ספר יונה - כמה תמיהות

well

משתמש ותיק
שמתי לב השנה לכמה נקודות תמוהות שצריכות ביאור (מהחלק הפחות מוכר של הנביא - פרק ד')
ואשמח אם אוכל לקבל הסבר מהתלמידי חכמים כאן.

דבר ראשון, אחרי שה' חס על נינוה כתוב שיונה לקח את זה מאוד קשה : " וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו: ויתפלל אל יי ויאמר אנה יי הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: ועתה יי קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"
ולא מובן מה כל כך קריטי בשבילו שנינוה באמת תתהפך, ובפרט שכל אחד מבין שהמטרה של הקב"ה זה לא להפוך את העיר סתם אלא בגלל העבירות שלהם, ומאחר והם עשו תשובה מובן מאוד שהקב"ה ריחם עליהם. ומה כ"כ היה רע ליונה בזה עד שטוב מותו מחייו?
ויותר מזה משמע מהפסוק שיונה טוען שבגלל זה הוא רצה לברוח בהתחלה לתרשיש, וזה לא מובן בכלל, שהרי אם הוא היה בורח הם לא היו חוזרים בתשובה, ועכשיו השליחות שלו השיגה את מטרתה העיקרית, וכי יונה לא ידע את זה?
וגם מה שחז"ל מסבירים שהוא לא רצה שיהיה קטרוג על עם ישראל צ"ב : א. איך זה נכנס בדברי הנביא שמשמע שהטענה שלו היא שהשליחות שלו היתה מיותרת. ב. מה כ"כ קריטי עכשיו שטוב מותו מחייו?

דבר שני, הקב"ה בשביל לענות לו על הטענה הזו ממחיש לו באמצעות הקיקיון את הענין, אחרי שיונה כמעט מת מהתייבשות בגלל שהקיקיון התייבש, הקב"ה אומר לו : "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה"
והדבר טעון ביאור רב: וכי יונה "חס" על הקיקיון?? הרי הוא חס על עצמו שלא ימות מהחום! מה זה שייך למה שהקב"ה חס על נינוה?? מה היתה ההוכחה שהקב"ה הוכיח לו באמצעות הקיקיון? מעיקרא מאי קא סבר ולבסוף מאי קא סבר?



 
 

מאמין

משתמש ותיק
אני לא רואה איפה נזכר שהשליחות שלו מיותרת, בדבריו מבואר שהוא ידע שהשם יכפר להם ואת זה לא רצה כמבואר בחז"ל ולנביא הדואג לעמ"י זה קריטי, ועל הקיקיון אולי אפשר שיונה היה יכול להציל עצמו מן ההתייבשות אם ידע שזה לא ישאר לעמוד להצילו מן השמש, ולכן כאב לו על ההפסד הזה (ולא על התייבשותו כי על זה היה יכול לדאוג) ועל זה ענה לו הקב"ה וכו'
 

well

משתמש ותיק
פותח הנושא
"הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה:"
לענ"ד משמעות הפשט היא שיונה טוען הרי מעיקרא ידעתי שהעיר לא תתהפך בסוף ולכן ברחתי לתרשיש וכך אכן היה בסוף שהעיר לא נהפכה.
שו"ר שכך משמע במלבי"ם ובדבריו הוא עונה על מה שהקשתי:
"הלא זה דברי, ר"ל עוד בהיותי אל אדמתי בא"י טרם שהלכתי אל נינוה היה זה דברי כי אתה נחם על הרעה, ר"ל שידעתי אז שאין בדעתך להביא עליהם את הרעה ונחמת עליה תיכף בעת הגזרה מצד החנינה והארכת אפים אף שלא יעשו תשובה כראוי, שהרי הם לא עשו תשובה על חטא ע"ז ובכ"ז לא הבאת עליהם את הרעה מפני שנחמת על הרעה מאז ולכן בעלילה קלה בטלת את הגזרה, ועל כן קדמתי לברוח תרשישה ר"ל שלא ברחתי מפני שחשבתי שיעשו תשובה כראוי שאז לא הייתי מסרב ללכת בשליחות להשיב תועים מני דרך רק מפני שידעתי שאף שישארו עובדי עצבים לא תשחיתם ע"כ לא רציתי ללכת בשליחות "
והיינו שיונה ודאי ידע שיש תועלת בתשובה אבל חשב שבכל מקרה הם לא יעשו תשובה כראוי.
ושו"ר עוד שגם שאלתי השנייה עמדו עליה כמה מפרשים, וצריך לעיין בדבריהם.
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
לא עונה על השאלות אבל הסבר מעניין על אותם פסוקים

בשם ר' אריה שפירא
שיונה חשב שה' מנהיג גם את אומות העולם בי"ג מידות של רחמים
וה' השיב לו שהוא חס עליהם כמו שאדם חס על רכושו
וזה מדוייק מאוד יפה בפסוקים
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
גם אני התקשתי בשאלות הנ"ל ביום הקדוש, והסברתי לעצמי בפשטות, אולי זה יניח דעת גם לאחרים.

הנביא כשאומר נבואתו, הוא לא 'קריין', אלא זה כמו הולדה של מציאות חדשה, הנביא גם עושה דוגמאות, וכמו שהרמב"ן קורא לזה - 'פועל דמיוני', דהיינו הוא 'עושה' שהדיבורים ייצאו למציאות ויתחילו לקרות. [כך גם הפירוש לכאורה בסימנים של ראש השנה].

כאשר יונה נשלח וידע שהם קלים לתשובה, זאת אומרת שהוא גם הבין שהתשובה שלהם תהיה 'קלה', כי זה הפשט בקלים לתשובה [או נוחין - לא זוכר את לשון חז"ל במדוייק], אין דבר כזה שלמישהו קל לחזור בתשובה, אלא אם כן גם התשובה שלו קלה, זו משוואה פשוטה.

וממילא, אף שהנבואה שלו היתה דו כיוונית, והיינו שהיה ברור מראש שאם הם יחזרו בתשובה לא תתהפך נינוה, עדיין כדי לומר שהנבואה שלו נהייתה מציאות קיימת על ידי תשובתם היא רק כאשר התשובה תהיה מציאות גמורה לא פחות מאשר אם נינוה היתה מתהפכת, וזה כידוע לא קרה.

וכאשר יונה מצטער, זה [לדעתי והרגשתי] לפחות כמו פטירת ילד וכו', כאשר נבואה 'משכלת' את עצמה.

ולכן הקב"ה כ"כ '''מתנצל''' כיבכול להסביר את עצמו, אע"פ שלכאורה הדבר ברור שאם הם חזרו בתשובה בטלה הסיבה להפוך אותם, ולמה כ"כ צריך לעבוד קשה להסביר זאת, ולמה צריכים להגיע למספרים הגדולים של 12 ריבוא וכו', אולם באמת התשובה שלהם לא היתה סיבה מספיקה, וזה רק בגלל שהקב"ה 'חס' עליהם [איך שלא יהיה הפשט] מצד מדותיו שהוא ארך אפים וניחם על הרעה, ולכן הוא העדיף לבטל כביכול את נבואתו של יונה ולא לבטל את מעשה ידיו המפוארים והרבים כל כך.
 

נבשר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
הנביא כשאומר נבואתו, הוא לא 'קריין', אלא זה כמו הולדה של מציאות חדשה, הנביא גם עושה דוגמאות, וכמו שהרמב"ן קורא לזה - 'פועל דמיוני', דהיינו הוא 'עושה' שהדיבורים ייצאו למציאות ויתחילו לקרות. [כך גם הפירוש לכאורה בסימנים של ראש השנה].
יפה כיוונת לדברי מהר"ל, שכן פי' הסימנים ע"פ הרמב"ן, ועיין שם עוד הוספות חשובות בענין זה. מראה מקום - באר הגולה הבאר השני, חדו"א מס' הוריות.
 

נבשר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כאשר יונה נשלח וידע שהם קלים לתשובה, זאת אומרת שהוא גם הבין שהתשובה שלהם תהיה 'קלה', כי זה הפשט בקלים לתשובה [או נוחין - לא זוכר את לשון חז"ל במדוייק], אין דבר כזה שלמישהו קל לחזור בתשובה, אלא אם כן גם התשובה שלו קלה, זו משוואה פשוטה.
ואף בזה עיין מהר"ל שכתב בדומה שעם ישראל שייכים לנפש ולא לחומר, וזה מהמעלה הפחותה של "כי עם קשה עורף אתה", היינו שהם שכלים ולא חומריים, וחומר מקבל שינוי היינו אומות העולם, שאינם קרויים אדם, משא"כ בעל שכל קשה להשתנות, עיי"ש. מראה מקום - נצח ישראל יד', גו"א במדבר לא' יט'.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
נבשר אמר:
ספר וסופר אמר:
הנביא כשאומר נבואתו, הוא לא 'קריין', אלא זה כמו הולדה של מציאות חדשה, הנביא גם עושה דוגמאות, וכמו שהרמב"ן קורא לזה - 'פועל דמיוני', דהיינו הוא 'עושה' שהדיבורים ייצאו למציאות ויתחילו לקרות. [כך גם הפירוש לכאורה בסימנים של ראש השנה].
יפה כיוונת לדברי מהר"ל, שכן פי' הסימנים ע"פ הרמב"ן, ועיין שם עוד הוספות חשובות בענין זה. מראה מקום - באר הגולה הבאר השני, חדו"א מס' הוריות.
אם המהר"ל אומר את זה, אולי שמעתי את זה פעם בשמו ושכחתי. תודה
 
 
יעקב שלם אמר:
לא עונה על השאלות אבל הסבר מעניין על אותם פסוקים

בשם ר' אריה שפירא
שיונה חשב שה' מנהיג גם את אומות העולם בי"ג מידות של רחמים
וה' השיב לו שהוא חס עליהם כמו שאדם חס על רכושו
וזה מדוייק מאוד יפה בפסוקים

וכיצד הוא מסביר את פסוק "טוב ה' לכל ורחמיו על מעשיו"
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
יעקב שלם אמר:
לא עונה על השאלות אבל הסבר מעניין על אותם פסוקים

בשם ר' אריה שפירא
שיונה חשב שה' מנהיג גם את אומות העולם בי"ג מידות של רחמים
וה' השיב לו שהוא חס עליהם כמו שאדם חס על רכושו
וזה מדוייק מאוד יפה בפסוקים

וכיצד הוא מסביר את פסוק "טוב ה' לכל ורחמיו על מעשיו"
פגשתי את מו"ר הערב שאלתיו 
ועיקר תשובתו היתה שיש רחמים ויש יג מידות של רחמים ואין עניינם אחד
והרי לשון לא אחוס על העיר הגדולה וכו היא גם לשון של רחמים
והנהגת יג מידות שזה גילוי רחמים מיוחד שייך רק בישראל
 
 

יחי

משתמש ותיק
well אמר:
שמתי לב השנה לכמה נקודות תמוהות שצריכות ביאור (מהחלק הפחות מוכר של הנביא - פרק ד')
ואשמח אם אוכל לקבל הסבר מהתלמידי חכמים כאן.

דבר ראשון, 

דבר שני, הקב"ה בשביל לענות לו על הטענה הזו ממחיש לו באמצעות הקיקיון את הענין, אחרי שיונה כמעט מת מהתייבשות בגלל שהקיקיון התייבש, הקב"ה אומר לו : "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה"
והדבר טעון ביאור רב: וכי יונה "חס" על הקיקיון?? הרי הוא חס על עצמו שלא ימות מהחום! מה זה שייך למה שהקב"ה חס על נינוה?? מה היתה ההוכחה שהקב"ה הוכיח לו באמצעות הקיקיון? מעיקרא מאי קא סבר ולבסוף מאי קא סבר?
דבר ראשון. יתכן שחשש מהראות כנביא שקר והבושה וחרפה ואולי אף סכנה שהיה בזה. דלאו כ"ע גמירי שלרעה חוזר. 
דבר שני. נכון ונתקשיתי ג"כ (הוספה: ע' רד"ק). ויתכן לומר ד'חסת' אינו במובן של רחמיו על הקיקיון, אלא הצטערת על הקיקיון כיון שהועיל לך (ומחמת השגחה פרטית), ואם כך הועיל לך קיקיון שבן לילה היה , כ"ש שבראתי את נינוה ואנשיה למטרה כל שהיא בעולם ולא אניחנה לאיבוד בקלות רבה כ"כ. 

ולפ"ז מיושב מה שאמר ואני לא אחוס על הבהמה, דמקופיא צ"ע איך החיות שיקול ברחמים? דאם  בני האדם נגזר דינם הרי בהמותיהם בכלל. והרי אין שכר ועונש בבהמה וגם השגחה אין - לכאורה (רק על המין). ולכן הביא רש"י בני אדם שדעתן כבהמה.
אבל לפמ"ש הכוונה שהדברים לא נבראו על חינם. וא"ש.
 
 

יחי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
ספר וסופר אמר:
הנביא כשאומר נבואתו, הוא לא 'קריין', אלא זה כמו הולדה של מציאות חדשה, הנביא גם עושה דוגמאות, וכמו שהרמב"ן קורא לזה - 'פועל דמיוני', דהיינו הוא 'עושה' שהדיבורים ייצאו למציאות ויתחילו לקרות. [כך גם הפירוש לכאורה בסימנים של ראש השנה].
יפה כיוונת לדברי מהר"ל, שכן פי' הסימנים ע"פ הרמב"ן, ועיין שם עוד הוספות חשובות בענין זה. מראה מקום - באר הגולה הבאר השני, חדו"א מס' הוריות.

וכ"כ מנפשיה חיי אדם לבאר סימני ר"ה ע"פ רמב"ן הנ"ל.
והקשו לי א"כ הוי לעשות הסימנים אחר שנגזר הדין, ולא בליל ראש השנה.
שהרי כן משמע בלשון רמב"ן (ברא' יב) כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים, ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות עכ"ל.
וא"כ אין הסימן יכול להפך גז"ד רע לטוב אלא רק להוציא אל הפועל גז"ד טוב.
וצ"ע.
 
חלק עליון תַחתִית