אכילת בשר בראש השנה

מלמד להועיל

משתמש ותיק
כתוב במשנה ברורה שגם בראש השנה יש את המצוה של "ושמחת בחגך". האם זה כולל את הדין הרגיל שאין שמחה אלא בבשר ויין, וצריך להקפיד על בשר ויין בסעודות ר"ה?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שנינו בפרק אותו ואת בנו:
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ 'אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט', 'בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט', וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִים וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
שנינו בפרק אותו ואת בנו:
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ 'אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט', 'בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט', וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִים וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט.

זו ראיה יפה, אך מעניין שהשאגת אריה שכתב סימן שלם (סימן קב) להוכיח שיש חיוב שמחה בר"ה לא הביא משנה זו, וביותר תמוה שנחלקו הגאונים האם מותר להתענות בר"ה, ורבינו נחשון גאון האריך להביא ראיות מן המקרא ומן הכתובים ומהברייתא ומהגמרא שיש חיוב שמחה, ולא הביא משנה מפורשת זו. אמנם יעויין בפני יהושע כתובות ה,א שעמד בזה וכתב שצ"ל דהסעודה היתה רק בלילה ולא ביום. ולכאורה אין כוונתו שהחיוב שמחה הוא רק בלילה ולא ביום, דהרי אדרבה בכל יו"ט הוכיח השאג"א שאין חיוב שמחה מה"ת אלא ביום ולא בלילה. אלא כוונתו שהדרך היתה לעשות סעודה לכבוד היו"ט והשנה החדשה, וכלשון רש"י בחולין פג,א "דרך ישראל לעשות סעודות", אבל אין מזה ראיה שיש בזה חיוב מעיקר הדין.

אמנם יש לציין שהב"ח בסי' תקכט הביא מזה להוכיח כדעת הרמב"ם שכתב שיש מצות שמחה בבשר בזמן הזה, אלא שאינו עיקר השמחה כמו בזמן בית המקדש שחיובו היה מצד שלמי שמחה. אבל הבית יוסף באמת ס"ל שאין שום מצוה בבשר בזה"ז אלא רק ביין בלבד. ונמצא דלהלכה אין שונה ראש השנה בזמן הזה משאר ימים טובים, דלדעת הרמב"ם יש מצוה באכילת בשר אבל לא חובה, ולדעת השו"ע אין מצוה כלל בבשר, וביין יש חובה לדברי הכל.

 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
עי' באשכול זה
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=26&t=6878
שהביא בשלשת ההודעות הראשונות שלו, מהגר"א, שהביא ראיה ממשנה זו, לגבי שמחה בר"ה.
ולדעת הגר"א, עיקר דין אכילת בשר במועדים הוא בימי הדין דידהו, וכך הוא מסביר למה בחג הבשר נאכל דוקא בהו"ר ולא ביו"ט, כי עיקר הדין על המים הוא בהו"ר [שלא כדברי הראשונים שתירצו שהטעם הוא משום טרדה ביום ראשון של סוכות - וכבר אמר לי חכם אחד, שמכאן ראיה שארבעת המינים מטרידים יותר מאשר כל ההכנות לפסח, ולא היא, כי חלק מעצם ההכנות לפסח הוא הקרבת פסח וחגיגה].
וצ"ע איך זה משתלב עם הדין שמחה הכללי של המועדים, ואכילת הבשר בהם.
 

כותר

משתמש ותיק
תודה ל @משה נפתלי
העברתי למוכר קפואים שיידע איך למכור, וזה אמיתי.

רק אוסיף את פירוש הברטנורא
פירש הרע''ב בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה. דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת סְעֻדּוֹת בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַלָּלוּ, וּסְתָם הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה אֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶלָּא לִשְׁחֹט מִיָּד, לְפִיכָךְ הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ וּמָכַר תְּחִלָּה אִמָּהּ אוֹ בִתָּהּ בּוֹ בַּיּוֹם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לַשֵּׁנִי דַּע לְךָ שֶׁהַיּוֹם מָכַרְתִּי אִמָּהּ לִשְׁחֹט אוֹ בִתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, שֶׁמָּא כְּבָר נִשְׁחֲטָה:  
 

כותר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
עי' באשכול זה
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=26&t=6878
שהביא בשלשת ההודעות הראשונות שלו, מהגר"א, שהביא ראיה ממשנה זו, לגבי שמחה בר"ה.
ולדעת הגר"א, עיקר דין אכילת בשר במועדים הוא בימי הדין דידהו, וכך הוא מסביר למה בחג הבשר נאכל דוקא בהו"ר ולא ביו"ט, כי עיקר הדין על המים הוא בחג [שלא כדברי הראשונים].
וצ"ע איך זה משתלב עם הדין שמחה הכללי של המועדים, ואכילת הבשר בהם.

אכן ראיתי את ביאור הגר"א או"ח סימן תרס"ד ס"א,
וז"ל: ועושין (את הושע"ר) גם כן כמו יו"ט, כמ"ש במתניתין פרק ד' דסוכה שהיו מרבים בשמחה "מיד התינוקות וכו' ". וכל ימי הדין הוא יו"ט הד' פרקים בשנה. עכ"ל.

ועשיתי חיפוש, אין במשנה במקור אחר שכתוב ארבעה פרקים בשנה, מלבד הציון למשנה זו, חולין פ"ה מ"ג.
 

הכהן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
ועשיתי חיפוש, אין במשנה במקור אחר שכתוב ארבעה פרקים בשנה, מלבד הציון למשנה זו, חולין פ"ה מ"ג.
השווה לר"ה פ"א מ"ב
 

יהודי

משתמש ותיק
מעניין מה המנהג בזה, כמדומה שבפוניבז' לא הגישו בשר בר"ה.
 

כותר

משתמש ותיק
הכהן אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
ועשיתי חיפוש, אין במשנה במקור אחר שכתוב ארבעה פרקים בשנה, מלבד הציון למשנה זו, חולין פ"ה מ"ג.
השווה לר"ה פ"א מ"ב
זה הלשון שם:בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה {יט} כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג {כא} נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:

אם התכוונת, שלזה הגר"א יכול להתכוון, זה ודאי לשון אחרת.
אולי התכוונת שארבעה פרקים אלו שהם ימי דין הובאו גם שם.

 
 

כותר

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אכן ראיתי את ביאור הגר"א או"ח סימן תרס"ד ס"א,
וז"ל: ועושין (את הושע"ר) גם כן כמו יו"ט, כמ"ש במתניתין פרק ד' דסוכה שהיו מרבים בשמחה "מיד התינוקות וכו' ". וכל ימי הדין הוא יו"ט הד' פרקים בשנה. עכ"ל.

ועשיתי חיפוש, אין במשנה במקור אחר שכתוב ארבעה פרקים בשנה, מלבד הציון למשנה זו, חולין פ"ה מ"ג.
מישהו הקשה על הביאור הגר"א,
איך הוא למד מהמשנה שבהושענא רבה עצמו הוא יו"ט ?
הלא שלושת ערבי הימים טובים האחרים שמוזכרים במשנה, לכאורה הכוונה ששוחטים בערב יו"ט עבור יו"ט. ולא שערב יו"ט הוא עצמו יו"ט.

ושמעתי הסבר יפה בביאור הגר"א מרבי אלימלך וינברג:
שבעצם הושע"ר זה סוכות ויש מצוות סוכה, רק הוקשה לו אולי מכיון שהוא יום הדין זה יפקיע את היו"ט, על זה הביא שכל ימי הדין הוא יו"ט ואין זה סתירה.
 
 

כותר

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
משה נפתלי אמר:

זו ראיה יפה, אך מעניין שהשאגת אריה שכתב סימן שלם (סימן קב) להוכיח שיש חיוב שמחה בר"ה לא הביא משנה זו, וביותר תמוה שנחלקו הגאונים האם מותר להתענות בר"ה, ורבינו נחשון גאון האריך להביא ראיות מן המקרא ומן הכתובים ומהברייתא ומהגמרא שיש חיוב שמחה, ולא הביא משנה מפורשת זו. 
שמעתי בזה תירוץ טוב, משני תלמידי חכמים בסגנון דומה.
שממשנה זו יש ראיה שהמנהג היה לאכול בשר, וזה לא חידוש, שזה שמנהג זה התחיל כבר מעזרא שאמר: "שלחו מנות ושתו ממתקים".
רק בזה גופא המחלוקת, האם זה 'מנהג' לאכול, או שזה חיוב לאכול.

והאבן עזרא בפירושו על עזרא שם, מפרש על "שתו ממתקים" שהוא מצד מצוות ושמחת בחגך. ומצדד כסוברים שהוא חיוב.
החידוש שנתחדש לנו ממשנה זו, שלא מדובר בסתם מנות, אלא המנהג היה בבשר בהמה.
 
 

אוריאל

משתמש ותיק
לענין מעשה ברמ"א סי' תקפ"ג מוזכר שאוכלים בשר שמן וכל מיני מתיקה בראש השנה, וכ"ה בקיצור שולחן ערוך שם.
אולם במג"א ריש הסימן הביא בשם המגלה עמוקות דאין לאכול בשר ולשתות יין בר"ה, וכן מבואר בשולחן ערוך הגר"ז דר"ה אע"ג דהוא יו"ט מ"מ אין בו דין שמחה כשאר יו"ט.

[וכזאת השבתי לאחד ששאלני על מנהג סבו שלא היה אוכל בשר בראש השנה, ומזה נסתבב שבביתו לא נהגו כל השנים לאכול בשר, והוא תהה על זה הרבה שמכיון שנפסק שאסור לצום, וברמ"א מפורש לאכול בשר, ובמשנה ברורה סתם שיש בר"ה דין ושמחת בחגך, ובשאג"א כתב שכל דיני יו"ט עליו, מה מקום יש כאן להחמיר באכילת בשר. והראיתי לו שיש מקור למנהג זה במג"א, ובשועה"ר, וסבו שהגיע מפולין והיה נוהג כמנהג החסידים, כנראה שהחמירו בזה עפ"י הקבלה או עפ"י הנהגת הגר"ז].
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
ברמ"א סי' תקפ"ג מוזכר שאוכלים בשר שמן וכל מיני מתיקה בראש השנה, אולם במג"א ריש הסימן הביא בשם המגלה עמוקות דאין לאכול בשר ולשתות יין בר"ה.
צ"ל במג"א ריש סימן תקצ"ז בשם ספר 'מגיד מישרים' פרשת נצבים. וזה לשון המגיד שם בענין עשי"ת:​
וכל הני יומין עילאין אינון ואיבעי לאכפייא בהו יצר הרע, ולהכי איבעי לאתענאה בהו, ומיהו לא נהוג עלמא הכי, ומכל מקום איבעי דלא למיכל בהו בישרא ודלא למשתי חמרא, ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע"ג דאמר עזרא 'אכלו משמנים', ההיא לכלל עלמא, ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו, ד'משמנים' היינו שמן וחמאה וחלב, אבל לא בשר. וכן בשתייה. ולא אמר 'שתו יינות', אלא משקין אחרים דאינון מתוקין.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אוריאל אמר:
ברמ"א סי' תקפ"ג מוזכר שאוכלים בשר שמן וכל מיני מתיקה בראש השנה, אולם במג"א ריש הסימן הביא בשם המגלה עמוקות דאין לאכול בשר ולשתות יין בר"ה.
צ"ל במג"א ריש סימן תקצ"ז בשם ספר 'מגיד מישרים' פרשת נצבים. וזה לשון המגיד שם בענין עשי"ת:​
וכל הני יומין עילאין אינון ואיבעי לאכפייא בהו יצר הרע, ולהכי איבעי לאתענאה בהו, ומיהו לא נהוג עלמא הכי, ומכל מקום איבעי דלא למיכל בהו בישרא ודלא למשתי חמרא, ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע"ג דאמר עזרא 'אכלו משמנים', ההיא לכלל עלמא, ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו, ד'משמנים' היינו שמן וחמאה וחלב, אבל לא בשר. וכן בשתייה. ולא אמר 'שתו יינות', אלא משקין אחרים דאינון מתוקין.
כידוע, הקטע הזה ב'מגיד מישרים', היווה נקודת מרכז בדיון על מהות המגידים משמים.

כי הקשו עליו מהמשנה בחולין, שכתוב מפורש שאוכלים בשר, וכמדו' שמביאים בשם הגר"ח שזה ראיה שכל כח המגיד הוא מנשמת האדם שאליו הוא מתגלה, וכנראה באותה שעה  שהוא דרש לבית יוסף על ענין זה, נעלמה מהבית יוסף משנה זו.

הדברים תמוהים וזקוקים לפירוש, וכעת כשאני רואה את הלשון של המגיד מישרים בפנים [ממה שמוצטט בהודעה], כנראה ההתייחסות היא למה שהוא אומר 'ותו' היינו שמן וחמאה, שאמנם על הפסוק זה עונה אבל לא על המשנה. עכ"פ התירוץ הראשון שההיא ממלל לכוליה עלמא, יכול להיות נכון גם כלפי המשנה.

[זכור לי משנותי בישיבה (לפני הרבה שנים..) שראיתי אז את המגיד מישרים החדש, ונראה לי שר' שריה זצ"ל מתייחס למעשה הזה בפתיחה או הסכמה שהוא כותב להו"ל].
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
שנינו בפרק אותו ואת בנו:
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ 'אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט', 'בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט', וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִים וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט.

וברש"י שם, שזהו מנהג ישראל לערוך סעודות גדולות בימים אלה, שבהן אוכלים בשר. עד כדי כך שפשוט הוא שהמוכר בהמה בערב ר"ה מסתמא מכרה לשחיטה באותו היום. ומן הסתם עשוהו "על האש", ומנהג ישראל תורה הוא.

אבל בכמה וכמה תשובות של מו"צים בדורנו ראיתי שלא ראוי לעשות מנגל בראש השנה, ולדוגמא באתר הלכה יומית של הרב ששון - נכדו של הרב עובדיה:

"מעיקר הדין מותר לעשות בשר על האש בראש השנה, וכן מותר לעשן ביום טוב של ראש השנה, אולם רבותינו הזהירו שלא נכון לעשן ביום טוב של ראש השנה, וכן היה מזהיר על כך הגאון רבי חיים פלאג'י, מפני שיש בזה ענין של היסח הדעת מחרדת הדין ביום הדין הגדול והנורא. וכל שכן לגבי צליית בשר על האש, שהדבר גורם טרחה מרובה ומביא לקלות ראש ובילוי ביום שכולו כובד ראש עם שמחה של מצוה שמחת יום טוב".

וצ"ע כיצד הגיע מעישון סיגריה להכנת אוכל שאין לו שום קשר להיסח הדעת ו/או הוללות, ואמנם בימינו מצוי שבבילויים עושים "על האש" אבל הרבה אנשים יש להם מנגל בחצרם (בדרך כלל מנגל גז ולא פחמים) והם משתמשים בו לעיתים קרובות לצליית מאכלים שונים.

ואכן, אדם חרדי שיעשה מנגל בראש השנה (שלא באומן, שם זה מצוי הרבה) יתפס בעיני הציבור כקל דעת וכמזלזל בראש השנה, ודבר זה הוא פלא, שצליית בשר באופן הכי פשוט הפכה ל"הוללות" וקלות ראש.

ובשו"ע סימן תקצ"ז נפסק "אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בראש השנה", ובמשנ"ב שם איתא: "אף שהוא יום הדין, מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו, שגם הוא בכלל חג, כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם".

ולמעשה ההנהגה הראויה בראש השנה היא לא להקל ראש ח"ו ולזכור שהיום הוא יום דין ובו נגזר מה יקרה כל השנה, אבל עם זאת לאכול ולשתות ולשמוח ולהראות עצמנו כבטוחים שהקב"ה יגזור עלינו שנה טובה לאחר שחזרנו בתשובה.
 

שינובה

משתמש ותיק
וכמו שאומרים על הבית ישראל שהיה אומר יה"ר בליל ראש השנה על סרדינים להסיר את הדינים
[ סר דינים] כך אולי ראוי לאכול בשר לסימנא גם על בשר עם יה"ר שנזכה להתבשר בבשורות טובות אמן
 
חלק עליון תַחתִית