שמתי לב השנה לכמה נקודות תמוהות שצריכות ביאור (מהחלק הפחות מוכר של הנביא - פרק ד')
ואשמח אם אוכל לקבל הסבר מהתלמידי חכמים כאן.
דבר ראשון, אחרי שה' חס על נינוה כתוב שיונה לקח את זה מאוד קשה : " וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו: ויתפלל אל יי ויאמר אנה יי הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: ועתה יי קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"
ולא מובן מה כל כך קריטי בשבילו שנינוה באמת תתהפך, ובפרט שכל אחד מבין שהמטרה של הקב"ה זה לא להפוך את העיר סתם אלא בגלל העבירות שלהם, ומאחר והם עשו תשובה מובן מאוד שהקב"ה ריחם עליהם. ומה כ"כ היה רע ליונה בזה עד שטוב מותו מחייו?
ויותר מזה משמע מהפסוק שיונה טוען שבגלל זה הוא רצה לברוח בהתחלה לתרשיש, וזה לא מובן בכלל, שהרי אם הוא היה בורח הם לא היו חוזרים בתשובה, ועכשיו השליחות שלו השיגה את מטרתה העיקרית, וכי יונה לא ידע את זה?
וגם מה שחז"ל מסבירים שהוא לא רצה שיהיה קטרוג על עם ישראל צ"ב : א. איך זה נכנס בדברי הנביא שמשמע שהטענה שלו היא שהשליחות שלו היתה מיותרת. ב. מה כ"כ קריטי עכשיו שטוב מותו מחייו?
דבר שני, הקב"ה בשביל לענות לו על הטענה הזו ממחיש לו באמצעות הקיקיון את הענין, אחרי שיונה כמעט מת מהתייבשות בגלל שהקיקיון התייבש, הקב"ה אומר לו : "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה"
והדבר טעון ביאור רב: וכי יונה "חס" על הקיקיון?? הרי הוא חס על עצמו שלא ימות מהחום! מה זה שייך למה שהקב"ה חס על נינוה?? מה היתה ההוכחה שהקב"ה הוכיח לו באמצעות הקיקיון? מעיקרא מאי קא סבר ולבסוף מאי קא סבר?
ואשמח אם אוכל לקבל הסבר מהתלמידי חכמים כאן.
דבר ראשון, אחרי שה' חס על נינוה כתוב שיונה לקח את זה מאוד קשה : " וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו: ויתפלל אל יי ויאמר אנה יי הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: ועתה יי קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"
ולא מובן מה כל כך קריטי בשבילו שנינוה באמת תתהפך, ובפרט שכל אחד מבין שהמטרה של הקב"ה זה לא להפוך את העיר סתם אלא בגלל העבירות שלהם, ומאחר והם עשו תשובה מובן מאוד שהקב"ה ריחם עליהם. ומה כ"כ היה רע ליונה בזה עד שטוב מותו מחייו?
ויותר מזה משמע מהפסוק שיונה טוען שבגלל זה הוא רצה לברוח בהתחלה לתרשיש, וזה לא מובן בכלל, שהרי אם הוא היה בורח הם לא היו חוזרים בתשובה, ועכשיו השליחות שלו השיגה את מטרתה העיקרית, וכי יונה לא ידע את זה?
וגם מה שחז"ל מסבירים שהוא לא רצה שיהיה קטרוג על עם ישראל צ"ב : א. איך זה נכנס בדברי הנביא שמשמע שהטענה שלו היא שהשליחות שלו היתה מיותרת. ב. מה כ"כ קריטי עכשיו שטוב מותו מחייו?
דבר שני, הקב"ה בשביל לענות לו על הטענה הזו ממחיש לו באמצעות הקיקיון את הענין, אחרי שיונה כמעט מת מהתייבשות בגלל שהקיקיון התייבש, הקב"ה אומר לו : "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה"
והדבר טעון ביאור רב: וכי יונה "חס" על הקיקיון?? הרי הוא חס על עצמו שלא ימות מהחום! מה זה שייך למה שהקב"ה חס על נינוה?? מה היתה ההוכחה שהקב"ה הוכיח לו באמצעות הקיקיון? מעיקרא מאי קא סבר ולבסוף מאי קא סבר?