היכן רואים במקורותינו שנשים לא סובלות שדורכים על הרצפה בעת רחיצתה.

במבי

משתמש ותיק
הגמ' במגילה כותבת לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין, שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין (דף יח.)

ולכאורה מה כל כך הפריע לאמתו של רבי שהם נכנסים לסירוגין? אלא שהיא הייתה באמצע הספונג'ה.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
גם המשך הגמרא מתפרש כן:
לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות, שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני, עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך.
- הוא פיזר לכלוכים בבית הנקי...

וכן ההמשך:
לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד, שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: שקולי טאטיתא וטאטי ביתא.
 

תורה לשמה

משתמש רגיל
עת לדבר אמר:
בושה!!!
וחרפה!!!
ישר מהפקולטה לתלמוד של אוניברסיטת בר אילן.
??? המשנה במגילה יז ע''א אומרת קראה סירוגין ומתנמנם יצא,
והגמר' מסבירה שלא ידעו רבנן מה הכוונה לסירוגין של המשנה עד ששמעו את אמתא דבי רבי דקאמרה להו וכ''ו עד מתי אתם נכנסים סירוגין סירוגין.
שמזה הם הבינו שהכוונה שקורא מעט ופוסק ושוהה וחוזר ופוסק [רש''י במשנה] וכן בהמשך הגמר' הגמר' מביאה ענין של נקיון כך שהעניין לא כ''כ מופרך שהפריעה לה העובדה הזאת ואין בזה משום חילול קודש
 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
השיח של השפחה עם התנאים הקדושים תלמידיו של רבי.

ובאמת יש לתמוה טובא על לשון הגמרא: שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: שקולי טאטיתא וטאטי ביתא.
שזה היה השיח שם? בביתו של רבינו הקדוש?
 

עת לדבר

משתמש ותיק
אז זה מה שנשאר לנו מהגמרא הזו שהשפחה של רבי היתה כל היום מדברת על ניקוי הרצפות?
עד שכשכתוב שאמרה להם לתנאים לא להיכנס לסירוגין זה בגלל הבלטות?
 

עת לדבר

משתמש ותיק
אני מציע לכל המגיבים כאן שיקראו שוב בעיון את ההודעה הראשונה כאן באשכול.
תודה.
 

תורה לשמה

משתמש רגיל
עת לדבר אמר:
אז זה מה שנשאר לנו מהגמרא הזו שהשפחה של רבי היתה כל היום מדברת על ניקוי הרצפות?
עד שכשכתוב שאמרה להם לתנאים לא להיכנס לסירוגין זה בגלל הבלטות?



 הגמר' מסבירה שממה שהיא אמרה סירוגין, הכוונה לסירוגין של המשנה הוא לאדם שקורא מעט ופוסק וחוזר ופוסק,
כן כן כשצריך הגמר' מביאה ראיה גם משפחה של רבי ויתכן מאוד שזה בגלל הבלטות
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עת לדבר אמר:
אז זה מה שנשאר לנו מהגמרא הזו, שהשפחה של רבי היתה כל היום מדברת על ניקוי הרצפות? . . 
להיפוך ממש:
זמן רב ארך עד שזכו התנאים הק' גערה מפי' של אמתא דבית רבי, ולכן בתחלה לא ידעו מאי 'סירוגין' ו'חלוגלוגות'.

גם אם ההודעה שבראש האשכול לא נכתבה בניסוח הנכון ביותר, עדיין הרעיון מקורי ומעניין הוא.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
עת לדבר אמר:
בושה!!!
וחרפה!!!
ישר מהפקולטה לתלמוד של אוניברסיטת בר אילן.

אכן לכל זמן ועת תחת השמים

ואמרו החכמים להזהיר גדולים על הקטנים, כלומר להזהיר לאנשים גדולים על דברים קטנים, ודווקא אצל אנשים ככל שהם גדולים יותר רואים איך שהם נזהרים ומודעים לפרטים הקטנים ביותר, כמו שיודע כל מי ששיג ושיח לו עם הגדולים.

ואין זו בושה וחרפה זו גדלות.
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
עת לדבר אמר:
עת לדבר אמר:
שזה היה השיח שם? בביתו של רבינו הקדוש? עם התנאים הקדושים?
כתוב בפסוק וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: 
וכותב ע"ז ר' אברהם בן ציון בורנשטיין זצ"ל רבה של בנימינה לפני כ60 שנה בספרו "רסיסי טל" שצריך לתת אפי' לבע"ח הנזקקים למאכל.
ומוסיף ואומר שזאת היא קדושה !

וכן כתוב וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. לעיתים מחמת קדושה צריכים דווקא לאכול ולשיר וליהנות !!!

והרד"ק במלאכי עה"פ בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ ה'֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר: (מלאכי ב יא)
כותב דִבּוק האיש והאשה הוא קודש יי' !!! 
ופוק חזי על מה נסמית עינו של בלעם הרשע

ואכן קדושה היא פרישות רבי נקרא רבי הקדוש ע"ש שלא הכניס ידו מתחת לאבנטו, אך אין זה סותר את זה שלא חסר מעל שולחנו צנון וחזרת לא בימות החמה והגשמים, והיה לו שפע גשמי גדול מאד וכן אין זה סותר גם את מה שכתוב עליו שכשנפטר זקף עשר אצבעותיו ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי ב10 אצבעות ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה.

כך שכמו שהחיים הם לא שחור ולבן כך הקדושה אינה רק פרישות והתנזרות, אלא כמו שאמרתי, לכל זמן ועת תחת השמים.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
במבי אמר:
שצריך לתת אפי' לבע"ח הנזקקים למאכל.
ומוסיף ואומר שזאת היא קדושה !

שבת ל על פטירתו של דוד המלך
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא אמר מאי אעביד ליה הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה אחתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך בהנח עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה (קהלת ט, ד) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולענין שאילה דשאילנא קדמיכון נר קרויה נר ונשמתו של אדם קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה:
 

עת לדבר

משתמש ותיק
הסיבה שהיא אמרה להם לא להיכנס לסירוגין, מתבארת ע"פ דברי הזוהר פר' נשא דף קכו. זכאה ההוא בר נש דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קודשא בריך הוא ואתקין ליה כחדא כל שייפי הדא הוא דכתיב הוא עשך ויכוננך.
 

בן אהרון

משתמש ותיק
על פניו הגמ' הנ''ל מלמדת אותנו שבביתו של רבי דיברו בלשון הקודש מדוייקת אפ' במילי דעלמא כמו ניקיון הבית, ולכן אפ' לפ' תורה ע''פ הדבורים שלהם.
 
חלק עליון תַחתִית