מהספר הנפלא "דף על דף":
הנה שנינו באבות (פ"ה מ"ד) ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. וכתב שם רבינו בחיי שלומדים דבר זה מהמכילתא על הפסוק וילכו ויעשו בני ישראל ודורשים ליתן שכר על ההליכה ועל העשיה. וא"כ תמוה מה חידוש ראה רבי יוחנן במעשה האלמנה, ועוד אמר שלמדנו ממנה קבול שכר, הלא זה משנה ערוכה וילפותא ממכילתא.
וכדי ליישב קושיא זו צריך להקדים קושיא אחרת בסוגיין. דהנה רש"י כתב למדנו קבול שכר שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר. וקשה, הלא חז"ל אמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ומבארים האחרונים שהכוונה היא שהיות והקב"ה חפץ שנקבל יותר שכר, לכן צריך להטריח עצמו לקבל יותר שכר, ולא ח"ו להנאת עצמו. וממילא אומר הדברי שלום (ח"ב סי' ה') כאן לא היתה החידוש של רבי יוחנן לענין שכר פסיעות, דאת זה בודאי לומדים מהמשנה והמכילתא, רק מאלמנה רואים את הענין של מה שמחייב להטריח את עצמו כדי לקבל שכר ולא את דין שכר פסיעות שמקבלים שכר על הטרחא אלא את החיוב שבדבר.
בקו' גם אני אודך (ב"ב תשס"א ע' ה') איתא: קיבול שכר מאלמנה דההיא אלמנה וכו', אם גם בכל המצוות יש שכר פסיעות, או רק כשהולכים לבית הכנסת?
והשיב הגר"ח קנייבסקי בזה"ל, יש שכר פסיעות, אבל יש לו עון ביטול תורה. עכ"ל.
שוב שאלתי שם, והאם גם כשהולך לבית הכנסת רחוק יותר להתפלל יש לו עון ביטול תורה? והשיב הגר"ח בזה"ל, יתכן. עכ"ל.
שוב שאלתי שם, א"כ מה הרבותא דגמרא הנ"ל שיש שכר פסיעות כשהולך לבית הכנסת רחוק? והשיב הגר"ח בזה"ל, הגמרא מיירי באשה שאינה מצווה על תלמוד תורה. עכ"ל.
שוב שאלתי אבל קשה לי מגמרא בבא מציעא (דף ק"ז ע"א) שאיתא שם, ברוך אתה בעיר שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך, אבל בית הכנסת לא, ר' יוחנן לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש. ע"כ. ומשמע שלא רק באשה החידוש של הגמרא שיש שכר פסיעות, אלא גם באיש, מדקאמר ברוך "אתה", ואם נאמר שיש באמת עון ביטול תורה, מהו הרבותא שיהיה בית הכנסת רחוק מביתו?
והשיב הגר"ח בזה"ל מדובר במקרה שאין ביטול תורה, כגון שממילא אינו לומד. עכ"ל.
ונראה עוד לתרץ דהרבותא דגמרא שיש לו שכר פסיעות, זהו דוקא אם לומד או מהרהר בדרך בדברי תורה, דאז יש לו גם שכר שלומד, וגם שכר על הפסיעות.
וע"ע בספר "נקיות וכבוד בתפילה" להרה"ג רבי יאיר יששכר ינאי שליט"א, בסופו קונטרס תשובות מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, וז"ל שם, (בשאלה קס"ט) במשנה ברורה (סימן צ' ס"ק ל"ז) מבואר שאם יש שני בתי כנסיות בעירו טוב לילך לרחוקה כיון שיש על זה שכר פסיעות, מדוע אין מקפידים על כך? והשיב הגר"ח שם בזה"ל, אם זה גורם ביטול תורה אין צריך להקפיד, עכ"ל.
וע"ע בפלא יועץ (ריש ערך הכנה) שכתב וז"ל, ואמרו על מורינו הרב רבי אברהם הלוי ז"ל, שהיה מרבה בפסיעות לקנות ולהכין צרכי שבת אחד אחד, כי יש שכר פסיעות, עכ"ל. רואים מכאן שלמד הרב הנ"ל דשכר פסיעות לכל דבר מצוה אמרינן.
וע"ע שם (ריש ערך הליכה) שכתב וז"ל, וכמו שאמרו (כוונתו לגמרא סוטה הנ"ל) שכשהולך לדבר מצוה שכר פסיעות יש. עכ"ל. רואים מכאן שלמד הפלא יועץ בדברי הגמרא בסוטה, דלאו דוקא בתפילה אמרינן שיש שכר פסיעות, אלא לכל דבר מצוה יש שכר פסיעות.
(מדברי הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בקובץ בית אהרן וישראל. שנה י"ז גליון ד' ע' ריט - רכ)
בגמ': ולא שכר פסיעות יש לי כו'.
כתב המהר"ל (נתיב העבודה פרק ה') דברים עמוקים בענין מעלת שכר פסיעות בהליכתו לבית הכנסת וז"ל: וכך אמרו בגמ' סוטה שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם, מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו [כן], וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' מזוזות פתחי.
וזה כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת, כמו שאחז"ל (מגילה כ"ט ע"א) כי בית הכנסת הוא מקדש מעט, ולכך השי"ת מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת, הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו ית'. וידוע כי המתנועע (- הולך) אל דבר, הוא דביקות גמור עם המתנועע יותר וזהו דביקות וחיבור גמור. ולכן אמר שהקב"ה מונה פסיעתך, כי אף פסיעה אחת יותר רחוק, הקדוש ברוך הוא מונה, כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתב', כי אם הולך מרחוק, הרי זה מורה דביקות גמור בו ית' לכך הולך מרחוק עכ"ל.
מסופר על הגה"צ ר' יודע'לע הורביץ מדז'יקוב זצ"ל שיום יום במשך עשרות בשנים, הי' חוזר על דברי מהר"ל אלו בהליכתו לבית הכנסת...