אוריאל אמר:
לדעתי, ככלל, בעניני צניעות, כמו גם בעניני השתדלות וביטחון, תורה ועבודה, דרך ארץ ותורה, נקודת המבט משתנה בין אדם לאדם לפי דרגתו.
גם אם אדם יודע לנמק את שיטתו ודעתו בהסברים נאותים ונימוקים הגיוניים המתיישבים על הלב, הדברים יכולים להיות נכונים לפי דרגתו של הכותב ושומעי לקחו, אבל אנשים שחיים ברמה גבוהה יותר, מסתכלים על כל נקודת החיים במבט שונה.
וזה כלל גדול בתורה בכלל, ובדיונים ציבוריים בפרט.
אני מסכים מאד.
מי ששכלו ברמה נמוכה, חושב שעיקרי היהדות תלויים בסוג הגרביים והפאה, לאיזו מפלגה מצביעים ולאיזה חוג משתייכים.
מי ששכלו ברמה גבוהה יותר מסתכל על כל נקודת החיים במבט שונה, ומבין שהדברים החשובים באמת הם שונים לגמרי, ונמצאים בפנימיות המוח והלב של האדם.
מי ששכלו ברמה נמוכה, חושב שהעיקר תלוי במה שנתפס בעיני הסכלים כקדוש ורוחני. כמה שיותר חורג מהנורמה, כמה שפחות אנושי, כמה שיותר קיצוני - ככה יותר קדוש וטהור.
מי ששכלו ברמה גבוהה יותר, מבין שההיפך הוא הנכון: מה שיותר קרוב לאמת ולשביל הזהב, גם אם לא מלא בזוהר רוחני - הוא הקרוב לרצונו יתברך.
מי ששכלו ברמה נמוכה, חושב שהעיקר תלוי בדיבורים גבוהים ונעלים, אפילו אם אין להם קשר למציאות, העיקר שהשפה גבוהה. אצלו הקב"ה נמצא ברוח, ברעש ובאש.
מי ששכלו ברמה גבוהה יותר, מבין שמעט אמת המתחבאת בפינה הרחק מאור הזרקורים, עדיפה עשרת מונים מהרבה דיבורים נמלצים בלי חיבור אמיתי. אצלו הקב"ה נמצא ב"קול דממה דקה".
מי ששכלו ברמה נמוכה, חושב שיש רק דרך אחת לעבוד את ה', והיא כמובן הדרך שלו. כל הדרכים האחרות פסולות. רק רב אחד יודע מהו רצון ה', וזה כמובן הרב שלו. כל האחרים טועים ומטעים.
מי ששכלו ברמה גבוהה יותר, מבין שהרבה דרכים למקום, ולא בהכרח דרכו שלו היא האמיתית ביותר (או אמיתית בכלל). שבעים פנים יש לתורה, והפן שלו או של רבו הוא רק אחד מהם.