רש"י מביא בשם דונש מלשון בוקר, 'ליראות שם בכל בוקר ובוקר', ובשם מחברת מנחם מלשון ביקורת, כמו 'לא יבקר בין טוב לרע'.
והרד"ק (ספר השרשים, בקר) כתב וז"ל: בקר. ודרשתי את צאני ובקרתים (יחזקאל לד, יא), לא יבקר הכהן (ויקרא יג, לו), ולבקר בהיכלו (תהלים כז, ד), יהיה לי לבקר (מלכים ב' טז, טו), פירוש כשיעלה בלבי לבקרו. והשם כבקרת רועה עדרו (יחזקאל לד, יב), כולם ענין דרישה וביקור. ומן הענין הזה נקרא בוקר כי בבוקר יתבקר כל דבר לאור היום, והפכו הערב שיתערבו כל הדברים ולא יכירם אדם.
ולענייננו כתב הרב יצחק גינזבורג: "המובן המודרני למלה 'לבקר' היא להתארח, אולם המובן המקורי שונה: הוא נובע מלשון בוקר ופירושו לבוא מדי בוקר בבוקרו. לבקר בהיכל ה' פירושו אם כן להגיע אליו שוב ושוב, כל בוקר מחדש. פירוש זה מוסיף אלמנט חדש למשאלת הקירבה לה': הבקשה שהיא תתמיד; שהנועם והנוכחות של ה' לא יהיו דבר חולף אלא רכיב קבוע ומתחדש בשגרת חיינו (אכן, השורש קר"ב הוא חילוף אותיות של בק"ר: הקירבה מתגשמת בביקורים תכופים ונשנים). לשרש בק"ר משמעות נוספת כמובן, מלשון ביקורת. לאחר שהערב ערבב את כל גווני המציאות בא אור הבוקר ומבקר אותם – מבחין אותם זה מזה. לאור זאת, הבקשה לבקר בהיכל ה' היא גם לזכות בחכמה ביקורתית חדשה – היכולת לשפוט את מצבנו הנוכחי ולהציע ביקורת בונה כיצד להתקדם ממנו. אם הבינה היא המקום בו מתעברות בנו התובנות, החכמה היא המקום בו הן נזרעות לראשונה, בו מפציעות וזורחות בנו השגות חדשות. הדימוי הקבלי היסודי לרעיונות החדשים המתנוצצים בחכמה הוא של ברק המבריק בשכל (צירוף נוסף של בק"ר). התכלית הסופית של קרבת ה' היא אם כן לזכות להשראת ה' על מחשבתינו, המזכה אותנו מדי בוקר בהברקות ביקורתיות חדשות ומבטיחה התפתחות נמרצת ומתמדת קדימה".