נשבע שלא לאכול חצי שיעור

[אוריאל]

הנה כידוע, לדעת הרבה ראשונים מי שנשבע שלא לכול חצי שיעור של איסור, השבועה חלה, כיון שאין האיסור מפורש בתורה.
נשאלתי, במי שנשבע שלא לאכול חצי שיעור של נבילה, ואכל חצי שיעור של נבילה. והנה, נמצא שמלבד איסור ה"חצי שיעור" שהוא איסור דאורייתא, עבר ג"כ על לאו של שבועה המחייבו מלקות. וכיון שלאו זה הוא חמור ביותר כידוע, שעל שבועה הזדעדעה הארץ [ובנוסף יש כאן את האיסור העצמי של חצ"ש], אולי ראוי שיאכל בתוך כדי אכילת פרס עוד חצי שיעור של נבילה, ואמנם בזה יתחזק האיסור נבילה ויושלם לשיעור שלם ויחוייב מלקות, אבל ייפטר מהשבועה אחר שמתברר שאכל שיעור שלם ולא חצי שיעור.
האם הגון לעשות כן.
 

[בבא קמא]

ודאי שלא.
ובכלל מנין לך שאיסור שבועה חמיר מנבילה, ולענין דין מאכילין הקל הקל תחילה, האם באמת הדין שיאכילו אותו נבילה ולא מאכל שאסר על עצמו בשבועה? דווקא מסתבר להיפך, שאיסור שבועה קיל יותר משום דאפשר בשאלה.

[שמעיה]

צריך עיון בעצם ההנחה שהנשבע לא לאכול חצי שיעור של נבילה, יוכל להיפטר מאיסור זה על ידי תוספת אכילה.

[בבא קמא]

צריך עיון בעצם ההנחה שהנשבע לא לאכול חצי שיעור של נבילה, יוכל להיפטר מאיסור זה על ידי תוספת אכילה.

על זה לא חשבתי שצריך לחזור, כידוע שדן בזה רעק"א והביאו האחרונים מדברי רש"י ביומא עג:
 

[שמעיה]

לא קלטתי שכוונתך לכך שמחמת אין שבועה חלה על איסור, וטעיתי שכוונתך שהנשבע שלא יאכל חצי שיעור - אינו עובר כשהוא מוסיף לאכול.