משמעות ה"שבתון" בשבת שבתון

במבי

משתמש ותיק
תמיד תוספת "ון" במילה באה להקטין כ"אישון" (העין) שפי' איש קטן (או אישון לילה) ויש מהרש"א שכותב ש"שבתון" בא להקטין ג"כ ! (חגיגה יד. ד"ה כורסיה)
ואולי משום שבשבת חייבים סקילה וביו"כ כרת.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
'שבתון' נאמר בתורה ג"פ על יום השבת.
יבורך מי שיגלה את אזננו מי המה המפרשים שאליהם כיוון מהרש"א אשר פירשו כי 'שבתון' הוא לשון הקטנה מן 'שבת', ומה ביארו בזה. (השערה: 'שבתון' מורה על תוספת שבת. האומנם?)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
זאת נחמתי אמר:
משה נפתלי אמר:
יבורך מי שיגלה את אזננו מי המה המפרשים שאליהם כיוון מהרש"א אשר פירשו כי 'שבתון' הוא לשון הקטנה מן 'שבת'
 רד"ק מל"ב יח ד 

וכן ר' בחיי על פרשת השבוע (האזינו, דברים לב-יא)

כאישון עינו, בת העין נקראת אישון על שם שיש בה צורת איש, ולשון אישון על שם קטנות הצורה, וכן (ויקרא ט״ז:ל״א) שבת שבתון, כי שבת נאמר על עיקר היום ושבתון נאמר על התוספת, והוא לשון הקטנה, וכן לשון אמנון (שמואל ב י״ג:ט״ו) האמינון.
 

חבלזון

משתמש רגיל
במבי אמר:
תמיד תוספת "ון" במילה באה להקטין כ"אישון" (העין) שפי' איש קטן (או אישון לילה) ויש מהרש"א שכותב ש"שבתון" בא להקטין ג"כ ! (חגיגה יד. ד"ה כורסיה)
ואולי משום שבשבת חייבים סקילה וביו"כ כרת.
אכן גם כאן זה בא להוסיף שביתה שאינה גמורה
ומכאן מוסיפים עינויים שאין בהם כרת
ובשבתון האמור בשבת סמכו להוסיף מלאכות שלא היו במקדש
[רש"י יומא ע"ד. דבור המתחיל שבתון]
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אמנם הרמב"ן בפרשת אמור מבאר לאידך גיסא, כי משמעות 'שבתון' היא שביתה גמורה, ובא הכתוב לצוות על שביתה מוחלטת, אפילו מדברים שאינן מאבות מלאכות ותולדותיהן.
וזו היא כנראה גם כוונת רש"י ביומא, כי 'שבתון' האמור אצל עינוי משמעותו שביתה גמורה מעינוג הגוף, וכוונת הכתוב להוסיף על עינוי אכילה ושתיה גם שאר העינויים.
ועל דרך זה פירש גם אבן עזרא בפרשת אחרי, וז"ל:
'שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן' – יֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁבִיתָה לַנֶּפֶשׁ וְלַגּוּף. וַאֲחֵרִים אָמְרוּ, שֶׁהוּא שְׁבִיתַת הַשְּׁבִיתָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וּשְׁנֵיהֶם שֵׁמוֹת, פַּעַם יָבוֹא זֶה קֹדֶם זֶה, וְהֵם שָׁוִים. וְאֵינוֹ רָחוֹק.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבואר שתוספת ון היינו הקטנה וא״כ כלות זה כליון גמור וכליון היינו יותר מועט ולשון חשיכה (ואישון ושבתון היינו הקטנה וצ״ע מפסחים קח.)

והאבן עזרא בקהלת יב-ה חולק על יסוד זה

טעיתי זה בקיח.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִים כַּיּוֹלֵדָה, דְּאִילּוּ בְּיוֹלֵדָה כְּתִיב: ״בְּעֶצֶב״, וּבִמְזוֹנוֹת כְּתִיב ״בְּעִצָּבוֹן״ (ראיתי שמביא זאת ר' ברוך הלוי אפשטיין בספרו ברוך שאמר)

והראש כולל שלי תירץ לי שתוספת ון בפועל מגדילה ואכן מצאתי לו ראיה במילה ביטחון (וכן בעוד פועל שבנתיים שכחתי אותו)


(וצ"ע המהרש"א בפסחים שכותב דהיינו בנקיבה)
 

גלעד

משתמש ותיק
והראש כולל שלי תירץ לי שתוספת ון בפועל מגדילה ואכן מצאתי לו ראיה במילה ביטחון
סיומת ון בפועל סה"כ יוצרת שם עצם קשור.
ביטחון - שם העצם של בטיחה. (לא הבנתי מה גדול כאן).
וכן שאון, גאון, יתרון, חלון, לצון, זדון, רצון ועוד רבים.
אין שום קביעה שסיומת ון מקטינה או מגדילה בכלל.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
סיומת ון בפועל סה"כ יוצרת שם עצם קשור.
ביטחון - שם העצם של בטיחה. (לא הבנתי מה גדול כאן).
וכן שאון, גאון, יתרון, חלון, לצון, זדון, רצון ועוד רבים.
אין שום קביעה שסיומת ון מקטינה או מגדילה בכלל.

בהחלט ברוב הפעמים סיומת ון מקטינה ומצאנו פעמים בודדות שאף מגדילה ופה ושם מדברים על זה (עיין - צבי הר־זהב, צורות ההקטנה וההגדלה, לשוננו א (תרפ"ט), עמ' 127–144)
 

גלעד

משתמש ותיק
בהחלט ברוב הפעמים סיומת ון מקטינה ומצאנו פעמים בודדות שאף מגדילה ופה ושם מדברים על זה (עיין - צבי הר־זהב, צורות ההקטנה וההגדלה, לשוננו א (תרפ"ט), עמ' 127–144)
נא להביא ראיות רק מלשון הקודש המסורה לנו במקרא. תוכל משם להביא עוד כמה דוגמאות לסיומת ון מקטינה/מגדילה חוץ מהשלוש שהובאו בר' בחיי?
הרשימה שהבאתי
וכן שאון, גאון, יתרון, חלון, לצון, זדון, רצון ועוד רבים.
היא רשימה חלקית לחלוטין. כדי לומר ש
בהחלט ברוב הפעמים סיומת ון מקטינה ומצאנו פעמים בודדות שאף מגדילה
עליך להביא לפחות כמספר שהבאתי אני.
(בשביל "בהחלט" שכתבת הייתי מצפה לרוב של כ90% לפחות. אבל נתחיל מרוב רגיל...)
 
נערך לאחרונה:

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נא להביא ראיות רק מלשון הקודש המסורה לנו במקרא. תוכל משם להביא עוד כמה דוגמאות לסיומת ון מקטינה/מגדילה חוץ מהשלוש שהובאו בר' בחיי?
הרשימה שהבאתי

שמרני כאישון בת עין כמו ששומר אדם אישון עינו, והוא השחור שממנו האור; ונקרא אישון לפי שנראת בו צורת איש. והוא"ו והנו"ן להקטין, לפי שהצורה היא קטנה. וכן וא"ו נו"ן שבתון שענינו על תוספת קדשה (רד"ק תהילים יז)

שבת שבתון. שבתון משמעו בכ״מ להקטין השביתה. מש״ה כתיב ביו״ט שבתון משום דמלאכת אוכל נפש מותר. אבל בשבת בראשית כתיב בכ״מ שבת. ובמקום דכתיב שבת שבתון אין משמעו להקטין השביתה שהרי כתיב שבת (העמק דבר ויקרא כג)

כל הפגם עטיו של נחש. ונחשון נקרא נחשון גם כן ע"ש משיח שגי'מ נח"ש ואותיות ו"ן הוא להקטין כמו אישון מאיש (פרי צדיק חקת טז)

וכתב אדני אבי ז"ל כי אמר אִישׁוֹן להקטין, לפי שהצורה נראית בעין קטנה. וכן דרך העברים להוסיף אותיות להקטין, כמו שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן (ויקרא טז, לא), שַׁבַּת אמר על יום השבת מערב ועד ערב ושַׁבָּתוֹן על התוספת שמוסיפין מחול על הקדש. וכן הַֽאֲמִינוֹן אָחִיךְ (שמואל ב' יג, כ), הוסיף בו אות להקטינו, וכן דרך לשון הלעז שמוסיפין או קראה כן מפני שהיא שחורה, כמו בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַֽאֲפֵלָֽה (משלי ז' ב), שפירושו בשחרות הלילה, וכן במשקל אחר בנפול עי"ן הפועל בֶּאֱישׁוּן [בֶּאֱשׁוּן] חֹֽשֶׁךְ (משלי כ, כ) (ספר השרשים לרד"ק ערך איש)

ואח"כ יצרנהו כאישון עינו דהנ' המדקדקים פי' מלת אישון בנו"ן יתירה מאותיות האמנת"יו שהם להקטין הענין ומלת אישון הוא על שם איש קטן הנראה בבבת עין ולכך נקרא אישון עין (עבודת ישראל במדבר)

ויקרא לו נחשתן. דרך בזיון כי אין בו אלא נחשת. והוסיף ן' להקטין הדבר על דרך איש אישון וגם כתיב האמינון אחיך. ובאגדתא דבראשית פרק י"א אמרו דמזמן משה רבינו ע"ה עד חזקיה הע"ה כל מי שנישוך היה מסתכל בנחש הנחשת והוא מתרפא ומניחין הקב"ה עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו אמר כל מי שצריך להתרפאות הולך אצל זה ומניח להקב"ה העבירו וכו' ע"ש (חומת אנך מ"ב)
 

גלעד

משתמש ותיק
שמרני כאישון בת עין................
כנראה שלא הבנת את כוונתי, ואפרש שיחתי.
נקודת ההנחה שלך לאורך האשכול היא שסיומת ון חייבת להתפרש כהקטנה. או כהגדלה. ועפ"ז פירשת לדרך זו או לדרך זו:
תמיד תוספת "ון" במילה באה להקטין...
ועל עצם נקודת הנחה זו טענתי שהיא לא מוכרחת. אמנם יש כזו אפשרות לפרשנות, אבל איננה האפשרות היחידה, ובהחלט יכולה להימצא סיומת ון שאיננה הקטנה או הגדלה, אלא אפשרויות אחרות:
סיומת ון בפועל סה"כ יוצרת שם עצם קשור.
ביטחון - שם העצם של בטיחה.
וכן שאון, גאון, יתרון, חלון, לצון, זדון, רצון ועוד רבים.
אין שום קביעה שסיומת ון מקטינה או מגדילה בכלל.
ואז סייגת קצת. לא תמיד, אלא
בהחלט ברוב הפעמים סיומת ון מקטינה ומצאנו פעמים בודדות שאף מגדילה...
ושלכן מסתבר הרבה יותר לפרש באפשרות זו.
ועל זה המשכתי לטעון שגם רוב איננו. אדרבה, רוב סיומות ון במקרא מבטאות רעיונות אחרים. ורק במיעוט הם מקטינים או מגדילים. (וגם זה תלוי בפרשנויות).
ולכן כתבתי
נא להביא ראיות רק מלשון הקודש המסורה לנו במקרא. תוכל משם להביא עוד כמה דוגמאות לסיומת ון מקטינה/מגדילה חוץ מהשלוש שהובאו בר' בחיי?
כדי לקבוע שהתופעה נפוצה ברמת רוב יש צורך להביא היקרויות של סיומת ון שמשמען הקטנה או הגדלה יותר מההיקרויות שמשמען אחר (אלו שאני הבאתי).
לפי זה אינו עניין לכאן להביא כי רוכלא את כל המפרשים שמפרשים סיומת ון כהקטנה או הגדלה. אלא לספור את כמות הסיומות האלו. ואם בכל המפרשים שציטטת ישנן סה"כ 5 דוגמאות:
אישון, שבתון, נחשון, הַֽאֲמִינוֹן, נחשתן,
אז בינתיים אני עומד על דעתי וקביעתי שרוב סיומות ון אין בינן לבין גודל כלום (בנוסף לאלו שהבאתי למעלה: ראשון, אחרון, עליון, תחתון, חיצון, תיכון, אצבון, עפרון, צידון, גבעון, דישון, כיליון, כישלון, אלמון, (ביטחון)). ומיעוטן (אולי, תלוי בפרשנות) קשור אכן להקטנה או הגדלה. ולכן אין שום סיבה להניח כהנחת ראשונית שסיומת ון מתחייבת להתפרש כהקטנה (או הגדלה).
כאמור, אם תמצא לי עוד כמות משכנעת של סיומות כאלה, אני מוכן לשנות את עמדתי.
(עיין - צבי הר־זהב, צורות ההקטנה וההגדלה, לשוננו א (תרפ"ט), עמ' 127–144)
אין לי גישה, ואם יש שם תוספת חשובה לנידוננו, אשמח שתעלנה לנו.
 
חלק עליון תַחתִית