משמעות ארץ ישראל

בן אהרון

משתמש ותיק
נחשפתי למאמרים שונים בענייני ארץ ישראל.

שמעתי שיעור מהרב אוריה ענבל (בסדרב תרבות מערבית שיעור בשם א''י), קראתי בעלון קדושת ציון, ואמש קראתי בחוברת ציפית לישועה שהופצה אתמול בפורום.
העולה מכל דבריהם הוא שעניין א''י הוא לגלות ולהפיץ את דעת תורתנו  הקדושה בכל חלקי החיים (כלכלה, פוליטיקה, עבודה, בילוי, ספורט וכו').

 מכיון שלא מצאתי שם מקורות אשמח לקבל מקורות מחז''ל או מרבותינו ראשו' ואחרו' בעניין

נ.ב (לכל מי שיתרעם על כותרת האשכול הריני מגלה דעתי כי אין כוונתי בזה לצמצם את מצוות ישוב א''י לזה בלבד)
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אם יש לך דרך לשמוע את הרב אריה שפירא

במחשב (פתוח בנט פרי)/ ליד ישיבת מיר/ בספריו

תוכל לבל הבנה ביסודות הנושא שלדעתו יש מצוות אמצעיות ותכליתיות ויישוב א"י זה מצוה תכליתית
מי שקצת נחשף לסוגיא זה כמו שנשאל מה זה שבת
וננסה לענות ע"ז בהתכתבות

כשניו שואלים את ר' משה שפירא שאלה מעין זה הוא היה אומר "זו לא שאלה זו סוגיא"
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן אהרון אמר:
נחשפתי למאמרים שונים בענייני ארץ ישראל.

שמעתי שיעור מהרב אוריה ענבל (בסדרב תרבות מערבית שיעור בשם א''י), קראתי בעלון קדושת ציון, ואמש קראתי בחוברת ציפית לישועה שהופצה אתמול בפורום.
העולה מכל דבריהם הוא שעניין א''י הוא לגלות ולהפיץ את דעת תורתנו  הקדושה בכל חלקי החיים (כלכלה, פוליטיקה, עבודה, בילוי, ספורט וכו').

 מכיון שלא מצאתי שם מקורות אשמח לקבל מקורות מחז''ל או מרבותינו ראשו' ואחרו' בעניין

נ.ב (לכל מי שיתרעם על כותרת האשכול הריני מגלה דעתי כי אין כוונתי בזה לצמצם את מצוות ישוב א''י לזה בלבד)
אני לא הבקי הכי הגדול בענינים אלו 
ויכול להיות שיש מקור מפורש שגם בריסקר יוכל להשתכנע מזה ויכול להיות שלא 
אבל גם אם אין מקור מפורש שזה כתוב ואי אפשר להתחמק מזה 
צריך לקרוא את התורה בצורה ריאלית ובאופן רחב יותר 
ולנסות להבין מה כל כך חשוב הענין של ארץ ישראל במובן הרוחני 
וכן להבין מה כל כך החשיבות של מלכות בית דוד 
ומובן שיש בזה על פי סוד אבל יש הוא סולם שרגליו מוצבות ארצה וראשו מגיע השמים 
ובדרך כלל יש גם הבנה פשוטה על פי פשט והוא לבנות אומה שלימה על פי התורה [ותחשוב מה אומר אומה] 
ויש הרבה מקורות לזה אבל לא מקורות של בריסקר 
דהיינו שלא כתוב ברמב"ם מצווה להתיישב בארץ ישראל כדי שהתורה תהא בכל חלקי החיים וכו' 
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מתערבבים בתוכנם של מאמרים אלו - כפי שהציגם פותח האשכול; שאיפה ליהודי של ימות המשיח (שא"צ להשתדל בזה (כי אין בכחנו) אלא להתפלל על זה),
ולא קשור לארץ ישראל בדוקא.
משמעות ארץ ישראל, ראה רמב"ן פרשת אחרי, באורך.

משמעותם של אותם מאמרים היא לאומנית, עם כיסוי של קיום מצוות..
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מתערבבים בתוכנם של מאמרים אלו - כפי שהציגם פותח האשכול; שאיפה ליהודי של ימות המשיח (שא"צ להשתדל בזה (כי אין בכחנו) אלא להתפלל על זה),
ולא קשור לארץ ישראל בדוקא.
משמעות ארץ ישראל, ראה רמב"ן פרשת אחרי, באורך.

משמעותם של אותם מאמרים היא לאומנית, עם כיסוי של קיום מצוות..
אמנם באופן כללי כל מי שמדבר הרבה על א"י הוא חשוד בלאומניות שאינה כשרה 
אבל מכל מקום עצם הסברא שהועלתה פה היא פשוטה לכל מתחיל [אגב בקשר להרב אוריה ענבל אמנם הוא אדם עם אפיקים רחבים אבל כמדומה שהוא רחוק מהמכונה לאומניות לפחות כפי שקלטתי אותו. אני לא יודע מה הוא מסתיר] 

המשמעות של ארץ ישראל באופן הכי פשטני
שזהו מקומם של עם ישראל 
ומעלתו הרוחנית במה שיש מקום שכל כולו מתנהל על פי התורה ולא רק אדם פרטי
ואף בימינו שמכל מקום הוא מקודש ומיוחד למטרה זו 

אם אני מבין אתה מעיר ממה שגם היום יש מעלה לארץ ישראל הגם שאין המקום מתנהל על פי יהודים נאמנים גם תמיד היה מצווה של עלייה של יחידים 
ואכן יש בזה רבדים נוספים בארץ ישראל 
ותשים לב שהקדושה של ארץ ישראל תלוייה בכיבוש ובהבטל כיבוש ראשון בטל הקדושה 
ומכל מקום קדושה שנייה נותרה וכותב הרמב"ם כי מכל מקום הוא קניינם של עם ישראל

[ומשהו פעם אמר לי שטעם זה למעלת א"י כותב הרמב"ם במורה נבוכים ולא אדע הייכן
ומכל מקום הוא פירוש הכי פשוט שיש 
והכוזרי מאריך על היותו מקום מיוחד בסגולתו
והרמב"ן על פי זה גם כן
וכל הרובדים נכונים] 

למעשה ההסבר הראשון אינו מסביר את יחודו של ארץ ישראל דווקא ולא מקום אחר 
והטעמים של הכוזרי והרמב"ן מסבירים זאת 
 
 

בנציון

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ומעלתו הרוחנית במה שיש מקום שכל כולו מתנהל על פי התורה ולא רק אדם פרטי 

אם כן מדוע אמרו חז"ל לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים ולא ידור בחו"ל בעיר שכולה יהודים?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בכללות יש שתי קדושות בא"י.
הקדושה שבטלה היא קדושת המצוות.
קדושת המקום של א"י לא היא מעולם ועד עולם. יצחק אבינו לא יצא מא"י.

ועמד על זה החתם סופר בתשובתו הידועה, ולפניו התשב"ץ, וכן הגר"א.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
איש ווילנא אמר:
ומעלתו הרוחנית במה שיש מקום שכל כולו מתנהל על פי התורה ולא רק אדם פרטי 

אם כן מדוע אמרו חז"ל לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים ולא ידור בחו"ל בעיר שכולה יהודים?


המאירי בכתובות קי,ב השיב על שאלתך, וז"ל:
"לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים, ולא ידור בחו"ל אף בעיר שרובה ישראל, שחו"ל דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים, ואי איפשר שלא ללמוד מדרכיהם... כשם שאסור לצאת מא"י לחו"ל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כא"י... שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חו"ל אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל, לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם, אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות, וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר ה' קורא, וסתם א"י חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה."
כלומר שאפילו בעיר שרובה גויים מ"מ האוירה הכללית היא של ישראל, ובחו"ל להיפך. לפי זה הענין תלוי במציאות המשתנה, ואינו כלל קבוע.

אמנם מפשטות דברי הגמ' משמע שהטעם לדור בא"י אפילו במקום שרובו גויים הוא משום מעלת א"י, דז"ל הגמ': "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר באר"י דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה". אולם יעויין במהרש"א שם שהוא משום שחו"ל הוא מקום עבודת כוכבים.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
כהמשך לענין הנ"ל, יש לציין שבזוה"ק ובכמה ראשונים ואחרונים מבואר דהטעם שהדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה הוא באמת מחמת מעלת א"י, אבל זהו דווקא מחמת השראת השכינה שיש כשישראל על אדמתן, וזה לא שייך בזמן הגלות. דז"ל הזוה"ק פ' בהר קט,ב "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ" וכן איתא בפ' פנחס רכה,א. וכן כתב רש"י בשמואל על הפסוק ד"כי גרשוני" וגו' דקאי דווקא בזמן הבית. והיו שרצו לומר שהוא הוספת הצענזור (אם כי לא ברור מה הפריע להם בזה, אחר שיהודים בין כך לא דרו אז בא"י), אך בזוהר הנ"ל מפורש דשייך רק בזמן הבית, וכן מבואר בתוספתא פ"ה דע"ז ה"ד - "כל המניח את הארץ בשעת שלום ויוצא כאילו עובד ע"ז", ובודאי אין הכוונה משום שבשעת מלחמה אין תביעה מחמת אונס, שהרי דוד עצמו היה נרדף ואנוס לצאת לחו"ל, וע"כ ד"שעת שלום" הכוונה בשעה שישראל על אדמתן לאפוקי בזמן הגלות.
וכן כתבו להדיא כמה אחרונים, ואעתיק לשונם:
הרמ"ע מפאנו (כנפי יונה ח"ד סי"ב) כתב וז"ל "ודע כי הדר בא"י בחורבנה דומה כמי שאין לו אלוה, אבל בבנינה דומה שיש לו אלוה כטעם הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, ובחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בכל זמן". 
ביפה ללב עמ"ס כתובות כג,ב כתב "האמנם מדברי הזוהר פ' בחקותי בפסוק יסרתי אתכם וגו' נראה כי הדר עתה בגלות בחו"ל דומה כמי שיש לו אלוה כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה גלה עמהם" (ויעויין מהרש"א בערכין י,ב שכתב כן בביאור דברי הגמ' שם שעל נס שבחו"ל בזמן הגלות אפשר לומר שירה) 
וביערות דבש ח"ב דרוש ז' האריך בענין זה, ותורף דבריו לבאר הדו"ד בין ר"ע והזקנים בסף מכות, דהזקנים הבינו שנבואת ירמיה ששועלים הלכו בו הוא דווקא על קדושת בית ראשון שבטלה אחר החורבן, אבל קדושת בית שני לא בטלה וא"כ אין השועלים יכולים להלך במקום קדוש, וכשראו שהלכו הבינו שבטלה קדושה גם אחר בית שני, וע"ז בכו. ור"ע ניחמם, משום שאילו לא היתה קדושה בטלה היה מקום לומר שנבואתו של זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות קאי על זמן הגלות, כיון דשכינה שרויה בארץ ויכולה להאריך ימי היושבים בה שלא כדרך הטבע משום שאינם נתונים תחת שליטת המזל (כדסבר ר' יוחנן ברכות ח,א), אבל השתא שקדושת בית שני בטלה א"כ בזמן הגלות ליכא חילוק בין השראת השכינה בא"י ובחו"ל לענין ההמצאות תחת שליטת המזל, וא"כ ע"כ הייעוד של נבואת זכריה היא לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש.
 
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כהמשך לענין הנ"ל, יש לציין שבזוה"ק ובכמה ראשונים ואחרונים מבואר דהטעם שהדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה הוא באמת מחמת מעלת א"י, אבל זהו דווקא מחמת השראת השכינה שיש כשישראל על אדמתן, וזה לא שייך בזמן הגלות. דז"ל הזוה"ק פ' בהר קט,ב "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ" וכן איתא בפ' פנחס רכה,א. וכן כתב רש"י בשמואל על הפסוק ד"כי גרשוני" וגו' דקאי דווקא בזמן הבית. והיו שרצו לומר שהוא הוספת הצענזור (אם כי לא ברור מה הפריע להם בזה, אחר שיהודים בין כך לא דרו אז בא"י), אך בזוהר הנ"ל מפורש דשייך רק בזמן הבית, וכן מבואר בתוספתא פ"ה דע"ז ה"ד - "כל המניח את הארץ בשעת שלום ויוצא כאילו עובד ע"ז", ובודאי אין הכוונה משום שבשעת מלחמה אין תביעה מחמת אונס, שהרי דוד עצמו היה נרדף ואנוס לצאת לחו"ל, וע"כ ד"שעת שלום" הכוונה בשעה שישראל על אדמתן לאפוקי בזמן הגלות.
וכן כתבו להדיא כמה אחרונים, ואעתיק לשונם:
הרמ"ע מפאנו (כנפי יונה ח"ד סי"ב) כתב וז"ל "ודע כי הדר בא"י בחורבנה דומה כמי שאין לו אלוה, אבל בבנינה דומה שיש לו אלוה כטעם הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, ובחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בכל זמן". 
ביפה ללב עמ"ס כתובות כג,ב כתב "האמנם מדברי הזוהר פ' בחקותי בפסוק יסרתי אתכם וגו' נראה כי הדר עתה בגלות בחו"ל דומה כמי שיש לו אלוה כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה גלה עמהם" (ויעויין מהרש"א בערכין י,ב שכתב כן בביאור דברי הגמ' שם שעל נס שבחו"ל בזמן הגלות אפשר לומר שירה) 
וביערות דבש ח"ב דרוש ז' האריך בענין זה, ותורף דבריו לבאר הדו"ד בין ר"ע והזקנים בסף מכות, דהזקנים הבינו שנבואת ירמיה ששועלים הלכו בו הוא דווקא על קדושת בית ראשון שבטלה אחר החורבן, אבל קדושת בית שני לא בטלה וא"כ אין השועלים יכולים להלך במקום קדוש, וכשראו שהלכו הבינו שבטלה קדושה גם אחר בית שני, וע"ז בכו. ור"ע ניחמם, משום שאילו לא היתה קדושה בטלה היה מקום לומר שנבואתו של זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות קאי על זמן הגלות, כיון דשכינה שרויה בארץ ויכולה להאריך ימי היושבים בה שלא כדרך הטבע משום שאינם נתונים תחת שליטת המזל (כדסבר ר' יוחנן ברכות ח,א), אבל השתא שקדושת בית שני בטלה א"כ בזמן הגלות ליכא חילוק בין השראת השכינה בא"י ובחו"ל לענין ההמצאות תחת שליטת המזל, וא"כ ע"כ הייעוד של נבואת זכריה היא לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש.
כבר ציין מקודם @שאר לעמו את דברי החתם סופר ששכינה שורה בא"י אף בזמן הגלות, וממילא נפל היסוד נפל הבנין.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
כהמשך לענין הנ"ל, יש לציין שבזוה"ק ובכמה ראשונים ואחרונים מבואר דהטעם שהדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה הוא באמת מחמת מעלת א"י, אבל זהו דווקא מחמת השראת השכינה שיש כשישראל על אדמתן, וזה לא שייך בזמן הגלות. דז"ל הזוה"ק פ' בהר קט,ב "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ" וכן איתא בפ' פנחס רכה,א. וכן כתב רש"י בשמואל על הפסוק ד"כי גרשוני" וגו' דקאי דווקא בזמן הבית. והיו שרצו לומר שהוא הוספת הצענזור (אם כי לא ברור מה הפריע להם בזה, אחר שיהודים בין כך לא דרו אז בא"י), אך בזוהר הנ"ל מפורש דשייך רק בזמן הבית, וכן מבואר בתוספתא פ"ה דע"ז ה"ד - "כל המניח את הארץ בשעת שלום ויוצא כאילו עובד ע"ז", ובודאי אין הכוונה משום שבשעת מלחמה אין תביעה מחמת אונס, שהרי דוד עצמו היה נרדף ואנוס לצאת לחו"ל, וע"כ ד"שעת שלום" הכוונה בשעה שישראל על אדמתן לאפוקי בזמן הגלות.
וכן כתבו להדיא כמה אחרונים, ואעתיק לשונם:
הרמ"ע מפאנו (כנפי יונה ח"ד סי"ב) כתב וז"ל "ודע כי הדר בא"י בחורבנה דומה כמי שאין לו אלוה, אבל בבנינה דומה שיש לו אלוה כטעם הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, ובחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בכל זמן". 
ביפה ללב עמ"ס כתובות כג,ב כתב "האמנם מדברי הזוהר פ' בחקותי בפסוק יסרתי אתכם וגו' נראה כי הדר עתה בגלות בחו"ל דומה כמי שיש לו אלוה כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה גלה עמהם" (ויעויין מהרש"א בערכין י,ב שכתב כן בביאור דברי הגמ' שם שעל נס שבחו"ל בזמן הגלות אפשר לומר שירה) 
וביערות דבש ח"ב דרוש ז' האריך בענין זה, ותורף דבריו לבאר הדו"ד בין ר"ע והזקנים בסף מכות, דהזקנים הבינו שנבואת ירמיה ששועלים הלכו בו הוא דווקא על קדושת בית ראשון שבטלה אחר החורבן, אבל קדושת בית שני לא בטלה וא"כ אין השועלים יכולים להלך במקום קדוש, וכשראו שהלכו הבינו שבטלה קדושה גם אחר בית שני, וע"ז בכו. ור"ע ניחמם, משום שאילו לא היתה קדושה בטלה היה מקום לומר שנבואתו של זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות קאי על זמן הגלות, כיון דשכינה שרויה בארץ ויכולה להאריך ימי היושבים בה שלא כדרך הטבע משום שאינם נתונים תחת שליטת המזל (כדסבר ר' יוחנן ברכות ח,א), אבל השתא שקדושת בית שני בטלה א"כ בזמן הגלות ליכא חילוק בין השראת השכינה בא"י ובחו"ל לענין ההמצאות תחת שליטת המזל, וא"כ ע"כ הייעוד של נבואת זכריה היא לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש.
כבר ציין מקודם @שאר לעמו את דברי החתם סופר ששכינה שורה בא"י אף בזמן הגלות, וממילא נפל היסוד נפל הבנין.

יש שכינה בא"י אף בזמן הגלות, אבל לא באותה דרגה שהיה בזמן הבית, כמבואר בזוהר ובשאר המקורות הנ"ל. ונפק"מ לכמה וכמה דברים (כגון לענין חיוב תרו"מ בזמן הזה, עכ"פ לדעת ר"י), ביניהם לענין ההגדרה של "כמי שאין לו א-לוה".

(ולו יצוייר שהחת"ס היה סובר שאין חילוק בין בזמן הבית לזמן הזה, וכי בגלל דברי החת"ס "נפל הבנין" של דברי הזוהר ושאר רבותינו הנזכרים?)
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כהמשך לענין הנ"ל, יש לציין שבזוה"ק ובכמה ראשונים ואחרונים מבואר דהטעם שהדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה הוא באמת מחמת מעלת א"י, אבל זהו דווקא מחמת השראת השכינה שיש כשישראל על אדמתן, וזה לא שייך בזמן הגלות. דז"ל הזוה"ק פ' בהר קט,ב "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ" וכן איתא בפ' פנחס רכה,א. וכן כתב רש"י בשמואל על הפסוק ד"כי גרשוני" וגו' דקאי דווקא בזמן הבית. והיו שרצו לומר שהוא הוספת הצענזור (אם כי לא ברור מה הפריע להם בזה, אחר שיהודים בין כך לא דרו אז בא"י), אך בזוהר הנ"ל מפורש דשייך רק בזמן הבית, וכן מבואר בתוספתא פ"ה דע"ז ה"ד - "כל המניח את הארץ בשעת שלום ויוצא כאילו עובד ע"ז", ובודאי אין הכוונה משום שבשעת מלחמה אין תביעה מחמת אונס, שהרי דוד עצמו היה נרדף ואנוס לצאת לחו"ל, וע"כ ד"שעת שלום" הכוונה בשעה שישראל על אדמתן לאפוקי בזמן הגלות.
וכן כתבו להדיא כמה אחרונים, ואעתיק לשונם:
הרמ"ע מפאנו (כנפי יונה ח"ד סי"ב) כתב וז"ל "ודע כי הדר בא"י בחורבנה דומה כמי שאין לו אלוה, אבל בבנינה דומה שיש לו אלוה כטעם הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, ובחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בכל זמן". 
ביפה ללב עמ"ס כתובות כג,ב כתב "האמנם מדברי הזוהר פ' בחקותי בפסוק יסרתי אתכם וגו' נראה כי הדר עתה בגלות בחו"ל דומה כמי שיש לו אלוה כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה גלה עמהם" (ויעויין מהרש"א בערכין י,ב שכתב כן בביאור דברי הגמ' שם שעל נס שבחו"ל בזמן הגלות אפשר לומר שירה) 
וביערות דבש ח"ב דרוש ז' האריך בענין זה, ותורף דבריו לבאר הדו"ד בין ר"ע והזקנים בסף מכות, דהזקנים הבינו שנבואת ירמיה ששועלים הלכו בו הוא דווקא על קדושת בית ראשון שבטלה אחר החורבן, אבל קדושת בית שני לא בטלה וא"כ אין השועלים יכולים להלך במקום קדוש, וכשראו שהלכו הבינו שבטלה קדושה גם אחר בית שני, וע"ז בכו. ור"ע ניחמם, משום שאילו לא היתה קדושה בטלה היה מקום לומר שנבואתו של זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות קאי על זמן הגלות, כיון דשכינה שרויה בארץ ויכולה להאריך ימי היושבים בה שלא כדרך הטבע משום שאינם נתונים תחת שליטת המזל (כדסבר ר' יוחנן ברכות ח,א), אבל השתא שקדושת בית שני בטלה א"כ בזמן הגלות ליכא חילוק בין השראת השכינה בא"י ובחו"ל לענין ההמצאות תחת שליטת המזל, וא"כ ע"כ הייעוד של נבואת זכריה היא לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש.
הבאת אסופה יפה.
אלא שלהאמת אין שום הבדל, ומעולם ועד עולם שמי שדר בחו"ל אומרת עליו הגמ' בשלהי כתובות (דוד המלך הוא שאמר זאת) שהוא כמי שאין לו אלוה.
ומה ההסבר בזה?
הפני יהושע שם על המקום מביא תשו' הרשב"א שמבאר את הגמ' עם היסוד הידוע של הראשונים, שכל מי שמקיים מצוות בא"י כמי שנותנם לפני הקב"ה, ומי שמקיים מצוות בחו"ל כאילו זורקן לשעירים. שהשגחת ה' על א"י - עיני ה' אלוקיך בה.
ולא החת"ס המציא את היסוד הזה, זה מוזכר ברמב"ן בהרבה מקומות וברשב"א ותלמיד הרשב"א בקונטרס תוצאות א"י, והגר"א. וזה מה שאמר הכתוב 5 פעמים! בפר' ואתחנן ועקב, שקיום המצוות הוא בא"י, אף שמצוות שחובת הגוף חייבים גם בחו"ל, אבל כאן הוא עיקר תכלית קיום המצוות. כגון 'ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה'. וכי רק בארץ מקיימים המצוות? אלא שכאן עיקר תכלית קיום המצוות.

הארץ הזאת מעולם ועד עולם היא בקדושת המקום. אין בה גריעותא ואין בה פחיתותא.
שכינה היתה בירושלים, וי' גלויות גלתה שכינה ולכן אין מורא מקדש מן הצופים ולפנים, אבל קדושה ראשונה ומורא מקדש יש גם עתה.
חיוב תו"מ להלכה, גם בזמן בית שני הוא רק מדרבנן! אך לא מצד חסרון בקדושה, אלא שחסר בתנאים כמו ביאת כולכם וכ"א מכיר חלקו (ביאור הגר"א יו"ד שלא סק"ו), ואילו התנאים יבשילו מיד הכל מתחייב מדאו' וא"צ לעוד קידוש.

מש"כ בזוהר, אין הכרע, ויתכן כוונתו 'בגין דלית בה קרבנין' - שא"א להקריב שם (וזה אותו השורש).
ומש"כ בתוספתא בע"ז בלא"ה צלה"ב, שהרי זו סתירה מיניה וביה, שע"כ גם בזמן מלחמה נחשב כמי שאין לו אלוה, שהרי על זה שדוד היה בורח בשעת מלחמה אמר כי גרשוני וגו' עבוד אלוהים אחרים. התירוץ שזה בשעת חורבן לא מתרץ מידי, שהרי בתוספתא איתא שדוד על יציאתו עצמו אמר כן (ובחיפוש באוצר החכמה לא מצאתי אף אחד שעמד על זה!). ויתכן שזה שיבוש בתוספ' וצריך למיגרס ללא התיבות 'בשעת שלום'. ומ"מ אין לנו אלא דברי הגמרא וביאור הראשונים בה.

והיוצא דלדידן שלא קיים דבר כזה לעשות דברי אגדה במה לעצמם בלא שהם כפופים להלכה,
אזי אם תימצי לומר, גם אחר דברי היערות דבש, כיון דההלכה נפסקה דקדושת מקדש וירושלים ראשונה לא בטלה, וקדושת א"י שניה נמי לא בטלה. אזי גם ההסבר יתכן רק אליבא דמ"ד קדושה בטלה, אך לא קיי"ל הכי, וממילא גם ההסבר לא נ"מ לדידן.
(ועוד שגם לדבריו הכל ב'בחינות' ו'דרגות', אבל היסוד לא משתנה).
 
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
כהמשך לענין הנ"ל, יש לציין שבזוה"ק ובכמה ראשונים ואחרונים מבואר דהטעם שהדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה הוא באמת מחמת מעלת א"י, אבל זהו דווקא מחמת השראת השכינה שיש כשישראל על אדמתן, וזה לא שייך בזמן הגלות. דז"ל הזוה"ק פ' בהר קט,ב "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ" וכן איתא בפ' פנחס רכה,א. וכן כתב רש"י בשמואל על הפסוק ד"כי גרשוני" וגו' דקאי דווקא בזמן הבית. והיו שרצו לומר שהוא הוספת הצענזור (אם כי לא ברור מה הפריע להם בזה, אחר שיהודים בין כך לא דרו אז בא"י), אך בזוהר הנ"ל מפורש דשייך רק בזמן הבית, וכן מבואר בתוספתא פ"ה דע"ז ה"ד - "כל המניח את הארץ בשעת שלום ויוצא כאילו עובד ע"ז", ובודאי אין הכוונה משום שבשעת מלחמה אין תביעה מחמת אונס, שהרי דוד עצמו היה נרדף ואנוס לצאת לחו"ל, וע"כ ד"שעת שלום" הכוונה בשעה שישראל על אדמתן לאפוקי בזמן הגלות.
וכן כתבו להדיא כמה אחרונים, ואעתיק לשונם:
הרמ"ע מפאנו (כנפי יונה ח"ד סי"ב) כתב וז"ל "ודע כי הדר בא"י בחורבנה דומה כמי שאין לו אלוה, אבל בבנינה דומה שיש לו אלוה כטעם הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, ובחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה בכל זמן". 
ביפה ללב עמ"ס כתובות כג,ב כתב "האמנם מדברי הזוהר פ' בחקותי בפסוק יסרתי אתכם וגו' נראה כי הדר עתה בגלות בחו"ל דומה כמי שיש לו אלוה כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה גלה עמהם" (ויעויין מהרש"א בערכין י,ב שכתב כן בביאור דברי הגמ' שם שעל נס שבחו"ל בזמן הגלות אפשר לומר שירה) 
וביערות דבש ח"ב דרוש ז' האריך בענין זה, ותורף דבריו לבאר הדו"ד בין ר"ע והזקנים בסף מכות, דהזקנים הבינו שנבואת ירמיה ששועלים הלכו בו הוא דווקא על קדושת בית ראשון שבטלה אחר החורבן, אבל קדושת בית שני לא בטלה וא"כ אין השועלים יכולים להלך במקום קדוש, וכשראו שהלכו הבינו שבטלה קדושה גם אחר בית שני, וע"ז בכו. ור"ע ניחמם, משום שאילו לא היתה קדושה בטלה היה מקום לומר שנבואתו של זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות קאי על זמן הגלות, כיון דשכינה שרויה בארץ ויכולה להאריך ימי היושבים בה שלא כדרך הטבע משום שאינם נתונים תחת שליטת המזל (כדסבר ר' יוחנן ברכות ח,א), אבל השתא שקדושת בית שני בטלה א"כ בזמן הגלות ליכא חילוק בין השראת השכינה בא"י ובחו"ל לענין ההמצאות תחת שליטת המזל, וא"כ ע"כ הייעוד של נבואת זכריה היא לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש.
כבר ציין מקודם @שאר לעמו את דברי החתם סופר ששכינה שורה בא"י אף בזמן הגלות, וממילא נפל היסוד נפל הבנין.

יש שכינה בא"י אף בזמן הגלות, אבל לא באותה דרגה שהיה בזמן הבית, כמבואר בזוהר ובשאר המקורות הנ"ל. ונפק"מ לכמה וכמה דברים (כגון לענין חיוב תרו"מ בזמן הזה, עכ"פ לדעת ר"י), ביניהם לענין ההגדרה של "כמי שאין לו א-לוה".

(ולו יצוייר שהחת"ס היה סובר שאין חילוק בין בזמן הבית לזמן הזה, וכי בגלל דברי החת"ס "נפל הבנין" של דברי הזוהר ושאר רבותינו הנזכרים?)
כתוספת לדבריו של הרב @שאר לעמו  אוסיף: א. הגמרא אומרת כל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה, ולא רק בזמן הבית וכדו'.​
ב. ומכח הגמרא הנ"ל יש שכתבו, וביניהם הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה ג קנח, כב), שמה שנוסף ברש"י בשמואל 'בזמן הבית' הוא מאימת הצנזור, ומאד מובן מה יש לפחד, משום שהיהודים בגלות נזהרו מאד לא להראות חוסר נאמנות למקום בו הם נמצאים, והם היו צריכים לשדר כל הזמן שטוב להם מאד בגן העדן הסובייטי או מי שזה לא יהיה.
ג. מה שאמרו בזוהר בגין דלית קרבנין, כבר ביאר הרמ"ק שהכוונה ששם התפילות אינן מועילות במקום קרבנות, ואין התקרבות בין הקב"ה לעם ישראל, והדברים מבוארים בהמשך הזוהר בפירוש שאומר שאף על פי שתפילות במקום קרבנות, מכל מקום בחו"ל זה לא שייך עי"ש מה שביאר הטעם. ויש להוסיף שהזוהר התחבר לאחר חורבן הבית, שכבר לא היו קרבנות.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
בן אהרון אמר:
העולה מכל דבריהם הוא שעניין א''י הוא לגלות ולהפיץ את דעת תורתנו  הקדושה בכל חלקי החיים (כלכלה, פוליטיקה, עבודה, בילוי, ספורט וכו').

 מכיון שלא מצאתי שם מקורות אשמח לקבל מקורות מחז''ל או מרבותינו ראשו' ואחרו' בעניין
הנה המקור:
חברת "מקורות" לתשתיות וביוב
(מקוה שהנהלת הפורום לא תזעם על תגובתי הבוטה, אבל יש גבול לטמטום הדעת! לקשר את א"י לפוליטיקה ובילוי, כזו התרסה ורמיסת כבוד א"י ותוה"ק?!)
 
A

Anonymous

Guest
פרלמן משה אמר:
בן אהרון אמר:
העולה מכל דבריהם הוא שעניין א''י הוא לגלות ולהפיץ את דעת תורתנו  הקדושה בכל חלקי החיים (כלכלה, פוליטיקה, עבודה, בילוי, ספורט וכו').

 מכיון שלא מצאתי שם מקורות אשמח לקבל מקורות מחז''ל או מרבותינו ראשו' ואחרו' בעניין
הנה המקור:
חברת "מקורות" לתשתיות וביוב
(מקוה שהנהלת הפורום לא תזעם על תגובתי הבוטה, אבל יש גבול לטמטום הדעת! לקשר את א"י לפוליטיקה ובילוי, כזו התרסה ורמיסת כבוד א"י ותוה"ק?)
גם אני מצטרף, זה פשוט טירוף הדעת. אבל לימוד זכות עליהם, זה בדרך כאלה שאין להם מסורת מרבותיהם, הם באים בשיטת זבנג וגמרנו הם אלו שיתקנו את העולם. ברוך השם שזכינו לקבל מסורת מרבותינו.
דרך אגב, היה בעל תשובה מפורסם בשם ד"ר נתן בירנבוים שהיה מגדולי הוגי דעות הציונות עד שחזר בתשובה, וגם הוא חיבר ספרים שלמים עם בקורות חריפות כנגד היהדות החרדית המסורתית. 
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
חברת "מקורות" לתשתיות וביוב

חברת מקורות זה לא רק של מים?!

עצתי למנהלי הפורום לעשות תת פורום בנושא ארץ ישראל ירושלים בית מקדש וכל מיני דברים מוזרים של יהודים מאמינים.... כמו במדור אקטואליה
ומי שלא בעניין בגלל שהם בגלות פשוט לא יכנס לשם
 
A

Anonymous

Guest
יעקב שלם אמר:
פרלמן משה אמר:
חברת "מקורות" לתשתיות וביוב

חברת מקורות זה לא רק של מים?!

עצתי למנהלי הפורום לעשות תת פורום בנושא ארץ ישראל ירושלים בית מקדש וכל מיני דברים מוזרים של יהודים מאמינים.... כמו במדור אקטואליה
ומי שלא בעניין בגלל שהם בגלות פשוט לא יכנס לשם
צודק, יש תאגידים לנושא הביוב, אבל הוא רצה לשון נופל על לשון..
 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
פרלמן משה אמר:
חברת "מקורות" לתשתיות וביוב

חברת מקורות זה לא רק של מים?!

עצתי למנהלי הפורום לעשות תת פורום בנושא ארץ ישראל ירושלים בית מקדש וכל מיני דברים מוזרים של יהודים מאמינים.... כמו במדור אקטואליה
ומי שלא בעניין בגלל שהם בגלות פשוט לא יכנס לשם

בל נשכח כי הרבה מהצלחת הציונות להעביר מליונים לשמד רח"ל באה בעקבות השימוש בנושא "ארץ ישראל", וכך עד היום לדאבוננו השטן מרקד ר"ל. ע"כ אני מייעץ להנהלת הפורום שבטח כוונתם לזיכוי הרבים להגדיל תורה, להזהר מאוד מסכנת העיסוק בנושא א"י שלא במסגרת המקובלת, כי רבים חללים הפילה. 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
בל נשכח כי חלק מחורבן הבית השני היה בגלל שנאת חינם והגאוה שרק הדרך שלי היא הנכונה וכל מי ששונה מההשקפה שלי מקומו בגיהנום
ולכן עצתי להנהלת הפורם שיקצו מדור נפרד לענייני א"י למאמינים בזה
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
בל נשכח כי חלק מחורבן הבית השני היה בגלל שנאת חינם והגאוה שרק הדרך שלי היא הנכונה וכל מי ששונה מההשקפה שלי מקומו בגיהנום
ולכן עצתי להנהלת הפורם שיקצו מדור נפרד לענייני א"י למאמינים בזה

נכון שאתה גם מסכים להקצות מדור בעד שיתוף פעולה עם הפלסטינים למאמינים בזה?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
כבר ציין מקודם @שאר לעמו את דברי החתם סופר ששכינה שורה בא"י אף בזמן הגלות, וממילא נפל היסוד נפל הבנין.

יש שכינה בא"י אף בזמן הגלות, אבל לא באותה דרגה שהיה בזמן הבית, כמבואר בזוהר ובשאר המקורות הנ"ל. ונפק"מ לכמה וכמה דברים (כגון לענין חיוב תרו"מ בזמן הזה, עכ"פ לדעת ר"י), ביניהם לענין ההגדרה של "כמי שאין לו א-לוה".

(ולו יצוייר שהחת"ס היה סובר שאין חילוק בין בזמן הבית לזמן הזה, וכי בגלל דברי החת"ס "נפל הבנין" של דברי הזוהר ושאר רבותינו הנזכרים?)
כתוספת לדבריו של הרב @שאר לעמו  אוסיף: א. הגמרא אומרת כל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה, ולא רק בזמן הבית וכדו'.​
ב. ומכח הגמרא הנ"ל יש שכתבו, וביניהם הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה ג קנח, כב), שמה שנוסף ברש"י בשמואל 'בזמן הבית' הוא מאימת הצנזור, ומאד מובן מה יש לפחד, משום שהיהודים בגלות נזהרו מאד לא להראות חוסר נאמנות למקום בו הם נמצאים, והם היו צריכים לשדר כל הזמן שטוב להם מאד בגן העדן הסובייטי או מי שזה לא יהיה.
ג. מה שאמרו בזוהר בגין דלית קרבנין, כבר ביאר הרמ"ק שהכוונה ששם התפילות אינן מועילות במקום קרבנות, ואין התקרבות בין הקב"ה לעם ישראל, והדברים מבוארים בהמשך הזוהר בפירוש שאומר שאף על פי שתפילות במקום קרבנות, מכל מקום בחו"ל זה לא שייך עי"ש מה שביאר הטעם. ויש להוסיף שהזוהר התחבר לאחר חורבן הבית, שכבר לא היו קרבנות.

מאחר והויכוח בינינו חוזר על עצמו בווריאציות שונות, חושבני כי לתועלת ליבון הענין אנסה לרדת לשורש הסוגיא ולהבהיר את נקודות המחלוקת.

יש כאן שתי נקודות השנויות במחלוקת:
א. מהי רמת השראת השכינה בא"י בזמן הגלות. (לא האם ישנה יותר מבחו"ל, שזה כו"ע מודו שיש, אלא מה רמתה בנוגע לכנה נושאים שונים).
ב. האם עכשיו אנחנו במצב של גלות או של גאולה חלקית.

ביסודו של דבר, אין כל קשר בין שני שאלות אלו. אלא שבמציאות, רואים קשר בולט בין השקפתו הלאומית של האדם (לאומן/ציוני או סאטמר) לדעתו על שתי השאלות הנ"ל. אך מאחר וקשה מאד להתווכח על השקפה ורגש, לאומיים או אנטי לאומיים, בהיותם נושאים יותר אינטואיטיבים/רגשיים ופחות לוגיים, ממילא נשאר רק לדון בנקודות הנ"ל כשלעצמם.

נקודת המוצא של השקפתי היא משני כיוונים:

א. הבנתי בתפיסת המושג "גלות" כפי שעולה לענ"ד ממקורותינו היא, מצב בו השראת השכינה בעם ישראל פחותה בהרבה מאשר במצב בו עם ישראל אינו בגלות. חסרונו של בית המקדש הוא הביטוי הכי חזק לזה, אבל אפילו בהיות בית המקדש על מכונו שייך מושג של גלות, כמו בזמן גלות יוון, בו היוונים השתלטו על המקדש ועל העם והיה מצב של הסתר פנים. מאידך, גם בלי משכן או מקדש שייך מצב של השראת שכינה, כמו בזמן שבין יציאת מצרים להקמת המשכן, שבו היתה השראת שכינה ברמה גבוהה על עם ישראל, עד כדי שראו בעצמם את הקב"ה, דרגה אליה שום דור אחר לא הגיע. ממילא, גם המציאות בארץ ישראל הינה בעיקר ביטוי להשראת השכינה בעם, ולכן כשאין רוב יושביה עליה אין חיוב חלה ותרו"מ ושמיטה מן התורה אף שביהמ"ק קיים, משום שכשישראל אינם מקובצים בארץ הרי השראת השכינה בארץ פוחתת, וממילא קדושת הארץ לענין מצוות התלויות בה ג"כ מסתלקת.
לענ"ד הדברים מבוארים להדיא בדברי הזוהר שהזכרתי, ואין פירושו של הרמ"ק סותר לזה כלל. וז"ל הזוהר: קודשא בריך הוא לאו איהו בקורבנא עם שכינתא בכל ישראל דאינון אנשי מדות דאינון אברים דילה עלת העלות לא שריא תמן וכאלו לא הוה קודשא בריך הוא חד, בתר דלאו איהו עם שכינתיה בחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ, ולזמנא דקודשא בריך הוא מתקרב עם שכינתיה אתקיים ביה האי קרא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ועלת העלות שריא עלייהו, אף על גב דתקינו אבהן צלותין באתר דקרבנין, האי איהו לקרבא נפשין ורוחין ונשמתין דאינון שכליים לקודשא בריך הוא ושכינתיה כאברין לגבי גופא, אבל מסטרא דכורסיין ומלאכין דאינון גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא לית תמן קרבנא, ובגין דא אתמר בכורסייא "ויאמר כי יד על כס יה" "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" ואברין בפרודא מן גופא, אינו לגו ואינון לבר, הה"ד הן אראלם צעקו חוצה, חוצה ודאי. יהא רעוא דילך לאחזרא לן לבי מקדשא לקיים צלותא דאוקמוה קדמאי, יה"ר מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן כל חד בסדורא דיליה, ומוספין כהלכתן. דכען לבר מארעא דישראל לית תמן קרבנין...
ביאור הדברים: הטעם שהדר בחו"ל כאילו אין לו אלוה הוא משום שאין שם קרבנות, וממילא אין השכינה שלמה וכביכול נמצאת בפירוד, ובזמן שהקב"ה יתקרב עם שכינתו ויהיה איחוד שלם יתקיים הפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שהוא זמן הגאולה. ומבאר הזוהר שעל אף שתיקנו תפילות במקום קרבנות, זה רק בחינה של קירוב הנפשות והרוחות והנשמות להקב"ה, אבל לא קירוב הכסאות והמלאכים שלזה צריך קרבנות ממש, וכמבואר בפסוק "כי יד על כס יה" שחסר א', משום שאין כסאו של הקב"ה שלם עד שתבוא הגאולה. ועל זה מסיים הזוהר בתפילה יה"ר שיחזור ביהמ"ק ותחזור עבודת הקרבנות, כי כל עוד אין קרבנות יש פירוד ואין הקב"ה שלם.
מבואר להדיא בדברי הזוהר שאין הענין תלוי במקום כשלעצמו, כלומר חו"ל וא"י, אלא במצב של השכינה - היינו גלות וגאולה, וכמבואר בפסוקים המובאים שמדברים על זמן הגאולה, וגם התפילה היא שתבוא הגאולה ויבנה ביהמ"ק. כפי שכבר הוזכר, הזוהר נכתב בא"י ואעפ"כ הכותב מדבר על פירוד השכינה ומתפלל שתחזור, משום שא"י בזמן הגלות היא בבחינת חוצה לארץ בזמן הבית. ולבד ממה שהדברים מבוארים להדיא למעיין, גם הבאתי לעיל מהרמ"ע מפאנו ויפה ללב שהבינו כן בדברי הזוהר, והרמ"ק אינו חולק ע"ז כלל.


ב. בסוגיות של סוף מסכת כתובות מובאים כמה תיאורים על ההשפעה הברורה והניכרת של קדושת הארץ על פירותיה, וגם אחרי החורבן היתה השפעה כזו אלא שהלכה והתמעטה עם הזמן, ואפילו באותה שנה ראו הבדל בין תחילתה לסופה (ע"ש קיב,א). מהגמ' עולות שתי נקודות: האחת - שקדושת הארץ משפיעה באופן גשמי ופיזי על טיב וגודל הפירות; והשניה - שקדושה זו לא נפסקה לגמרי בחורבן הבית, אלא הלכה והתמעטה במשך שנות הגלות. 
לפי זה נמצא, שמאחר ואיננו רואים בצורה מוחשית ופיזית השפעה של הקדושה על טיב הפירות וגדלן, אם כן יש להסיק מזה שהקדושה התמעטה מאד עד לרמה שאינה ניכרת במוחש כלל. זה לא מכריח שהקדושה נסתלקה לחלוטין, אבל היא בודאי נתמעטה בהרבה, הרבה פחות ממה שהיה אפילו בזמן האמוראים. כנראה ככל שאנו מתרחקים מזמן בית המקדש כך הקדושה הולכת ופוחתת. לפי זה הנני מסיק שגם בנוגע לנושאים רבים אחרים, הגם שבודאי קדושת א"י עדיין קיימת ולא בטלה לחלוטין, מ"מ היא התמעטה בהרבה, לא רק ממה שהיה בזמן ביהמ"ק אלא אף מזמן התנאים והאמוראים.
(מי שמעוניין להתווכח על המציאות ולומר שכן רואים השפעה ניכרת ומוחשית, אינני יכול להשיב על דבריו, כיון שמי שמאד רוצה לראות דברים יראה אותם גם אם אינם קיימים. המבחן צריך להתבצע ע"י גורם חיצוני אובייקטיבי שאין לו אמונה כזו או אחרת, כמו שוק הפירות העולמי, והוא מעיד שלמרות שבודאי פירות הארץ מובחרים הם, מ"מ אינם עדיפים על פירות ספרד, קליפורניה ודרום אפריקה, כך שאין רואים השפעה ניכרת של קדושה, לדאבוננו).


על בסיס שני המקורות הנ"ל, עולה לענ"ד תשובה ברורה לשאלה הא': השראת השכינה בא"י פחותה ברמתה בהרבה ממה שהיתה בזמן הבית ואפילו אחריו. היא עדיין גבוהה יותר מבחו"ל, אבל ההפרש אינו גדול כמו שהיה בעבר, וממילא יש לזה השלכות רבות, הן מבחינה עקרונית/אידיאולוגית, והן מבחינה הלכתית מעשית (עליה לארץ, יציאה לחו"ל, חיוב מצוות התלויות בארץ, וכו').
כמו כן נראה שעולה תשובה הגיונית לשאלה הב', לפיה איננו נמצאים כלל במצב של גאולה, אלא של גלות. בהחלט מסתבר שהתהליך המביא לגאולה כבר התחיל, והוא מתפתח בהדרגה עם הזמן (כמבואר בירושלמי ריש ברכות שהגאולה דומה לעמוד השחר), וכפי שעינינו רואות את הסימנים השונים - חבלי משיח קשים ונוראים (שואה, רדיפת הדת בבריה"מ, רציחות של בני ישמעאל בא"י), קיבוץ חצי עם ישראל לארצו, ירידת עול שעבוד הגויים מישראל בכל העולם, שליטת פורקי עול על עם ישראל, וכן הלאה.  אבל באופן כללי אנו עדיין במצב של גלות ושל הסתר פנים, ולכן עדיין הננו מתאבלים על החורבן ועל הגלות (האבל לא נגמר עם שבירת הצום במוצאי ת"ב...).

כל הנ"ל הוא בחינה של המצב לאור דברי חז"ל, ללא קשר לענין ההתנגדות לציונות, שלענ"ד איננה מחייבת כלל לצד כזה או אחר, ואכמ"ל.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
היות והאשכול הזה נפתח בבית המדרש ולא ב'אקטואליה' ראוי להדגיש כלל ידוע, ואח"כ בהתייחסות ישירה לנושא.
כידוע דברי אגדה קשים מדברי הלכה. ואני מוסיף מסוכנים יותר.
הלכה יש לה כלים ברורים. אדם לא יכול לדמיין בהלכה. באגדה אדם מרשה לעצמו להפליג על כנפי הדמיון שפעמים יכול להטעות מהאמת.
כ"ז ידוע ולא חידשתי בו כלום.

בנוגע לאשכול זה: יש הלכה, ההלכה היא זו שמנחה אותנו, ולא אף זו אלא שהיא מביאה אותנו להבין את תוכנה הרעיוני (למי שהגיע לדרגה שמותר לו). אין מושג כזה הסברים ששורשם אינם עולים בקנה אחד עם ההלכה בעצמותה.
דברי אגדה שבגמרא, וכמובן גם זוהר כל מהותו אגדה; לא בכח כ"א להסבירם לפי רגשותיו ונטיותיו. וק"ו לא להוציא מהן מסקנות.

הסיבות לאיסור יציאה/דירה בחו"ל הינם בגמ' ובראשונים, כמשכ"ל בפירוט יותר. כל דברי האגדה צריך להכניס בתוך המסגרת הזו.
כך גם מידת חובת המצוות התלויות הינם בגמ' בבלית וירושלמית ובראשונים ובפוסקים. וכך גם קדושת העיר והעזרות.
אין כאן מקום להפליג בדברי אגדה, למה ומה, כשזה לא מתאים עם ההלכה.
להלכה למעשה: בחו"ל אין שכינה ובארץ יש. ולא משנה כמה קילוגרמים של שכינה יש (וגם לא תתי הבחינות וכיו"ב, מקברי צדיקים ובתי כנסיות שבחו"ל). א"ז נ"מ להלכה. וכמו"כ קדושת הארץ השניה למצוותיה היא מדאו', ואעפ"כ חיוב חלק מהמצוות הוא רק מדרבנן - היום כבימי עזרא.
נשאר להתחנן ולבקש שנזכה לראות שה' ימלוך לעולם ועד.

דוגמא מענינת לדברי:
בטור יו"ד סי' ס"ה, מביא שהראשונים חלוקים אם גיד הנשה אסור בהנאה או לא, ונקט כהרמב"ם והרא"ש שמותר בהנאה.
הב"י הוסיף וציין 'מיהו בספר הזוהר נראה שהגיד אסור בהנאה ולכן טוב ליזהר'.
וכתב ע"ז הדרכי משה:
'ואיני מבין דבריו כי שמעתי כי בעל ספר הזוהר הוא סתם רבי שמעון המוזכר בתלמוד שהוא רבי שמעון בן יוחאי, והא פליג עמו בתלמוד שלנו רבי יהודה (בפסחים כב.) ומתירו בהנאה. ורבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה כמ"ש הפוסקים, ואם כן אין ראיה מספר הזוהר לענין הלכתא'.
משמעות הדברים שב'זוהר' של ר' יהודה מיקל בזה.. ובזוהר של ר' שמעון מחמיר בזה וכוונת הדרכי משה שאין כאן מקום להחמיר מצד ענינים נשגבים של חומרת הזוהר. כי לר' יהודה לפי חכמת האמת שהוא קיבל, זה לא חמור כהאי גוונא, וכך היא ההלכה כה'זוהר' של ר' יהודה.
 

משכנות יעקב

משתמש רגיל
מטרת הבריאה ויצא"מ היא שהשכינה תשרה בארץ.
והשראת השכינה בארץ היא על ידי שכל ענייני המציאות משמשים כלים לקדושת ה'
נמצא שמטרת ישיבת אר"י היא שכל עניני המציאות שם יתקדשו להיות כלים לתורה, ובזה שורה השכינה בארץ.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
השכינה שורה בארץ, גם אם עניני המציאות לא מושלמים - אלא שאז תקיא הארץ את יושביה אלו.
מטרת הבריאה שנעבוד את ה' בארץ שבה יש שכינה כפי שיצר הקב"ה בעולמו.
וההבדל הדק משמעותי מאוד.
 

משכנות יעקב

משתמש רגיל
שאר לעמו אמר:
השכינה שורה בארץ, גם אם עניני המציאות לא מושלמים - אלא שאז תקיא הארץ את יושביה אלו.
מטרת הבריאה שנעבוד את ה' בארץ שבה יש שכינה כפי שיצר הקב"ה בעולמו.
וההבדל הדק משמעותי מאוד.
לא ממש הבנתי את כוונתך
אשמח אם תסביר יותר
תודה
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מדבריך יצא שיש לשאוף (כתכנוני אק"צ) ש'כל ענייני המציאות משמשים כלים לקדושת השם' משום שזה מה שיביא להשראת השכינה.
ולא היא, השכינה שורה בלי זה ועם זה.
נכון שיש להתפלל שזה יקרה בשביל כבוד שמים, אבל זה לא הנקודה.
 

אח שלך

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
אהבת ציון.pdf
אולי זה יעזור למישהו להגדיר. 

ציפית לישועה-באמת (1).pdf
אולי זה יעזור למישהו להתחבר. 
שו"ר שהעליתי בחפזה רק דף בודד במקום ספר.
אבל בעצם זה לא לענין להכביד באריכות - אז הנה תחליף.
הצג קובץ מצורף נחלת ה גליון 65.pdf
עלון מענין מאוד.
[נראה שנכתב ע"י מי שגם בקי בסתרי תורה וגם מקורב למרן שר התורה] 
 
 

משכנות יעקב

משתמש רגיל
שאר לעמו אמר:
מדבריך יצא שיש לשאוף (כתכנוני אק"צ) ש'כל ענייני המציאות משמשים כלים לקדושת השם' משום שזה מה שיביא להשראת השכינה.
ולא היא, השכינה שורה בלי זה ועם זה.
נכון שיש להתפלל שזה יקרה בשביל כבוד שמים, אבל זה לא הנקודה.
כל דברי הרשות, כעבודה כלכלה ממשל ועוד, האם אינו מוסכם שצריכים שיהיו על פי תורה?

 
 
חלק עליון תַחתִית