לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, האם יש דבר כזה - "לעשות רצון צדיק"?

שמעיה

משתמש ותיק
שוב, סיסמאות, הצהרות, נימוקים נוסח 'לא יעלה על הדעת'. ותו לא.
כפי שכתבתי כבר רבות, על מנת לפסול אנשים ולהגדירם כעובדי ע''ז, לא די בהתלהמות. זו סוגיה הלכתית ויש דרך לגשת אליה.
אגב, לא נקטתי עמדה, ולא אמרתי שאינך צודק. סך הכל, ברצוני שלא תקבע עובדות על סמך 'לאן הגענו'.

ידועה שיטת חלק מהמקובלים שהצמצום אינו כפשוטו, והשי''ת שאינו גוף מתלבש בתוך הבריאה, כולל המקומות הנמוכים ביותר. ככל שהנברא קדוש וטהור יותר, מאיר בו הארת האלוקות שבו יותר; ככל שהמקום קדוש יותר (לדוגמה: בית קודש הקדשים) מאיר בו הארת האלוקות יותר. על פי זה, למרות שכל הנבראים הם יישות אחת עם הקב''ה, הרי בעם ישראל ניכר יותר, וכמאמר האומר: קודשא בריך הוא וישראל חד; והצדיקים שהם מרכבה לשכינה, בהיותם נושאי משא הקודש וכל תנועותיהם מכוונות על פי רצון בוראם, מאיר בהם עוד יותר וניכרת האלוקות בהם. על כך סמכו האומרים (ולא כל החסידים אומרים כן) שכאשר אנו מתייחסים לצדיק כמי שהתלבשה בו אלוקות, אין בכך משום ע''ז.
יש מקום לחלוק, יש מקום להוכיח שהיו מגדולי ישראל שסברו אחרת, יש מקום להצביע על סיכונים וחששות. אך אין מקום - לדעתי, לכתוב 'וזה נקרא עבודה זרה'. כביכול דעתך מחייבת מי.
יודגש ברורות, אין בכל זה משום הבעת דעה אישית בסוגיה, אלא הסברת הסוברים כן בלבד.
 

ayedavid

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
ידועה שיטת חלק מהמקובלים שהצמצום אינו כפשוטו, והשי''ת שאינו גוף מתלבש בתוך הבריאה, כולל המקומות הנמוכים ביותר. ככל שהנברא קדוש וטהור יותר, מאיר בו הארת האלוקות שבו יותר; ככל שהמקום קדוש יותר (לדוגמה: בית קודש הקדשים) מאיר בו הארת האלוקות יותר. על פי זה, למרות שכל הנבראים הם יישות אחת עם הקב''ה, הרי בעם ישראל ניכר יותר, וכמאמר האומר: קודשא בריך הוא וישראל חד; והצדיקים שהם מרכבה לשכינה, בהיותם נושאי משא הקודש וכל תנועותיהם מכוונות על פי רצון בוראם, מאיר בהם עוד יותר וניכרת האלוקות בהם. על כך סמכו האומרים (ולא כל החסידים אומרים כן) שכאשר אנו מתייחסים לצדיק כמי שהתלבשה בו אלוקות, אין בכך משום ע''ז.

הדברים האלה מספיקים כדי שנוכל לומר שהתלבשה בצדיק האלוקות, כמו שהתלבשה בבית המקדש, ואולי בלשון אחר נאמר שהשכינה שורה במקום פלוני ועל אדם פלוני, שמסתמא כוונת הדברים זהה. אפשר להוסיף שבזכות הצדיק יורד שפע לעולם כמו שמצינו שבזכות הצדיקים נעשו דברים טובים לעם ישראל. על אלו נראה שגם אי אפשר לחלוק וזה לא משנה איך מפרשים את הצמצום.

גם אם נפרש שהצמצום אינו כפשוטו וכל הנבראים ישות אחת, אין אפשרות לתת לזה תוקף הלכתי בשום צורה, לא בדיני ממונות ולא בהלכות ע"ז. גם לפי השיטה הזו, סוף כל סוף ישנו גורם שורשי המדמה לנו שכאילו אנחנו נפרדים, ושאתה זה לא אני והצדיק זה לא שנינו, והקב"ה לא אף אחד מאיתנו. לפחות נראה כך, ועל דעת המראה הזה ניתנו החיים כאן, התורה והמצוות, ולא משנה כמה נזדכך הדברים האלו לא ישתנו כל עוד אנחנו חיים. ולכן גם לפי השיטה הזו הצדיק אדם בשר ודם ומוגבל בגבולות החומר באופן ניכר וברור.
 

שמעיה

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
שמעיה אמר:
ידועה שיטת חלק מהמקובלים שהצמצום אינו כפשוטו, והשי''ת שאינו גוף מתלבש בתוך הבריאה, כולל המקומות הנמוכים ביותר. ככל שהנברא קדוש וטהור יותר, מאיר בו הארת האלוקות שבו יותר; ככל שהמקום קדוש יותר (לדוגמה: בית קודש הקדשים) מאיר בו הארת האלוקות יותר. על פי זה, למרות שכל הנבראים הם יישות אחת עם הקב''ה, הרי בעם ישראל ניכר יותר, וכמאמר האומר: קודשא בריך הוא וישראל חד; והצדיקים שהם מרכבה לשכינה, בהיותם נושאי משא הקודש וכל תנועותיהם מכוונות על פי רצון בוראם, מאיר בהם עוד יותר וניכרת האלוקות בהם. על כך סמכו האומרים (ולא כל החסידים אומרים כן) שכאשר אנו מתייחסים לצדיק כמי שהתלבשה בו אלוקות, אין בכך משום ע''ז.

הדברים האלה מספיקים כדי שנוכל לומר שהתלבשה בצדיק האלוקות, כמו שהתלבשה בבית המקדש, ואולי בלשון אחר נאמר שהשכינה שורה במקום פלוני ועל אדם פלוני, שמסתמא כוונת הדברים זהה. אפשר להוסיף שבזכות הצדיק יורד שפע לעולם כמו שמצינו שבזכות הצדיקים נעשו דברים טובים לעם ישראל. על אלו נראה שגם אי אפשר לחלוק וזה לא משנה איך מפרשים את הצמצום.

גם אם נפרש שהצמצום אינו כפשוטו וכל הנבראים ישות אחת, אין אפשרות לתת לזה תוקף הלכתי בשום צורה, לא בדיני ממונות ולא בהלכות ע"ז. גם לפי השיטה הזו, סוף כל סוף ישנו גורם שורשי המדמה לנו שכאילו אנחנו נפרדים, ושאתה זה לא אני והצדיק זה לא שנינו, והקב"ה לא אף אחד מאיתנו. לפחות נראה כך, ועל דעת המראה הזה ניתנו החיים כאן, התורה והמצוות, ולא משנה כמה נזדכך הדברים האלו לא ישתנו כל עוד אנחנו חיים. ולכן גם לפי השיטה הזו הצדיק אדם בשר ודם ומוגבל בגבולות החומר באופן ניכר וברור.

שומע את סברתך. הסוברים אחרת ממך - חולקים עליך, למרבה ההפתעה. כל עוד לא תוכל להוכיח להם שגורם סמכות המקובל עליהם סבור כמוך, לא יעזרו סברותיך.
 

ayedavid

משתמש ותיק
אני לא מכיר אותם ולכן אני באמת מופתע

במה בדיוק הם חולקים על הדברים שכתובים בהודעתי? (שמסתמא אינם שלי אלא דברים פשוטים, לדעתי)

מה נפ"מ שיוצאת להם למעשה ממחלוקתם? (הם הרי בטח לא מניחים תפילין כדי לעשות נחת רוח לצדיק?!)
 

שמעיה

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
אני לא מכיר אותם ולכן אני באמת מופתע

במה בדיוק הם חולקים על הדברים שכתובים בהודעתי? (שמסתמא אינם שלי אלא דברים פשוטים, לדעתי)

מה נפ"מ שיוצאת להם למעשה ממחלוקתם? (הם הרי בטח לא מניחים תפילין כדי לעשות נחת רוח לצדיק?!)

אני גם לא מכיר אותם באופן אישי.
אני מדבר על שיחת 'קודש' מאת אדמו''ר מ..". שהסביר את ענין הבקשה לצדיק בכך שיש בו התלבשות של האלוקות. יש שעל מנת ללמד זכות מכחישים, או מסלפים. אני מסביר זאת בצורה שהבהרתי.
וזאת, כי אני לא יכול לחשוב על אדם שעודד ודחף ללימוד רמב''ם, שינהג בדעותיו בצורה שאפילו לשיטתו סותר את דעת הרמב''ם.
אף אחד כמובן לא מניח תפילין על מנת לעשות נח''ר לצדיק. 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
נפש החיים שער ג פרק ט - נא להתייחס לתוכן הדברים ולא למי שאמרם. כמובן איני מזלזל ח"ו בגר"ח מוולאז'ין, אלא שהרב @שמעיה  מחפש 'בר סמכא' המקובל על כולם, ולענין זה אולי הגר"ח אינו מספיק, אך עכ"פ הוא מוכיח את דבריו מהמקרא ומחז"ל.
 

ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה''ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה''ק. גם זה נקרא עכומ''ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג''כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. א'. לא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ''ש (דניאל ב') באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז''ל אמרו (סנהדרין צ''ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ''נ אמר ג''כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז''ח רות ס' ע''ב. ובב''ר פ' ל''ו ובתנחומא ר''פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ''ז כך נפרעין מהעכומ''ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע''ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז''ל ענין זה עכומ''ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'. וי''ל עפ''ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר''ל שלא לכוין ח''ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו''הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז''ל (ר''ה כ''ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש. ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ''ז הנ''ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע''ז שייך האזהרה:
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
תמצית דבריו, שנבוכדנצאר השתחווה לדניאל מחמת 'די רוח אלהין קדישין ביה' - להשתעבד לרוח הקודש שבו, ולא מחמת שחשבו לאלוהות בעצמו, ומ"מ החשיבו זאת חז"ל כע"ז.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
ידועה שיטת חלק מהמקובלים שהצמצום אינו כפשוטו, והשי''ת שאינו גוף מתלבש בתוך הבריאה, כולל המקומות הנמוכים ביותר. ככל שהנברא קדוש וטהור יותר, מאיר בו הארת האלוקות שבו יותר; ככל שהמקום קדוש יותר (לדוגמה: בית קודש הקדשים) מאיר בו הארת האלוקות יותר. על פי זה, למרות שכל הנבראים הם יישות אחת עם הקב''ה, הרי בעם ישראל ניכר יותר, וכמאמר האומר: קודשא בריך הוא וישראל חד; והצדיקים שהם מרכבה לשכינה

אין קשר בין שני הדברים
הא שהצמצום אינו כפשוטו [והוא קודם שנברא העולם והוא אחר שנברא העולם] הוא שיטה מקובלת ורחבה וידועה מרבי יוסף ארגיאס וכבר הסכים עמה הנפש החיים
אבל לומר מכוח זה שאפשר להתייחס לנבראים כאלוקות זה שייך לתנועת החסידות ונגד זה יצא הנפש החיים בתקיפות [וכן הגר"א באגרתו]
החילוק הוא מובן אבל קשה להסביר דברים בפורום זה ובכלל לדבר כזה צריך מבין מדעתו
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אבל לומר מכוח זה שאפשר להתייחס לנבראים כאלוקות זה שייך לתנועת החסידות ונגד זה יצא הנפש החיים בתקיפות [וכן הגר"א באגרתו]
הנושא כאן הוא משהו חמור הרבה יותר - לעבוד את האדם מחמת החלק האלוקי שבו. ענין זה לא שייך כלל לתנועת החסידות.
 

שמעיה

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
נפש החיים שער ג פרק ט - נא להתייחס לתוכן הדברים ולא למי שאמרם. כמובן איני מזלזל ח"ו בגר"ח מוולאז'ין, אלא שהרב @שמעיה  מחפש 'בר סמכא' המקובל על כולם, ולענין זה אולי הגר"ח אינו מספיק, אך עכ"פ הוא מוכיח את דבריו מהמקרא ומחז"ל.
 
ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה''ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה''ק. גם זה נקרא עכומ''ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג''כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. א'. לא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ''ש (דניאל ב') באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז''ל אמרו (סנהדרין צ''ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ''נ אמר ג''כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז''ח רות ס' ע''ב. ובב''ר פ' ל''ו ובתנחומא ר''פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ''ז כך נפרעין מהעכומ''ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע''ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז''ל ענין זה עכומ''ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'. וי''ל עפ''ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר''ל שלא לכוין ח''ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו''הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז''ל (ר''ה כ''ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש. ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ''ז הנ''ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע''ז שייך האזהרה:
כפי שהזכרת, ברור שהגר''ח מוואלוזין אינו ראיה לנידון דידן. כל שיטה יכולה למצוא תימוכין במקרא ובחז''ל, ועל מנת לשלול לגיטימיות לא די בפרשנות של חכם מישראל, גדול ככל שיהיה.
בר סמכא המחייב, זה פרשנות לא מעורערת ומוכרחת, בדברי חז''ל או הרמב''ם והשו''ע. כל השאר, כמו שיטות ראשונים שונות, אינם מחייבים כלל את אלו שלומדים פשט אחרת במקראות ובחז''ל.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שמעיה אמר:
ידועה שיטת חלק מהמקובלים שהצמצום אינו כפשוטו, והשי''ת שאינו גוף מתלבש בתוך הבריאה, כולל המקומות הנמוכים ביותר. ככל שהנברא קדוש וטהור יותר, מאיר בו הארת האלוקות שבו יותר; ככל שהמקום קדוש יותר (לדוגמה: בית קודש הקדשים) מאיר בו הארת האלוקות יותר. על פי זה, למרות שכל הנבראים הם יישות אחת עם הקב''ה, הרי בעם ישראל ניכר יותר, וכמאמר האומר: קודשא בריך הוא וישראל חד; והצדיקים שהם מרכבה לשכינה

אין קשר בין שני הדברים
הא שהצמצום אינו כפשוטו [והוא קודם שנברא העולם והוא אחר שנברא העולם] הוא שיטה מקובלת ורחבה וידועה מרבי יוסף ארגיאס וכבר הסכים עמה הנפש החיים
אבל לומר מכוח זה שאפשר להתייחס לנבראים כאלוקות זה שייך לתנועת החסידות ונגד זה יצא הנפש החיים בתקיפות [וכן הגר"א באגרתו]
החילוק הוא מובן אבל קשה להסביר דברים בפורום זה ובכלל לדבר כזה צריך מבין מדעתו
יש קשר בין הדברים.
נכון שלא כל מי שאומר שהצמצום אינו כפשוטו סבור שניתן להתייחס לכל הבריאה כאלוקות. אבל מי שרוצה להתייחס לכל הבריאה כאלוקות חייב לומר שצמצום אינו כפשוטו.
כפי שכתבתי, התנגדות הגר''א והנפש החיים אינן בגדר גילוי אמריקה, ולא על שיטתם אנו דנים.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
חזק וברוך אמר:
נפש החיים שער ג פרק ט - נא להתייחס לתוכן הדברים ולא למי שאמרם. כמובן איני מזלזל ח"ו בגר"ח מוולאז'ין, אלא שהרב @שמעיה  מחפש 'בר סמכא' המקובל על כולם, ולענין זה אולי הגר"ח אינו מספיק, אך עכ"פ הוא מוכיח את דבריו מהמקרא ומחז"ל.
 
ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה''ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה''ק. גם זה נקרא עכומ''ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג''כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. א'. לא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ''ש (דניאל ב') באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז''ל אמרו (סנהדרין צ''ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ''נ אמר ג''כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז''ח רות ס' ע''ב. ובב''ר פ' ל''ו ובתנחומא ר''פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ''ז כך נפרעין מהעכומ''ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע''ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז''ל ענין זה עכומ''ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'. וי''ל עפ''ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר''ל שלא לכוין ח''ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו''הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז''ל (ר''ה כ''ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש. ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ''ז הנ''ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע''ז שייך האזהרה:
כפי שהזכרת, ברור שהגר''ח מוואלוזין אינו ראיה לנידון דידן. כל שיטה יכולה למצוא תימוכין במקרא ובחז''ל, ועל מנת לשלול לגיטימיות לא די בפרשנות של חכם מישראל, גדול ככל שיהיה.
בר סמכא המחייב, זה פרשנות לא מעורערת ומוכרחת, בדברי חז''ל או הרמב''ם והשו''ע. כל השאר, כמו שיטות ראשונים שונות, אינם מחייבים כלל את אלו שלומדים פשט אחרת במקראות ובחז''ל.
יש לך הצעה לפרשנות אחרת?
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
באופן כללי, לא ברור לי למה אנשים נכנסים לפרצה דחוקה שבדחוקות בענין חמור כעבודה זרה, שאם יתברר שהם טעו (וסביר להניח שאכן כך) - כל עבודת ה' שלהם כל שנותיהם ירדה לטמיון בגלל שטות זאת.
מה כ"כ דחוף להחליט שיש אלוהות בבן אדם? בלי זה אי אפשר לעבוד את השי"ת? האם לא מוטב לעזוב את הנושא המסוכן הזה ולהשאר בתחום הבטוח יותר?!
ובפרט כשהאומר זאת הוא אדם מפורסם, שגם אם אולי יש לו איזה פלפול לתרץ בדוחק גדול שלא יפול בעצמו לבאר שחת - הוא פותח מדרון חלקלק לנוהים אחריו, וכבר היו דברים מעולם כידוע.
 

ayedavid

משתמש ותיק
אם אפשר לפני הפרשנות שמישהו יסביר על מה בדיוק דנים? עוד לא הצלחתי להבין בדיוק מה המחשבה\דיבור\מעשה שהם מתירים ?
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
אח שלך אמר:
שמעיה אמר:
לפי מיטב ידיעתי אין שיטה שלשמש יש בחירה. (ובכל מקרה, מי שחושב כיום שלצביר הגז הזה יש בחירה, הוא שוטה שפטור מכל המצוות.)
מותר להקטיר לפני אדם, כל עוד הוא לא מכריז על עצמו כבעל כח עצמאי. זהו הגדרת 'אל' - בעל כח עצמאי. כל עוד הוא מגדיר את עצמו כצינור שפע לבד, מותר להקטיר לפניו ולזבוח לו כפי שמותר להשתחוות אליו. וכל שכן שמותר להצביע בבחירות על מנת לעשות רצונו.
1. יעיין נא כבוד תורתו (שאני בהחלט מעריך!) בנושאי כלי הרמב"ם על מה שהוא כותב שהשמש והירח הם בעלי דעה גדולה משלנו. 

2. יעויין גם במאמרי חז"ל השונים על התנגדות השמש לצאת להאיר והמלקות שקיבלה. 

3. המלאך/הכח הרוחני של כל נברא הוא לא משהו מבחוץ
אלא כפי שהגוף שלך והנפש והרוח והנשמה הם סינדרום שחלקיו מתואמים ומשתלבים כאחד.
ולא איחוד 'שכני' אלא 'מזגי'. 
​​​​​​(כעי"ז הסביר החזו"א שאינו מהסס לחלוק על הב"י למרות שהרי היה לו מגיד - כי "מגיד של הב"י הוא גם ב"י").

4. טובים מאורות שברא אלוקינו יצרם בדעת בבינה ובהשכל וכו'. 

5. יש עוד בחז"ל תיאורים שונים על ויכוחים בין אלו שעצרו את השמש או הים או הירדן וכדו' לבין אותו הגוף שנאלץ לעצור. 


ובכל זאת השאלה הגדולה והמסובכת ביותר היא כלפי אדם.

כי קשה לצמצם מה מגדיר כפניה לגיטימית אליו כבעל יכולת אמיתית מכח הבחירה שלו  - כולל גם כח טבעי וגם מופתים ממש.
ומה כבר הופכו לאליל בעל כח שאסור לנו ליחס לו (אליל = אל קטן).

ולמה הוא הרבה יותר מסובך - כי סו"ס הוא יותר גדול מכולם בכך שהוא בודאי בעל בחירה ייחודית המשפיעה על כל הבריאה וזה עומק הענין שרק הוא בצלם, (נפה"ח פרק א', ובפרקים שם על "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" שרק בים סוף שם התברר שהסוס מנהיג את הרוכב). 

ולא לחינם טעו ובקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש.
(וכך יהיה לעת"ל כמבואר בסוף פרק שלישי או רביעי? בב"ב עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה).

ואכן כפי שציינת הנושא הזה מאוד מאוד גבולי ומסוכן, וצ"ע. 
1. דעה ובחירה שני דברים שונים הם.
2. שמש שמתנגדת לצאת וכופים עליה במלקות לקיים תפקידה, אינה בעלת בחירה. אדרבא!
3. למלאכים אין בחירה, כמובן.
4. כנ''ל 1.
5. עיין מהר''ל, שכמובן כמובן אינו כפשוטו.
ולבד מכל זאת, ברור כיום למעלה מכל ספק שלשמש אין כל דעה בינה והשכל.
לדעתי קל מאוד לצמצם, והנושא מסוכן מחמת אנשי הפרסום והקופירייטינג שאינם מתמצאים בעניינים אלו, ומדרדרים את העגלה לעבר פי התהום.
1. הם יכולים אולי להיות ענינים שונים, אבל אותו הרמב"ם שהאריך בהלכות יסודי התורה לבאר שהשמש והירח הם בעלי דעה פחות מהמלאכים ויותר מאיתנו - הוא זה שכתב במורה נבוכים ב' ז' שיש להם בחירה. 

2. אם היא >מתנגדת< זה אומר שאיננה בעלת בחירה??
כנראה ט"ס. 
​​​​​​(אגב: באילת השחר שבת פז ג"כ הוכיח מכעי"ז לגבי המלאכים שיש להם בחירה, ואף הוסיף שלא מסתבר שמזכירים שבחם על שהם מופעלים מבחוץ אוטומטית ללא שום פעילות ורצון בחירי מצידם.
כמו שלא נשבח את החשמל על שמאיר כשלחצנו על הכפתור... 
ואמנם העיר שכידוע גם כלפי המלאכים נחלקו הראשונים אז כנראה זה משהו באמצע ע"ש.
וכאמור השמש להרמב"ם היא כעין מלאך בר דעת עם לבוש חומרי, בערך כמוך...) 

3. ראיתי שרבי אליהו לאפיאן ועוד ג"כ התייחסו לזה כמחלוקת ראשונים עקרונית על המלאכים ועל השמש. 

4. בספר אמת ליעקב (קמינצקי) התקשה כמותך כשהאמריקאים עלו לירח - היאך כתב הרמב"ם שזה משהו רוחני חכם עליון ובוחר. 
ותירץ כמוך שהרמב"ן צודק...
ואח"כ הפליג לחדש שחלק זה ברמב"ם הוא לא תורה אלא פילוסופיה ומבחינתנו הרמב"ם הקדוש מתחיל מפרק ה'... 
​​​​​​(ברצינות! ככה הוא כותב)
אבל עם כל הכבוד לך שתחיה וגם לו זצ"ל - אינני מבין כלל מה קשה להבין, הרי הרמב"ם עצמו אומר שגם רוחני וגם גשמי. 

5. הנושא מסוכן גם בגלל שכל הענין של בחירה וידיעה וצלם וצמצום הוא משהו עמוק ודק מאוד - וכפי שכתב הנפה"ח עצמו באריכות כמה פעמים שזה נושא מסובך שתופס את רוב דרושי הצלם בכתבי האר"י, והוא עצמו כותב שיש מצידו ויש מצידנו.
(ואם זה נראה לא קשור לנושא סימן שמאוד קיצרתי מחוסר סבלנות)

6. לענ"ד כל זמן שלא נדע קבלה כהוגן - לא נדע מהי בדיוק הלומדעס העדינה של עבודה לאל אחד - וממילא גם לא נדע מהי בדיוק עבודה זרה. 
והרי כל ענין עבודה זרה כדור אנוש לא התחיל אלא באופן הגיוני ומאמין שכזה ומשמע ברמב"ם שהם היו אנשים נבונים עם כוונות טובות והגיוניות, וכן כלפי חטא העגל כתב הרמב"ן שזה דק על דק.
 
[הגר"י וינטרוב זיע"א היה מתקומם מאוד על אלו שלמדו בשיעור עם אברכים שער ג' בנפה"ח]. 
​​​​​​
 
 

מאמין

משתמש ותיק
שאלה תמימה :
כשאני הולך ברחוב ומישהוא מבקש לי להיכנס רגע לבית כנסת להיות עשירי למנין, אני עונה אמן רק כי היהודי הזה ביקש לי, אז אני עושה מצווה כדי לעשות רצונו? (את החסד אני עושה למענו יתברך, אך הענייה עשיתי רק בגלל שהוא ביקש לי ואם לא, הרי לא הייתי נכנס)
או דוגמא אחרת הראש כולל מבקש להאברכים ללמוד היות יותר זמן כי הנדיב אמור להגיע חצי שעה אחרי גמר ה'סדר' האם הלימוד הזה הוא ג"כ ע"ז כי אני לומד כדי לעשות את רצון הראה"כ?
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאלה מצויינת.
אבל כדי לסבך עוד יותר אציין שכבר היה לעולמים.
בחובת הלבבות השווה (בדרך הפלגה כנראה) את העובד את ה' גם לשם שמים וגם שלא לשמה, וכמו הדוגמאות שלך - - - למי שעובד בשיתוף!!
מה נלמד מזה?
שגם כשברור שיש הבדל בין זה לזה - עדיין יש קשר כלשהו וזה בדיוק הבעיה כאן.
אם יש כאן מי שזה באמת ברור לו באופן שהוא מצליח להסביר ולהוכיח היכן בדיוק קו הגבול בין כבוד הבריות/התורה/הצדיק - לעבודה זרה רח"ל
אז שיעזור לנו ויזכנו להבין גם כן.
 

ayedavid

משתמש ותיק
מאמין אמר:
שאלה תמימה :
כשאני הולך ברחוב ומישהוא מבקש לי להיכנס רגע לבית כנסת להיות עשירי למנין, אני עונה אמן רק כי היהודי הזה ביקש לי, אז אני עושה מצווה כדי לעשות רצונו? (את החסד אני עושה למענו יתברך, אך הענייה עשיתי רק בגלל שהוא ביקש לי ואם לא, הרי לא הייתי נכנס)
או דוגמא אחרת הראש כולל מבקש להאברכים ללמוד היות יותר זמן כי הנדיב אמור להגיע חצי שעה אחרי גמר ה'סדר' האם הלימוד הזה הוא ג"כ ע"ז כי אני לומד כדי לעשות את רצון הראה"כ?

אבל אתה מסכים שזה יהיה שונה אם בזמן שתלמד תכוון לעבוד את הראש כולל כדי להתחבר לאלוקות שבו , שאז אתה עובד אותו כאלוה. ונראה שזה לא משנה אם אתה מאמין שהוא אלקים, או שהוא רק צינור נפרד מאלקים שבדרך עבודתו משיגים דרכו את אלקים, או שהוא התבטל לאלקים עד כדי שהם אחד.
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבל מסתבר שצריך לחלק קודם כל חילוק גס ובולט.
עבודה/עבודה זרה היא הכנעה שלי וכבוד ועליונות ואדנות לכח הנעבד.
משא"כ שירות טכני יבש שאינו כזה, וכמו בדוגמאות שלך שזה סתם חסד פשוט ולאו דוקא השתעבדות והכנעה והכרה בעליונותו ואדנותו.
 

מאמין

משתמש ותיק
לא שמעתי אנשים ש"עושים רצון צדיק" כדי "לעבוד את האלוקות שבו".......אולי יש...
ומה שכתב בחובת הלבבות רק אציין שבספרים כתבו גם שהעובד את ה' עם פניות (כי אחר רואה, או שמשכנע עצמו שהוא צדיק בזה או להרגיע מצפונו וכד') הוא ג"כ כע"ז שעובד את ה' יחד עם עצמו, ואעפ"כ אמרו ויהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם
 

חדא

משתמש ותיק
דברים נוראים בענין זה מרבינו הרמב"ן בשער הגמול

אבל המינים והמשומדים והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ חיים, והם הפרנסים המטילים אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אע"פ שאינו מחטיא אותם אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא שעי"ז הצבור מכוונין דעותיהם ומעשיהם הטובים לעבודתו לא לעבודת אדון הכל, ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו, כל אלו יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו':

 
 

חדא

משתמש ותיק
כלומר אותם אלה שמנהיגים את ציבור מרעיתם, לעשות מעשים טובים, כדי לעשות רצון צדיק ולעשות נחת רוח לרבינו, הם בדיוק כמו ירבעם בן נבט וחביריו, רח"ל.
 

ayedavid

משתמש ותיק
זה שונה כי הם כן מכוונים לעבודת ה' ולא מפסיקים לדבר על עבודת ה'
 

חדא

משתמש ותיק
השאלה אם הדגש הוא לעשות נחת רוח לבורא או לעשות נחת רוח לאדמו"ר
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
חדא אמר:
דברים נוראים בענין זה מרבינו הרמב"ן בשער הגמול

אבל המינים והמשומדים והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ חיים, והם הפרנסים המטילים אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אע"פ שאינו מחטיא אותם אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא שעי"ז הצבור מכוונין דעותיהם ומעשיהם הטובים לעבודתו לא לעבודת אדון הכל, ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו, כל אלו יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו':
מחריד! 
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
חדא אמר:
כלומר אותם אלה שמנהיגים את ציבור מרעיתם, לעשות מעשים טובים, כדי לעשות רצון צדיק ולעשות נחת רוח לרבינו, הם בדיוק כמו ירבעם בן נבט וחביריו, רח"ל.

כפי שהסביר הרב @שמעיה בטוב טעם, הרבי מחב"ד לא לימד את תלמידיו שמטרת קיום המצוות היא כדי לעשות לו נחת רוח, אלא שבגלל בחינת האלוקות שמתלבשת ב"נשיא הדור" יש גם ענין לעשות לו נחת רוח ולהידבק אליו, אבל בודאי שמטרת המצוות היא לעשות נחת רוח להקב"ה, וממילא אין זה עבודה זרה.

אמנם גם על זה יש ביקורת חריפה, שמדובר בהליכה על גבול דק מאד בין התקשרות לצדיק ובין עבודה זרה, ולא מעט מחסידיו מצאו את עצמם בצד הלא נכון של הגבול, כתוצאה מהבנה לא מדוייקת של הדברים. אני שותף לביקורת זו, וכמדומני שהמציאות בשטח מוכיחה אותה. אבל עדיין יש לחלק בין עצם הדברים שאינם עבודה זרה, לבין תוצאות מסויימות שלהן שאכן גבלו בכך. 

לגבי "רביים" אחרים אינני יודע.
 

שמעיה

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
שמעיה אמר:
אח שלך אמר:
1. יעיין נא כבוד תורתו (שאני בהחלט מעריך!) בנושאי כלי הרמב"ם על מה שהוא כותב שהשמש והירח הם בעלי דעה גדולה משלנו. 

2. יעויין גם במאמרי חז"ל השונים על התנגדות השמש לצאת להאיר והמלקות שקיבלה. 

3. המלאך/הכח הרוחני של כל נברא הוא לא משהו מבחוץ
אלא כפי שהגוף שלך והנפש והרוח והנשמה הם סינדרום שחלקיו מתואמים ומשתלבים כאחד.
ולא איחוד 'שכני' אלא 'מזגי'. 
​​​​​​(כעי"ז הסביר החזו"א שאינו מהסס לחלוק על הב"י למרות שהרי היה לו מגיד - כי "מגיד של הב"י הוא גם ב"י").

4. טובים מאורות שברא אלוקינו יצרם בדעת בבינה ובהשכל וכו'. 

5. יש עוד בחז"ל תיאורים שונים על ויכוחים בין אלו שעצרו את השמש או הים או הירדן וכדו' לבין אותו הגוף שנאלץ לעצור. 


ובכל זאת השאלה הגדולה והמסובכת ביותר היא כלפי אדם.

כי קשה לצמצם מה מגדיר כפניה לגיטימית אליו כבעל יכולת אמיתית מכח הבחירה שלו  - כולל גם כח טבעי וגם מופתים ממש.
ומה כבר הופכו לאליל בעל כח שאסור לנו ליחס לו (אליל = אל קטן).

ולמה הוא הרבה יותר מסובך - כי סו"ס הוא יותר גדול מכולם בכך שהוא בודאי בעל בחירה ייחודית המשפיעה על כל הבריאה וזה עומק הענין שרק הוא בצלם, (נפה"ח פרק א', ובפרקים שם על "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" שרק בים סוף שם התברר שהסוס מנהיג את הרוכב). 

ולא לחינם טעו ובקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש.
(וכך יהיה לעת"ל כמבואר בסוף פרק שלישי או רביעי? בב"ב עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה).

ואכן כפי שציינת הנושא הזה מאוד מאוד גבולי ומסוכן, וצ"ע. 
1. דעה ובחירה שני דברים שונים הם.
2. שמש שמתנגדת לצאת וכופים עליה במלקות לקיים תפקידה, אינה בעלת בחירה. אדרבא!
3. למלאכים אין בחירה, כמובן.
4. כנ''ל 1.
5. עיין מהר''ל, שכמובן כמובן אינו כפשוטו.
ולבד מכל זאת, ברור כיום למעלה מכל ספק שלשמש אין כל דעה בינה והשכל.
לדעתי קל מאוד לצמצם, והנושא מסוכן מחמת אנשי הפרסום והקופירייטינג שאינם מתמצאים בעניינים אלו, ומדרדרים את העגלה לעבר פי התהום.
1. הם יכולים אולי להיות ענינים שונים, אבל אותו הרמב"ם שהאריך בהלכות יסודי התורה לבאר שהשמש והירח הם בעלי דעה פחות מהמלאכים ויותר מאיתנו - הוא זה שכתב במורה נבוכים ב' ז' שיש להם בחירה. 

2. אם היא >מתנגדת< זה אומר שאיננה בעלת בחירה??
כנראה ט"ס. 
​​​​​​(אגב: באילת השחר שבת פז ג"כ הוכיח מכעי"ז לגבי המלאכים שיש להם בחירה, ואף הוסיף שלא מסתבר שמזכירים שבחם על שהם מופעלים מבחוץ אוטומטית ללא שום פעילות ורצון בחירי מצידם.
כמו שלא נשבח את החשמל על שמאיר כשלחצנו על הכפתור... 
ואמנם העיר שכידוע גם כלפי המלאכים נחלקו הראשונים אז כנראה זה משהו באמצע ע"ש.
וכאמור השמש להרמב"ם היא כעין מלאך בר דעת עם לבוש חומרי, בערך כמוך...) 

3. ראיתי שרבי אליהו לאפיאן ועוד ג"כ התייחסו לזה כמחלוקת ראשונים עקרונית על המלאכים ועל השמש. 

4. בספר אמת ליעקב (קמינצקי) התקשה כמותך כשהאמריקאים עלו לירח - היאך כתב הרמב"ם שזה משהו רוחני חכם עליון ובוחר. 
ותירץ כמוך שהרמב"ן צודק...
ואח"כ הפליג לחדש שחלק זה ברמב"ם הוא לא תורה אלא פילוסופיה ומבחינתנו הרמב"ם הקדוש מתחיל מפרק ה'... 
​​​​​​(ברצינות! ככה הוא כותב)
אבל עם כל הכבוד לך שתחיה וגם לו זצ"ל - אינני מבין כלל מה קשה להבין, הרי הרמב"ם עצמו אומר שגם רוחני וגם גשמי. 

5. הנושא מסוכן גם בגלל שכל הענין של בחירה וידיעה וצלם וצמצום הוא משהו עמוק ודק מאוד - וכפי שכתב הנפה"ח עצמו באריכות כמה פעמים שזה נושא מסובך שתופס את רוב דרושי הצלם בכתבי האר"י, והוא עצמו כותב שיש מצידו ויש מצידנו.
(ואם זה נראה לא קשור לנושא סימן שמאוד קיצרתי מחוסר סבלנות)

6. לענ"ד כל זמן שלא נדע קבלה כהוגן - לא נדע מהי בדיוק הלומדעס העדינה של עבודה לאל אחד - וממילא גם לא נדע מהי בדיוק עבודה זרה. 
והרי כל ענין עבודה זרה כדור אנוש לא התחיל אלא באופן הגיוני ומאמין שכזה ומשמע ברמב"ם שהם היו אנשים נבונים עם כוונות טובות והגיוניות, וכן כלפי חטא העגל כתב הרמב"ן שזה דק על דק.
 
[הגר"י וינטרוב זיע"א היה מתקומם מאוד על אלו שלמדו בשיעור עם אברכים שער ג' בנפה"ח]. 
​​​​​​

1. איני יודע מה כתב במורה, ואינו תחת ידי כעת. אך בפירושו למשנה בסנהדרין כתב: והיסוד החמישי, שהוא יתברך הוא הראוי לְעָבְדוֹ וּלְגַדְּלוֹ, ולהודיע גדולתו, ולעשות מִצְוֹתָיו. ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאוּת, מן המלאכים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם. לפי שכולם מֻטְבָּעִים על פעולתם: אין משפט ולא בחירה להם אלא לו לבדו השם יתברך. וכן אין ראוי לְעָבְדָם כְּדֵי לִהְיוֹתָם אמצעים לְקָרְבָה אליו. אלא אליו בלבד יְכַוְּנוּ המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודת אלילים, ורוב התורה מַזְהֶרֶת עליה.
וצ''ע בסתירה למה שכתב במורה.
2. אם בני רוצה לרוץ לכביש, ואני אוחז בידו בחוזקה, זה אומר שכרגע אין לו בחירה אם לרוץ לכביש. רצון אינו בחירה, כי אם האפשרות לממש את הרצון.
3. נו נו.
4. כל דברי הרמב''ם באותם פרקים מבוססים על דעת חכמי האומות, וזה פשוט. אין שום בעיה, אך ברגע שאנו רואים שאין הבדל בין השמש והירח ולבין כדורינו, אנו מבינים שהנחת היסוד של הפילוסופים בעניין הבדלים בין כדור הארץ ולבין הירח מוטעית, ושוב אין לנו כל סיבה להניח שיש בו דעה יותר מן העולם.
5. נו נו.
6. כנראה שאותם אנשים שפסקו אחרת מן המושכל ראשון של כולם, כן ידעו קבלה כהוגן.
 

שמעיה

משתמש ותיק
חדא אמר:
כלומר אותם אלה שמנהיגים את ציבור מרעיתם, לעשות מעשים טובים, כדי לעשות רצון צדיק ולעשות נחת רוח לרבינו, הם בדיוק כמו ירבעם בן נבט וחביריו, רח"ל.

אכן. ניתן להניח כי אותם בעלי דעה לא פסקו הלכה כרמב''ן. 
 

שמעיה

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
חדא אמר:
דברים נוראים בענין זה מרבינו הרמב"ן בשער הגמול

אבל המינים והמשומדים והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ חיים, והם הפרנסים המטילים אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אע"פ שאינו מחטיא אותם אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא שעי"ז הצבור מכוונין דעותיהם ומעשיהם הטובים לעבודתו לא לעבודת אדון הכל, ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו, כל אלו יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו':
מחריד! 
אל תחרד. אתה יודע, יש מחלוקות בין הפוסקים בהלכות בורר, שאם אתה עושה פעולה מסוימת אתה חייב כרת וסקילה(!) לשיטות מסוימות, והמוני בית ישראל פוסקים לקולא. זה בסדר, בכל תחום בתורה, גם החמורות שבחמורות, יש אפשרות למחלוקות, ויש שיטות שסוברות שכולנו כופרים בתורה שבכתב מאחר ואין אנו מאמינים בכך שלהשי''ת יש עיניים כפי שמפורש בתורה להדיא.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
כפי שכתב הרב @מבקש אמת. ברצוני להבהיר ולסדר:
יש עניין אחד של התקשרות לצדיק בעת עשיית המצווה, והוא כעין התחברות עם אדם אחר לעבוד ביחד בכוחות משותפים את אדון כל.
העניין הלזה שייך בכל מצווה ובכל תפילה, וברור שאין בזה משום סרך עבודה זרה. משל למה הדבר דומה? לאדם שאין בכוחו לנענע את הלולב, והוא מבקש מחבירו שיסייע בידו על מנת לעשות רצון אביו שבשמים. הרעיון החסידי רואה בסיוע הצדיק לחסיד בקיום המצווה עניין חשוב על מנת שהמצווה תעורר למעלה מה שיותר נחת רוח.
יש עניין נוסף של תפילה לצדיק, שככל הידוע לי בכל החסידויות אינו נוהג כלל, כי אם בחסידות ..''., (גם שם המידע שלי שאוב משיחת קודש של הרבי) על זה בא ההסבר הנ''ל. כמובן שבאופן כללי הם מתפללים להשי''ת, אך הם מגדירים את הבקשה מהצדיק כתפילה ממנו עצמו. ועל זה הסביר הרבי שהואיל והאלוקות מתלבשת בצדיק, אין מניעה של עבודה זרה.
עניין אחר הוא הבקשות מהצדיק שיפעל למעלה, שגם בזה יש חשש עבודה זרה (וזה נוהג כיום כמובן גם אצל הגרח''ק והגר''ג, כי לא משנה האם מבקשים מהצדיק שיפעל למעלה בכח זכות אבות/צדקות/כח התורה). כי אין זה שונה מבקשה משמש וירח שישפיעו שפע שהם מקבלים מן המקור העליון על הברואים השפלים יותר. וגם על זה יש להסביר כנ''ל שיש הבדל בין בעל בחירה למי שאינו בעל בחירה.
 
חלק עליון תַחתִית