:
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?

גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...

(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
ייעוץ תורני אמר:
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
 

המודעות שצריך לתקן את המעשים זהו תשובה מלאה [אלא שיש דרגות בתשובה]
וזה החיוב הבסיסי של האדם לתקן את מעשיו
ואמנם יש להוסיף יראת ד' בכל יום לשמר עצמו שלא יחטא פעם נוספת
אבל מכל מקום נראה לי שזה הדיבור הנורמלי שכולם מבינים מה רוצים מהם
ומאידך שכמגיעים לאדם ואומרים לו צריך שיהא אימת הדין הוא קצת מתבלבל מה אתה רוצה ממנו [בתקווה שהאומר יודע מבין מה הוא רוצה]
 

ayedavid

משתמש ותיק
בכל הימים האלה שעד יוה"כ, נדרש ממנו לשוב בתשובה, לומר סליחות, לפייס את החבר, להמליך את ה' (בר"ה), לומר וידוי, להתענות ולבקש כפרה ביוה"כ.

ופשוט ששלמות הלב בהם תהיה כפי מידת הפחד והאימה מהדין, ולכן אימת הדין בימים האלה אינה תוצאה אלא היא מה שאמור להניע ולהפעיל את האדם בכל מעשיו.

בדורות הקודמים היה אפשר להתעורר בפחד רק משמיעות הדרשן... וכנראה שהיום הדרך לעורר את האימה הזו מסובכת יותר, ולכן הרב שטיינמן העדיף לדבר על התורה.
 

אח שלך

משתמש ותיק
אני לא יודע מקור לפחד אלא רק מקור לתשובה מפרקי דר"א שתקעו בשופר בר"ח אלול כדי שלא יטעו אחר העגל.

ויש רמז ידוע להיפך שזה אני לדודי ודודי לי, וזה לשון חיבה של דוד (בעל) ורעיה.
 

רבה יוני

משתמש חדש
מבקש אמת אמר:
בבא קמא אמר:
ייעוץ תורני אמר:
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?

גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...

(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
עיין בלב אליהו פרשת ראה
והיוצא מדבריו שחסד עשה איתנו ה' 
שנתן לנו חודש אלול ערב ראש השנה 
שכך יותר קל לנו לקיים מצוות יראת ה' ויראת העונש
(מצווה ד' בספר המצוות)
ואין לך הכנה ליום הדין כמו התחזקות במצווה תמידית של יראה

והגורם לאימה שהיה בדורות הראשונים זה שהם דיקדקו במצווה יראת ה' ויראת העונש 

אם נדע לשמוח שיש לנו הזדמנות ליראה או לפחות לנסות להגיע לזה זה יחזק אותנו ולא יחליש חלילה
 

יהודה1

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בבא קמא אמר:
ייעוץ תורני אמר:
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?

גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...

(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
באיגרת של ר' ישראל המפורסמת, נראה שזה היה בזמנו דבר טבעי, ומה שבזמננו זה לא קיים זה בגלל שהעבירות מטמטמות את לבנו עד שאיננו מרגישים.

מה שלכאורה ברור הוא שאם אדם לא יחשוב על מהות היום של ראש השנה שבו עוברים כל באי עולם כבני מרון, פשוט שלא יפחד באלול אבל מי שחי את זה לא רק בראש השנה עצמה אלא גם כל השנה, לא ייתכן שלא יפחד בגלל שהוא בתוך חודש למשפט. 

ולכ"ע אסור לאדם לרמות את עצמו, וגם לא צריך לחפש דברים שאינם אלא אמצעי אם לא יגיע לתכלית על ידיהם.

ור' ישראל עצמו כתב באיגרתו שמה שצריכים לטרוח הוא להתפלל בעשרה (וצריך למצוא עשרה שיסכימו להתפלל יחד על זה) שה' יעזור לנו לנקוב נקב במחיצה שמבדילה בינינו לבינו והיינו שנזכה לפחות קצת להרגיש את ההרגשים שהיינו אמורים להרגיש בטבענו אם אנו רק מתבוננים (ובאמת לא מרגישים אפילו אחרי התבוננות רק בגלל ערלת הלב).
 

בבא קמא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בבא קמא אמר:
ייעוץ תורני אמר:
לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".

נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?

גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...

(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
נכון מאוד, אבל יותר מזה אסור לנו לעבוד על עצמנו שאנחנו פטורים מכך. הגישה הזו של 'אנחנו לא בדרגה של אימת הדין אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של תשובה אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של ציפיה לביאת המשיח אז פטורים מזה' היא גישה הרסנית, כי מה הענין להכריז כך מראש, אדרבה ננסה נתאמץ ונעבוד, אבל להכריז על כך מראש בריש גלי? מה הריוח בזה. אם אנחנו בדרגה או לא את זה כבר נראה אנחנו, ואם אחד יעבוד על עצמו שיש לו אימת הדין אז מה אכפת לך? זה עדיף מלעזוב את הענין לגמרי. הסיסמה צריכה להיות: כן! אנחנו יכולים! - Yes we can

וכעת נקודה יסודית מאוד והכרחית. לכל אדם גם השפל ביותר יש יראה בסיסית. והראיה שעבירות חמורות הוא לא יעבור גם במחיר. וכל אחד יכול לבדוק את עצמו בכך. אלא שהיראה אינה מספקת ולענין דברים שקשה לנו לעמוד בהם אנו מסלקים אותה או תולים בכל מיני תירוצים.
כך שאי אפשר לומר שזה לא שייך אלינו, אלא החיוב שלנו הוא להגביר ולהשליט אותה.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
נכון מאוד, אבל יותר מזה אסור לנו לעבוד על עצמנו שאנחנו פטורים מכך. הגישה הזו של 'אנחנו לא בדרגה של אימת הדין אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של תשובה אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של ציפיה לביאת המשיח אז פטורים מזה' היא גישה הרסנית, כי מה הענין להכריז כך מראש, אדרבה ננסה נתאמץ ונעבוד, אבל להכריז על כך מראש בריש גלי? מה הריוח בזה. אם אנחנו בדרגה או לא את זה כבר נראה אנחנו, ואם אחד יעבוד על עצמו שיש לו אימת הדין אז מה אכפת לך? זה עדיף מלעזוב את הענין לגמרי. הסיסמה צריכה להיות: כן! אנחנו יכולים! - Yes we can

לא ברור שיש גישה כזו בכלל. עיקר ההדגשה היא לא להאמין שיש בך מעלה מסויימת רק בגלל שחינכו אותך שחייבים להשיג אותה.

לגבי אימת הדין זה נושא בפני עצמו שהרי לא מוזכר כלל בהלכה שמחוייבים בזה לפני ראש השנה. ולא ברור אם היה מנהג לעורר את זה באלול (אף שמוזכר כן באיגרת התשובה של ר"י), אלא שבדורות קודמים זה היה נעשה מעצמו.

לא קשרו לתשובה או ציפיה לגאולה שמפורש שמחוייבים בהם.

ובאמת יש נושא אחר שאמרו בעלי המוסר (אני לא זוכר מי), שאף שבזוהר הזהיר מאוד מתפילה בשביל עצמו ומחייב להתפלל רק בשביל כבוד ה', היום שאף אחד לא בדרגה זו מי שינהג כך מראה שאינו מאמין ח"ו שיש דין עליו. (ואולי היום הדבר השתנה שוב שהרי באמת לא מרגישים את היראה ואם כן אפשר שקל יותר לומר שמבקש על כבוד שמים אלא שאסור לו לרמות את עצמו).

גם לגבי פטור חתן מק"ש מפורש בהלכה שהיום אין למנוע כי זה יוהרא כאילו תמיד מכווין ואילו בגמרא משמע להיפך שמי שיאמר זו יוהרא כי חתן לא יכול לכוין אלא אם הוא במעלה גדולה.
 
חלק עליון תַחתִית