שמעיה אמר:
אני מסכם את דעתי:
יש מחלוקת אחת בין הנוע''א (הוא כתב את עמדתו במפורש) ולבין מתנגדי החסידות - אם מותר להגדיר את הצדיק כצינור שפע בשונה מחמה ולבנה שאסור להגדירם כצינור שפע. לכו''ע מותר לבקש ממנו להתפלל כמבואר בגמ'. לפי הנוע''א: למרות שמדובר בממוצע, הואיל והוא בעל בחירה מותר. לפי המתנגדים: אין מדובר כלל בממוצע, אלא בבקשה טכנית להתפלל עליו. דעתי האישית: גם בקשה טכנית לבקש כל סיוע מאדם אחר בתחום שאני לא מוצלח בו מספיק, היה יכול להחשב כפנייה לממוצע במקום למקור, ומכאן אני מכריח (את עצמי, לא את אחרים החלוקים עלי בסברתם) שהנוע''א צודק, ובעל בחירה מותר לפנות אליו שיעזור לי בכוח ה' המושפע דרכו, בין אם במימד הפיזי (עזרה גשמית) בין אם במימד הרוחני (תפילה וכדו') בין אם במימד העל טבעי (מופתים וכדו').
עוד מחלוקת יש בין הרבי מחב''ד ולבין החולקים עליו - הוא הבין שמותר לפנות לצדיק כביכול פונים לאלוקים. ועל מנת ליישב את הסתירה בין זה לאיסור עבודה בשיתוף וכדו', הוא כתב, שיש הבדל בין משתף אדם לה', או מוריד את ה' לדרגת גשם, לבין מעלה אדם מסוים לבחינת אלוקות מלובשת בגוף. דעת החולקים: מדובר בע''ז ממש. דעתו הוא: לא מדובר בע''ז ממש. הוכחות? אין לשני הצדדים. דעתי האישית: לא רלוונטית. לא הייתי אומר דבר זה מעצמי, אך אני לא יכול להתעלם מכך שיש חילוק בין מה שהרמב''ם דיבר עליו ולבין מה שהוא דיבר עליו, ובכך, מותר לאדם לפסוק לעצמו הלכה כפי שיצא לו בעיונו.
יש טענה שאין להבדיל בין אבנים לצדיקים, אני סבור שאין בטענה זו ממש.
חזרה למעלה
'ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל...'
עברתי כעת על הדיון המעמיק בענינים אלו הנוגעים ברומו של עולם, ואין ספק שיצא
@שמעיה וידו על העליונה, וכל דבריו דברי טעם, אולם עדיין יש נקודה או שתים שלא ברורות לי + כמה הערות.
למען הגילוי הנאות, אומר, שאני לא מכיר את רוב ככל המקורות המצוטטים כאן, לא את הנועם אלימלך, ולא את המאמר המסוים של הרבי, וכן אינני מונח בסוגיא של ממוצע, היכן היא נידונת ומה הגדרים ההלכתיים המוזכרים סביבה, כל דברי מהרושם של הענינים כפי איך שהם מונחים בזכרוני.
א.
אם אתייחס לסיכום המצוטט כאן, אתה דבר ראשון מגדיר ויכוח בין הנוע"א לבין המתנגדים במשמעות הבקשה להתפלל עבורך, שלדעת הנוע"א מדובר בממוצע, ולדעת המתנגדים לא. ולאחר מכן אתה משווה בין לפנות למישהו להתפלל עליך כאשר יש בכוחו להשיג יותר ממך, לבין בקשת כל דבר אחר בו הוא יותר מוצלח ממך.
כעת אני רוצה לשאול - האם לדעתך הנועם אלימלך גם היה משוה בין שלשת אלו, לקרוא לכולם 'ממוצע'? - לדעתי לא.
איך שמונח בזכרוני, הנושא של ממוצע נוגע במיוחד לתפילה [או לכל פנייה אל השם - כעבודה וכדו'], ולא לעבודה זרה רגילה. כי הנושא הוא לא ההתייחסות לכח של זולתי כבעל משמעות על חשבון ההתייחסות לבעל הכח האמיתי שהוא האל', [שזה התחום של ע"ז], אלא
הפניה אל האל' דרך מישהו אחר, דהיינו מטרתי לפנות לאל', ואני פונה אליו דרך מישהו [זה ההגדרה באופן כללי, עוד לפני הכניסה לכל החילוקים הדקים שעברו כאן באשכול]. ואתה הסטת את הנושא, מלפנות לבורא דרך מישהו, לשימוש או פניה אל כח התפילה של מישהו אחר. מוזר לי מאוד לקרוא לזה ממוצע.
משל לדברי: יש הבדל בין אם אני פונה לשר לבקש מהמלך בשבילי, שזה בקשה טכנית, לבין לבקש מהשר
לומר למלך בשמי שאני מבקש כך וכך שאז הוא אומר - דבר איתי אתה, למה אתה מדבר איתי דרך מישהו. [כמובן שהציור גס, ויתכן גם שהממוצע יהיה שתי בחינות בגוף אחד, חציו למעלה אל' וחציו למטה איש וכדו'].
ויש עוד כמה סוגיות סביב זה, וכמו תפיסה של האל' בעצמו דרך ממוצעים, או פניה אליו בתוך מציאות של מישהו אחר [וכמו שסיכמת באות ב, ויש מזה עוד למעלה], ולא רציתי להכנס כאן לנושאים אלו. וכל רצוני להדגיש שיש נושא מיוחד בפניה אליו, שיהיה אליו ישירות לא דרך ממוצעים, ואפילו על הספירות יש בחז"ל [כמדומה במכילתא] 'אליו ולא למידותיו', ועל זה נשתברו קולמוסים רבים, איך ובאיזה אופן זה מתקיים, וכיצד יש לכוון בספירות ביחס לאין סוף השורה בתוכם, ואין קצה וסוף לדיונים אלו.
ב.
לגבי הזכרת הנושא של צמצום כפ' או שלכ"פ, אינני חושב שיתכן לערבב את זה כאן, כי הסוגיא של צ' נוגעת הרי עוד למעלה מעולמות האצי' ואם הסוגיא הזאת נפק"מ לנידון שלנו, אז ייצא שיהיה בעיה לקרוא בשם השם, לאלו הסוברים צכ"פ, וח"ו לומר כן.
ולדעתי עמרצות גמורה לתלות את הויכוח צכ"פ וצלכ"פ בויכוח הגר"א והבעל התניא, והבעל התניא עצמו לא מזכיר בדבריו אף פעם שדעתו מיוצגת דיה על ידי בעלי לכ"פ, אלא הוא רק תוקף פעם אחת את המתנגדים לו כשהוא מאשים אותם באשמה החמורה של צכ"פ, אולם לא מצאנו אצל המדברים בבית המדרשות הללו הן אצל החסידים והן אצל המתנגדים שימוש תדיר במונחים הללו שהיו יפים לפולמוס השומר אמונים והיושר לבב, ואין אזכור להם לא אצל הנפש החיים, ולא אצל הגר"א [ככל הידוע לי], ולא ברוב ככל כתבי הבעל התניא. והגדולים הללו יודעים לגייס היטב את המונחים המתאימים להם לצרכיהם, כדוגמת סוכ"ע ומכ"ע, וכו' וכו'. ואף אין להשוות את דעת הנפה"ח לדעת הגר"א בנושא זה.
ועתה הערה.
אין ספק שהדיון בעניינים אלו צריך להיות אנטלגנטי נטו, אולם יש לתת את הדעת שיהודי וע"ז הם שתי חלקי זהות אחת, ואני לא חושב שניתן לדרוש מיהודי להתייחס בשוויון נפש לכל הפרחת דעת שהיא בנושאים אלו, והתגובה הרגשית מעידה על חיים יהודיים תקינים.
אלא שתמיד צריך להיות מוכן לרגע הזה שאתה מבין שטעית, ולא להסחף עם התחושה הרגשית לדרוס אנשים אחרים היכן שאין צדק בזה.
וסוף סוף, יש סוגיות שלמות של הורו בית דין על ע"ז מסוימת שהיא מותרת, ולבסוף נמצא טעות בידם, ומדובר על הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית, וז"א שהנושא הזה הוא לא שחור לבן, ויש אפשרות לדון בו בדקויות שאין ביד הרגש הגס ללטש אותם ולדון בהם, ק"ו לא להכריע בהם.