פירושים ורמזים שהתקבלו בציבור בטעות כפשט העיקרי של הפסוק

יוסף יצחק

משתמש ותיק
במבי אמר:
"מבשרי אחזה אלוק" (איוב יט-כו) - את זה יודע כל רבן צעיר לומר על נפלאות גופינו וכו'

אך מפרשי הפשט במקום מסבירים שאיוב כ"כ סבל, ואמר שרואה על עצמו את מידת הדין שהרי "אלוקים" זה דין ומסבלות גופו ראה זאת.

איני שולל אם ימצאו משהו שמסביר כפשט הידוע אך אני מדבר על רוב מפרשי הפשט במקום.
בספר כד הקמח פסח (ג) כתב "וזה על דרך הכתוב ומבשרי אחזה אלוק, כלומר מתכונת גופי ומחכמת יצירתי אני רואה מעשה אלוק"
אכן, כמו שכתבת, מפרשי הפשט לא פירשו כן
ובמדרשים נדרש על עניין ברית מילה שאמר אאע"ה שע"י הברית נגלה עליו הקב"ה שכיון שמל הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
דגש קל אמר:
וככתוב (משלי יב כה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" דהיינו לכופף ולא לנפח עד שמתפוצץ....
אך ב"פסוק" של העולם כתוב "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים"....
מי אמר שמציינים פסוק?! מתכוונים לגמ' ביומא עה. שחד אמר ישיחנה לאחרים
 

עת לדבר

משתמש ותיק
במבי אמר:
עיר פרא אדם יולד (איוב יא-יב) - גם זאת כל משגיח מתחיל מכיר לעומק פסוק זה.

אך כל אחד שיפתח את המפרשים במקום אף אחד לא מסביר שפשט הפסוק אומר שהיצור אנושי הוא "עיר פרא אדם", בדיוק הפוך, כך צריך לקרוא את הפסוק
עיר פרא, אדם יולד. כלומר שמהעיר פרא בסוף יהיה בן אדם. ולשון הזהב של רש"י:
אדם יולד . ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו.

כלומר הפסוק בעל משמעות מאד חיובית ובונה ונותן לנו מחשבה חיובית על העתיד, ולא כמו שמשום מה השתרש בקרב הציבור.

איני שולל אם ימצאו משהו שמסביר כפשט הידוע אך אני מדבר על רוב מפרשי הפשט במקום.

ישנו אזכור דומה בחומש בראשית החביב דווקא גם על כאלו שאינם משגיחים מה שנאמר בישמעאל 'והוא יהיה פרא אדם ידו בכל' וכו'.
פעם שמעתי בעל קורא מדגיש בכעס את המילים והוא יהיה פרא אדם', אחרי התפילה הערתי לו שאולי מה שהוא חושב שייך לתיבות 'ידו בכל' שמצלצל קצת פחות להדגיש אותם מאשר התיבות 'פרא אדם', אבל הפשטות של המילים פרא אדם עפמ"ש רש"י שם שהוא אוהב מדברות, 'פרא' הוא לשון 'בר' גר מחוץ ליישוב, וזה גנאי וכמו דאיתא בגמ' בכתובות על הערביים שהם אומה שפלה מה"ט.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
אשכול מעניין!
דגש קל אמר:
אך ב"פסוק" של העולם כתוב "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים"....
לא נכון, זה אחד מפירושי הפסוק (וכמדומני שזו דרשה בגמרא לשני פנים).
במבי אמר:
עיר פרא, אדם יולד. כלומר שמהעיר פרא בסוף יהיה בן אדם.
דווקא אני שמעתי יותר את הפירוש הזה, כשאת השני אומרים רק כמליצה.

''אחרון אחרון חביב'', כולם חושבים שזה אומר שמי שנותנים לו אחרון - זה בגלל שהוא חביב, אבל זה נאמר על זה שיעקב שם את החביבים - רחוקים מעשו, והחביב הוא אחרון רק בפורענות ולא בדברים טובים.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
עת לדבר אמר:
במבי אמר:
עיר פרא אדם יולד (איוב יא-יב) - גם זאת כל משגיח מתחיל מכיר לעומק פסוק זה.

אך כל אחד שיפתח את המפרשים במקום אף אחד לא מסביר שפשט הפסוק אומר שהיצור אנושי הוא "עיר פרא אדם", בדיוק הפוך, כך צריך לקרוא את הפסוק
עיר פרא, אדם יולד. כלומר שמהעיר פרא בסוף יהיה בן אדם. ולשון הזהב של רש"י:
אדם יולד . ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו.

כלומר הפסוק בעל משמעות מאד חיובית ובונה ונותן לנו מחשבה חיובית על העתיד, ולא כמו שמשום מה השתרש בקרב הציבור.

איני שולל אם ימצאו משהו שמסביר כפשט הידוע אך אני מדבר על רוב מפרשי הפשט במקום.

ישנו אזכור דומה בחומש בראשית החביב דווקא גם על כאלו שאינם משגיחים מה שנאמר בישמעאל 'והוא יהיה פרא אדם ידו בכל' וכו'.
פעם שמעתי בעל קורא מדגיש בכעס את המילים והוא יהיה פרא אדם', אחרי התפילה הערתי לו שאולי מה שהוא חושב שייך לתיבות 'ידו בכל' שמצלצל קצת פחות להדגיש אותם מאשר התיבות 'פרא אדם', אבל הפשטות של המילים פרא אדם עפמ"ש רש"י שם שהוא אוהב מדברות, 'פרא' הוא לשון 'בר' גר מחוץ ליישוב, וזה גנאי וכמו דאיתא בגמ' בכתובות על הערביים שהם אומה שפלה מה"ט.

אולי א"ל ש"פרא" כאן הכוונה לערוד שהוא חמור הבר שנאמר באיוב מִֽי־שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חָפְשִׁ֑י וּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ׃ (לט-ה) וכותב שם רש"י ערוד - חמור הבר וזה מקביל לאשר בשר חמורים בשרם.
 

תיובתא

משתמש ותיק
"איש באמונתו יחיה", עיוות של "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב ד).
המפורש ע"י המפרשים באופנים שונים, אבל אף אחד לא פירש את זה בתור:
"כל הדעות נכונות\יחסיות, ולכן תעשה מה שבא לך..."  - הנפוץ כיום.
 

אח שלך

משתמש ותיק
חנוך לנער על פי דרכו - כמדומה שהפירוש הפשוט היינו בפי הדרך = בתחילת דרכו.
ותחנך/תרגיל אותו באופן כזה שגם כי יזקין הוא לא יסור ממנה ע"י שמלכתחילה התחבר לזה ברצון.

[הפירוש המקובל והנפוץ ש"על פי דרכו" היינו על פי מזלו וטבעו הייחודי
הוא כמדומה פירוש מאוחר ואאל"ט הוא מהגר"א]
 

מאמין

משתמש ותיק
"איש באמונתו יחיה" נראה לי שזה בא מהציונים או המשכילים וכמו הפתגם הבזוי "כל אחד והאמונה שלו" (אכן אני לא בטוח בזה)
אגב כל הנושא זה מאוד מעניין אבל את הפסוקים האלו אנחנו מכירים רק בגלל הפירוש המעניין שיש בו ולולא הפירוש הזה הרבה מאלה לא היינו יודעים אותם כמו רוב נ"ך, אז מה רע שאנחנו כן יודעים את זה בהקשר אחר ?
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מאמין אמר:
"איש באמונתו יחיה" נראה לי שזה בא מהציונים או המשכילים וכמו הפתגם הבזוי "כל אחד והאמונה שלו" (אכן אני לא בטוח בזה)
אגב כל הנושא זה מאוד מעניין אבל את הפסוקים האלו אנחנו מכירים רק בגלל הפירוש המעניין שיש בו ולולא הפירוש הזה הרבה מאלה לא היינו יודעים אותם כמו רוב נ"ך, אז מה רע שאנחנו כן יודעים את זה בהקשר אחר ?
זה הרע במעוטו...

וכן מובא "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה"

ואנשים חושבים ש"נוקף" זה "מזיז" בעוד שנוקף הכוונה מקבל מכה כמו "ליבו נוקפו" או "כנוקף זית" 

ספר ישעיהו  -  פרק י׳  -  פסוק ל״ד:
וְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל׃
כותב רש"י ונקף . אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל : 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
זכור לי שיש גר"א כמדומני במשלי, שמוכיח מהדרשה של דאגה בלב איש ישיחנה, שהדרש לא חייב להיות נסמך על הפשט בשום צד.

והראיה שלו, משום שבפסוק כתוב ישחנה עם שי"ן ימנית, שזה מלשון כיפוף, ושתי הדרשות בגמרא - ישיחנה מדעתו וישיחנה לאחרים - שתיהן מבוססות על קריאה בשי"ן שמאלית.
אשמח עם מישהו יציין לזה את המקור.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
לא קשור לאשכול באופן ישיר, אולם משהו דומה ואולי כדאי לפתוח על זה אשכול חדש.

לא רק פסוקים אלא גם בתפילות או טקסטים בכלל, שהיחס אליהם הפוך ממשמעותם האמיתית.

דוגמא:
תפילת לא-ל עורך דין, שתחושת החשמל בביה"כ דומה מאוד לונתנה תוקף, וכך מבינים גם את בוחן לבבות ויודע מחשבות, שזה כאילו בא לומר שגם אם אני נראה צדיק הוא יודע מה באמת אני חושב.

אולם הכונה של כל התפילה הזאת היא בדיוק להפך - 'עורך דין' זה אחד שבא לטובת הנידון.
וכך גם 'דובר צדקות' 'ותיק ועושה חסד' 'זוכר בריתו' 'חומל מעשיו' 'לטהר חוסיו' 'כובש כעסו' 'לובש צדקות' 'מוחל עוונות' 'סולח לעמוסיו' 'עונה לקוראיו' 'פועל רחמיו' 'קונה עבדיו' 'לרחם עמו' 'לשומר אוהביו' 'לתומך תמימיו' - בדין. שאפילו בתוך הדין הוא נוטה לחסד.
וממילא גם בוחן לבבות, גולה עמוקות, הוגה דעות, יודע מחשבות, נורא תהילות [?], צופה נסתרות - זה לטובת הנידון, שהוא הולך אחרי הכוונה ולא לפי המעשים.
 

עת לדבר

משתמש ותיק
מאמין אמר:
"איש באמונתו יחיה" נראה לי שזה בא מהציונים או המשכילים וכמו הפתגם הבזוי "כל אחד והאמונה שלו" (אכן אני לא בטוח בזה)
אגב כל הנושא זה מאוד מעניין אבל את הפסוקים האלו אנחנו מכירים רק בגלל הפירוש המעניין שיש בו ולולא הפירוש הזה הרבה מאלה לא היינו יודעים אותם כמו רוב נ"ך, אז מה רע שאנחנו כן יודעים את זה בהקשר אחר ?
יש לחלק בין פירוש שהרעיון עצמו הוא נכון (כמו רעיונות מוסריים וכדו') שבזה אתה צודק בהחלט, לבין הדוגמא שהזכרת כאן שעדיף היה לא לדעת אותה, דשבשתא כיון דעל על ובפרט בעניני דעות.
ואדרבה אטו כל דלא ידע לה לאו גברא רבה הוא? וכמו שמצאנו בשילהי שור שנגח גבי רבי חייא בר אבא כידוע.
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
עת לדבר אמר:
מאמין אמר:
"איש באמונתו יחיה" נראה לי שזה בא מהציונים או המשכילים וכמו הפתגם הבזוי "כל אחד והאמונה שלו" (אכן אני לא בטוח בזה)
אגב כל הנושא זה מאוד מעניין אבל את הפסוקים האלו אנחנו מכירים רק בגלל הפירוש המעניין שיש בו ולולא הפירוש הזה הרבה מאלה לא היינו יודעים אותם כמו רוב נ"ך, אז מה רע שאנחנו כן יודעים את זה בהקשר אחר ?
יש לחלק בין פירוש שהרעיון עצמו הוא נכון (כמו רעיונות מוסריים וכדו') שבזה אתה צודק בהחלט, לבין הדוגמא שהזכרת כאן שעדיף היה לא לדעת אותה, דשבשתא כיון דעל על ובפרט בעניני דעות.
ואדרבה אטו כל דלא ידע לה לאו גברא רבה הוא? וכמו שמצאנו בשילהי שור שנגח גבי רבי חייא בר אבא כידוע.
לאזן את הדברים,

באמת גם ההבנה המשובשת של 'איש באמונתו יחיה' אין יסודה בטעות גמורה.

כי באמת הפסוק אומר 'באמונתו', ומשמע שיש הבדל באמונה מאדם לאדם, ויש באמונה ענין אישי.

וזה כענין הסוגיא בסוף מכות שמביאה שם דרכים שונות להתחבר לתרי"ג מצוות, 'בא .. והעמידן על 11, 6, 3, 2', עד שבא חבקוק והעמידן על אחת, ולכאורה הביאור בזה, שכל אחד יש לו באמונה פן אישי, שבעזרתה הוא יכול להתחבר לכל התורה כולה.

וכמובן הכל תלוי ב-'צדיק', כי הנושא זה איך להחזיק בתרי"ג מצוות, שעל שם זה הוא נקרא צדיק.

ויש צורך להרחיב בזה, שהאמונה שלנו לא תהיה רזה ודלה, אלא יש בה המון פנים ורבדים, אולם לא כאן המקום.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
אולם הכונה של כל התפילה הזאת היא בדיוק להפך - 'עורך דין' זה אחד שבא לטובת הנידון.
וכך גם 'דובר צדקות' 'ותיק ועושה חסד' 'זוכר בריתו' 'חומל מעשיו' 'לטהר חוסיו' 'כובש כעסו' 'לובש צדקות' 'מוחל עוונות' 'סולח לעמוסיו' 'עונה לקוראיו' 'פועל רחמיו' 'קונה עבדיו' 'לרחם עמו' 'לשומר אוהביו' 'לתומך תמימיו' - בדין. שאפילו בתוך הדין הוא נוטה לחסד.
וממילא גם בוחן לבבות, גולה עמוקות, הוגה דעות, יודע מחשבות, נורא תהילות [?], צופה נסתרות - זה לטובת הנידון, שהוא הולך אחרי הכוונה ולא לפי המעשים.
מסכים עם כל דבריך ופשוטים הם לכל מעיין, וכמדומה שבמחזורים המפורשים (של הרב וויינגרטן ודומיו) מפרשים גם את בוחן לבבות וכו' לטובתינו.
אבל בפשוטו "עורך דין" אין הכוונה שבא לטובת הנידון כמו שאנחנו רגילים לפרש היום, אלא שהוא עושה דין דהיינו דיין.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

הרבה דרשנים אוהבים לצטט בשם ?? סתירה מיניה וביה אם כל ימי חיי מה זה לבקר שמשמעו בבן יהודית שהיה זמנית

להבנתי זה קושיא בלי פשר ונובעת מחוסר הבנה בסיסי

בוקר פירושו מלשון בירור וביקורת וממילא אין סתירה
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

הרבה דרשנים אוהבים לצטט בשם ?? סתירה מיניה וביה אם כל ימי חיי מה זה לבקר שמשמעו בבן יהודית שהיה זמנית

להבנתי זה קושיא בלי פשר ונובעת מחוסר הבנה בסיסי

בוקר פירושו מלשון בירור וביקורת וממילא אין סתירה

הערוך ערך "בשקר" מביא שתרגום הפסוק לבקר בהיכלו הוא "ולבשקרא בהיכליה"

והדבר חידוש מפני שאינו מופיע בתרגומינו כלל !

ומביא הערוך דוגמאות לפועל זה - "מאן דבעיל כותית ומשיך ליה ערלתיה ולא מבשקר ליה" (עירובין יט) ומסביר הערוך - ולא ניכר הברית.
וכן אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא וכו' חליף קמייהו ולא בשקרהו ס"א ולא אישתמודעיהו.

וא"כ לתרגום בגי' הערוך פי' להיות "ניכר" בהיכלו כלומר להיות בן בית שם.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
רש"י מביא בשם דונש מלשון בוקר, 'ליראות שם בכל בוקר ובוקר', ובשם מחברת מנחם מלשון ביקורת, כמו 'לא יבקר בין טוב לרע'.

והרד"ק (ספר השרשים, בקר) כתב וז"ל: בקר. ודרשתי את צאני ובקרתים (יחזקאל לד, יא), לא יבקר הכהן (ויקרא יג, לו), ולבקר בהיכלו (תהלים כז, ד), יהיה לי לבקר (מלכים ב' טז, טו), פירוש כשיעלה בלבי לבקרו. והשם כבקרת רועה עדרו (יחזקאל לד, יב), כולם ענין דרישה וביקור. ומן הענין הזה נקרא בוקר כי בבוקר יתבקר כל דבר לאור היום, והפכו הערב שיתערבו כל הדברים ולא יכירם אדם.

ולענייננו כתב הרב יצחק גינזבורג: "המובן המודרני למלה 'לבקר' היא להתארח, אולם המובן המקורי שונה: הוא נובע מלשון בוקר ופירושו לבוא מדי בוקר בבוקרו. לבקר בהיכל ה' פירושו אם כן להגיע אליו שוב ושוב, כל בוקר מחדש. פירוש זה מוסיף אלמנט חדש למשאלת הקירבה לה': הבקשה שהיא תתמיד; שהנועם והנוכחות של ה' לא יהיו דבר חולף אלא רכיב קבוע ומתחדש בשגרת חיינו (אכן, השורש קר"ב הוא חילוף אותיות של בק"ר: הקירבה מתגשמת בביקורים תכופים ונשנים). לשרש בק"ר משמעות נוספת כמובן, מלשון ביקורת. לאחר שהערב ערבב את כל גווני המציאות בא אור הבוקר ומבקר אותם – מבחין אותם זה מזה. לאור זאת, הבקשה לבקר בהיכל ה' היא גם לזכות בחכמה ביקורתית חדשה – היכולת לשפוט את מצבנו הנוכחי ולהציע ביקורת בונה כיצד להתקדם ממנו. אם הבינה היא המקום בו מתעברות בנו התובנות, החכמה היא המקום בו הן נזרעות לראשונה, בו מפציעות וזורחות בנו השגות חדשות. הדימוי הקבלי היסודי לרעיונות החדשים המתנוצצים בחכמה הוא של ברק המבריק בשכל (צירוף נוסף של בק"ר). התכלית הסופית של קרבת ה' היא אם כן לזכות להשראת ה' על מחשבתינו, המזכה אותנו מדי בוקר בהברקות ביקורתיות חדשות ומבטיחה התפתחות נמרצת ומתמדת קדימה".
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במבי אמר:
אנשים חושבים ש"נוקף" זה "מזיז" בעוד שנוקף הכוונה מקבל מכה כמו "ליבו נוקפו".
ליתר דיוק: 'נוקף אצבעו' – חובט את אצבעו במשהו (פועל יוצא), כמו 'פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ'.
וכן 'לבו נוקפו' – לבו מכהו ואינו נותן לו מנוח.
ומכאן הביטוי אצל סופרינו העבריים כלפי איש בטל: 'אינו נוקף אצבע' – אינו מייגע (אפילו) את אצבעו.​
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
'ביקור' משמעו בבן יהודית שהיה זמנית.
וגם במיימונית (רמב"ם פרק ארבעה עשר מהלכות אבל):​
ד בִּקּוּר חוֹלִים מִצְוָה עַל הַכֹּל. אֲפִלּוּ גָּדוֹל מְבַקֵּר אֶת הַקָּטָן. וּמְבַקְּרִין הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּיוֹם. וְכָל הַמּוֹסִיף מְשֻׁבָּח וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ. וְכָל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ נָטַל חֵלֶק מֵחָלְיוֹ וְהֵקֵל מֵעָלָיו. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

ה אֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה אֶלָּא מִיּוֹם שְׁלִישִׁי וָהָלְאָה. וְאִם קָפַץ עָלָיו הֶחֳלִי וְהִכְבִּיד מְבַקְּרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה לֹא בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּיּוֹם. וְלֹא בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעַסְּקִין בְּצָרְכֵי הַחוֹלֶה. וְאֵין מְבַקְּרִין לֹא חוֹלֵי מֵעַיִם וְלֹא חוֹלֵי הָעַיִן. וְלֹא מְחוֹשֵׁי הָרֹאשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהַבִּקּוּר קָשֶׁה לָהֶן:

ו הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא. וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל. וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ. וְלֹא לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו. אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו וּמְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְיוֹצֵא:
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במבי אמר:
הערוך ערך "בשקר" מביא שתרגום הפסוק לבקר בהיכלו הוא "ולבשקרא בהיכליה".
ומביא הערוך דוגמאות לפועל זה: "מאן דבעיל כותית ומשיך ליה ערלתיה ולא מבשקר ליה" (עירובין יט) ומסביר הערוך - ולא ניכר הברית.
וכן אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא וכו' חליף קמייהו ולא בשקרהו ס"א ולא אישתמודעיהו.
וא"כ לתרגום בגי' הערוך פי' להיות "ניכר" בהיכלו כלומר להיות בן בית שם.
לְבַשְׁקָרָא, בַּשְׁקַר (פַּעֵל) – להכיר, הכיר.​
מְבַשְׁקַר (הֻפְעַל) – מוּכּר.​
הוי אומר: לבקר בהיכלו – להכיר בהיכלו.​
הפלא ופלא!
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
יעקב שלם אמר:
'ביקור' משמעו בבן יהודית שהיה זמנית.
וגם במיימונית (רמב"ם פרק ארבעה עשר מהלכות אבל):​
ד בִּקּוּר חוֹלִים מִצְוָה עַל הַכֹּל. אֲפִלּוּ גָּדוֹל מְבַקֵּר אֶת הַקָּטָן. וּמְבַקְּרִין הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּיוֹם. וְכָל הַמּוֹסִיף מְשֻׁבָּח וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ. וְכָל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ נָטַל חֵלֶק מֵחָלְיוֹ וְהֵקֵל מֵעָלָיו. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

ה אֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה אֶלָּא מִיּוֹם שְׁלִישִׁי וָהָלְאָה. וְאִם קָפַץ עָלָיו הֶחֳלִי וְהִכְבִּיד מְבַקְּרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה לֹא בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּיּוֹם. וְלֹא בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעַסְּקִין בְּצָרְכֵי הַחוֹלֶה. וְאֵין מְבַקְּרִין לֹא חוֹלֵי מֵעַיִם וְלֹא חוֹלֵי הָעַיִן. וְלֹא מְחוֹשֵׁי הָרֹאשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהַבִּקּוּר קָשֶׁה לָהֶן:

ו הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא. וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל. וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ. וְלֹא לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו. אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו וּמְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְיוֹצֵא:

הנה נכשל מר בטעות אחר טעות

ביקור חולים פירושו בירור מצבו ודאגה לצרכיו וי"א להתפלל עליו
ולא שהיה זמנית
והנמנע מכך לא יצא יד"ח ביקור חולים

דוגמא נוספת לפירושים שהשתרשו בטעות
ולרוע שנגרם ע"י בן יהודה
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
יעקב שלם אמר:
ולרוע שנגרם ע"י בן יהודה
בן יהודה מאן דכר שמיה? היה רשע אבל לא נמצא קשר בינו לסוגיה הנ"ל.

לא התכוונתי ספציפית אליו אלא לכל העברית המתחדשת
שיצרה אצלינו אשליה שאנו מבינים תנ"ך ובפועל במובן מסויים הרחיקה אותנו מהבנתו
במילון ביקור מתורגם כך

הַגָּעָה לזמן מוגבל למקום כלשהו, למשל במטרה לטייל או לפגוש מכרים; היארחות

טעות שהולידה הרבה ווארטים וכנ"ל
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
הרבה טעויות מסוג זה מקורן דוקא בספרי הלכה או חסידות שמחבריהם כנראה לא היו רשעים, אם כי פשעו בידיעת לשון הקודש. לפני שנים יצאתי בקול על הכופרים שהמציאו בטפשותם את המילה 'התחיל' במקום 'החל', ואח"כ התברר לי שזה כבר כתוב במשנה כמה פעמים והגעתי לידי בזיון... אז צריך לחפש את מקור הטעות או המשמעות החדשה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שניאור אמר:
ספר וסופר אמר:
אולם הכונה של כל התפילה הזאת היא בדיוק להפך - 'עורך דין' זה אחד שבא לטובת הנידון.
וכך גם 'דובר צדקות' 'ותיק ועושה חסד' 'זוכר בריתו' 'חומל מעשיו' 'לטהר חוסיו' 'כובש כעסו' 'לובש צדקות' 'מוחל עוונות' 'סולח לעמוסיו' 'עונה לקוראיו' 'פועל רחמיו' 'קונה עבדיו' 'לרחם עמו' 'לשומר אוהביו' 'לתומך תמימיו' - בדין. שאפילו בתוך הדין הוא נוטה לחסד.
וממילא גם בוחן לבבות, גולה עמוקות, הוגה דעות, יודע מחשבות, נורא תהילות [?], צופה נסתרות - זה לטובת הנידון, שהוא הולך אחרי הכוונה ולא לפי המעשים.
מסכים עם כל דבריך ופשוטים הם לכל מעיין, וכמדומה שבמחזורים המפורשים (של הרב וויינגרטן ודומיו) מפרשים גם את בוחן לבבות וכו' לטובתינו.
אבל בפשוטו "עורך דין" אין הכוונה שבא לטובת הנידון כמו שאנחנו רגילים לפרש היום, אלא שהוא עושה דין דהיינו דיין.
אבות פרק א ח
יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין 
וברש"י - כעורכי הדיינין כאדם הזה שאינו דיין ומעריך ומסדר לבעל דין טענותיו כדי שיזכה בדין וכדאמר התם אמר רבי יוחנן עשינו עצמנו כעורכי הדיינין
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
חגי פאהן אמר:
יעקב שלם אמר:
ולרוע שנגרם ע"י בן יהודה
בן יהודה מאן דכר שמיה? היה רשע אבל לא נמצא קשר בינו לסוגיה הנ"ל.

לא התכוונתי ספציפית אליו אלא לכל העברית המתחדשת
שיצרה אצלינו אשליה שאנו מבינים תנ"ך ובפועל במובן מסויים הרחיקה אותנו מהבנתו
במילון ביקור מתורגם כך

הַגָּעָה לזמן מוגבל למקום כלשהו, למשל במטרה לטייל או לפגוש מכרים; היארחות

טעות שהולידה הרבה ווארטים וכנ"ל

אולי הטעות נגרמה ממהבנה במשנה בסוכה ב-ז מַעֲשֶׂה, שֶּׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחֹרֹנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
הרבה טעויות מסוג זה מקורן דוקא בספרי הלכה או חסידות שמחבריהם כנראה לא היו רשעים, אם כי פשעו בידיעת לשון הקודש. לפני שנים יצאתי בקול על הכופרים שהמציאו בטפשותם את המילה 'התחיל' במקום 'החל', ואח"כ התברר לי שזה כבר כתוב במשנה כמה פעמים והגעתי לידי בזיון... אז צריך לחפש את מקור הטעות או המשמעות החדשה.

להבנתי הטענה נגד מחדשי העברית היא לא רק על הטעויות
אלא בעיקר על השיטה על העקביות 
וכן על המטרה לשלוט על העם ע"י השפה
 
חלק עליון תַחתִית