חינוך להאמין בניסים

במה לדיון בנושאים אקטואליים העולים על שולחן מלכים, במבט תורני
כללי הפורום
פורום אקטואליה נועד לתת מענה לנושאים העולים בפורום מעת לעת, ואינם נושאים תורניים מובהקים
מעתה אין לפתוח אשכולות בנושאי חינוך, גיור, ושאר נושאים מעין אלו, אלא כאן
הפורום פועל כרגע במתכונת הרצה, וכדאיות קיומו נבחנת. נא לשמור על רמתו הגבוהה של הפורום.

אסור בתכלית האיסור לפתוח אשכולות או לכתוב הודעות שיש בהם כדי לבוא לזלזול בגדולי תורה או בציבורים שונים
אשכולות שכאלו יימחקו, והפותח או המגיב יורחק מהפורום

מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 02 ספטמבר 2019, 19:12

אסף כתב:
02 ספטמבר 2019, 10:05
מבקש אמת כתב:
01 ספטמבר 2019, 18:44
אסף כתב:
01 ספטמבר 2019, 02:06
יש להבדיל בין סיפורי ניסים שלא כדרך הטבע, שאמורים להיות מסופרים כדבר שיכול להיות ברצות ה', ואינם קורים בדרך כלל כיון שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך הטבע (וככל שעובר הזמן אין גילויי מציאות על טבעית בתוך הטבע). ובין סיפורי השגחה פרטית של אלו שמתאזרים במידת הביטחון כראוי ומונהגים בתוך דרך הטבע ע"י צירופי מקרים שמי שרוצה מאמין שהגיעו מכוח מידת הביטחון, ומי שאינו רוצה אינו מאמין.

חלק מהחינוך לאמונה הינו להאמין שמי שלא נוקט בהשתדלות מסוימת בגלל שיש בה פגמים רוחניים, או מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה אינו מפסיד כלל. זה לא פוטר אותו מאחריות לפרנסת ביתו ואינו מתיר לסמוך על נס, אך מי שבתוך השיקולים שלו מכניס את השיקול הרוחני כעיקר, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בתוך הטבע. ואינני מתכוין לסיפורי עניות - כגון שהגיע תורם וכיסה פתאום את ההוצאות הדחופות או שלח את שולחן הסלון המשומש שלו ישירות לבית הנצרך וכיו"ב (שבאמת יש כאלו שזאת ההשגחה הפרטית שלהם), אלא להשגחה פרטית שהובטחה לאדם הבוטח בה' שיקבל די מחסורו ע"י פרנסה מכובדת כמש"כ הרמב"ם על מי שמוסר את עצמו ללימוד התורה -
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".

כעקרון הדברים נכונים, אבל אוסיף שתי הסתייגויות:

א. דברי הרמב"ם רק אמורים למי שבאמת עומד בתנאים שהציב - "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". למיטב הבנתי מדובר בדרגה גבוהה שלא רבים הם העומדים בה.

ב. ההבנה מהרמב"ם שמי שעוסק בתורה אין לו בעיות פרנסה ואינו צריך להשתדל היא מיתוס של דרשנים ואינה נכונה כלל. הרמב"ם כותב שהקב"ה יספק את צרכי מי שתורתו אומנותו כמו שסיפק לשבט לוי, והנה בשבט לוי מצינו ב' דברים: א) הוצרכו לטרוח לחזר על הגרנות כדי לאסוף את התרומה והמעשרות ולא שלח להם הקב"ה פרנסתם הביתה. ב) היו יותר עניים משאר ישראל, כמו שכתבו התוס' ביבמות פו,ב "דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות".

נמצא שאין שום ערובה שלומדי התורה יקבלו את הכסף ישירות הביתה מבלי עמל וטרחה, וגם אין ערובה שלא יחיו בעניות ודחקות אלא רק שיצליחו איכשהו לשרוד. מי שנמצא בדרגה שיכול לעמוד בתנאים אלו, אשריו ואשרי חלקו, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. אבל צריך לקחת את הנתונים בחשבון ולראות את המציאות בעיניים, ולא לשגות באשליות שווא.

גם בנושא כזה כדאי להרחיב את המבט ולראות שיש אלפי דרגות בקבלת עול תורה.

בוודאי שהרמב"ם התכוון לפסגת ההתמסרות, אך דבריו נכונים למי שמקבל עליו עול תורה בכל דרגה שהיא, כל אחד לפי דרגתו. 

אין ספק שקבלת עול תורה לא פוטרת מאחריות על הפרנסה ולא באה להפקיע את חיוב ההשתדלות שיש להשקיע בשביל הפרנסה, אבל לפי ערך ודרגת עול תורה שמקבל אדם על עצמו - כך הוא זוכה להשגחה פרטית שמסייעת לו בפרנסתו ומניחה לו לעסוק בתורה כשאיפתו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל שנגזר עליהם שלא לעסוק בתורה מחמת טרדות וכיו"ב ואינם מלמדים על הכלל). צריך לעסוק בהשתדלות וכמו כן מפורש ברמב"ם שמקבל כל אחד "דבר המספיק לו" ולא חיי עושר, אבל השגחה פרטית זו אינה מעשי ניסים ולא כולם נשענים על סיפורי ניסים של מענקים לא צפויים וכיו"ב אלא המצאת מקורות פרנסה כל אחד לפי רמת חייו הנצרכת לו.
ויעוין באחת מחוברות סדרת 'עין לא ראתה' שמביא מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל ועוד שפשוט שהנהגה והבטחה זו שייכת גם למי שלא עוסק בתורה י"ב שעות ביום.
איני יודע מי בדיוק עומד בקריטריונים של הנהגה זו, אבל לגבי ה"הבטחה" אני מאד מסופק. בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.

 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 20:44

מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
איני יודע מי בדיוק עומד בקריטריונים של הנהגה זו, אבל לגבי ה"הבטחה" אני מאד מסופק. בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
זה לא נגד הכתובה אם האשה מסכימה לכך מראש. ולגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה. ועני שאין לו אינו מחוייב מדין צדקה. ולעשות עצמו עשיר אינו מחוייב כלל.

יש גם את הפיוט הידוע של "איש חסיד" שם האשה אמרה לו "מה נאכל מעתה" וצ"ע.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 20:47

מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:07
בקהילות ובמקומות שאין מוסכמה כזו, המציאות אחרת, כפי שהנני מכיר מקרוב. 
מאידך, לא קל לשנות מוסכמות חברתיות, ולכן הפתרון אינו פשוט כמו שיש שחושבים.
כל הנידון הוא על המקומות שיש מוסכמה כזו.

כמו שאסור להם לזלזל במי שלא נוהג כמותם, כך וכ"ש אסור לאחרים לזלזל בהם.

ואגב בגמרא (נדרים פא) מבואר שתלמידי חכמים רגילים לזלזל בעמי הארץ שלא כדין.


כרם
משתמש ותיק
הודעות: 348
הצטרף: 13 ספטמבר 2017, 15:52
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 110 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי כרם » 02 ספטמבר 2019, 20:59

יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:44
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
איני יודע מי בדיוק עומד בקריטריונים של הנהגה זו, אבל לגבי ה"הבטחה" אני מאד מסופק. בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
זה לא נגד הכתובה אם האשה מסכימה לכך מראש. ולגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה. ועני שאין לו אינו מחוייב מדין צדקה. ולעשות עצמו עשיר אינו מחוייב כלל.

יש גם את הפיוט הידוע של "איש חסיד" שם האשה אמרה לו "מה נאכל מעתה" וצ"ע.

מסופקני אם מספיק שהסכימה "מראש", ייתכן שצריך על כך תנאי מפורש בשעת הקידושין, וכל זה לגבי מזון האשה, אבל לגבי מזון הילדים הקטנים איני יודע אם אפשר להסכים על כך, רק עם הקב"ה צריך לעשות את ה"הסכם"הזה.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 21:03

מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
אציין שוב לדברי הח"ח משם viewtopic.php?p=87036#p86861
וְהִנֵּה זֶה דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל יְחַיְּבֵהוּ וַדַּאי, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְרַע מִן הָאָדָם מְזוֹנוֹ, שֶׁקָּבַע לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עֲבוּר שֶׁלֹּא רָצָה לְבַטֵּל הַזְּמַן הַקָּבוּעַ לוֹ לַתּוֹרָה? וַאֲפִלּוּ אִם אֵרַע לוֹ, שֶׁעַל יְדֵי קְבִיעַת עִתִּים שֶׁלּוֹ, נִסְבַּב לוֹ מְנִיעַת הָרֶוַח בְּיוֹם זֶה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִדְאַג מִזֶּה, כִּי הַרְבֵּה סִבּוֹת יֵשׁ לַמָּקוֹם, וְאִם לֹא בְּיוֹם זֶה, יִתֵּן לוֹ בְּיוֹם אַחֵר, וְיֵדַע לְנָכוֹן כִּי עַד כְּלוֹת זְמַן הַקָּבוּעַ לַטֶּרֶף שֶׁל שָׁנָה זוֹ, וְהוּא עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, בְּוַדַּאי מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנִּגְזַר לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְאֵין הַחֲרִיצוּת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּיוֹתֵר מוֹעִיל מְאוּמָה, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִתּוֹסֵף לוֹ מְאוּמָה עַל יְדֵי זֶה, שֶׁיַּעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַפְרִיעַ אֶת הָעֵת הַקְּבוּעָה לוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵן מִלִּתֵּן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה וְכַדּוֹמֶה. אִם לֹא מִי שֶׁכָּפַר לְגַמְרֵי בַּה' וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ, דְּעָלָיו כְּתִיב (דברים ז' י'): "וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ".
והקושיות מהגר"א וכיו"ב. הם הטעיה בלבד, שהעולם מטעה אותנו ונראה לנו שכיון שעמלי התורה עניים ובעלי הסחורה עשירים, ש"מ שהתורה מונעת אותו מלהשיג. אבל באמת אילו לא נגזר לו שימצא, לא היתה מועילה לו שום עצה. ועיין גם ע"ז נה. כעין זה "והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי מ"ט אמר לו אמשול לך משל למה"ד לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים אמרו יסורין דין הוא שלא נצא וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו" (ולא אמרו הרי אנו רואים שמי שהלך לע"ז התרפא ומי שלא הלך לא, כי גם זה אינו מוכיח).
אמנם יש גם מדרש שנגזר על עם ישראל שיעסקו בתורה מתוך דחק ומתוך שאין להם מזונות. הוי אומר לא מחסרון השתדלותו הוא אלא שכך חלקו.

ומ"מ אמרו חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו ואל תתאווה לשולחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם.

יתכן אף שמה שאמרו שעניות מוציאה את האדם מדעתו היינו אם אינו שמח בחלקו.

 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 02 ספטמבר 2019, 21:05

כרם כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:59
יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:44
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
איני יודע מי בדיוק עומד בקריטריונים של הנהגה זו, אבל לגבי ה"הבטחה" אני מאד מסופק. בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
זה לא נגד הכתובה אם האשה מסכימה לכך מראש. ולגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה. ועני שאין לו אינו מחוייב מדין צדקה. ולעשות עצמו עשיר אינו מחוייב כלל.

יש גם את הפיוט הידוע של "איש חסיד" שם האשה אמרה לו "מה נאכל מעתה" וצ"ע.

מסופקני אם מספיק שהסכימה "מראש", ייתכן שצריך על כך תנאי מפורש בשעת הקידושין, וכל זה לגבי מזון האשה, אבל לגבי מזון הילדים הקטנים איני יודע אם אפשר להסכים על כך, רק עם הקב"ה צריך לעשות את ה"הסכם"הזה.
והרי כתבתי "לגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה."
ולגבי הסכמת האשה נראה לי שפשטות הסוגיות שאין צריך תנאי בשעת הקידושין.


כרם
משתמש ותיק
הודעות: 348
הצטרף: 13 ספטמבר 2017, 15:52
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 110 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי כרם » 02 ספטמבר 2019, 21:51

כמדומני, ששמעתי פעם בשם החזון איש, שהחינוך בשביל לחיות חיי תורה הוא חינוך להסתפקות במועט.
ואני מרשה לעצמי להוסיף, שאסור להיות כמו הרן, שאברהם אבינו החזיק ביחוד השם גם על מנת שיטילוהו לכבשן האש, והיה מוכן להישרף, ואכן נעשה לו נס.
אבל הרן עמד לראות אם ייעשה נס לאברהם אף הוא ילך עמו, ואם לאו יכחיש ח"ו, וכיון שראה שנעשה נס לאברהם עמד באמונתו והטילוהו לכבשן האש ונשרף.
כן גם בעניינינו, מי שמקדיש עתותיו לתורה באמת ובתמים למען כבוד שמו ית', ומסתפק במועט ומצטמצם צמצום אחר צמצום, בהחלט יעשה לו הקב"ה נס וירויח לו בעת צרכו.
אבל מי שמתיישב ללמוד ע"מ שיעשה לו נס, חוששני שסופו כסוף הרן.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 02 ספטמבר 2019, 23:19

יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:44
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
איני יודע מי בדיוק עומד בקריטריונים של הנהגה זו, אבל לגבי ה"הבטחה" אני מאד מסופק. בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
זה לא נגד הכתובה אם האשה מסכימה לכך מראש. ולגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה. ועני שאין לו אינו מחוייב מדין צדקה. ולעשות עצמו עשיר אינו מחוייב כלל.

יש גם את הפיוט הידוע של "איש חסיד" שם האשה אמרה לו "מה נאכל מעתה" וצ"ע.
לא הבנתי היאך החיוב כלפי הבנים "נמחל". מי מחל עבורם את החיוב?

אך האמת היא שאין צריך בכלל לדון ולפלפל על חיוב הכתובה. יש מושג בסיסי שקוראים לו "אחריות" (הוא לא כתוב בשום פסוק בתורה בגלל שיש דברים שמרוב פשיטותם לא צריך לכותבם, כמ"ש בשערי קדושה לגבי מידות). מי שמביא ילדים לעולם הוא אחראי עליהם, ואם מזניח אותם לחיי צער הרי הוא חסר אחריות, רשע ופושע. מי שרוצה לחיות חיי צער בשביל לעסוק בתורה, יעשה זאת על חשבון עצמו בלבד, ולא על חשבון אחרים שלא נשאלו על כך מראש. מי שלא מבין הגיון פשוט זה שכל גוי שוטה בהודו מבין, הרי אפילו עורב טוב הימנו, כדברי הגמ' בכתובות מט,ב: "כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי בניה".

לגבי דברי הגמ' בעירובין כוונת הגמ' שירגיל בניו להסתפק ברמה חיים פשוטה ואינם צריכים לחיות ברווח (כמבואר בארחות צדיקים), אבל לא שלא ידאג להם לצרכים הבסיסיים.
 


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 02 ספטמבר 2019, 23:29

יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 21:03
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
אציין שוב לדברי הח"ח משם viewtopic.php?p=87036#p86861
וְהִנֵּה זֶה דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל יְחַיְּבֵהוּ וַדַּאי, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְרַע מִן הָאָדָם מְזוֹנוֹ, שֶׁקָּבַע לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עֲבוּר שֶׁלֹּא רָצָה לְבַטֵּל הַזְּמַן הַקָּבוּעַ לוֹ לַתּוֹרָה? וַאֲפִלּוּ אִם אֵרַע לוֹ, שֶׁעַל יְדֵי קְבִיעַת עִתִּים שֶׁלּוֹ, נִסְבַּב לוֹ מְנִיעַת הָרֶוַח בְּיוֹם זֶה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִדְאַג מִזֶּה, כִּי הַרְבֵּה סִבּוֹת יֵשׁ לַמָּקוֹם, וְאִם לֹא בְּיוֹם זֶה, יִתֵּן לוֹ בְּיוֹם אַחֵר, וְיֵדַע לְנָכוֹן כִּי עַד כְּלוֹת זְמַן הַקָּבוּעַ לַטֶּרֶף שֶׁל שָׁנָה זוֹ, וְהוּא עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, בְּוַדַּאי מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנִּגְזַר לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְאֵין הַחֲרִיצוּת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּיוֹתֵר מוֹעִיל מְאוּמָה, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִתּוֹסֵף לוֹ מְאוּמָה עַל יְדֵי זֶה, שֶׁיַּעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַפְרִיעַ אֶת הָעֵת הַקְּבוּעָה לוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵן מִלִּתֵּן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה וְכַדּוֹמֶה. אִם לֹא מִי שֶׁכָּפַר לְגַמְרֵי בַּה' וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ, דְּעָלָיו כְּתִיב (דברים ז' י'): "וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ".
והקושיות מהגר"א וכיו"ב. הם הטעיה בלבד, שהעולם מטעה אותנו ונראה לנו שכיון שעמלי התורה עניים ובעלי הסחורה עשירים, ש"מ שהתורה מונעת אותו מלהשיג. אבל באמת אילו לא נגזר לו שימצא, לא היתה מועילה לו שום עצה. ועיין גם ע"ז נה. כעין זה "והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי מ"ט אמר לו אמשול לך משל למה"ד לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים אמרו יסורין דין הוא שלא נצא וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו" (ולא אמרו הרי אנו רואים שמי שהלך לע"ז התרפא ומי שלא הלך לא, כי גם זה אינו מוכיח).
אמנם יש גם מדרש שנגזר על עם ישראל שיעסקו בתורה מתוך דחק ומתוך שאין להם מזונות. הוי אומר לא מחסרון השתדלותו הוא אלא שכך חלקו.

ומ"מ אמרו חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו ואל תתאווה לשולחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם.

יתכן אף שמה שאמרו שעניות מוציאה את האדם מדעתו היינו אם אינו שמח בחלקו.

אתה מצטט ציטוטים יפים, אבל הם מדברים על מי שעובר על רצון ה', לא על מי שרוצה להקדיש חייו לתורה (וגם בזה איני בטוח, שהרי משנה מפורשת שנינו: הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, הרי ששייך להפסיד ממצווה, ודלא כדברי הח"ח). מי שרוצה להתעשר צריך לעשות כדברי רבי יהושע בן חנניא (נדה ע,ב) "ירבה בסחורה ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו", ואילו מי שרוצה לגדול בתורה צריך לעשות כדבריו שם "ימעט בסחורה ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו".

הגע בעצמך: כשראש כולל/ישיבה/קופת צדקה צריך לפנות לגבירים כדי שיתמכו במוסדותיו, לאיפה הוא פונה - לבעלי העסקים במנהטן או לאברכי כולל חזו"א?
וכי  ב מ ק ר ה  הכסף נמצא אצל בעלי העסקים ולא אצל אברכים? הלא כל מי שמעט מוח לו בקדקודו יודע שהסיבה היא כן בגלל ההשתדלות העסקית שלהם, ולכן הוצרך יששכר לעשות הסכם עם זבולון כדי לאפשר לו ללמוד, ואילו לא היה עושה את ההסכם היה צריך לעבוד לפרנסתו כמו שאר ישראל. מי שחושב שההשתדלות לא משפיעה על ההצלחה הכלכלית פשוט מרמה את עצמו, או שלא חי בפלנטה שלנו.

הטענה שאני חוזר וטוען היא: רמאות עצמית היא דבר גרוע מאד. מי שרוצה להקריב נוחות גשמית עבור ערך של לימוד תורה או כל ערך אחר, עליו לחשב את ההפסד מול השכר, וגם את רצון ה' מאתו בהתאם לנסיבות (מצב אשתו וילדיו, כוחות נפשו, התאמתו ללימוד וכו'), ובאם מגיע למסקנא שרצון ה' שיקריב את הנוחות הגשמית עבור לימוד התורה - אשריו ואשרי חלקו, ושולחנו גדול משולחנם. אבל עליו לקחת בחשבון את ההקרבה, ולא לשגות בדמיונות שהכל יסתדר בדרך נס. לפעמים ערכים דורשים הקרבה!
 


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 02 ספטמבר 2019, 23:31

כרם כתב:
02 ספטמבר 2019, 21:51
כמדומני, ששמעתי פעם בשם החזון איש, שהחינוך בשביל לחיות חיי תורה הוא חינוך להסתפקות במועט.
ואני מרשה לעצמי להוסיף, שאסור להיות כמו הרן, שאברהם אבינו החזיק ביחוד השם גם על מנת שיטילוהו לכבשן האש, והיה מוכן להישרף, ואכן נעשה לו נס.
אבל הרן עמד לראות אם ייעשה נס לאברהם אף הוא ילך עמו, ואם לאו יכחיש ח"ו, וכיון שראה שנעשה נס לאברהם עמד באמונתו והטילוהו לכבשן האש ונשרף.
כן גם בעניינינו, מי שמקדיש עתותיו לתורה באמת ובתמים למען כבוד שמו ית', ומסתפק במועט ומצטמצם צמצום אחר צמצום, בהחלט יעשה לו הקב"ה נס וירויח לו בעת צרכו.
אבל מי שמתיישב ללמוד ע"מ שיעשה לו נס, חוששני שסופו כסוף הרן.

נכון מאד, אבל גם לא בטוח שהקב"ה יעשה לו נס. אמנם לאברהם נעשה נס וניצל מהאש, וגם לחנניה מישאל ועזריה. אבל לרבי חנינא בן תרדיון לא!


כרם
משתמש ותיק
הודעות: 348
הצטרף: 13 ספטמבר 2017, 15:52
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 110 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי כרם » 03 ספטמבר 2019, 15:17

מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 23:31
כרם כתב:
02 ספטמבר 2019, 21:51
כמדומני, ששמעתי פעם בשם החזון איש, שהחינוך בשביל לחיות חיי תורה הוא חינוך להסתפקות במועט.
ואני מרשה לעצמי להוסיף, שאסור להיות כמו הרן, שאברהם אבינו החזיק ביחוד השם גם על מנת שיטילוהו לכבשן האש, והיה מוכן להישרף, ואכן נעשה לו נס.
אבל הרן עמד לראות אם ייעשה נס לאברהם אף הוא ילך עמו, ואם לאו יכחיש ח"ו, וכיון שראה שנעשה נס לאברהם עמד באמונתו והטילוהו לכבשן האש ונשרף.
כן גם בעניינינו, מי שמקדיש עתותיו לתורה באמת ובתמים למען כבוד שמו ית', ומסתפק במועט ומצטמצם צמצום אחר צמצום, בהחלט יעשה לו הקב"ה נס וירויח לו בעת צרכו.
אבל מי שמתיישב ללמוד ע"מ שיעשה לו נס, חוששני שסופו כסוף הרן.

נכון מאד, אבל גם לא בטוח שהקב"ה יעשה לו נס. אמנם לאברהם נעשה נס וניצל מהאש, וגם לחנניה מישאל ועזריה. אבל לרבי חנינא בן תרדיון לא!

במשנה באבות פ"ד מ"ט כתוב: רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 15:22

מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 23:19
יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:44
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 19:12
איני יודע מי בדיוק עומד בקריטריונים של הנהגה זו, אבל לגבי ה"הבטחה" אני מאד מסופק. בדורות האחרונים לא היה מי שעמד בקריטריונים של "שבט לוי" יותר מהגר"א, והוא ובני ביתו סבלו חרפת רעב עד כדי שילדיו הוצרכו לאכול אצל השכנים. מי שיכול לחיות בתנאים אלו לחיי (איני נכנס לשאלה האם מותר לו לחיות כך, באופן שהוא לכאורה נגד החיוב שהתחייב בכתובה, וצ"ע), אבל עליו לדעת למה הוא נכנס ולא ישגה באשליות על פרנסה מובטחת.
זה לא נגד הכתובה אם האשה מסכימה לכך מראש. ולגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה. ועני שאין לו אינו מחוייב מדין צדקה. ולעשות עצמו עשיר אינו מחוייב כלל.

יש גם את הפיוט הידוע של "איש חסיד" שם האשה אמרה לו "מה נאכל מעתה" וצ"ע.
לא הבנתי היאך החיוב כלפי הבנים "נמחל". מי מחל עבורם את החיוב?

אך האמת היא שאין צריך בכלל לדון ולפלפל על חיוב הכתובה. יש מושג בסיסי שקוראים לו "אחריות" (הוא לא כתוב בשום פסוק בתורה בגלל שיש דברים שמרוב פשיטותם לא צריך לכותבם, כמ"ש בשערי קדושה לגבי מידות). מי שמביא ילדים לעולם הוא אחראי עליהם, ואם מזניח אותם לחיי צער הרי הוא חסר אחריות, רשע ופושע. מי שרוצה לחיות חיי צער בשביל לעסוק בתורה, יעשה זאת על חשבון עצמו בלבד, ולא על חשבון אחרים שלא נשאלו על כך מראש. מי שלא מבין הגיון פשוט זה שכל גוי שוטה בהודו מבין, הרי אפילו עורב טוב הימנו, כדברי הגמ' בכתובות מט,ב: "כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי בניה".

לגבי דברי הגמ' בעירובין כוונת הגמ' שירגיל בניו להסתפק ברמה חיים פשוטה ואינם צריכים לחיות ברווח (כמבואר בארחות צדיקים), אבל לא שלא ידאג להם לצרכים הבסיסיים.


אבל הגמרא אומרת שיהיה אכזרי כעורב.
אם אתה רוצה לדחות, אפשר לדחות את הכל. נראה שלא דעת תורה היא שמדריכה אותך אלא דעת בעלי בתים. אם "אפילו" גוי בהודו מבין, אולי זה סימן שזה בכלל הפוך...

ומ"מ אני יישבתי את הכל ולא טרחתי להיכנס לנידון האם זה משום שהחיוב הוא כלפי אשתו או משום שאין חיוב אם אין לו. 
והגמרא מכתובת שהבאת מדברת כמובן במי שלא רוצה לפרנס, ולא במי שאין לו. אלא שאתה אומר יילך להתפרנס ויהיה לו ואני אומר לא יהיה לו
ועוד, אין לך אכזרי ממי שלא רוצה לחנך בניו לתורה, ואם תתחיל עם "לא שאלת אותם" סוף שתאמר שאין צריך לחנכם ליהדות בכלל.

אני כמובן לא מדבר על אלה שהתחנכו על כך שכולל הוא רק ליחידי סגולה, או שבכלל הוא חידוש ולא נאמר אלא לדורות מסוימים. אבל לא אני שהמצאתי את זה שהדבר נכון גם לזמננו, ושאין לגרום להוציא אברכים בשום אמתלה שהיא. ושמי שרוצה להיות במסגרת זו לא "כי כולם כך" אלא כי מבין שזה מה שישמור אותו וגם שהתורה היא הדבר החשוב ביותר, לא יפסיד מכך כלום.
 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 15:22

מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 23:31
כרם כתב:
02 ספטמבר 2019, 21:51
כמדומני, ששמעתי פעם בשם החזון איש, שהחינוך בשביל לחיות חיי תורה הוא חינוך להסתפקות במועט.
ואני מרשה לעצמי להוסיף, שאסור להיות כמו הרן, שאברהם אבינו החזיק ביחוד השם גם על מנת שיטילוהו לכבשן האש, והיה מוכן להישרף, ואכן נעשה לו נס.
אבל הרן עמד לראות אם ייעשה נס לאברהם אף הוא ילך עמו, ואם לאו יכחיש ח"ו, וכיון שראה שנעשה נס לאברהם עמד באמונתו והטילוהו לכבשן האש ונשרף.
כן גם בעניינינו, מי שמקדיש עתותיו לתורה באמת ובתמים למען כבוד שמו ית', ומסתפק במועט ומצטמצם צמצום אחר צמצום, בהחלט יעשה לו הקב"ה נס וירויח לו בעת צרכו.
אבל מי שמתיישב ללמוד ע"מ שיעשה לו נס, חוששני שסופו כסוף הרן.

נכון מאד, אבל גם לא בטוח שהקב"ה יעשה לו נס. אמנם לאברהם נעשה נס וניצל מהאש, וגם לחנניה מישאל ועזריה. אבל לרבי חנינא בן תרדיון לא!
ואולי זה בגלל שאמר מן השמים ירחמו ולא אמר אני מוסר עצמי על קדושת ה'?
 


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 252
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 119 פעמים
קיבל תודה: 115 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי אסף » 03 ספטמבר 2019, 16:05

כתבתי בפירוש שאין הכוונה למעשי ניסים:
אסף כתב:
02 ספטמבר 2019, 10:05
אין ספק שקבלת עול תורה לא פוטרת מאחריות על הפרנסה ולא באה להפקיע את חיוב ההשתדלות שיש להשקיע בשביל הפרנסה, אבל לפי ערך ודרגת עול תורה שמקבל אדם על עצמו - כך הוא זוכה להשגחה פרטית שמסייעת לו בפרנסתו ומניחה לו לעסוק בתורה כשאיפתו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל שנגזר עליהם שלא לעסוק בתורה מחמת טרדות וכיו"ב ואינם מלמדים על הכלל). צריך לעסוק בהשתדלות וכמו כן מפורש ברמב"ם שמקבל כל אחד "דבר המספיק לו" ולא חיי עושר, אבל השגחה פרטית זו אינה מעשי ניסים ולא כולם נשענים על סיפורי ניסים של מענקים לא צפויים וכיו"ב אלא המצאת מקורות פרנסה כל אחד לפי רמת חייו הנצרכת לו
המצב הרווח כיום הינו שהנשים עובדות והפרנסה מגיעה בצינורות הטבע, אין זה נס גלוי ולא ראוי לחיות כאברך.
השגחה פרטית נצרכת גם למי שעוסק לפרנסתו, אין שום הבטחה שכל השתדלות תישא פרי וצאו וראו כמה עסקים נסגרים כל שנה. ומי שנוהג ביושר עם עצמו ועם קונו זוכה להשגחה פרטית יתרה. כל השאלות מאלו שסבלו חרפת רעב ומאלו שלא רואים אותה אינם מעידים על הכלל, אלא לכל מקרה לגופו הרבה פעמים נראות בבירור הסיבות למצב. (ויש כאלו שחיי עניות הם דרך חיים בשבילם...) וכמובן שיש עוד תנאים לכך כגון התנהלות לפי רמת חיים סבירה הנצרכת ולא חיי מותרות, ועוד.

ואם נרצה לתמצת את הנושא (מצידי) - יש עדיין מקום לרוב מוחלט מהציבור לחיות חיי אברכים, ואין בכך הסתמכות על הנס.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 16:56

אסף כתב:
03 ספטמבר 2019, 16:05
כתבתי בפירוש שאין הכוונה למעשי ניסים:
אסף כתב:
02 ספטמבר 2019, 10:05
אין ספק שקבלת עול תורה לא פוטרת מאחריות על הפרנסה ולא באה להפקיע את חיוב ההשתדלות שיש להשקיע בשביל הפרנסה, אבל לפי ערך ודרגת עול תורה שמקבל אדם על עצמו - כך הוא זוכה להשגחה פרטית שמסייעת לו בפרנסתו ומניחה לו לעסוק בתורה כשאיפתו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל שנגזר עליהם שלא לעסוק בתורה מחמת טרדות וכיו"ב ואינם מלמדים על הכלל). צריך לעסוק בהשתדלות וכמו כן מפורש ברמב"ם שמקבל כל אחד "דבר המספיק לו" ולא חיי עושר, אבל השגחה פרטית זו אינה מעשי ניסים ולא כולם נשענים על סיפורי ניסים של מענקים לא צפויים וכיו"ב אלא המצאת מקורות פרנסה כל אחד לפי רמת חייו הנצרכת לו
המצב הרווח כיום הינו שהנשים עובדות והפרנסה מגיעה בצינורות הטבע, אין זה נס גלוי ולא ראוי לחיות כאברך.
השגחה פרטית נצרכת גם למי שעוסק לפרנסתו, אין שום הבטחה שכל השתדלות תישא פרי וצאו וראו כמה עסקים נסגרים כל שנה. ומי שנוהג ביושר עם עצמו ועם קונו זוכה להשגחה פרטית יתרה. כל השאלות מאלו שסבלו חרפת רעב ומאלו שלא רואים אותה אינם מעידים על הכלל, אלא לכל מקרה לגופו הרבה פעמים נראות בבירור הסיבות למצב. (ויש כאלו שחיי עניות הם דרך חיים בשבילם...) וכמובן שיש עוד תנאים לכך כגון התנהלות לפי רמת חיים סבירה הנצרכת ולא חיי מותרות, ועוד.

ואם נרצה לתמצת את הנושא (מצידי) - יש עדיין מקום לרוב מוחלט מהציבור לחיות חיי אברכים, ואין בכך הסתמכות על הנס.
יש גם את המשנה במסכת קידושין דעת ר"מ:
" רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו"

ומאידך יש לעיין בנדה ע: (אלא שזה לא נוגע לעניין):
"מה יעשה אדם ויתעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי" (משמע שלהרבות בסחורה מעשיר יותר מכל דבר, ולא אמרו אין אומנות שאין בה עניות ועשירות).
 


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 03 ספטמבר 2019, 18:52

כרם כתב:
03 ספטמבר 2019, 15:17
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 23:31
כרם כתב:
02 ספטמבר 2019, 21:51
כמדומני, ששמעתי פעם בשם החזון איש, שהחינוך בשביל לחיות חיי תורה הוא חינוך להסתפקות במועט.
ואני מרשה לעצמי להוסיף, שאסור להיות כמו הרן, שאברהם אבינו החזיק ביחוד השם גם על מנת שיטילוהו לכבשן האש, והיה מוכן להישרף, ואכן נעשה לו נס.
אבל הרן עמד לראות אם ייעשה נס לאברהם אף הוא ילך עמו, ואם לאו יכחיש ח"ו, וכיון שראה שנעשה נס לאברהם עמד באמונתו והטילוהו לכבשן האש ונשרף.
כן גם בעניינינו, מי שמקדיש עתותיו לתורה באמת ובתמים למען כבוד שמו ית', ומסתפק במועט ומצטמצם צמצום אחר צמצום, בהחלט יעשה לו הקב"ה נס וירויח לו בעת צרכו.
אבל מי שמתיישב ללמוד ע"מ שיעשה לו נס, חוששני שסופו כסוף הרן.

נכון מאד, אבל גם לא בטוח שהקב"ה יעשה לו נס. אמנם לאברהם נעשה נס וניצל מהאש, וגם לחנניה מישאל ועזריה. אבל לרבי חנינא בן תרדיון לא!

במשנה באבות פ"ד מ"ט כתוב: רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

האם המציאות מתאימה לדברי המשנה? האם רבי חנינא בן דוסא או הגר"א נעשו עשירים בסוף ימיהם?

יעויין בדרך חיים למהר"ל שעמד בשאלה זו, והובאו דבריו בקיצור בתוספות יו"ט, וכתב שיש סיבות אחרות שגורמות שלא יתעשר כגון שמזלו רע, או שרוצה הקב"ה למרק עוונותיו, או שרוצה הקב"ה שהעושר לא יבטלו.

בקיצור למעשה אין שום הבטחה שכך יקרה, וכאשר רואות עינינו במציאות.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 19:19

מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 18:52
האם המציאות מתאימה לדברי המשנה? האם רבי חנינא בן דוסא או הגר"א נעשו עשירים בסוף ימיהם?

בלי קשר לנושא האשכול ראה viewtopic.php?t=3961#p69273


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 03 ספטמבר 2019, 19:44

יהודה1 כתב:
03 ספטמבר 2019, 15:22
מבקש אמת כתב:
02 ספטמבר 2019, 23:19
יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:44

זה לא נגד הכתובה אם האשה מסכימה לכך מראש. ולגבי חיוב לזון את בניו הרי אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כעורב". ומשמע שהחיוב נמחל. אולי משום שגם חיוב זה תיקנו כלפי האשה שהיא רוצה לזון את בניה. ועני שאין לו אינו מחוייב מדין צדקה. ולעשות עצמו עשיר אינו מחוייב כלל.

יש גם את הפיוט הידוע של "איש חסיד" שם האשה אמרה לו "מה נאכל מעתה" וצ"ע.
לא הבנתי היאך החיוב כלפי הבנים "נמחל". מי מחל עבורם את החיוב?

אך האמת היא שאין צריך בכלל לדון ולפלפל על חיוב הכתובה. יש מושג בסיסי שקוראים לו "אחריות" (הוא לא כתוב בשום פסוק בתורה בגלל שיש דברים שמרוב פשיטותם לא צריך לכותבם, כמ"ש בשערי קדושה לגבי מידות). מי שמביא ילדים לעולם הוא אחראי עליהם, ואם מזניח אותם לחיי צער הרי הוא חסר אחריות, רשע ופושע. מי שרוצה לחיות חיי צער בשביל לעסוק בתורה, יעשה זאת על חשבון עצמו בלבד, ולא על חשבון אחרים שלא נשאלו על כך מראש. מי שלא מבין הגיון פשוט זה שכל גוי שוטה בהודו מבין, הרי אפילו עורב טוב הימנו, כדברי הגמ' בכתובות מט,ב: "כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי בניה".

לגבי דברי הגמ' בעירובין כוונת הגמ' שירגיל בניו להסתפק ברמה חיים פשוטה ואינם צריכים לחיות ברווח (כמבואר בארחות צדיקים), אבל לא שלא ידאג להם לצרכים הבסיסיים.


אבל הגמרא אומרת שיהיה אכזרי כעורב.
אם אתה רוצה לדחות, אפשר לדחות את הכל. נראה שלא דעת תורה היא שמדריכה אותך אלא דעת בעלי בתים. אם "אפילו" גוי בהודו מבין, אולי זה סימן שזה בכלל הפוך...

ומ"מ אני יישבתי את הכל ולא טרחתי להיכנס לנידון האם זה משום שהחיוב הוא כלפי אשתו או משום שאין חיוב אם אין לו. 
והגמרא מכתובת שהבאת מדברת כמובן במי שלא רוצה לפרנס, ולא במי שאין לו. אלא שאתה אומר יילך להתפרנס ויהיה לו ואני אומר לא יהיה לו
ועוד, אין לך אכזרי ממי שלא רוצה לחנך בניו לתורה, ואם תתחיל עם "לא שאלת אותם" סוף שתאמר שאין צריך לחנכם ליהדות בכלל.

אני כמובן לא מדבר על אלה שהתחנכו על כך שכולל הוא רק ליחידי סגולה, או שבכלל הוא חידוש ולא נאמר אלא לדורות מסוימים. אבל לא אני שהמצאתי את זה שהדבר נכון גם לזמננו, ושאין לגרום להוציא אברכים בשום אמתלה שהיא. ושמי שרוצה להיות במסגרת זו לא "כי כולם כך" אלא כי מבין שזה מה שישמור אותו וגם שהתורה היא הדבר החשוב ביותר, לא יפסיד מכך כלום.


מי דיבר כאן על השאלה האם טוב שרוב הציבור ילמד בכולל?

עיין בכותרת האשכול. הנידון היה האם להאמין שמי שעושה מצוות, לומד תורה ומקיים רצון ה', יקרו לו ניסים מופלאים, ומובטח לו שיהיה לו פרנסה ברווח בלי חובות ובלי דאגות כל ימי חייו. על זה אני כותב שבמחילה מכבוד המאמינים, זה פשוט הבלים, ונסתר מהמציאות במשך כל הדורות - ואף בדורינו - בה רוב הצדיקים הגדולים חיו בדוחק ובעוני. אפשר להביא ציטוטים מכאן ועד מחר, אלא שעל כל מאמר חז"ל אפשר להביא מאמר הפוך, וצריך לדעת איך להבין דברי חז"ל, בפרט באגדה. בפועל המציאות בשטח היא שיש קשר הדוק - גם אם לא הכרחי - בין השקעה בפרנסה לרווחה כלכלית, זו מציאות שגלויה וידועה לכל באי עולם, ואני מתפלא למה בכלל יש נידון על זה. מי שחושב שאין קשר פשוט מרמה את עצמו, כמאמר הכסיל "אל תבלבל אותי עם עובדות".

אי לכך ובהתאם לזאת, טענתי הינה שאם יש לאדם שאלה האם להשתדל לפרנסתו וכמה, עליו לקחת בחשבון את המציאות לפיה מיעוט השתדלות אכן תביא מן הסתם בכנפיה דוחק כלכלי. לאור מציאות זו, עליו לחשב מה הקב"ה רוצה ממנו, ואם מגיע למסקנה שרצון ה' שיקדיש את חייו לתורה, הרי עליו לעשות זאת למרות הדוחק הכלכלי, ויזכה למעלה העצומה של העוסק בתורה מתוך הדחק. אבל שלא ימכור לעצמו או לאחרים הבטחות וניסים שאינם עומדים במבחן המציאות.

(כן, אני גם שומע וקורא את כל סיפורי המופתים והפלאות על איך שעוסקי התורה חיים בלי חובות והעובדים שקועים בחובות, ואיך שכל אברך מחתן ילדים בניסים וכו'. הבעיה היא שהמציאות כפי שאני מכיר שונה לחלוטין. אני מכיר אנשים רבים מקהילות שונות ומגוונות, ומה לעשות אבל הקשר בין ההשקעה שלהם בפרנסה למצבם הכלכלי אכן ניכר ובולט לעין. זכיתי לעסוק באיסוף צדקה עבור כמה וכמה אברכים או עוסקי מלאכת הקודש (סופרי סת"ם וכד') שהיו במצב כלכלי קשה מאד, ועוד לא יצא לי לפגוש עורך דין או רופא במצב דומה... מה לעשות, אבל גרם אחד של מציאות בשטח מכריעה אצלי כנגד אלפי טונות של סיפורים, אותם ניתן לייצר בשפע חינם אין כסף).


נ.ב. לגבי הגמרא של "אכזרי על בניו כעורב". מאחר ואתה מבין את דברי הגמ' כפשוטם, הרי אשאלך איך הבנת את דברי הגמ' בכמה מקומות:
א. כתובות נט,ב "אין אשה אלא ליופי" - וכי מטרת האשה בעולם היא להיות יפה?
ב. ברכות ח,א "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" - וכי אדם קל דעת שעובד לפרנסתו עדיף מצדיק ויר"ש שעוסק בתורה ומתפרנס מאחרים?
ג. במדרש (אותיות דר"ע) איתא "
לא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנאמר הוד והדר לפניו" - וכי כל מטרת הבריאה רק בשביל פסוקי דזמרה?
ד. בפ"ב דאבות איתא "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" - וכי כל השקדנים שלא עסקו במלאכה תורתם נתבטלה ונגררו לעוונות?
ה. ברכות סג,ב "אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם" - וכי איך יתקיימו בו ד"ת אם ממית את עצמו? ומלבד זאת הרי אסור לאבד עצמו לדעת?
ו. ברכות סא,ב "אמר רב לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא" - וכי כל שאר האנשים בעולם, כולל האבות הקדושים ומשה רבינו, מיותרים?
ז. יומא כג,א "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח" - והלא יש איסור ליקום וליטור?

אפשר להביא עוד מאות מראי מקומות, אבל דומני שהרעיון כבר מובן. להרחבה ראה בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק ובמאמרי רבי אברהם בן הרמב"ם והרמח"ל על ההגדות.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 03 ספטמבר 2019, 19:49

אסף כתב:
03 ספטמבר 2019, 16:05
כתבתי בפירוש שאין הכוונה למעשי ניסים:
אסף כתב:
02 ספטמבר 2019, 10:05
אין ספק שקבלת עול תורה לא פוטרת מאחריות על הפרנסה ולא באה להפקיע את חיוב ההשתדלות שיש להשקיע בשביל הפרנסה, אבל לפי ערך ודרגת עול תורה שמקבל אדם על עצמו - כך הוא זוכה להשגחה פרטית שמסייעת לו בפרנסתו ומניחה לו לעסוק בתורה כשאיפתו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל שנגזר עליהם שלא לעסוק בתורה מחמת טרדות וכיו"ב ואינם מלמדים על הכלל). צריך לעסוק בהשתדלות וכמו כן מפורש ברמב"ם שמקבל כל אחד "דבר המספיק לו" ולא חיי עושר, אבל השגחה פרטית זו אינה מעשי ניסים ולא כולם נשענים על סיפורי ניסים של מענקים לא צפויים וכיו"ב אלא המצאת מקורות פרנסה כל אחד לפי רמת חייו הנצרכת לו
המצב הרווח כיום הינו שהנשים עובדות והפרנסה מגיעה בצינורות הטבע, אין זה נס גלוי ולא ראוי לחיות כאברך.
השגחה פרטית נצרכת גם למי שעוסק לפרנסתו, אין שום הבטחה שכל השתדלות תישא פרי וצאו וראו כמה עסקים נסגרים כל שנה. ומי שנוהג ביושר עם עצמו ועם קונו זוכה להשגחה פרטית יתרה. כל השאלות מאלו שסבלו חרפת רעב ומאלו שלא רואים אותה אינם מעידים על הכלל, אלא לכל מקרה לגופו הרבה פעמים נראות בבירור הסיבות למצב. (ויש כאלו שחיי עניות הם דרך חיים בשבילם...) וכמובן שיש עוד תנאים לכך כגון התנהלות לפי רמת חיים סבירה הנצרכת ולא חיי מותרות, ועוד.

ואם נרצה לתמצת את הנושא (מצידי) - יש עדיין מקום לרוב מוחלט מהציבור לחיות חיי אברכים, ואין בכך הסתמכות על הנס.

כאמור לעיל, הנידון כאן לא אם להיות אברך או לא (מה גם שהשאלה הזו איננה רק כלכלית, אלא בראש ובראשונה נפשית)הנידון הוא האם לבנות על הנהגה שלא כדרך הטבע ועל ניסים. 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 20:59

מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 19:44
נ.ב. לגבי הגמרא של "אכזרי על בניו כעורב". מאחר ואתה מבין את דברי הגמ' כפשוטם, הרי אשאלך איך הבנת את דברי הגמ' בכמה מקומות:
א. כתובות נט,ב "אין אשה אלא ליופי" - וכי מטרת האשה בעולם היא להיות יפה?
ב. ברכות ח,א "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" - וכי אדם קל דעת שעובד לפרנסתו עדיף מצדיק ויר"ש שעוסק בתורה ומתפרנס מאחרים?
ג. במדרש (אותיות דר"ע) איתא "לא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנאמר הוד והדר לפניו" - וכי כל מטרת הבריאה רק בשביל פסוקי דזמרה?
ד. בפ"ב דאבות איתא "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" - וכי כל השקדנים שלא עסקו במלאכה תורתם נתבטלה ונגררו לעוונות?
ה. ברכות סג,ב "אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם" - וכי איך יתקיימו בו ד"ת אם ממית את עצמו? ומלבד זאת הרי אסור לאבד עצמו לדעת?
ו. ברכות סא,ב "אמר רב לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא" - וכי כל שאר האנשים בעולם, כולל האבות הקדושים ומשה רבינו, מיותרים?
ז. יומא כג,א "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח" - והלא יש איסור ליקום וליטור?

אפשר להביא עוד מאות מראי מקומות, אבל דומני שהרעיון כבר מובן. להרחבה ראה בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק ובמאמרי רבי אברהם בן הרמב"ם והרמח"ל על ההגדות.

לא אמרתי שאני מבין כפשוטם, אמרתי שהפשטות היא שלא שייך לומר על מי שלא דואג לבניו שהוא רשע שהרי זה מה שאמרה הגמרא לגבי שרק כך דברי תורה מתקיימים. ברור שצריך לדעת את הגדרים בזה.
על פ"ב דאבות הביאור הלכה בסימן קנ"ו מדבר, נראה שדווקא כן לומדים כפשוטן.

יומא כג. הגמרא עצמה אומרת שצערא דגופא וכשלא ביקש מחילה. וכבל אופן כל דברי חז"ל בין בהלכה ובין באגדה, יש בהם דברים דקים תמיד ויש דברים שלוקחים מילה בהשאלה. לא חשבתי אחרת.
רק אמרתי שאם אתה מתייחס למי שנמצא במסגרת כולל ומאמין שהוא לא מפסיד כלום בכך שאינו יוצא ממנה, בגלל שיכולים לקרוא לו ניסים שישיג פרנסה (על ידי איזה עשיר מאמריקה שבשבילו ה' נתן לו את הכסף אחרי שבטיפשותו הלך לעבוד ולא ללמוד) וכיו"ב ואתה כותב על זה שהוא לא זן את בניו שהרי הוא רואה אותם בחרפת רעב ולא הולך לעבוד (כמו הסיפור על הגר"א) אז הוא גרוע מעורב, זה אינו. שאולי אדרבה לזה כוונה הגמרא.

ולגוף הדברים, אני פתחתי את האשכול כדי לציין שאין לזלזל בסיפורי הניסים הללו. ומה שאתה חוזר וטוען שאתה רואה להיפך, אני כבר כתבתי שאי אפשר לראות. אמנם אכן מצאתי מקור לכך שת"ח צריכים לחיות בדוחק. ומ"מ לא ענית על דברי הח"ח, אולי אתה רשאי לחלוק עליו, אבל מ"מ לא בזילזול.
אגב על סופרי סת"ם מפורש בחז"ל שלא יראו סימן ברכה במקצוע זה, והיום שוכחים את זה ומפרסמים בעלונים ופירסומות שונים לשכנע אנשים ללמוד את זה לצורך פרנסה.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 21:01

מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 19:44
מי דיבר כאן על השאלה האם טוב שרוב הציבור ילמד בכולל?
ובאמת על זה יש אשכול ישן שננעל
viewtopic.php?f=68&t=3178


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 21:15

אעתיק כאן את לשון המסילת ישרים שציינתי:
עוד ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא מן הזמן ותולדותיו, כי פעם יירא מהקור או מהחום, ופעם מהפגעים, ופעם מן החלאים, ופעם מן הרוח, וכן כל כיוצא בזה. הוא הענין שאמר שלמה עליו השלום (משלי כו, יג): אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות. וכבר גינו חכמים זכרונם לברכה המדה הזאת ויחסוה אל החטאים, ומקרא מסייעם דכתיב (ישעיה לג, יד): פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים, עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד, חטאה את (ברכות ס, א). אלא על זה נאמר (תהלים לז, ג): בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
 כללו של דבר, צריך שישים האדם את עצמו עראי בעולם וקבוע בעבודה, יתרצה ויסתפק בכל עניני העולם במה שמזדמן לו, ויקח מן הבא בידו, ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ולעמל, ויהיה נכון לבו בטוח בה', ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו.
 שמא תאמר הרי מצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה ולא ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים, ואמרו (כתובות ל, א): הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, ומקרא כתוב (דברים ד, טו): ונשמרתם מאד לנפשותיכם, הרי שאין להחליט הבטחון הזה על כל פנים. והתם אמרו, ואפילו לדבר מצוה.
 דע כי יש יראה ויש יראה: יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללות. כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים, ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון, אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו. ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו, הנה עוד הוא מתחיב בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש. ואולם השמירה הזאת, וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר (משלי כב, כג): ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה.
 

והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח, ב): היכא דשכיח היזיקא שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין נו, ב): ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן, ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה "ערום ראה רעה ונסתר", הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא, והוא ממש ענין הפסוק שהזכרתי למעלה, אמר עצל שחל בדרך וגו'.
 וחכמים זכרונם לברכה פרשו הענין כמין חומר, להראות עד היכן מגעת יראת ההבל להפריש האדם מן המעשה הטוב. ואמרו (דברים רבה ח, ו): שבעה דברים אמר שלמה בעצל: כיצד, אמרו לעצל, הרי רבך בעיר, לך ולמד תורה ממנו והוא משיב אותם, מתירא אני מן הארי שבדרך. רבך בתוך המדינה, אומר להם, מתיירא אני שלא יהיה ארי בין הרחובות. אומרים לו, הרי הוא בתוך ביתך אומר להם, אם אני הולך אצלו, אני מוצא הפתח נעולה וכו', עיין שם. הא למדת, שאין היראה גורמת שיתעצל אלא עצלה גורמת לו שיתיירא.
זה כמובן נושא אחר, אבל שם הוא מגדיר את החילוק הנדרש בשביל להבין במה אומרים שלא לסמוך על הנס ובמה לא.

אדגיש שוב שלא אמרתי שאדם צריך להאמין שיקרה לו נס ושלא יהיה עני, אלא שלא יתלה את העניות בחיסרון השתדלות, אם הוא זוכה להיות מיושבי בית המדרש, עליו לחזק בליבו את מידת הביטחון עד שיהיה ראוי למעלה שהזכיר הרמב"ם ולא לעזוב במחשבה שעל ידי זה ירוויח. 

מי שלא מסוגל עליו לעשות שאלת חכם, וכמו כן ברור שמי שרואה שאין בידו לפרנס את בני ביתו צריך לשאול חכם מה יעשה האם מותר לו ללוות בלי לדעת מהיכן לשלם? 
אמנם אני מתנגד לדיבורים שיש מהם משמעות שמי שלא עוזב הוא מדומיין וכו'. אלא אם כן הכוונה ברורה לומר לו התחזק באמונתך אבל אל תחשוב שכמו שקרה נס לפלוני וודאי יקרה לך, לכל אחד הניסיונות אחרים. 


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 21:34

כתבה על המכלול בהידברות.pdf
קצת קשור לעניין
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 03 ספטמבר 2019, 21:43

לפני שמישהו יחשוב שזו פרסומת אצטט משם
‏‏לכידה.PNG
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 03 ספטמבר 2019, 22:18

יהודה1 כתב:
03 ספטמבר 2019, 20:59
מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 19:44
נ.ב. לגבי הגמרא של "אכזרי על בניו כעורב". מאחר ואתה מבין את דברי הגמ' כפשוטם, הרי אשאלך איך הבנת את דברי הגמ' בכמה מקומות:
א. כתובות נט,ב "אין אשה אלא ליופי" - וכי מטרת האשה בעולם היא להיות יפה?
ב. ברכות ח,א "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" - וכי אדם קל דעת שעובד לפרנסתו עדיף מצדיק ויר"ש שעוסק בתורה ומתפרנס מאחרים?
ג. במדרש (אותיות דר"ע) איתא "לא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנאמר הוד והדר לפניו" - וכי כל מטרת הבריאה רק בשביל פסוקי דזמרה?
ד. בפ"ב דאבות איתא "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" - וכי כל השקדנים שלא עסקו במלאכה תורתם נתבטלה ונגררו לעוונות?
ה. ברכות סג,ב "אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם" - וכי איך יתקיימו בו ד"ת אם ממית את עצמו? ומלבד זאת הרי אסור לאבד עצמו לדעת?
ו. ברכות סא,ב "אמר רב לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא" - וכי כל שאר האנשים בעולם, כולל האבות הקדושים ומשה רבינו, מיותרים?
ז. יומא כג,א "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח" - והלא יש איסור ליקום וליטור?

אפשר להביא עוד מאות מראי מקומות, אבל דומני שהרעיון כבר מובן. להרחבה ראה בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק ובמאמרי רבי אברהם בן הרמב"ם והרמח"ל על ההגדות.

לא אמרתי שאני מבין כפשוטם, אמרתי שהפשטות היא שלא שייך לומר על מי שלא דואג לבניו שהוא רשע שהרי זה מה שאמרה הגמרא לגבי שרק כך דברי תורה מתקיימים. ברור שצריך לדעת את הגדרים בזה.
על פ"ב דאבות הביאור הלכה בסימן קנ"ו מדבר, נראה שדווקא כן לומדים כפשוטן.

יומא כג. הגמרא עצמה אומרת שצערא דגופא וכשלא ביקש מחילה. וכבל אופן כל דברי חז"ל בין בהלכה ובין באגדה, יש בהם דברים דקים תמיד ויש דברים שלוקחים מילה בהשאלה. לא חשבתי אחרת.
רק אמרתי שאם אתה מתייחס למי שנמצא במסגרת כולל ומאמין שהוא לא מפסיד כלום בכך שאינו יוצא ממנה, בגלל שיכולים לקרוא לו ניסים שישיג פרנסה (על ידי איזה עשיר מאמריקה שבשבילו ה' נתן לו את הכסף אחרי שבטיפשותו הלך לעבוד ולא ללמוד) וכיו"ב ואתה כותב על זה שהוא לא זן את בניו שהרי הוא רואה אותם בחרפת רעב ולא הולך לעבוד (כמו הסיפור על הגר"א) אז הוא גרוע מעורב, זה אינו. שאולי אדרבה לזה כוונה הגמרא.

ולגוף הדברים, אני פתחתי את האשכול כדי לציין שאין לזלזל בסיפורי הניסים הללו. ומה שאתה חוזר וטוען שאתה רואה להיפך, אני כבר כתבתי שאי אפשר לראות. אמנם אכן מצאתי מקור לכך שת"ח צריכים לחיות בדוחק. ומ"מ לא ענית על דברי הח"ח, אולי אתה רשאי לחלוק עליו, אבל מ"מ לא בזילזול.
אגב על סופרי סת"ם מפורש בחז"ל שלא יראו סימן ברכה במקצוע זה, והיום שוכחים את זה ומפרסמים בעלונים ופירסומות שונים לשכנע אנשים ללמוד את זה לצורך פרנסה.

אני מבין שיש כאן ויכוח בין מציאות לאידיאולוגיה. אם כן, אין מה להמשיך ולדון בענין. 


הנני מוחה בכל לשון של מחאה על המשפט החצוף וכפוי הטובה, בו נכתב שאדם שבחר במסלול של שבט זבולון במקום זה של יששכר הוא טיפש. מלבד כפיות הטובה המזעזעת כלפי תומכי התורה של דורינו, שבלעדיהם לא היו יותר ממיעוט שבמיעוט לומדי תורה (כמו שאכן היה המצב בדורות עברו, בהם תומכי התורה היו מעטים מאד), ובזכותם זכינו בדורינו זה לפריחת התורה באופן מופלא, הרי יש כאן פגיעה חמורה באחד עשר שבטי ישראל שתפקידם היה לעסוק בפרנסה ולתמוך בשבטי לוי ויששכר, ולא לחינם הקדימה תורה זבולון ליששכר.
אני לפעמים עומד ותוהה מהיכן הגיעה כזו חוצפה, גסות הרוח וכפיות טובה לאנשים מסויימים המגדירים את עצמם "בני תורה".


איטשע מאיר לורנץ
משתמש ותיק
הודעות: 248
הצטרף: 18 דצמבר 2017, 20:41
נתן תודה: 12 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי איטשע מאיר לורנץ » 03 ספטמבר 2019, 23:15

מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 22:18
יהודה1 כתב:
03 ספטמבר 2019, 20:59
מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 19:44
נ.ב. לגבי הגמרא של "אכזרי על בניו כעורב". מאחר ואתה מבין את דברי הגמ' כפשוטם, הרי אשאלך איך הבנת את דברי הגמ' בכמה מקומות:
א. כתובות נט,ב "אין אשה אלא ליופי" - וכי מטרת האשה בעולם היא להיות יפה?
ב. ברכות ח,א "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" - וכי אדם קל דעת שעובד לפרנסתו עדיף מצדיק ויר"ש שעוסק בתורה ומתפרנס מאחרים?
ג. במדרש (אותיות דר"ע) איתא "לא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנאמר הוד והדר לפניו" - וכי כל מטרת הבריאה רק בשביל פסוקי דזמרה?
ד. בפ"ב דאבות איתא "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" - וכי כל השקדנים שלא עסקו במלאכה תורתם נתבטלה ונגררו לעוונות?
ה. ברכות סג,ב "אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם" - וכי איך יתקיימו בו ד"ת אם ממית את עצמו? ומלבד זאת הרי אסור לאבד עצמו לדעת?
ו. ברכות סא,ב "אמר רב לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא" - וכי כל שאר האנשים בעולם, כולל האבות הקדושים ומשה רבינו, מיותרים?
ז. יומא כג,א "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח" - והלא יש איסור ליקום וליטור?

אפשר להביא עוד מאות מראי מקומות, אבל דומני שהרעיון כבר מובן. להרחבה ראה בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק ובמאמרי רבי אברהם בן הרמב"ם והרמח"ל על ההגדות.

לא אמרתי שאני מבין כפשוטם, אמרתי שהפשטות היא שלא שייך לומר על מי שלא דואג לבניו שהוא רשע שהרי זה מה שאמרה הגמרא לגבי שרק כך דברי תורה מתקיימים. ברור שצריך לדעת את הגדרים בזה.
על פ"ב דאבות הביאור הלכה בסימן קנ"ו מדבר, נראה שדווקא כן לומדים כפשוטן.

יומא כג. הגמרא עצמה אומרת שצערא דגופא וכשלא ביקש מחילה. וכבל אופן כל דברי חז"ל בין בהלכה ובין באגדה, יש בהם דברים דקים תמיד ויש דברים שלוקחים מילה בהשאלה. לא חשבתי אחרת.
רק אמרתי שאם אתה מתייחס למי שנמצא במסגרת כולל ומאמין שהוא לא מפסיד כלום בכך שאינו יוצא ממנה, בגלל שיכולים לקרוא לו ניסים שישיג פרנסה (על ידי איזה עשיר מאמריקה שבשבילו ה' נתן לו את הכסף אחרי שבטיפשותו הלך לעבוד ולא ללמוד) וכיו"ב ואתה כותב על זה שהוא לא זן את בניו שהרי הוא רואה אותם בחרפת רעב ולא הולך לעבוד (כמו הסיפור על הגר"א) אז הוא גרוע מעורב, זה אינו. שאולי אדרבה לזה כוונה הגמרא.

ולגוף הדברים, אני פתחתי את האשכול כדי לציין שאין לזלזל בסיפורי הניסים הללו. ומה שאתה חוזר וטוען שאתה רואה להיפך, אני כבר כתבתי שאי אפשר לראות. אמנם אכן מצאתי מקור לכך שת"ח צריכים לחיות בדוחק. ומ"מ לא ענית על דברי הח"ח, אולי אתה רשאי לחלוק עליו, אבל מ"מ לא בזילזול.
אגב על סופרי סת"ם מפורש בחז"ל שלא יראו סימן ברכה במקצוע זה, והיום שוכחים את זה ומפרסמים בעלונים ופירסומות שונים לשכנע אנשים ללמוד את זה לצורך פרנסה.

אני מבין שיש כאן ויכוח בין מציאות לאידיאולוגיה. אם כן, אין מה להמשיך ולדון בענין. 


הנני מוחה בכל לשון של מחאה על המשפט החצוף וכפוי הטובה, בו נכתב שאדם שבחר במסלול של שבט זבולון במקום זה של יששכר הוא טיפש. מלבד כפיות הטובה המזעזעת כלפי תומכי התורה של דורינו, שבלעדיהם לא היו יותר ממיעוט שבמיעוט לומדי תורה (כמו שאכן היה המצב בדורות עברו, בהם תומכי התורה היו מעטים מאד), ובזכותם זכינו בדורינו זה לפריחת התורה באופן מופלא, הרי יש כאן פגיעה חמורה באחד עשר שבטי ישראל שתפקידם היה לעסוק בפרנסה ולתמוך בשבטי לוי ויששכר, ולא לחינם הקדימה תורה זבולון ליששכר.
אני לפעמים עומד ותוהה מהיכן הגיעה כזו חוצפה, גסות הרוח וכפיות טובה לאנשים מסויימים המגדירים את עצמם "בני תורה".

אני חושב שיש כאן שני דינים

המעורר לא התכוון לומר שהם טפשים במובן זה שהם טפשים 
אלא התכוון לומר, שבכל זאת הם לא זכו למה שהאברך זכה
וכמשל נאמר למי שיבקשו ממנו לבחור בין להיות תומך תורה ולהתגודד שמונה שעות ביום בגורד שחקים במנהטן
או להיות אברך כולל ספון באהלה של תורה, ולהיות מהנתמכים ולא מהתומכים, וההוא 'בטפשותו' בוחר בראשון
אין כאן ענין של כפיות טובה, כי אין כאן זלזול באדם שעזר לי, אלא מדברים על הרעיון של זה מול זה 

אך מצד שני נשאלת השאלה הגדולה, כי אותה תפיסה כי היציאה לעבודה היא מעין טרגדיה, מה מקורה ומאין נולדה
 


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1784
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 168 פעמים
קיבל תודה: 591 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי מבקש אמת » 03 ספטמבר 2019, 23:55

איטשע מאיר לורנץ כתב:
03 ספטמבר 2019, 23:15
מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 22:18
יהודה1 כתב:
03 ספטמבר 2019, 20:59


לא אמרתי שאני מבין כפשוטם, אמרתי שהפשטות היא שלא שייך לומר על מי שלא דואג לבניו שהוא רשע שהרי זה מה שאמרה הגמרא לגבי שרק כך דברי תורה מתקיימים. ברור שצריך לדעת את הגדרים בזה.
על פ"ב דאבות הביאור הלכה בסימן קנ"ו מדבר, נראה שדווקא כן לומדים כפשוטן.

יומא כג. הגמרא עצמה אומרת שצערא דגופא וכשלא ביקש מחילה. וכבל אופן כל דברי חז"ל בין בהלכה ובין באגדה, יש בהם דברים דקים תמיד ויש דברים שלוקחים מילה בהשאלה. לא חשבתי אחרת.
רק אמרתי שאם אתה מתייחס למי שנמצא במסגרת כולל ומאמין שהוא לא מפסיד כלום בכך שאינו יוצא ממנה, בגלל שיכולים לקרוא לו ניסים שישיג פרנסה (על ידי איזה עשיר מאמריקה שבשבילו ה' נתן לו את הכסף אחרי שבטיפשותו הלך לעבוד ולא ללמוד) וכיו"ב ואתה כותב על זה שהוא לא זן את בניו שהרי הוא רואה אותם בחרפת רעב ולא הולך לעבוד (כמו הסיפור על הגר"א) אז הוא גרוע מעורב, זה אינו. שאולי אדרבה לזה כוונה הגמרא.

ולגוף הדברים, אני פתחתי את האשכול כדי לציין שאין לזלזל בסיפורי הניסים הללו. ומה שאתה חוזר וטוען שאתה רואה להיפך, אני כבר כתבתי שאי אפשר לראות. אמנם אכן מצאתי מקור לכך שת"ח צריכים לחיות בדוחק. ומ"מ לא ענית על דברי הח"ח, אולי אתה רשאי לחלוק עליו, אבל מ"מ לא בזילזול.
אגב על סופרי סת"ם מפורש בחז"ל שלא יראו סימן ברכה במקצוע זה, והיום שוכחים את זה ומפרסמים בעלונים ופירסומות שונים לשכנע אנשים ללמוד את זה לצורך פרנסה.

אני מבין שיש כאן ויכוח בין מציאות לאידיאולוגיה. אם כן, אין מה להמשיך ולדון בענין. 


הנני מוחה בכל לשון של מחאה על המשפט החצוף וכפוי הטובה, בו נכתב שאדם שבחר במסלול של שבט זבולון במקום זה של יששכר הוא טיפש. מלבד כפיות הטובה המזעזעת כלפי תומכי התורה של דורינו, שבלעדיהם לא היו יותר ממיעוט שבמיעוט לומדי תורה (כמו שאכן היה המצב בדורות עברו, בהם תומכי התורה היו מעטים מאד), ובזכותם זכינו בדורינו זה לפריחת התורה באופן מופלא, הרי יש כאן פגיעה חמורה באחד עשר שבטי ישראל שתפקידם היה לעסוק בפרנסה ולתמוך בשבטי לוי ויששכר, ולא לחינם הקדימה תורה זבולון ליששכר.
אני לפעמים עומד ותוהה מהיכן הגיעה כזו חוצפה, גסות הרוח וכפיות טובה לאנשים מסויימים המגדירים את עצמם "בני תורה".

אני חושב שיש כאן שני דינים

המעורר לא התכוון לומר שהם טפשים במובן זה שהם טפשים 
אלא התכוון לומר, שבכל זאת הם לא זכו למה שהאברך זכה
וכמשל נאמר למי שיבקשו ממנו לבחור בין להיות תומך תורה ולהתגודד שמונה שעות ביום בגורד שחקים במנהטן
או להיות אברך כולל ספון באהלה של תורה, ולהיות מהנתמכים ולא מהתומכים, וההוא 'בטפשותו' בוחר בראשון
אין כאן ענין של כפיות טובה, כי אין כאן זלזול באדם שעזר לי, אלא מדברים על הרעיון של זה מול זה 

אך מצד שני נשאלת השאלה הגדולה, כי אותה תפיסה כי היציאה לעבודה היא מעין טרגדיה, מה מקורה ומאין נולדה
התיאור הזה של הבחירה בין גורד שחקים לבית המדרש מתאים לסיפורים, אבל לא למציאות. בכל מצב יש הרבה מאד נתונים שצריך לקחת בחשבון, והנתונים הללו משתנים בין איש לרעהו. רוב רובם של האנשים אינם באמת ניצבים בפני בחירה בין מסלול אחד לשני, כיון שנסיבות חייהם ואישיותם בדרך כלל מובילות אותם למצב בו ישנה רק אופציה אחת, והשניה כמעט ולא באה בחשבון. כמעט כל ה"זבולונים" וה"יששכרים" שאני מכיר הגיעו למצבם כתוצאה מנסיבות שונות שאינן תלויות בהם, ולא עמדו בפני בחירה גורלית בין שני המסלולים.

על כל פנים, הקב"ה עיצב את עם ישראל בצורה שרוב העם יועדו לעבוד את ה' דרך חיי המעשה, ורק מיעוטו לעבודת ה' דרך חיי הרוח. ולכן, לבוא ולטעון שרוב הציבור שנוהג בדרך הראשונה הוא "בדיעבדניק" או חמור מכך טפש, היא חוצפה גדולה כלפי קודשא בריך הוא שמשום מה סבר אחרת, וייעד לרוב עמו את המסלול הראשון מלכתחילה. היחידים שאולי אפשר לבוא אליהם בטענה הם רק כאלו שמכל בחינה הינם מתאימים להיות מאנשי שבט לוי, וגם בנסיבות חייהם הדבר אפשרי, ובכל זאת החליטו לבחור במסלול השבטים האחרים בגלל רצון לנוחות גשמית או חוסר הערכה לתורה, אבל סבורני שכאלו ישנם רק מעטים בלבד.

כמובן ישנם שיקולים טכניים אחרים בנושא מורכב זה, ולא אכנס להם כעת. אבל ההשקפה המשובשת והשחצנית כביכול רק אני והחוג והמסלול שלי עובדים את ה' כראוי וכל השאר הם טפשים, צריכה להעקר מן העולם.





נ.ב. התפיסה שעבודה היא דבר פסול היא תפיסה שלא באה מאף אחד מגדולי הדור (מנהיג עולם התורה הגרא"מ שך זצ"ל התרעם על מי שהציג השקפה כזו), וגם מעולם לא היתה בעולם היהודי, והתחדשה רק בדור האחרון. גם עמלי התורה ששקדו יומם ולילה בבתי המדרש בליטא, בפולין או במרוקו מעולם לא העלו על דעתם שכל קרובי משפחתם ושכניהם הם "סוג ב'". הסיבה לתפיסה זו נובעת מגורם סוציולוגי פשוט, שנקרא "מדד הנורמה". הענין יומחש במשל: אדם עשיר שחי בקהילה של אנשים בעלי יכולת כלכלית ממוצעת, הרי אף אם מרגיש את עצמו נכבד וחשוב, מ"מ לא יסתכל על כל שאר חברי קהילתו כנחותים (אא"כ הוא ממש שוטה). זאת משום שהוא מבין שהוא היוצא דופן והנורמה היא לא כמותו, והמושג "נחות" נתפס כנחיתות מתחת הנורמה, אך הנורמה עצמה לא יכולה להיות מוגדרת כנחותה, אלא להיפך - היוצא דופן הוא החשוב והנכבד. אבל כשיש קהילה שלמה של עשירים, אזי רבים הסיכויים שיסתכלו על קהילות אחרות כנחותות, כיון שאצלם להיות עשיר הוא הנורמה, וממילא מי שעשיר אינו זוכה ליקר והערכה, אלא להיפך - מי שלא עשיר וחורג מהנורמה הוא נחות.
כך גם בנידון דידן: ההסתכלות על "בעלי בתים" כנחותים מצויה אך ורק בקרב חברה שרוב חבריה אברכים, ואצלם להיות אברך זה הנורמה, ממילא האברך אינו נתפס כבר מעלה גדול כיון שכולם עושים כך, אלא להיפך - מי שעובד הוא הנחות. אבל מי שנמצא בחברה שהנורמה בה היא לעבוד, אזי גם אם הוא עצמו עמל בתורה ובן עליה הרי אינו רואה את חבריו ושכניו כנחותים, אלא רק מרגיש זכיה שנמצא במדרגה גבוהה מהנורמה. (גם התפיסה שמי שיוצא לעבוד מתקלקל נובעת בעיקר מתפיסת הנורמה החברתית, ותפיסה זו אכן משפיעה על המציאות שחוזרת ומחזקת את התפיסה, וכפי שכבר נכתב בזה).
זו הסיבה האמיתית לתפיסה המוטעית. כל האידיאולוגיות והסברות האחרות רק באות להצדיק ולתת תוקף רעיוני לתפיסה זו, אבל הם לא יצרו אותה. (אמנם ודאי שהנורמה החברתית מושתתת על אידיאולוגיה מסויימת, אבל ההסתכלות על החורגים מהנורמה כנחותים נובעת מעצם החריגה מהנורמה, ולא מהאידיאולוגיה. מסיבה זו היחס לאדם לא נמדד לפי השעות אותן הוא מקדיש לתורה, אלא לפי סוג העיסוק שלו - כמה הוא חורג מהנורמה החברתית, ולכן היחס למנהל מוסד שונה לחלוטין מזה של איש מחשבים, גם אם האחרון מקדיש יותר שעות ללימוד מהראשון).


אח שלך
משתמש ותיק
הודעות: 223
הצטרף: 25 אוגוסט 2019, 13:59
נתן תודה: 70 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי אח שלך » 04 ספטמבר 2019, 01:41

מסתבר שהמילה "טרגדיה" שהוזכרה - היא לא על העבודה עצמה אלא על המצב הרוחני שבעקבותיה.
וגם כל מי שעומד בהצלחה בכל הנסיונות הרבים שצצים מחוץ לבית המדרש יכול להודות שהם קשים ומאתגרים מכל הכיוונים.

אשרי מי שזוכה לעלות ביראת שמים בתוך גורד השחקים הנ"ל עם כל הנסיונות והאוירה המנוכרת והכפרנית.


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 04 ספטמבר 2019, 08:58

מבקש אמת כתב:
03 ספטמבר 2019, 22:18
הנני מוחה בכל לשון של מחאה על המשפט החצוף וכפוי הטובה, בו נכתב שאדם שבחר במסלול של שבט זבולון במקום זה של יששכר הוא טיפש.
אני גם מוחה.
ואם התכוונת למשפט שלי, אצהיר שלא התכוונתי ברצינות אלא רק כקונטרה למשפט של "למה תמיד הסיפורים על עשיר מאמריקה, כנראה כי הם לא מאמינים בניסים ועובדים"

לא דיברתי כמובן על מחזיק תורה, אלא על מי שמזלזל בהשקפה שהעיקר זה תורה, או סתם ע"ה, שאם בסופו של דבר הכסף שלו הגיע לת"ח שהיה רגיל ללמוד מתוך הדחק, ראוי לומר שלא היה לו כסף אלא בשביל שבסוף יגיע אליו. ובאמת מי שנוהג כזבולון היה מעריך תמיד את מי שנוהג כיששכר ולא אומר לו "כל הלומדים חיים בדוחק כי לא עובדים".


פותח הנושא
יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1547
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 404 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חינוך להאמין בניסים

שליחה על ידי יהודה1 » 04 ספטמבר 2019, 09:07

יהודה1 כתב:
02 ספטמבר 2019, 20:47
כמו שאסור להם לזלזל במי שלא נוהג כמותם, כך וכ"ש אסור לאחרים לזלזל בהם.

ואגב בגמרא (נדרים פא) מבואר שתלמידי חכמים רגילים לזלזל בעמי הארץ שלא כדין.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 0 אורחים