שמעיה אמר:
הנועם אלימלך מגדיר את הצדיק כממוצע, המקבל שפע ומחלקו בטובו לכל המושפעים ממנו. נקל להבין, שלדעתו הפונה לצדיק לבקש שפע ישועה, אינו בדווקא באופן שהוא מבקש ממנו לבקש, אלא מבקש ממנו שישפיע. ולכן, צריך בכל אופן להגיע לחילוק בין בעל בחירה לאינו בעל בחירה.
גם בלא זאת, (היינו בלא הגדרת הצדיק באופן ברור כממוצע), אין לי באופן אישי ספק שהפונה לחכם שיתפלל עליו - פונה בכך לממוצע. ונכון שיתכן לומר ש'בקשה' אינה 'עבודה', ודווקא כאשר הוא בנוסח 'תפילה' יש להגדירה כעבודה, אך קשה מאוד למדוד הגבול בין בקשה לתפילה. שהרי הפונה להשי''ת ואומר 'אל נא רפא נא לה' אנו מגדירים אותו כמתפלל, והפונה למלאך ואומר לו 'מכניסי רחמים הכניסי רחמנו' הבינו הרבה מהראשונים שמדובר בתפילה שהיא עבודה.
הגדרת עבודה לממוצע לפי הבנתי כך הוא: המלך מחלק משפעו לעבדיו, והם הממונים לחלק לשפלים מהם. הפונה לממונה בבקשה, אין בכך חיסרון משום שהוא עוקף את המלך, כי הממונה התמנה בדיוק לשם כך. הבעיה מתחילה כאשר הוא מניח שלממונה יש בחירה ואין הוא מצווה ועומד בצורה הכרחית לקיים את רצון המלך.
לדוגמא: הפונה לשמש, שהתמנה על ידי השי''ת להשפיע מאורו חומו וקרינתו עלי תבל, ומבקש ממנו שיעשה זאת בצורה מיטבית, הוא עובד לממוצע. למרות שאכן השפעת האור מגיעה באמת מן השמש, אך הואיל והוטבע לכך, אסור לנו לפנות אליו. כי פנייה אליו משמעה הנחה שהוא בעל בחירה.
מאידך, הבוס בעבודה, שגם הוא מקבל ממון מאת הקב''ה על מנת לחלק לעובדיו, אינו מוטבע בפעולתו. והוא יכול להחליט לעמוד על האיחורים שלי ולנכות ממשכורתי. ולכן, מותר לי לבקש ממנו בכל נוסחאות בקשות ותחנונים, להשפיע עלי את שפע המשכורת בלא ניכוי כלל. הואיל ובעל בחירה הוא.
איני רואה כל הבדל בין בקשה טכנית זו, ולבין בקשה מן השמש להשפיע מאורו, מלבד ההבדל בין בעל בחירה למי שאינו בעל בחירה.
הואיל וכן, אם אני מניח שתפילה היא דרך להשפיע שפע מגבהי מרומים, ומאן דהו סבור שלאדם פלוני יש אפשרות טובה יותר לעשות כן בתפילתו, והוא פונה אליו בבקשה טכנית שיעשה את תפילתו עבורי, אם לא ההבדל בין בעל בחירה למי שאינו בעל בחירה, הייתי אוסר עליו לעשות כן. כי פנייה זו, בקשה היא. ובקשה = תפילה, תפילה = עבודה.
מה עוד, שהרי נחלקו הראשונים על זה גופא, בפנייה למלאכים לבקש מהם שיתפללו עלינו, והיו הרבה שהסיקו לאיסור מחמת דין זה של עבודה לממוצע. (ובפשטות מלאכים אינם בעלי בחירה ולכן באמת אין היתר הנוכחי קיים שם)
שוב תודה על דבריך הבהירים והברורים.
ולפני שאוסיף לדבר, אשמח אם תטרח לציין לאיזשהו מקום בנוע"א שעוסק בזה, למען יוכלו אני ואחרים לראות את הדברים בלא ממוצע... .
ועתה לתשובתך.
עיקר דבריך הובנו היטב - אתה מחלק בין מי שיש לו התמנות כלשהי התלויה ברצונו [אני מגדיר זאת כך כדי לא להכנס לדיונים מיותרים על בחירה יש/אין], שכאשר יש לאי מי מהנבראים מינוי על דבר שחלוקתו וניהולו תלויים ברצונו - זה מתקבל שאדם יפנה לאותו רצון, לפתות/ לעניין /למשוך אותו, שיפנה אליו ויחנון אותו, לתת לו חלק מאותו השפע שהוא ממונה עליו.
ובהתאם לזה, אתה אומר, שכל צדיק שיש בידו מפתחות השפע במרומים, הרי הוא כבעלים על אותם מפתחות, והוא יכול להפעיל אותם ברצונו, ואני יכול לבקש ממנו להפעיל אותם ביחס אלי. אולם כאשר אי מי פונה לשמש, שמינוייה על שפע החום לא תלוי ברצונה [אפילו אם ביכולתה לשנות את תפקידה, אולם זה לא נמסר לרצונה], אני מעניק לה אחריות וסמכות שאין לה, ובזה גופא אני מעמיד אותה כישות עצמאית, וזה ענין עבודה זרה. ע"כ הבנתי בדבריך, אם יש לי טעות בשלב זה - אשמח אם תעמידני עליו.
והנה, בהקשר זה, היטבת להדגיש את המילים -
ומחלקו בטובו, כי לא כך הבנתי מדבריך הקודמים, שעל פניו היה נשמע שהפונה לצדיק בס"ה משתמש בכח התפילה של הצדיק, ולא בכוחו בשפע עצמו.
ההבדל כמובן, שבהבנה הקודמת הצדיק עצמד כמקבל ביחס לשפע, וכמשפיע ביחס לכח התפילה, וכעת אתה מדגיש שגם ביחס לשפע עצמו הוא עומד כמשפיע, וזה חידוש עצום ונורא מצד אחד, אולם מצד שני זה באמת הופך את דבריך לפשוטים יותר, כי אין חידוש כל כך גדול לחשוב שיש מישהו שממונה על שפע רוחני בזמן שאנחנו רואים שיש מושג להיות ממונה על שפע גשמי, ובסה"כ יש כאן הרחבת תחום שליטה.
והטעם שקוראים לכזה דבר ממוצע, הוא משום שכל דבר שאדם יש לו החלטה ושליטת רצון עליו, הוא נקרא ממוצע בין המושפע ממנו ובין הבורא [וזה לטעמי קצת מוזר].
השגתי עליך היא, לא על עצם החלוקה בין בעל בחירה כלשונך לבין המשולל ממנה, שעם זה אני מסכים בכל פה, וכמו שאבאר.
רק רצוני, שעל פי הנ"ל יוצא שיש בעצם סוגיא אחת בע"ז [כמובן עם הרבה פרטים], והיא - להעמיד מישהו מהנבראים כבעל החלטה על דבר שאין לו יכולת החלטה עליו [כמובן, בזמן שההחלטה נמצאת בידי הבורא, ולא כאשר אני מבקש מהשכן הלא נכון את העגלה של שכן אחר] שזה עצם הענין של עבודה זרה.
ואני באתי לומר, שיש שתי סוגיות, אחת - עבודה זרה, והשניה - מיצוע [והדגש הוא לא על עבודה מול תפילה, אלא על עבודה
זרה מול עבודה ב
מיצוע].
הרעיון של עבודה זרה, הוא יצירת
נתק בשליטת הבורא, להעמיד את הנברא כנפרד מהבורא, שניתן לפנות אליו לבדו, למשוך ממנו שפע ולעבוד אותו בלי להתייחס לבורא כלל.
והענין של מיצוע, הוא שיש יחס לבורא, אולם הפניה אליו נעשית על ידי
אמצעי, [הלשון אמצעי, מביא בחשבון שיש שנים נוספים משני צידי האמצע].
ובכל אחד מהם יש המון דרגות, בע"ז החלוקה יכולה להיות הענקת בחירה למי שאינו בעל בחירה, היא יכולה גם לייחד תחום שהוויתו וקיומו תלויה בכח מסוים [כדוגמת האש וגבורותיה, שיציאת האש מאין סוף הוא לא מכוחו של האין סוף, אלא מכח האש כביכול, שכל מציאות הגבורות הללו תלויות היום בכח האש, וכבר לא נתפסות כלל כחלק מאין סוף], ועוד, (זה יתכן גם לשיטתך).
ובמיצוע - העיקרון הוא שאני מכיר שהכל בא מאינסוף ומיוחס אליו, אלא שהפניה נעצרת באחת מהופעותיו של אין סוף ולא חודרת לפנות אליו, השוכן בתוך כל המחיצות וההופעות. ובזה יש דרגות רבות, החל מתפילה לספירות, ועד תפילה למלאכים, אבל לא בתור מה שהם בעלי זכות עצמאית, אלא בתור זה שהם חלק ממערך עליית התפילה [מכניסי רחמים], או בתור זה שהם חלק מממשלת עליון.
והעיקרון של ענין המיצוע הוא, במקום שאני מעוניין לפעול תפילה.
והסיבה שזה דוקא בתפילה ועבודה, כי שם הנושא הוא היחס מהבורא לנברא, אם ניקח לדוגמא את הגדרתו של הנפש החיים, שענין התפילה היא לפעול את התחברותו של אין סוף לעולמות, והיינו שהנושא של תפילה הוא יצירת יחס והארה מהבורא אל העולם, ובזה אני מעוניין כשאני מתפלל ועובד, ולא בכסף או במשהו שכבר קיים בעולם, ולמען זה אני צריך לפנות אליו דוקא, כדי שהוא יפנה אלי בחזרה. וכאן דוקא, היה מקום לפנות אל מישהו שקשור יותר לייחוד, ולא לכח נפרד, שהרי הוא לא יעזור לי בזה.
וכאשר אני רוצה לפעול דוקא חידוש כח בעולם, ולא שימוש בכח קיים, כאשר אני עולה מעולם לעולם, ונפגש במלאכים אשר 'מסתובבים בארמון מלכו של עולם', שכל אותו ארמון הוא הארת האינסוף ב"ה, שבה אני מעוניין, אני יכול לטעות ולעצור שם ולנסות למשוך משם ישר הארה ושפע לעולם, אולם לא בתור דבר נפרד, אלא בתור דבר אלוקי טהור, רק בלא לחדור הלאה, לפנות למי ששוכן בתוך כל אלו, ובזה יש הזהרה לא לפנות לממוצעים כאשר הנושא הוא פניה אל הבורא ומשיכת שפע והארה חדשים. [וזה כמובן, מעין עבודה זרה, אולם פחות ממנה בהרבה].
וממילא לפי זה, שפע שקיים אצל הבוס שלי, כשאני מבקש אותו אני לא נקרא מתפלל כלל, כי תפילה היא רק רצון למשוך השפעה חדשה, ולא שפע שקיים כאן בעולם, וגם תפילה על פרנסה היא לא בקשה טכנית מה' להעביר מחשבון של פלוני במזרחי לחשבון שלי בפועלים, אלא בקשת הארה ושפע מידו הפתוחה הקדושה והרחבה, מאל זן הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון. [זה נכון גם ביחס לעבודה זרה, ששם אני מבקש להפנות את שפע הכח אלי, דבר שלא היה קיים עד כה, אלא ששם זה מלכתחילה עומד באופן שהכח הוא נפרד, וכאן זה עומד באופן שהכח מחובר לגמרי למקורו].
וכאן יש לדון, על שפע רוחני שנמצא אצל הצדיק, שאם כפי שאתה מנסה לטעון, שזה כעין כסף שנמצא אצל הבוס, זה אומר שגם בעולם הרוחני יכול להיות 'בנק' של שפע מחוץ לארמון מלכו של עולם, ועל זה ממונה הצדיק ולזה אני מייחל, ואם כן אין זה שייך לענין מיצוע כלל, אלא באמת כמו בקשה מהבוס.
אולם יתכן, שדוקא בשפע רוחני, שעניינו הארת פני אלוקים, לעולם ועד זה יקרא בחינה מסוימת של תפילה, כי תמיד כשנמשך שפע אל האדם, ואפילו אם הוא דרך הצדיק, הרי זה התחברותו ית' אל העולמות, או המשכת שפע הארת פניו, וממילא יש כאן שאלה של ממוצע, ודוקא כאן ולא בבקשה מהבוס.
ואם בזה דיבר הנוע"א, ובצירוף דבריך המחלקים בין בעל בחירה לבין מי שאינו, אתה בודאי מבין כמוני איזה עוצמה של חידוש יש כאן, ומצלצלים היטב באזניך כמה גדולה ועצומה מדרגתו של הצדיק בממלכת מלכו של עולם, לדברי הנוע"א [דבר שבאמת זוקק הבנה].