מספרים על הגר"א שכשהיה בבית האסורים בחג הסוכות לא נתן תנומה לעפעפיו

בבא קמא

משתמש ותיק
כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
 

אח שלך

משתמש ותיק
לולא דמיסתפינא - האכילה בלילה הראשון (כמו גם אכילת מצה בליל הסדר) היא קביעת שינוי מקום והגדרת הבית החדש צא מדירת קבע כו'.
ורק כשכבר הוגדר תדורו בסוכה - יש היתכנות לצאת כשמצטער בלי שיחשב כעקירת דירה.
וכיון שהגר"א עדיין לא זכה לצערו לעבור דירה כלל (לא באכילה שהיא תמיד העיקר הקובע, ולא בשינה שגם היא הקובע שאחריה) ניסה בכל כוחו לפחות להימנע מכל דירה אחרת = לא לאכול ולא לישן.
והוא אכן הצליח לבסוף לקבל סוכה בכלא וזכה שפעולת הדיור הראשונה שלו תהיה רק בסוכה.
 

תורה לשמה

משתמש רגיל
או שהסיפור לא כ''כ מדויק, או משום שבבית האסורים אין חשש יוהרה כי בין כותלי הכלא אין אחרים רואים שהוא מחמיר יותר מאחרים ואם רוצה להחמיר הוא זכאי לכך
 

מבקש1

משתמש רגיל
הוא הבין שזה יעזור לו שיתנו לו בסוף סוכה [כפי שזכור לי שבאמת קרה].
 

אטיאס

משתמש רשום
בבא קמא אמר:
כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
לא מכיר אבל הגיוני שהגר"א בחסידותו לא היה מסוגל ולא משום חומרא.
 
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
כל ההנחה לא נכונה זה לא נחשב למצטער.
מה שמצטער עכשיו ממה שאינו אוכל זה לא שייך כלל למצטער. מצטער זה כשהסוכה מצערת אותו. מי שנמצא בבית האסורים הוא לכל היותר אנוס והוא כמו אונס רחמנא פטריה בכל המצוות, אבל לא שייך למצטער.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
תורה לשמה אמר:
או משום שבבית האסורים אין חשש יוהרה כי בין כותלי הכלא אין אחרים רואים שהוא מחמיר יותר מאחרים
ואיך התגלה הסיפור?? [אם נכון הוא].
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
גם מי אומר שלא רצה לישון אולי פשוט לא היה יכול לישון כי הרגשיו הקדושים לא יכלו לישון בסוכות חוץ לסוכה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
לא עיינתי כעת כלל בסוגיא דמצטער, אבל אולי י"ל דפטור מצטער היינו רק כבאופן שכשישב בסוכה יהיה בצער, אז הוא פטור מלשבת בסוכה, אבל בניד"ד שאם היה יושן בסוכה זה לא היה בצער, רק שהמצוה שמעכבהו מלישון חוץ לסוכה הוא שורם לו צער, מנלן שזה בכלל בפטור מצטער.
אבל מה שיש לעיין עוד בסיפור הזה הוא לא משום דין מצטער, אלא בזה שידוע שאין איסור ממש לא לישון מחוץ לסוכה, אלא כשישן יש עליו חיוב לישון בסוכה, אבל מנלן שיש על האדם חיוב לא לישון כשאין לו סוכה, [ולכאורה ה"נ גם אם קל לו להישאר ער], הרי זה שהוא נשאר ער אינו קיום של ישיבה בסוכה, ולא הרויח בזה המצוה, ומנלן שזה חלק מהמצוה כלל.
ואמרתי דבר זה לגבי הא דאיתא מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו העלום לסוכה, ותני עלה לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמן, שרואים מכאן שיש מעלה וחרא לא לאכול אפי' דבר מועט ואפילו לשתות מים מחוץ לסוכה. לכאורה אין מכאן ראיה אלא שיש מעלה וחומרא כן לאכולו בתוך הסוכה, אבל מי שאין לו סוכה ונמנע מלאכול דבר מועט או לשתות מים מחוץ לסוכה מנלן שיש מעלה וענין בזה כלל, הרי במניעתו אינו עושה מצוות ישיבת סוכה כלל.
ולפי"ז הסיפור עם הגר"א שנמנע מלישון חוץ לסוכה [אם הוא אכן קרה] צריך תלמוד.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
לולא דמיסתפינא - האכילה בלילה הראשון (כמו גם אכילת מצה בליל הסדר) היא קביעת שינוי מקום והגדרת הבית החדש צא מדירת קבע כו'.
ורק כשכבר הוגדר תדורו בסוכה - יש היתכנות לצאת כשמצטער בלי שיחשב כעקירת דירה.
וכיון שהגר"א עדיין לא זכה לצערו לעבור דירה כלל (לא באכילה שהיא תמיד העיקר הקובע, ולא בשינה שגם היא הקובע שאחריה) ניסה בכל כוחו לפחות להימנע מכל דירה אחרת = לא לאכול ולא לישן.
והוא אכן הצליח לבסוף לקבל סוכה בכלא וזכה שפעולת הדיור הראשונה שלו תהיה רק בסוכה.

מתוך דבריך יוצא שבלילה הראשונה של חג הסכות יש מצוה יותר גדולה לישון בסוכה מבשאר הלילות, ולכה"פ למי שאינו יכול לאכול כזית פת בסוכה. וזה חידוש גדול.
האם יש לך איזה מקור לזה? (מלבד הסיפור עם הגר"א לפי פירושך).
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
שמו של האשכול ('מספרים') וכן כמה ניקים פה, הניחו שאולי זה סיפורי חסידים..
ובכן, עד השנים האחרונות ממש, לא היו סיפורי חסידים אצל המתנגדים..
כ"ש וכ"ש שסיפור זה נכתב בתוספת מעשה רב (בגליון מעשה רב) אות סב, שזה מפי תלמידו הג"מ יעקב כהנא, בעהמ"ס גאון יעקב על מסכת עירובין.

תוספת מעשה רב, סב.JPG
 

אשביל

משתמש רגיל
בבא קמא אמר:
כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
לכאורה פטור מצטער הוא כאשר מצטער בישיבתו בסוכה, ולכן לא הוי תשבו כעין תדורו.
אך אם מצטער משום שאין לו סוכה- אין זה פטור מצטער.
ומ''מ יש לפטרו משום אונס.
 
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
שמו של האשכול ('מספרים') וכן כמה ניקים פה, הניחו שאולי זה סיפורי חסידים..
ובכן, עד השנים האחרונות ממש, לא היו סיפורי חסידים אצל המתנגדים..
כ"ש וכ"ש שסיפור זה נכתב בתוספת מעשה רב (בגליון מעשה רב) אות סב, שזה מפי תלמידו הג"מ יעקב כהנא, בעהמ"ס גאון יעקב על מסכת עירובין.
ומנין לנו ש"סיפורי מתנגדים" יותר אמינים מסיפורי חסידים?
סתם שאלה למחשבה
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
ומנין לנו ש"סיפורי מתנגדים" יותר אמינים מסיפורי חסידים?
סתם שאלה למחשבה

הגה"ק הדברי יואל מסאטמר זיע"א אמר שהטעם שמספרים סיפורי חסידים במוצ"ש, כי כתוב שלעם הארץ אסור לשקר בשבת, אז אחרי ששבת שלמה מתאפקים, הכל פורץ במוצ"ש. 
שמעתי פעם שמרן הגר"ד לנדו [נכד אדמור"י סטריקוב] שליט"א בעת מנוחה קורא סיפורי חסידים ולעיתים מגיה זה אינו יכול להיות אמת מפני הלכה פלונית, וזה לא מסתדר בשנים, וזה יוצא בשבת / יו"ט, וכהנה...
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
איכא מאן דאמר אמר:
ומנין לנו ש"סיפורי מתנגדים" יותר אמינים מסיפורי חסידים?
סתם שאלה למחשבה

הגה"ק הדברי יואל מסאטמר זיע"א אמר שהטעם שמספרים סיפורי חסידים במוצ"ש, כי כתוב שלעם הארץ אסור לשקר בשבת, אז אחרי ששבת שלמה מתאפקים, הכל פורץ במוצ"ש. 
שמעתי פעם שמרן הגר"ד לנדו [נכד אדמור"י סטריקוב] שליט"א בעת מנוחה קורא סיפורי חסידים ולעיתים מגיה זה אינו יכול אמת להיות מפני הלכה פלונית, וזה לא מסתדר בשנים, וזה יוצא בשבת / יו"ט, וכהנה...
ומה הם אמרו על סיפורי מתנגדים?
אותם הם כלל לא קראו
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא אני אשם בכך.
א"צ להשקיע הרבה מחשבה, אולי מחשבה מה גרם לזה..
הסיבה היא אחת
אצל החסידים התעסקו עם סיפורים
ולפיכך הסיפורים עברו שינוים כשעברו מפה לאוזן
ולפעמים נוצרו סיפורים חדשים
וכל מי שמבין בנושא יודע להגיד על כל ספר ועל כל סיפור מהי רמת אמינותו
לעומת זאת אצל המתנגדים לא התעסקו עם סיפורים ולפיכך לא ישבו לומר מה לא נכון בהם...
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
גם מי אומר שלא רצה לישון אולי פשוט לא היה יכול לישון כי הרגשיו הקדושים לא יכלו לישון בסוכות חוץ לסוכה



נכון.
מצטער זה רק מחמת הסוכה,
ואף שיש פטור אונס לא רצה מהטעם שכתבת.
ומה שקשה שזה ביטול שמחת יו"ט, יש לומר, שאצל הגר"א זה היה השמחת יו"ט שלא את ביטל מצות סוכה.

אגב, הרבה אדמורי"ם היו נשארים בסוכה בעת ירידת הגשמים, אף שמצטער פטור מהסוכה, וזה כעבד ששפך לו רבו קיתון על פניו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
חילוק גדול בין יושב בגשם לנמנע מלישון.
הרי שופך לו קיתון על פניו, אולי זה אפילו חוצפה כלפי שמיא. ופטור מחמת שאינה ישיבת סוכה בהכי.
אי שינה זה לא לבטל מצוה, ולא רצה להיזקק לפטור.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
שאר לעמו אמר:
לא אני אשם בכך.
א"צ להשקיע הרבה מחשבה, אולי מחשבה מה גרם לזה..
הסיבה היא אחת
אצל החסידים התעסקו עם סיפורים
ולפיכך הסיפורים עברו שינוים כשעברו מפה לאוזן
ולפעמים נוצרו סיפורים חדשים
וכל מי שמבין בנושא יודע להגיד על כל ספר ועל כל סיפור מהי רמת אמינותו
לעומת זאת אצל המתנגדים לא התעסקו עם סיפורים ולפיכך לא ישבו לומר מה לא נכון בהם...
יש סיבה שורשית אח(ר)ת
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
יש סיבה שורשית אח(ר)ת
שהיו מתנגדים שסלדו מכל דבר שרוח חסידית נודפת ממנו...
נו הרי מדובר פה בסיפור שאף אחד לא יכל לדעת ממנו, ואין שום אפשרות להוכיחו או להכחישו
ובכל זאת כיון שמדובר בגר"א ותלמידו מציין את העובדה היא נתפסת כאמינה במיוחד
וכשמספרים עובדה על אחד מגדולי החסידות
והיא מסופרת מפי אחד מתלמידיו שראה את הסיפור בעיניו
אזי לא משנה מהי גדלותם התורנית של המסופר ונשוא הסיפור
מיד היא מושלכת לאי אמינות
ברור שהדבר נובע מצמצום המוחין ובורות גדולה בכל מה שנוגע לחסידות
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
שמעתי פעם שמרן הגר"ד לנדו [נכד אדמור"י סטריקוב] שליט"א בעת מנוחה קורא סיפורי חסידים ולעיתים מגיה זה יכול להיות מפני הלכה פלונית, וזה לא מסתדר בשנים, וזה יוצא בשבת / יו"ט, וכהנה...
הייתי שמח לשמוע מה המקור לסיפור
וכן באיזה סיפורי חסידים הוא קורא
(כידוע סיפורי חסידים אינו איזה ספר שדנו באמינותו אלא מכלול בפני עצמו שיש לדון על כל דבר בנפרד)
בכל אופן אם הסיפור נכון הדבר מוכיח כמה חשיבות הוא מייחס לעניין
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
איכא מאן דאמר אמר:
שאר לעמו אמר:
יש סיבה שורשית אח(ר)ת
שהיו מתנגדים שסלדו מכל דבר שרוח חסידית נודפת ממנו...
נו הרי מדובר פה בסיפור שאף אחד לא יכל לדעת ממנו, ואין שום אפשרות להוכיחו או להכחישו
ובכל זאת כיון שמדובר בגר"א ותלמידו מציין את העובדה היא נתפסת כאמינה במיוחד
וכשמספרים עובדה על אחד מגדולי החסידות
והיא מסופרת מפי אחד מתלמידיו שראה את הסיפור בעיניו
אזי לא משנה מהי גדלותם התורנית של המסופר ונשוא הסיפור
מיד היא מושלכת לאי אמינות
ברור שהדבר נובע מצמצום המוחין ובורות גדולה בכל מה שנוגע לחסידות
בתחילה אמרת שיש סיבה אחת, איך נהיו פתאום שתיים..
הסיבה השורשית החילוק בין אם השכל שולט על הרגש לבין אם הרגש שולט על השכל
נו נו 
זהו בדיוק מה שאמרתי
אם לפני כל פעם שהיו משמיצים את החסידים היו משתמשים גם בשכל דיינו
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בפרשנותך, כבר יצאת ידי חובה בלהוציא דברים מהקשרם, נחזור לאשכול עצמו.

אכן מקובל אצל כולם שהמעשה עם הגר"א בתפיסה, היה ממידת חסידות וכלל לא מעיקר הדין.
וכך ראיתי שהביא בספר 'הגאון', ח"א עמ' 189 הערה 47, שהגר"ח קניבסקי העיר לו אודות זה: 'צ"ע דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה וכ"ש היושב בבית האסורים דתשבו כעין תדורו. ושמא הפליג הרבה ממדת חסידות, הגם שפטור מן הדין'.

('תשבו כעין תדורו' היינו שסוכה איננה 'תפיסה', ואם צריך לצאת לדרך מותר לו, והיינו הך בנתנוהו בבית האסורין שאין בו סוכה).
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
בפרשנותך, כבר יצאת ידי חובה בלהוציא דברים מהקשרם, נחזור לאשכול עצמו.

אכן מקובל אצל כולם שהמעשה עם הגר"א בתפיסה, היה ממידת חסידות וכלל לא מעיקר הדין.
וכך ראיתי שהביא בספר 'הגאון', ח"א עמ' 189 הערה 47, שהגר"ח קניבסקי העיר לו אודות זה: 'צ"ע דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה וכ"ש היושב בבית האסורים דתשבו כעין תדורו. ושמא הפליג הרבה ממדת חסידות, הגם שפטור מן הדין'.

('תשבו כעין תדורו' היינו שסוכה איננה 'תפיסה', ואם צריך לצאת לדרך מותר לו, והיינו הך בנתנוהו בבית האסורין שאין בו סוכה).
שמא יואיל כב' לבאר לנו עפ"י השיטה הליטאית החותכת, וביותר עפ"י דברי החזו"א הידועים באו''ב, 
מה שייך מידת חסידות, 
הלא ברגע שפטור עפ"י דין ואינו בגדר כעין תדורו, אין כאן מצוה כלל, 
ואיזה מילים אלו 'לא רצה להזדקק לפטור', אם פטור, בעל כורחו הוא פטור. 
והקושיא היא כמעט על דברי כל המשיבים לאורך האשכול. 
התירוצים הם חסידיים למהדרין. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מה שייך מידת חסידות, הלא ברגע שפטור עפ"י דין... אין כאן מצוה כלל,
המושג מידת חסידות לקוח מהגמ' ופירושו לפנים משורת הדין, ועצם קיומו של מושג כזה מפריך את טענתך שלפיה כל מי שפטור מן הדין ממצוה מסויימת לא שייך שיכנס לפנים משורת הדין, מזה שבגמ' איתא שקיים מושג של לפנים משורת הדין, רואים שלא ככה הטביע הקב"ה את מצוותיו, אלא שיש מצבים שמישהו חייב במצוה ואין הוא בן חורין להפטר ממנה כלל, ויש מקרים שאינו בגדר חייב מן הדין, אבל אם כן יקיים את הדבר יהיה בזה מצוה, וזה נקרא מידת חסידות
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
שאר לעמו אמר:
בפרשנותך, כבר יצאת ידי חובה בלהוציא דברים מהקשרם, נחזור לאשכול עצמו.

אכן מקובל אצל כולם שהמעשה עם הגר"א בתפיסה, היה ממידת חסידות וכלל לא מעיקר הדין.
וכך ראיתי שהביא בספר 'הגאון', ח"א עמ' 189 הערה 47, שהגר"ח קניבסקי העיר לו אודות זה: 'צ"ע דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה וכ"ש היושב בבית האסורים דתשבו כעין תדורו. ושמא הפליג הרבה ממדת חסידות, הגם שפטור מן הדין'.

('תשבו כעין תדורו' היינו שסוכה איננה 'תפיסה', ואם צריך לצאת לדרך מותר לו, והיינו הך בנתנוהו בבית האסורין שאין בו סוכה).
שמא יואיל כב' לבאר לנו עפ"י השיטה הליטאית החותכת, וביותר עפ"י דברי החזו"א הידועים באו''ב, 
מה שייך מידת חסידות, 
הלא ברגע שפטור עפ"י דין ואינו בגדר כעין תדורו, אין כאן מצוה כלל, 
ואיזה מילים אלו 'לא רצה להזדקק לפטור', אם פטור, בעל כורחו הוא פטור. 
והקושיא היא כמעט על דברי כל המשיבים לאורך האשכול. 
התירוצים הם חסידיים למהדרין. 
כשעסוקים בדברי תורה, חסר טעם להכניס לתוכן אמוציות טפלות.

לגוף הדברים, תמה אני על מר: הרי דוקא במצוות סוכה אמרו שממידת חסידות לא לטעום שום דבר מחוץ לסוכה, כדתני' במשנה סוכה פ"ב מ"ה, ופירש שם הר"ב: "ואמרו העלום לסוכה. ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח".

ומינה, דגם גבי שינה, מי שמחמיר על עצמו לא לישן חוץ לסוכה, אף שפטור מחמת כעין תדורו, ה"ז משובח!

(ומה תאמר על הסיפור שהיו שישבו בגשמים בתוך הסוכה. ודוקא ע"ז הערתי שזה מתמיה כי אין זו נחשבת כישיבה כלל, ולא מידת חסידות, אלא אולי סתם רגש. ואולי זה אף חסרון, דוגמת חטא המעפילים).
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אמונת אומן אמר:
מה שייך מידת חסידות, הלא ברגע שפטור עפ"י דין... אין כאן מצוה כלל,
המושג מידת חסידות לקוח מהגמ' ופירושו לפנים משורת הדין, ועצם קיומו של מושג כזה מפריך את טענתך שלפיה כל מי שפטור מן הדין ממצוה מסויימת לא שייך שיכנס לפנים משורת הדין, מזה שבגמ' איתא שקיים מושג של לפנים משורת הדין, רואים שלא ככה הטביע הקב"ה את מצוותיו, אלא שיש מצבים שמישהו חייב במצוה ואין הוא בן חורין להפטר ממנה כלל, ויש מקרים שאינו בגדר חייב מן הדין, אבל אם כן יקיים את הדבר יהיה בזה מצוה, וזה נקרא מידת חסידות
נראה דודאי לא כונת על המושג של לפנים משורת הדין שהוא נושג בעניני דין של בין אדם לחבירו בדרך כלל כשיש לך סיבה מיוחדת לפטור את עצמך ואחר במצב כזה היה חייב.
ודאי כוונתך למאמר הזוהר המובא בספרי מוסר איזהו חסיד המתחסד עם קונו ובתיקוני זוהר פי' עם קן דיליה ולכאורה הפשט פשוט כמבואר בספרי יראה דהיינו שיצטער כשאדם אינו עושה רצונו וישמח כשאחד עושה רצונו יתב"ש ובעומק הענין שכל ענינו שיעשה רצון השי"ת בעולם לא משנה על ידי מי, כי העיקר ליחד שמו הגדול.
ואיש כזה אשר כל מעיונותיו שיעשה רצונו יתב"ש יכול להיות שבמצב מסוים אין הוא מסוגל לעשות ההיפך בשום אופן.
 
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
(ומה תאמר על הסיפור שהיו שישבו בגשמים בתוך הסוכה. ודוקא ע"ז הערתי שזה מתמיה כי אין זו נחשבת כישיבה כלל, ולא מידת חסידות, אלא אולי סתם רגש. ואולי זה אף חסרון, דוגמת חטא המעפילים).

זה גם רגש ועוד טעם שנשארים בסוכה הוא משום שהמקפין דבינה אינם עוזבים את הסוכה גם כשיורדים גשמים
אבל בשע"ת או"ח תרל"ט ס"ק י"ג כתב דמי שנשאר בסוכה דומה לעבד שמזג כוס לרבו ושפך על פניו ואם יחזור וימזוג, בעה"ב יכעס עלליו יותר כיוון שמסרב ועשה נגד רצונו, וצ"ע
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אז אם כך נפסק בשו"ע אז צ"ל שגם אין מקיפין דבינה.. (לא שאני מבין מה המושג הזה, וכך כל העולם כיום.. וגם אז).
 
חלק עליון תַחתִית