מכון קול יוסף
משתמש ותיק
מרן השו"ע, כתב את ספרו הבית יוסף כספר הלכה המאגד בתוכו את כל ההלכות הנצרכות בבירור נרחב להלכה למעשה.
אחרי כן, כתב את ספרו השלחן ערוך שמטרתו - כמבואר בהקדמתו: ''לחלקו לחלקים שלשים ללמוד בו בכל יום חלק ונמצא שבכל חודש הוא חוזר תלמודו''. ושם ביאר שספרו זה הוא ''ללקט שושני ספירי אמריו בלשון צח ובדרך קצרה'', מה שאומר שכל ספרו זה נסמך ונשען הוא על חיבורו המורחב הב"י, והוא כעין 'קיצור ב"י', עיי"ש.
דא עקא, שראו חכמי הדורות שאין כח בעם לקיים דברי השו"ע וללמוד ב"י עם שו"ע (וכ"ש לחזור על כולו כל שלשים יום), וכבר בחיבור 'המפה' הכניס מור"ם תוספות מתוך דברי הב"י ליתר ביאור מ"ש השו"ע, וגם נושאי הכלים החלו טורחים ומביאים חלקים מדברי הראשונים ומדברי הב"י בעבור הלומד שיוכל למצוא הלכה ברורה ומנופה בייתר ביאור ולא יטעה בביאורה.
אלא, שמחמת כן, נוצר מצב שלומדים את דברי השו"ע ומדייקים מדבריו היפך מה שכתב במפורש בב"י. ואביא דוגמא אחת מני רבות - בספר נטעי גבריאל בעניין תגלחת הילדים (עמ' כב) כתב בשם הגרי"ז לדייק מדברי השו"ע יו"ד סי' קפ"א ס"ט שכתב "וכל רוחב המקום לא תיגע בו יד" שלפי דבריו הידור גדול הוא שלא ליגע בפאות כלל וממילא נעשות הפיאות ארוכות.
אבל כשמסתכלים בדברי מרן בב"י רואים שכוונתו אחרת, שכתב שם בסוף דבריו וז"ל: ונראה דכיון דספיקא דאו' היא, יש ליזהר וכו' 'ועל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד' בתער או במספרים כעין תער, ע"כ. דהיינו - מרן פשוט העתיק את מה שכתב בסוף דבריו ולמען הקיצור השמיט את סוף דבריו, וא"כ לפי"ז איך אפשר לדייק כך בדברי השו"ע? וכ"ש שנודע בשערים שמנהג הספרדים מקדמא דנא שלא לגדל הפיאות כלל.
דברי הגרי"ז הנ"ל הם לא מן הכתוב אלא מעשה שהיה, ולפיכך ייתכן שאמר דבריו כמליצה בעלמא, אינני נתפס למקרה הזה דווקא אלא לרוח הדברים, נתקלתי בדברים מעין אלו פעמים רבות, והבנתי שזה צורת לימוד ודיוק מקובלת אצל הרבה לומדים (כמו שיש מקומות שמדייקים ברמב"ם היפך מ"ש המגיד משנה [שמרן השו"ע כתב עליו שהוא הבר סמכא בהבנת דברי הרמב"ם] וכל הנו"כ).
אחרי כן, כתב את ספרו השלחן ערוך שמטרתו - כמבואר בהקדמתו: ''לחלקו לחלקים שלשים ללמוד בו בכל יום חלק ונמצא שבכל חודש הוא חוזר תלמודו''. ושם ביאר שספרו זה הוא ''ללקט שושני ספירי אמריו בלשון צח ובדרך קצרה'', מה שאומר שכל ספרו זה נסמך ונשען הוא על חיבורו המורחב הב"י, והוא כעין 'קיצור ב"י', עיי"ש.
דא עקא, שראו חכמי הדורות שאין כח בעם לקיים דברי השו"ע וללמוד ב"י עם שו"ע (וכ"ש לחזור על כולו כל שלשים יום), וכבר בחיבור 'המפה' הכניס מור"ם תוספות מתוך דברי הב"י ליתר ביאור מ"ש השו"ע, וגם נושאי הכלים החלו טורחים ומביאים חלקים מדברי הראשונים ומדברי הב"י בעבור הלומד שיוכל למצוא הלכה ברורה ומנופה בייתר ביאור ולא יטעה בביאורה.
אלא, שמחמת כן, נוצר מצב שלומדים את דברי השו"ע ומדייקים מדבריו היפך מה שכתב במפורש בב"י. ואביא דוגמא אחת מני רבות - בספר נטעי גבריאל בעניין תגלחת הילדים (עמ' כב) כתב בשם הגרי"ז לדייק מדברי השו"ע יו"ד סי' קפ"א ס"ט שכתב "וכל רוחב המקום לא תיגע בו יד" שלפי דבריו הידור גדול הוא שלא ליגע בפאות כלל וממילא נעשות הפיאות ארוכות.
אבל כשמסתכלים בדברי מרן בב"י רואים שכוונתו אחרת, שכתב שם בסוף דבריו וז"ל: ונראה דכיון דספיקא דאו' היא, יש ליזהר וכו' 'ועל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד' בתער או במספרים כעין תער, ע"כ. דהיינו - מרן פשוט העתיק את מה שכתב בסוף דבריו ולמען הקיצור השמיט את סוף דבריו, וא"כ לפי"ז איך אפשר לדייק כך בדברי השו"ע? וכ"ש שנודע בשערים שמנהג הספרדים מקדמא דנא שלא לגדל הפיאות כלל.
דברי הגרי"ז הנ"ל הם לא מן הכתוב אלא מעשה שהיה, ולפיכך ייתכן שאמר דבריו כמליצה בעלמא, אינני נתפס למקרה הזה דווקא אלא לרוח הדברים, נתקלתי בדברים מעין אלו פעמים רבות, והבנתי שזה צורת לימוד ודיוק מקובלת אצל הרבה לומדים (כמו שיש מקומות שמדייקים ברמב"ם היפך מ"ש המגיד משנה [שמרן השו"ע כתב עליו שהוא הבר סמכא בהבנת דברי הרמב"ם] וכל הנו"כ).