מבקש אמת אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אצלי הדבר פשוט, שמסורת התורה שבעל פה, נמשכת ממשה רבנו נמשכת עד דורנו, מרב לתלמיד.
וכן מה שנאמר על העוסק בתורה לשמה "נהנין ממנו עצה ותושיה", ענינו שהחכם רואה את כל העולם במבט מאיר.
ולעומתו אחרים מגששים באפילה.
זה מוסכם כמו שכתב הרמב"ם, השאלה מה נקרא תורה שבעל פה. חידוש שחידש חכם מדעתו אינו בא במסורה, אלא הוא חידוש של עצמו.
זה לשון קדשם של חז"ל מאירי עיננו, מנחילי התורה ומעמדי האמונה.
מסכת חגיגה דף ג:
אף הוא פתח ודרש - 'דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד' - למה נמשלו דברי תורה לדרבן, לומר לך, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל, אף דברי תורה מטלטלין, תלמוד לומר - 'משמרות'. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין, תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה, אף
דברי תורה פרין ורבין. 'בעלי אספות' - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין.
שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה, תלמוד לומר -
'כולם נתנו מרעה אחד' - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא - דכתיב
וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך
לב מבין, לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
האח - איזה אושר שיש לנו את חז"ל הקדושים.
כל מה שספרי קבלה וחסידות אומרים בספרים רבים ובמאמרים אנסופיים, בכמה שורות בגמרא כלול כל מה שהם אומרים ויותר מזה!
מה לא כתוב פה?
אין בי כח לערוך את כל הנקודות שאני למד מהמאמר הקצר הזה, ואין ספק שעוד כלול בזה הרבה הרבה יותר, אולם רק הנקודות שהדגשתי כבר כוללים את יסוד אמונתנו בתורה וב
נותן התורה - לשון הווה. [כמובן יש מה לדון למעשה על פרט איך הוא מתבטא בפועל, אבל זהו כלל הדברים].
השאלה היא איך אני למד
'תורה', הרי כל אחד אומר מה שהוא חושב, ומה ענין זה לתורה? חוץ מזה גם הספרים שהם בודאי תורה שיש בידנו כבר לא רלוונטיים, כי אין לנו הבנה ברורה בענייניהם, שהרי זה אומר בכה וחברו אומר הפוך לגמרי.
ובאים חז"ל הקדושים ואומרים - בלי למצמץ, בלי להסתכל אחורה מה הנאמנים למסורת ולשמרנות אומרים, וחותכים -
'כולם ניתנו מרועה אחד', אל אחד נתנן, פרנס אחד [משה] אמרן, מפי אדון כל המעשים.
והם אומרים את זה על כל אחד שנכנס לבית מדרש חי, וזאת אומרת שזה לא שאלה של דורות, אלא כל מקום שבית המדרש שוקק בו חיים, ועומדים שם אנשים שיש בכוחם לומר כשר פסול [משמע שמדברים על מי שהוא כבר חכם, כי התלמיד בא לשמוע], דבר ראשון - כל דבריהם תורה, ודבר שני אתה - התלמיד - צריך
להבין את כולם, ממש כמו שאנחנו עושים היום בבית מדרש כל דור ביחס לדור שמעליו שמוסר לו את התורה,
וכל אלו הם דברי תורה ודאי לא בספק, חלילה וחלילה!!! וכולם יוצאים חיים מפי נותנן, וחז"ל הקדושים לא פחדו לערב אף את משה רבנו עמו.
וסוד הכל כלול במילים הפשוטות הללו -
דברי תורה פרין ורבין.
הרי כל ילד יודע שהתורה היא
עץ חיים, אולם כשזה מגיע למעשה אתה לא מוכן לומר את הדבר הפשוט - עץ - צומח, ועושה פירות חדשים, אולם הכל מכח הגרעין הראשוני שגדל והיה לגזע שרשים וענפים, ועדיין הוא צומח ומוציא פירות.
וברמז דק: את התורה הקב"ה נתן בהר סיני, אבל היכן הוא נתן את שבעים פניה? - תשובה: נשמות ישראל שעליהם נאמר - בנים את לה' אלוקיכם, הם המה הפנים השונות של התורה. ובכל פעם שהקב"ה מוציא מנשמת פיו דברי תורה, יוצאת איתו נשמה [נשימה - ויפח באפיו נשמת חיים], ואותה נשמה עם דרכי החשיבה ואופן ההבנה ואופי הדעת שלה, היא הכלי לגלות עוד פנים בתורה מפי אדון כל המעשים ב"ה. ולא משנה כלל אם הנשמה הזאת היא נשמת הגר"ח מבריסק, רש"ש שקופ או חזו"א, בית אהרן, איזביצא וקאמרנא, אבוחצירא, פינטו ויחיא.