יוסף יצחק אמר:
במחילה, לא זכיתי להבין כוונתך, עשיתי חשבון פשוט: הדין שנאמר בדפנות שצריך רוח מצוייה הוא מדין שצריך סוכה הראויה לשבעה ודין זה נאמר בסכך ע"כ שצריך שהסכך יעמוד ברוח מצוייה.
(אין בזה נפק"מ דלא מצינו סכך שלא עומד ברוח מצוייה).
לשיטתך למה כתוב כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצוייה אינה דופן, למה לא כתוב כל סוכה שאינה עומדת וכו', למה לא נמצא בשום פוסק שהסכך צריך לעמוד ברוח מצוייה?
ואבאר כוונתי, מחיצה שאינה עומדת ברוח מצוייה אינו דין בסוכה , רק בכל מחיצה גם בשבת, ואינה שייכת לדין של ראויה לשבעה, בע"כ שדברי הריטבא הוא דמיון בעלמא, שכמו שמחיצה שאינה עומדת ברוח מצוייה לאו שמה מחיצה, כך סוכה שאינה ראויה לשבעה לאו שמה סוכה.