מודעה רבה: זוהי העתקה חלוטה ממה שכתב חכם אחד במק"א וד"ל. הנ"ל בעל עין חדה, ובעל דבר ברוב העובדות שכתב. ובנוסף שכן ומקורב. ואני מכירו.
הכל כלשונו, רק בחרתי הדברים היוצאי דופן באמת. בעיני.
סיפר לי אבי מורי ע"ה.
נדיב א', מסתמא מר גזונדהייט, תרם להגאב"ד דפוניבז' סכום נכבד להקים קרן גדולה עבור קבוצת אברכים.
הם היו אמורים לשבת בבימ"ד נפרד, וכל שבוע אחד מהם ימסור חבורה. ויקבלו מילגה חודשית גדולה.
הרב זצ"ל הכניס לחבורה את רבינו.
היתה תמיהה גדולה. מכיון שלמרות שרבינו היה מתמיד מבהיל,
אבל לא פצה פה מעולם, לא היה נראה שהוא מסוגל לדבר, ולא היה בטוח שיש לו בכלל מה לומר.
[הרה"ג ר' יוסי לנדו, אמר לי שאביו מרן הגר"ד ישב עם ר' ניסים בפוניבז' 4 וחצי שנים על אותו ספסל,
וכל אותן שנים לא שמע ממנו אפילו לא מילה אחת!].
כשלמדו בישיבה בבא קמא, הוא ישב במקומו סדרים מלאים, פעמים רבות אף בלא חברותא,
וכשכל הישיבה חיתה מהסברות של ר' שמואל, הוא שינן עשרות פעמים את המסכתא עם טור ב"י ושו"ע הלכות נזקי ממון,
עם כל הנו"כ עד החזון איש, חזור ושנן.
ניגשו אל הרב לתמוה על כך. הרב אמר נחיה ונראה.
הגיע תורו של ר' ניסים, והנה הוא התגבר בדוחק על ביישנותו ומסר חבורה מקיפה ויסודית ביותר.
ותהום כל העיר !!
באו לספר לרב מפוניבז', והוא חייך בהנאה.
השתתפתי פעם בכינוס לרמי"ם ומשגיחים. דיבר שם המשגיח הגה"צ ר' דב יפה זצ"ל.
הנושא שלו היה שיש תלמידים שיש להם נטיית לימוד שונה מהמקובל.
ואם הם רציניים בדרכם לפעמים יש להניח להם. [הכל לפי הענין כמובן].
אחרת את שלהם יקחו להם, ודבר אחר לא ייצא מהם.
ואמר משפט נורא, שניים מגדולי הדור, היינו מפסידים אותם אילו היו נוהגים בהם בכפייה.
האחד הוא ר' חיים קנייבסקי שישב וגרס ש"ס ופוסקים בבקיאות,
וחכמת רבותיו עמדה להם להניח לו לנפשו.
והשני הוא ר' ניסים שישב וגרס גמרא עם פוסקים, והרב מפוניבז' היה חכם להבין את אשר לפניו.