העומד בתור ובא אחד ועקפו, האם יש לו דין גזלן
שאלה. כאשר שני אנשים באים ואחד קדם, המנהג הוא שמי שבא ראשון קודם, ויש להסתפק האם יש לזה מקום גם בהלכה? והאם מי שגונב את תורו של חבירו, יש לו דין גזלן?
תשובה. נראה שמקור מנהג זה שיש קדימה בתור, הוא מדאמרינן בסנהדרין דף ח ע"א 'כקטן כגדל תשמעון', אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה, פשיטא אלא לאקדומיה, ופרש"י שאם בא לפניך דין של פרוטה, וחזר ובא דין אחר של מנה, הקודם לפניך, הקדם לחתוך. ויעויין גם במסכת ר"ה דף כג ע"ב זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון.
וביסוד טעם הדין, מצינו כמה טעמים:
א. מדין פשרה - מדברי המאירי בסנהדרין דף לב ע"ב נראה שאין לזה עיקר מן הדין, שכתב שיש דברים שאין מידת הדין שולטת בהם, ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר, ולהכריע את האחד, למה שאין מידת הדין מחייבת אותו, דרך פשרה ומידה מעולה. ולכן לא כל מי שבא קודם, הוא ראשון, אלא שיש סדר לקדימות, כגון חולה קודם לבריא, ויתום אלמנה וכן תלמיד חכם קודמים לכל אדם, וכשאין אחד מאלו הקודם קודם.
ב. מדין מנהג שכך נהגו - בספר אור ישראל (כוכבי אור עמוד עב) כתב שהתור הוא מנהג בני אדם. שמנהג העולם במקום אשר יתאספו המון אדם רב... כמו בחצר בית הנתיבות, אשר יבואו המון אדם רב, לבקש פתקי מסע, וכל אחד רוצה למהר ולהשיג חפצו בתחילה, הנה הושם לחוק ולמנהג קבוע, כי כל מי אשר מקדים לבוא, הוא ישיג מטרתו תחילה. ועל כן למען שמור על הסדר, יעמדו כל הבאים בשורה זה אחר זה, למען אשר כל המקדים לבוא, יזכה להיות ראשוןיח.
מצאנו גם ביחס לתור, את מכתבו של הנציב הרומאי שהיה בירושלים בשעת הקרבת קרבן פסח, (כמובא בספר שבט יהודא ובסידור בית יעקב) וזה לשונו: ובהגיע יום העשור [לחודש ניסן] היו יוצאים כולם לקנות את הזבח הנקרא אצלם פסח, ומתקנת היהודים שכשיוצאים לעבודה זו לא יאמר שום אדם לחברו גש הלאה, או שיאמר הניחני ואעבור, אפילו היה האחרון שלמה או דוד מלכם. ושאלתי לכהנים כי זה אינו מדרך המוסר, [כלומר שאין זה מדרך המוסר לתת למלך לעמוד בתור, ולא להקדימו לאחרים], והשיבו כי הוא להראות שאין גבהות לפני המקום בזמן הכנת עבודתו, כל שכן בעבודתו ממש, ובאותם שעות כולם שוים לטובה, עכ"ל. מבואר שגם אז היה המנהג שמי שבא קודם מקדימים אותו, ורק למי שחשוב כגון מלך, היה נותנים לו להיות קודם, חוץ מבקניית קרבן פסח, שאז כולם שווים.
ולפי זה יש לדון אם מי שעקף התור יש לו דין גזלן, שיתכן שכיון שאינו אלא מדין פשרה של צדק, או ממנהג שנהגו כן, לא גזל לו כלום, אלא עבר על המנהג, אך יתכן שלאחר שכבר נהגו, א"כ הזמן הזה שייך אליו, וגורם לו נזק. ועכ"פ עובר על 'ואהבת לרעך כמוך', שכמו שכל אחד רוצה שלא יעקפו אותו בתור, כן יש לו להקפיד שלא לעקוף אחרים.