לא מכיר אבל הגיוני שהגר"א בחסידותו לא היה מסוגל ולא משום חומרא.בבא קמא אמר:כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
כל ההנחה לא נכונה זה לא נחשב למצטער.בבא קמא אמר:כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
ואיך התגלה הסיפור?? [אם נכון הוא].תורה לשמה אמר:או משום שבבית האסורים אין חשש יוהרה כי בין כותלי הכלא אין אחרים רואים שהוא מחמיר יותר מאחרים
לא עיינתי כעת כלל בסוגיא דמצטער, אבל אולי י"ל דפטור מצטער היינו רק כבאופן שכשישב בסוכה יהיה בצער, אז הוא פטור מלשבת בסוכה, אבל בניד"ד שאם היה יושן בסוכה זה לא היה בצער, רק שהמצוה שמעכבהו מלישון חוץ לסוכה הוא שורם לו צער, מנלן שזה בכלל בפטור מצטער.בבא קמא אמר:כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
אח שלך אמר:לולא דמיסתפינא - האכילה בלילה הראשון (כמו גם אכילת מצה בליל הסדר) היא קביעת שינוי מקום והגדרת הבית החדש צא מדירת קבע כו'.
ורק כשכבר הוגדר תדורו בסוכה - יש היתכנות לצאת כשמצטער בלי שיחשב כעקירת דירה.
וכיון שהגר"א עדיין לא זכה לצערו לעבור דירה כלל (לא באכילה שהיא תמיד העיקר הקובע, ולא בשינה שגם היא הקובע שאחריה) ניסה בכל כוחו לפחות להימנע מכל דירה אחרת = לא לאכול ולא לישן.
והוא אכן הצליח לבסוף לקבל סוכה בכלא וזכה שפעולת הדיור הראשונה שלו תהיה רק בסוכה.
לכאורה פטור מצטער הוא כאשר מצטער בישיבתו בסוכה, ולכן לא הוי תשבו כעין תדורו.בבא קמא אמר:כך מקובל שהגר"א הסתובב כל הזמן כדי שלא ירדם.
וצריך עיון וכי יש ענין להחמיר בדין מצטער פטור מן הסוכה, ולכאורה אין לך מצטער גדול מזה?
ומנין לנו ש"סיפורי מתנגדים" יותר אמינים מסיפורי חסידים?שאר לעמו אמר:שמו של האשכול ('מספרים') וכן כמה ניקים פה, הניחו שאולי זה סיפורי חסידים..
ובכן, עד השנים האחרונות ממש, לא היו סיפורי חסידים אצל המתנגדים..
כ"ש וכ"ש שסיפור זה נכתב בתוספת מעשה רב (בגליון מעשה רב) אות סב, שזה מפי תלמידו הג"מ יעקב כהנא, בעהמ"ס גאון יעקב על מסכת עירובין.
איכא מאן דאמר אמר:ומנין לנו ש"סיפורי מתנגדים" יותר אמינים מסיפורי חסידים?
סתם שאלה למחשבה
ומה הם אמרו על סיפורי מתנגדים?ישראל הכהן אמר:איכא מאן דאמר אמר:ומנין לנו ש"סיפורי מתנגדים" יותר אמינים מסיפורי חסידים?
סתם שאלה למחשבה
הגה"ק הדברי יואל מסאטמר זיע"א אמר שהטעם שמספרים סיפורי חסידים במוצ"ש, כי כתוב שלעם הארץ אסור לשקר בשבת, אז אחרי ששבת שלמה מתאפקים, הכל פורץ במוצ"ש.
שמעתי פעם שמרן הגר"ד לנדו [נכד אדמור"י סטריקוב] שליט"א בעת מנוחה קורא סיפורי חסידים ולעיתים מגיה זה אינו יכול אמת להיות מפני הלכה פלונית, וזה לא מסתדר בשנים, וזה יוצא בשבת / יו"ט, וכהנה...
הסיבה היא אחתשאר לעמו אמר:לא אני אשם בכך.
א"צ להשקיע הרבה מחשבה, אולי מחשבה מה גרם לזה..
משבט הכהונא אמר:גם מי אומר שלא רצה לישון אולי פשוט לא היה יכול לישון כי הרגשיו הקדושים לא יכלו לישון בסוכות חוץ לסוכה
יש סיבה שורשית אח(ר)תאיכא מאן דאמר אמר:הסיבה היא אחתשאר לעמו אמר:לא אני אשם בכך.
א"צ להשקיע הרבה מחשבה, אולי מחשבה מה גרם לזה..
אצל החסידים התעסקו עם סיפורים
ולפיכך הסיפורים עברו שינוים כשעברו מפה לאוזן
ולפעמים נוצרו סיפורים חדשים
וכל מי שמבין בנושא יודע להגיד על כל ספר ועל כל סיפור מהי רמת אמינותו
לעומת זאת אצל המתנגדים לא התעסקו עם סיפורים ולפיכך לא ישבו לומר מה לא נכון בהם...
שהיו מתנגדים שסלדו מכל דבר שרוח חסידית נודפת ממנו...שאר לעמו אמר:יש סיבה שורשית אח(ר)ת
הייתי שמח לשמוע מה המקור לסיפורישראל הכהן אמר:שמעתי פעם שמרן הגר"ד לנדו [נכד אדמור"י סטריקוב] שליט"א בעת מנוחה קורא סיפורי חסידים ולעיתים מגיה זה יכול להיות מפני הלכה פלונית, וזה לא מסתדר בשנים, וזה יוצא בשבת / יו"ט, וכהנה...
נו נושאר לעמו אמר:בתחילה אמרת שיש סיבה אחת, איך נהיו פתאום שתיים..איכא מאן דאמר אמר:שהיו מתנגדים שסלדו מכל דבר שרוח חסידית נודפת ממנו...שאר לעמו אמר:יש סיבה שורשית אח(ר)ת
נו הרי מדובר פה בסיפור שאף אחד לא יכל לדעת ממנו, ואין שום אפשרות להוכיחו או להכחישו
ובכל זאת כיון שמדובר בגר"א ותלמידו מציין את העובדה היא נתפסת כאמינה במיוחד
וכשמספרים עובדה על אחד מגדולי החסידות
והיא מסופרת מפי אחד מתלמידיו שראה את הסיפור בעיניו
אזי לא משנה מהי גדלותם התורנית של המסופר ונשוא הסיפור
מיד היא מושלכת לאי אמינות
ברור שהדבר נובע מצמצום המוחין ובורות גדולה בכל מה שנוגע לחסידות
הסיבה השורשית החילוק בין אם השכל שולט על הרגש לבין אם הרגש שולט על השכל
שמא יואיל כב' לבאר לנו עפ"י השיטה הליטאית החותכת, וביותר עפ"י דברי החזו"א הידועים באו''ב,שאר לעמו אמר:בפרשנותך, כבר יצאת ידי חובה בלהוציא דברים מהקשרם, נחזור לאשכול עצמו.
אכן מקובל אצל כולם שהמעשה עם הגר"א בתפיסה, היה ממידת חסידות וכלל לא מעיקר הדין.
וכך ראיתי שהביא בספר 'הגאון', ח"א עמ' 189 הערה 47, שהגר"ח קניבסקי העיר לו אודות זה: 'צ"ע דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה וכ"ש היושב בבית האסורים דתשבו כעין תדורו. ושמא הפליג הרבה ממדת חסידות, הגם שפטור מן הדין'.
('תשבו כעין תדורו' היינו שסוכה איננה 'תפיסה', ואם צריך לצאת לדרך מותר לו, והיינו הך בנתנוהו בבית האסורין שאין בו סוכה).
המושג מידת חסידות לקוח מהגמ' ופירושו לפנים משורת הדין, ועצם קיומו של מושג כזה מפריך את טענתך שלפיה כל מי שפטור מן הדין ממצוה מסויימת לא שייך שיכנס לפנים משורת הדין, מזה שבגמ' איתא שקיים מושג של לפנים משורת הדין, רואים שלא ככה הטביע הקב"ה את מצוותיו, אלא שיש מצבים שמישהו חייב במצוה ואין הוא בן חורין להפטר ממנה כלל, ויש מקרים שאינו בגדר חייב מן הדין, אבל אם כן יקיים את הדבר יהיה בזה מצוה, וזה נקרא מידת חסידותאמונת אומן אמר:מה שייך מידת חסידות, הלא ברגע שפטור עפ"י דין... אין כאן מצוה כלל,
כשעסוקים בדברי תורה, חסר טעם להכניס לתוכן אמוציות טפלות.אמונת אומן אמר:שמא יואיל כב' לבאר לנו עפ"י השיטה הליטאית החותכת, וביותר עפ"י דברי החזו"א הידועים באו''ב,שאר לעמו אמר:בפרשנותך, כבר יצאת ידי חובה בלהוציא דברים מהקשרם, נחזור לאשכול עצמו.
אכן מקובל אצל כולם שהמעשה עם הגר"א בתפיסה, היה ממידת חסידות וכלל לא מעיקר הדין.
וכך ראיתי שהביא בספר 'הגאון', ח"א עמ' 189 הערה 47, שהגר"ח קניבסקי העיר לו אודות זה: 'צ"ע דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה וכ"ש היושב בבית האסורים דתשבו כעין תדורו. ושמא הפליג הרבה ממדת חסידות, הגם שפטור מן הדין'.
('תשבו כעין תדורו' היינו שסוכה איננה 'תפיסה', ואם צריך לצאת לדרך מותר לו, והיינו הך בנתנוהו בבית האסורין שאין בו סוכה).
מה שייך מידת חסידות,
הלא ברגע שפטור עפ"י דין ואינו בגדר כעין תדורו, אין כאן מצוה כלל,
ואיזה מילים אלו 'לא רצה להזדקק לפטור', אם פטור, בעל כורחו הוא פטור.
והקושיא היא כמעט על דברי כל המשיבים לאורך האשכול.
התירוצים הם חסידיים למהדרין.
נראה דודאי לא כונת על המושג של לפנים משורת הדין שהוא נושג בעניני דין של בין אדם לחבירו בדרך כלל כשיש לך סיבה מיוחדת לפטור את עצמך ואחר במצב כזה היה חייב.יושב אוהלים אמר:המושג מידת חסידות לקוח מהגמ' ופירושו לפנים משורת הדין, ועצם קיומו של מושג כזה מפריך את טענתך שלפיה כל מי שפטור מן הדין ממצוה מסויימת לא שייך שיכנס לפנים משורת הדין, מזה שבגמ' איתא שקיים מושג של לפנים משורת הדין, רואים שלא ככה הטביע הקב"ה את מצוותיו, אלא שיש מצבים שמישהו חייב במצוה ואין הוא בן חורין להפטר ממנה כלל, ויש מקרים שאינו בגדר חייב מן הדין, אבל אם כן יקיים את הדבר יהיה בזה מצוה, וזה נקרא מידת חסידותאמונת אומן אמר:מה שייך מידת חסידות, הלא ברגע שפטור עפ"י דין... אין כאן מצוה כלל,
שאר לעמו אמר:(ומה תאמר על הסיפור שהיו שישבו בגשמים בתוך הסוכה. ודוקא ע"ז הערתי שזה מתמיה כי אין זו נחשבת כישיבה כלל, ולא מידת חסידות, אלא אולי סתם רגש. ואולי זה אף חסרון, דוגמת חטא המעפילים).