שמרני כאישון בת עין................
כנראה שלא הבנת את כוונתי, ואפרש שיחתי.
נקודת ההנחה שלך לאורך האשכול היא שסיומת ון
חייבת להתפרש כהקטנה. או כהגדלה. ועפ"ז פירשת לדרך זו או לדרך זו:
תמיד תוספת "ון" במילה באה להקטין...
ועל עצם נקודת הנחה זו טענתי שהיא לא מוכרחת. אמנם יש כזו אפשרות לפרשנות, אבל איננה האפשרות היחידה, ובהחלט יכולה להימצא סיומת ון שאיננה הקטנה או הגדלה, אלא אפשרויות אחרות:
סיומת ון בפועל סה"כ יוצרת שם עצם קשור.
ביטחון - שם העצם של בטיחה.
וכן שאון, גאון, יתרון, חלון, לצון, זדון, רצון ועוד רבים.
אין שום קביעה שסיומת ון מקטינה או מגדילה בכלל.
ואז סייגת קצת. לא
תמיד, אלא
בהחלט ברוב הפעמים סיומת ון מקטינה ומצאנו פעמים בודדות שאף מגדילה...
ושלכן מסתבר הרבה יותר לפרש באפשרות זו.
ועל זה המשכתי לטעון שגם
רוב איננו. אדרבה,
רוב סיומות ון במקרא מבטאות רעיונות אחרים. ורק במיעוט הם מקטינים או מגדילים. (וגם זה תלוי בפרשנויות).
ולכן כתבתי
נא להביא ראיות רק מלשון הקודש המסורה לנו במקרא. תוכל משם להביא עוד כמה דוגמאות לסיומת ון מקטינה/מגדילה חוץ מהשלוש שהובאו בר' בחיי?
כדי לקבוע שהתופעה נפוצה ברמת
רוב יש צורך להביא היקרויות של סיומת ון שמשמען הקטנה או הגדלה
יותר מההיקרויות שמשמען אחר (אלו שאני הבאתי).
לפי זה אינו עניין לכאן להביא כי רוכלא את כל המפרשים שמפרשים סיומת ון כהקטנה או הגדלה. אלא לספור את כמות הסיומות האלו. ואם בכל המפרשים שציטטת ישנן סה"כ 5 דוגמאות:
אישון, שבתון, נחשון, הַֽאֲמִינוֹן, נחשתן,
אז בינתיים אני עומד על דעתי וקביעתי ש
רוב סיומות ון אין בינן לבין גודל כלום (בנוסף לאלו שהבאתי למעלה: ראשון, אחרון, עליון, תחתון, חיצון, תיכון, אצבון, עפרון, צידון, גבעון, דישון, כיליון, כישלון, אלמון, (ביטחון)).
ומיעוטן (אולי, תלוי בפרשנות) קשור אכן להקטנה או הגדלה. ולכן אין שום סיבה להניח כהנחת ראשונית שסיומת ון מתחייבת להתפרש כהקטנה (או הגדלה).
כאמור, אם תמצא לי עוד כמות משכנעת של סיומות כאלה, אני מוכן לשנות את עמדתי.
(עיין - צבי הר־זהב, צורות ההקטנה וההגדלה, לשוננו א (תרפ"ט), עמ' 127–144)
אין לי גישה, ואם יש שם תוספת חשובה לנידוננו, אשמח שתעלנה לנו.