מצאנו פסוקים רבים שמפרש"י התנ"ך מפרשים אותם ע"פ לע"ז
ויחד יתרו -
כותב רש"י - וישמח יתרו, זהו פשוטו.
לכאורה זה ע"פ לע"ז שהרי התרגום במקום כותב "וחדי יתרו" שפירושו וישמח יתרו. אך עדיין א"ל שזהו גם ע"פ העברי משורש המלה חדווה, וכפסוק והיתה אדמת יהודה לחגא, ומפרש שם רש"י לשון שבר והטיית המילה "חגא" נמצאת בפסוק "יונתי בחגוי הסלע" וא"כ גם את המילה חדווה כשמתמשים איתה כפועל זהו "ויחד"
וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. (בראשית כה-כ)
מפרש רש"י - פדן, שדה בערבית. (ומעיר החזקוני, "ויברח יעקב שדה אדם")
כֹּה הִרְאַנִי, וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל-חוֹמַת אֲנָךְ; וּבְיָדוֹ, אֲנָךְ. (עמוס ז-ז)
מפרש רש"י - אנך בדיל בערבית.
תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ, תֵּלְדוּ קַשׁ; רוּחֲכֶם, אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם. (ישעיה לג-יא)
מפרש האבן עזרא - חשש, מוץ בערבית.
בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ, לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ; חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת, עַל-כֵּן לֹא חָלִית. (ישעיה נז-י)
מפרש רש"י - חיה, צורך בערבית.
וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם, וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים--כִּי לַיהוָה, חָטָאוּ; וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר, וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים. (צפניה א-יז)
מפרש רש"י - לחם, בשר בערבית
(ועפ"ז מובן אולי מדוע האשה מכונה לחם, שהרי היא ג"כ בשר)
כִּי-כֹה אָמַר ה', אַל-תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל-תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל-תָּנֹד לָהֶם: כִּי-אָסַפְתִּי אֶת-שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה, נְאֻם-ה'--אֶת-הַחֶסֶד, וְאֶת-הָרַחֲמִים. (ירמיה טז-ה)
מפרש הרד"ק בשם אביו - מרזח, לשון הרמת קול בערבית.
מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת. (איוב לח-כה)
מפרש רש"י - שיטפא, שערה בערבית.
ויחד יתרו -
כותב רש"י - וישמח יתרו, זהו פשוטו.
לכאורה זה ע"פ לע"ז שהרי התרגום במקום כותב "וחדי יתרו" שפירושו וישמח יתרו. אך עדיין א"ל שזהו גם ע"פ העברי משורש המלה חדווה, וכפסוק והיתה אדמת יהודה לחגא, ומפרש שם רש"י לשון שבר והטיית המילה "חגא" נמצאת בפסוק "יונתי בחגוי הסלע" וא"כ גם את המילה חדווה כשמתמשים איתה כפועל זהו "ויחד"
וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. (בראשית כה-כ)
מפרש רש"י - פדן, שדה בערבית. (ומעיר החזקוני, "ויברח יעקב שדה אדם")
כֹּה הִרְאַנִי, וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל-חוֹמַת אֲנָךְ; וּבְיָדוֹ, אֲנָךְ. (עמוס ז-ז)
מפרש רש"י - אנך בדיל בערבית.
תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ, תֵּלְדוּ קַשׁ; רוּחֲכֶם, אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם. (ישעיה לג-יא)
מפרש האבן עזרא - חשש, מוץ בערבית.
בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ, לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ; חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת, עַל-כֵּן לֹא חָלִית. (ישעיה נז-י)
מפרש רש"י - חיה, צורך בערבית.
וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם, וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים--כִּי לַיהוָה, חָטָאוּ; וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר, וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים. (צפניה א-יז)
מפרש רש"י - לחם, בשר בערבית
(ועפ"ז מובן אולי מדוע האשה מכונה לחם, שהרי היא ג"כ בשר)
כִּי-כֹה אָמַר ה', אַל-תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל-תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל-תָּנֹד לָהֶם: כִּי-אָסַפְתִּי אֶת-שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה, נְאֻם-ה'--אֶת-הַחֶסֶד, וְאֶת-הָרַחֲמִים. (ירמיה טז-ה)
מפרש הרד"ק בשם אביו - מרזח, לשון הרמת קול בערבית.
מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת. (איוב לח-כה)
מפרש רש"י - שיטפא, שערה בערבית.