דף כב סוטה כב. למדנו קיבול שכר מאלמנה

אוריאל

משתמש ותיק
סוטה כב. "ההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי".

ופירש רש"י: וקיבול שכר מאלמנה. שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר:

יש לעיין, דמשמע מרש"י שיש ענין לאדם להטריח עצמו במצוה. כלומר, למרות שיכלה ללכת לבית הכנסת הסמוך לביתה, היה ענין מיוחד שתטרח ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר. וצ"ב בגדר זה, דאטו מי שיכול לדוגמה, לבנות סוכה ע"י מברגה במהירות, עדיף שיבריג על ידי מברג ידני כדי שיטריח עצמו ויקבל ע"ז שכר?

עוד צ"ב לשון רש"י שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר, והלא אמרו שאין לאדם לעשות מצוותיו של מקום ע"מ לקבל פרס.
 

מיקי

משתמש רגיל
שמעתי פעם באיזה דרשה שזה רק באשה שלא מחוייבת במצות תלמוד תורה אז יש ענין להאריך בדרך ולא נחשב לביטול תורה, ודייק זאת מאיפה שהוא.
 

מיקי

משתמש רגיל
מיקי אמר:
שמעתי פעם באיזה דרשה שזה רק באשה שלא מחוייבת במצות תלמוד תורה אז יש ענין להאריך בדרך ולא נחשב לביטול תורה, ודייק זאת מאיפה שהוא.
הדרשה היתה ממחבר הספר בענייני עשרה ראשונים
(לא זוכר את שמו וגם לא את שם הספר, אבל זה יהודי צדיק מאלעד שמסתובב ומעורר בענין עשרה ראשונים)
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
מיקי אמר:
שמעתי פעם באיזה דרשה שזה רק באשה שלא מחוייבת במצות תלמוד תורה אז יש ענין להאריך בדרך ולא נחשב לביטול תורה, ודייק זאת מאיפה שהוא.
כך ראיתי בס' דף על הדף סוטה שם, מהגר"ח קניבסקי שליט"א, דדוקא באשה אמור ענין זה של שכר פסיעות, או באיש במקום שאין זה גורם לו ביטול תורה. אבל אם נגרם לו כתוצאה מזה ביטול תורה, ייתכן וייתבע על זה.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מיקי אמר:
מיקי אמר:
שמעתי פעם באיזה דרשה שזה רק באשה שלא מחוייבת במצות תלמוד תורה אז יש ענין להאריך בדרך ולא נחשב לביטול תורה, ודייק זאת מאיפה שהוא.
הדרשה היתה ממחבר הספר בענייני עשרה ראשונים
(לא זוכר את שמו וגם לא את שם הספר, אבל זה יהודי צדיק מאלעד שמסתובב ומעורר בענין עשרה ראשונים)
שם הספר: ומשחרי ימצאנוני
שם המחבר: הרב איתמר חבשוש
 

ayedavid

משתמש ותיק
אולי מלשון רש"י "למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר" , ולא נקט שכדאי לאדם לעשות כך כדי לקבל שכר, משמע שה'לקבל שכר יותר' הוא חלק מהגדרת מה שנדרש ממנו, דהיינו שהוא עושה רצון ה' בכך שמרבה לעצמו שכר. וממילא לא קשה מע"מ לקבל פרס, שהפרס כאן אינו המטרה אלא האמצעי. [כוונתי שהמטרה היא רצון ה' והוא נעשה ע"י שיטרח במצווה ויקבל שכר].
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
סוטה כב. "ההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי".

ופירש רש"י: וקיבול שכר מאלמנה. שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר:

יש לעיין, דמשמע מרש"י שיש ענין לאדם להטריח עצמו במצוה. כלומר, למרות שיכלה ללכת לבית הכנסת הסמוך לביתה, היה ענין מיוחד שתטרח ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר. וצ"ב בגדר זה, דאטו מי שיכול לדוגמה, לבנות סוכה ע"י מברגה במהירות, עדיף שיבריג על ידי מברג ידני כדי שיטריח עצמו ויקבל ע"ז שכר?

עוד צ"ב לשון רש"י שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר, והלא אמרו שאין לאדם לעשות מצוותיו של מקום ע"מ לקבל פרס.
ויש לחבר דברי רש"י אלו עם דברי רש"י קידושין מא. וז"ל:

מצוה בו יותר מבשלוחו. דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי:

ובענין הקושיא דע"מ לקבל פרס- עי' מהרש"א סוטה יד. (שו"ר שקדמני @עוד-אחד בדקה)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
סוטה כב. "ההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי".
מעשה שהיה כך היה:
בשכונה טבריינית גרה אשה אלמנה, שביכרה את התפלה בבית המדרש של רבי יוחנן על התפלה בבית הכנסת השכונתי הקרוב לביתה.​
יום יום היתה באה להתפלל בבית מדרשו של גדול הדור, על אף שההיטלטלות מביתה לשם היתה כרוכה במאמץ בלתי מבוטל, ונימוקה עמה: כל עומת שהטרחה בקיום מצוה רבה יותר, כן השכר גדול יותר.​
מוסר ההשכל:​
לעולם אל יחשוך אדם יגיעה וטרחה מקיום מצוה בשיא ההידור, על אף שלצאת ידי חובה אפשר בקלות יתרה, שכן כפי ההשקעה כך התגמול.​
תמיהה רבתי:
אמנם הרב 'מגן אברהם' כתב בהלכות תפלה: 'אם יש שני בתי כנסת - מצוה לילך להרחוקה, דשכר פסיעות יש'.
ותמה מר: כלום יש טעם והגיון במאמץ סרק ללא תכלית?!​
אכן תמיהה כדרבון וכמשׂמר נטוע. איה נגר או בר נגר דיפרקינה?
 
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מהספר הנפלא "דף על דף":
הנה שנינו באבות (פ"ה מ"ד) ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. וכתב שם רבינו בחיי שלומדים דבר זה מהמכילתא על הפסוק וילכו ויעשו בני ישראל ודורשים ליתן שכר על ההליכה ועל העשיה. וא"כ תמוה מה חידוש ראה רבי יוחנן במעשה האלמנה, ועוד אמר שלמדנו ממנה קבול שכר, הלא זה משנה ערוכה וילפותא ממכילתא.

וכדי ליישב קושיא זו צריך להקדים קושיא אחרת בסוגיין. דהנה רש"י כתב למדנו קבול שכר שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר. וקשה, הלא חז"ל אמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ומבארים האחרונים שהכוונה היא שהיות והקב"ה חפץ שנקבל יותר שכר, לכן צריך להטריח עצמו לקבל יותר שכר, ולא ח"ו להנאת עצמו. וממילא אומר הדברי שלום (ח"ב סי' ה') כאן לא היתה החידוש של רבי יוחנן לענין שכר פסיעות, דאת זה בודאי לומדים מהמשנה והמכילתא, רק מאלמנה רואים את הענין של מה שמחייב להטריח את עצמו כדי לקבל שכר ולא את דין שכר פסיעות שמקבלים שכר על הטרחא אלא את החיוב שבדבר.

בקו' גם אני אודך (ב"ב תשס"א ע' ה') איתא: קיבול שכר מאלמנה דההיא אלמנה וכו', אם גם בכל המצוות יש שכר פסיעות, או רק כשהולכים לבית הכנסת?

והשיב הגר"ח קנייבסקי בזה"ל, יש שכר פסיעות, אבל יש לו עון ביטול תורה. עכ"ל.

שוב שאלתי שם, והאם גם כשהולך לבית הכנסת רחוק יותר להתפלל יש לו עון ביטול תורה? והשיב הגר"ח בזה"ל, יתכן. עכ"ל.

שוב שאלתי שם, א"כ מה הרבותא דגמרא הנ"ל שיש שכר פסיעות כשהולך לבית הכנסת רחוק? והשיב הגר"ח בזה"ל, הגמרא מיירי באשה שאינה מצווה על תלמוד תורה. עכ"ל.

שוב שאלתי אבל קשה לי מגמרא בבא מציעא (דף ק"ז ע"א) שאיתא שם, ברוך אתה בעיר שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך, אבל בית הכנסת לא, ר' יוחנן לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש. ע"כ. ומשמע שלא רק באשה החידוש של הגמרא שיש שכר פסיעות, אלא גם באיש, מדקאמר ברוך "אתה", ואם נאמר שיש באמת עון ביטול תורה, מהו הרבותא שיהיה בית הכנסת רחוק מביתו?

והשיב הגר"ח בזה"ל מדובר במקרה שאין ביטול תורה, כגון שממילא אינו לומד. עכ"ל.

ונראה עוד לתרץ דהרבותא דגמרא שיש לו שכר פסיעות, זהו דוקא אם לומד או מהרהר בדרך בדברי תורה, דאז יש לו גם שכר שלומד, וגם שכר על הפסיעות.

וע"ע בספר "נקיות וכבוד בתפילה" להרה"ג רבי יאיר יששכר ינאי שליט"א, בסופו קונטרס תשובות מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, וז"ל שם, (בשאלה קס"ט) במשנה ברורה (סימן צ' ס"ק ל"ז) מבואר שאם יש שני בתי כנסיות בעירו טוב לילך לרחוקה כיון שיש על זה שכר פסיעות, מדוע אין מקפידים על כך? והשיב הגר"ח שם בזה"ל, אם זה גורם ביטול תורה אין צריך להקפיד, עכ"ל.

וע"ע בפלא יועץ (ריש ערך הכנה) שכתב וז"ל, ואמרו על מורינו הרב רבי אברהם הלוי ז"ל, שהיה מרבה בפסיעות לקנות ולהכין צרכי שבת אחד אחד, כי יש שכר פסיעות, עכ"ל. רואים מכאן שלמד הרב הנ"ל דשכר פסיעות לכל דבר מצוה אמרינן.

וע"ע שם (ריש ערך הליכה) שכתב וז"ל, וכמו שאמרו (כוונתו לגמרא סוטה הנ"ל) שכשהולך לדבר מצוה שכר פסיעות יש. עכ"ל. רואים מכאן שלמד הפלא יועץ בדברי הגמרא בסוטה, דלאו דוקא בתפילה אמרינן שיש שכר פסיעות, אלא לכל דבר מצוה יש שכר פסיעות.
(מדברי הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בקובץ בית אהרן וישראל. שנה י"ז גליון ד' ע' ריט - רכ) 

בגמ': ולא שכר פסיעות יש לי כו'.

כתב המהר"ל (נתיב העבודה פרק ה') דברים עמוקים בענין מעלת שכר פסיעות בהליכתו לבית הכנסת וז"ל: וכך אמרו בגמ' סוטה שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם, מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו [כן], וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' מזוזות פתחי.

וזה כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת, כמו שאחז"ל (מגילה כ"ט ע"א) כי בית הכנסת הוא מקדש מעט, ולכך השי"ת מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת, הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו ית'. וידוע כי המתנועע (- הולך) אל דבר, הוא דביקות גמור עם המתנועע יותר וזהו דביקות וחיבור גמור. ולכן אמר שהקב"ה מונה פסיעתך, כי אף פסיעה אחת יותר רחוק, הקדוש ברוך הוא מונה, כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתב', כי אם הולך מרחוק, הרי זה מורה דביקות גמור בו ית' לכך הולך מרחוק עכ"ל.

מסופר על הגה"צ ר' יודע'לע הורביץ מדז'יקוב זצ"ל שיום יום במשך עשרות בשנים, הי' חוזר על דברי מהר"ל אלו בהליכתו לבית הכנסת...
 
נראה שהענין הוא לטרוח על דבר כדי להראות חביבותו. על דרך "ויאסור יוסף מרכבתו" בעצמו ולא ע"י משרת.
ומה שאמרה "כדי לקבל שכר" היינו כדי להתחבב על הקב"ה, שזה מהות הקבלת שכר.
 

בעל אוצר

משתמש ותיק
יעקב בוצ'קובסקי אמר:
נראה שהענין הוא לטרוח על דבר כדי להראות חביבותו. על דרך "ויאסור יוסף מרכבתו" בעצמו ולא ע"י משרת.
ומה שאמרה "כדי לקבל שכר" היינו כדי להתחבב על הקב"ה, שזה מהות הקבלת שכר.

שמעתי מת"ח א' בבאור הענין שהוא דווקא בהליכה לבית הכנסת שהוא כעין עליה לרגל. ובזה ההכשר מצווה כמצווה עצמה.
וכמו שמצינו שעשו מנעלים מיוחדים לעליה לרגל. אפי' שבהר הבית הורידום.
אמנם יש לבאר ענין זה עצמו אמאי בעליה לרגל ובהליכה לבית הכנסת מוגדר כמצווה ולא כהכשר.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
מיקי אמר:
שמעתי פעם באיזה דרשה שזה רק באשה שלא מחוייבת במצות תלמוד תורה אז יש ענין להאריך בדרך ולא נחשב לביטול תורה, ודייק זאת מאיפה שהוא.
כך ראיתי בס' דף על הדף סוטה שם, מהגר"ח קניבסקי שליט"א, דדוקא באשה אמור ענין זה של שכר פסיעות, או באיש במקום שאין זה גורם לו ביטול תורה. אבל אם נגרם לו כתוצאה מזה ביטול תורה, ייתכן וייתבע על זה.

דברי הגר"ח אלו מובאים בהרבה מקומות.
ולכאורה דבריו צ"ב - וכי מאחרי שהתברר שיש מעליותא גדולה להטריח עצמו למצוה וללכת לבית הכנסת יותר רחוק איך שייך בזה ביטול תורה? וכי מי שעושה מצוה ורוצה לקיים את המצוה בצורה הכי טוב שיש האם אומרים שאסור לו לעשות כן משום ביטול תורה? אתמהה.
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
אוריאל אמר:
סוטה כב. "ההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי".

ופירש רש"י: וקיבול שכר מאלמנה. שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר:

יש לעיין, דמשמע מרש"י שיש ענין לאדם להטריח עצמו במצוה. כלומר, למרות שיכלה ללכת לבית הכנסת הסמוך לביתה, היה ענין מיוחד שתטרח ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר. וצ"ב בגדר זה, דאטו מי שיכול לדוגמה, לבנות סוכה ע"י מברגה במהירות, עדיף שיבריג על ידי מברג ידני כדי שיטריח עצמו ויקבל ע"ז שכר?

עוד צ"ב לשון רש"י שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר, והלא אמרו שאין לאדם לעשות מצוותיו של מקום ע"מ לקבל פרס.
ויש לחבר דברי רש"י אלו עם דברי רש"י קידושין מא. וז"ל:

מצוה בו יותר מבשלוחו. דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי:
יש להעיר ע''כ - א. אמנם הוכחת שישנו עוד מקום בו זה מודגש ברש''י,  אך השואל התכוון לשאול מהו הגדר בזה בפועל, וע''כ לא ענית לו כלל.
ב. לגופם של דברים - נכון אמנם שניתן לומר שרש''י בקידושין מתכוון בדבריו שיש בכך יותר טורח, אך ניתן לומר שברש''י בסוטה מחדש ע''כ - שלא רק שבאם יכול לשלוח שליח ולא שולח זהו טורח ומקבל ע''כ שכר, כיוון שזה שיכול לשלוח שליח זהו לא האופן הכי מהודר כי גופו לא משתתף בכך (ולהעיר מהמנהג של משלוח מנות שעושים דווקא בשליח ואכ''מ) - אלא יותר מכך שאף במצווה שבה לא ניתן לשלוח שליח ומלכתחילא מדובר במצווה שבגופו, גם אז הוא צריך כמה שיותר להתאמץ ולטרוח, וזהו החידוש ברש''י בסוטה על רש''י בקידושין, וע''כ באמת צ''ב מה הוא הגדר בכך?  
ודבר נוסף יש להעיר בגמ' זו - שמשמע שהתפללה בביהכ''נ לא רק בשבת אלא בכל יום, וצ''ב איך לתווך זאת עם הנהוג כיום, שנשים באות רק בשבת.
 
חלק עליון תַחתִית