הגר"נ קרליץ

אח שלך

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שאר לעמו אמר:
אך יש לדעת שגם בשבתות היה מתפלל שם כי הוא רב בית הכנסת אף שבחול היה מתפלל בנץ.

שמעתי מעוד שסיפרו כמו שאתה אומר שהתפלל במנין מאוחר בשבתות
אבל לי זכור מהרבה הזדמנויות במשך הרבה שנים שהיה מתפלל בנץ גם בשבתות
ואולי היה בזה תקופות [אני משער שזה כך היה בתקופת הרבנות בבית הכנסת הליגמן שהתפלל בבית הכנסת במנין מאוחר אבל לא ברבנות רמת אהרן]
אני התפללתי עמו בותיקין בשבת. 
​​​​​
 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אח שלך אמר:
בדידי הוה עובדא:
ראיתי אותו מאדים בויכוח הלכתי עם רב ממשפחתי שהיה חברותא שלו
וכל כולו משדר מצוקה חריפה.
הם הפסיקו באמצע הויכוח כי התחילו ערבית אבל גם בתפילה הוא לא היה רגוע כדרכו.
לקראת סוף התפילה ראיתי שהוא כל הזמן דרוך לראות שהרב ההוא לא עוזב את המקום כי רצה 'לתפוס' אותו להמשיך בדיון.
מיד כשגמרו הוא חזר להתוכח בלהט וכאב גדול.
לא ידעתי מה הויכוח אבל כולם ראו שזה עולה לו ממש בבריאות.

בדרך סיפר לי הרב הנ"ל שהוא היה מוכרח להפסיק באמצע כי חשש שתיכף רבי נסים יחטוף התקף לב...
(מסתמא גוזמא אבל זה לשונו)

שאלתי מה היה הויכוח?
והופתעתי מאוד לשמוע שזה היה בסה"כ על חידוש מסויים לקולא בהלכות שביעית שהרב הנ"ל רצה לומר שזה אמנם אסור אבל רק מדרבנן.
וכיון שרבי נסים חשש ונבהל שאם יגידו בטעות שזה דרבנן זה יביא פירצה (ואותה שנה שביעית היתה) לכן נזעק ונסער כל כך.

זה השאיר בי חותם עצום מה זה פחד אמיתי על שלמות ההלכה.



יש כנגד זה הרבה סיפורים הפוכים כמה >לא< היה אכפת לו כלום כשביזוהו בב"ד, ומסתמא עוד נשמע הרבה.
כי כשכבוד ה' ותורתו כל כך בוער - לא נשאר מקום לדקדוקי הכבוד העצמי.
מסתמא הפרטים לא מדוייקים. כי הרי נפסק שביעית בזה"ז דרבנן...
אך הסיפור כשלעצמו מחזק. ייש"כ.
שאלה טובה.
 
התשובה:
גם בזה כמו בכל התורה יש הבדל בין חד דרבנן לתרי דרבנן, הן לגבי חומרת הענין מצד עצמה והן לגבי הכרעה בספקות. 
יפה. ולזה יקרא "פרטים לא מדוייקים".

קרא נא מה שכתב המספר וראה אם דייק בדבריו.

יתכן באמת שהמקרה היה כדבריך וכך יש לדייקו.
 
 

יחי

משתמש ותיק
מודעה רבה: זוהי העתקה חלוטה ממה שכתב חכם אחד במק"א וד"ל. הנ"ל בעל עין חדה, ובעל דבר ברוב העובדות שכתב. ובנוסף שכן ומקורב. ואני מכירו.
הכל כלשונו, רק בחרתי הדברים היוצאי דופן באמת. בעיני.

סיפר לי אבי מורי ע"ה.
נדיב א', מסתמא מר גזונדהייט, תרם להגאב"ד דפוניבז' סכום נכבד להקים קרן גדולה עבור קבוצת אברכים.
הם היו אמורים לשבת בבימ"ד נפרד, וכל שבוע אחד מהם ימסור חבורה. ויקבלו מילגה חודשית גדולה.
הרב זצ"ל הכניס לחבורה את רבינו.
היתה תמיהה גדולה. מכיון שלמרות שרבינו היה מתמיד מבהיל,
אבל לא פצה פה מעולם, לא היה נראה שהוא מסוגל לדבר, ולא היה בטוח שיש לו בכלל מה לומר.
[הרה"ג ר' יוסי לנדו, אמר לי שאביו מרן הגר"ד ישב עם ר' ניסים בפוניבז' 4 וחצי שנים על אותו ספסל,
וכל אותן שנים לא שמע ממנו אפילו לא מילה אחת!].
כשלמדו בישיבה בבא קמא, הוא ישב במקומו סדרים מלאים, פעמים רבות אף בלא חברותא,
וכשכל הישיבה חיתה מהסברות של ר' שמואל, הוא שינן עשרות פעמים את המסכתא עם טור ב"י ושו"ע הלכות נזקי ממון,
עם כל הנו"כ עד החזון איש, חזור ושנן.
ניגשו אל הרב לתמוה על כך. הרב אמר נחיה ונראה.

הגיע תורו של ר' ניסים, והנה הוא התגבר בדוחק על ביישנותו ומסר חבורה מקיפה ויסודית ביותר.
ותהום כל העיר !!
באו לספר לרב מפוניבז', והוא חייך בהנאה.

השתתפתי פעם בכינוס לרמי"ם ומשגיחים. דיבר שם המשגיח הגה"צ ר' דב יפה זצ"ל.
הנושא שלו היה שיש תלמידים שיש להם נטיית לימוד שונה מהמקובל.
ואם הם רציניים בדרכם לפעמים יש להניח להם. [הכל לפי הענין כמובן].
אחרת את שלהם יקחו להם, ודבר אחר לא ייצא מהם.
ואמר משפט נורא, שניים מגדולי הדור, היינו מפסידים אותם אילו היו נוהגים בהם בכפייה.
האחד הוא ר' חיים קנייבסקי שישב וגרס ש"ס ופוסקים בבקיאות,
וחכמת רבותיו עמדה להם להניח לו לנפשו.
והשני הוא ר' ניסים שישב וגרס גמרא עם פוסקים, והרב מפוניבז' היה חכם להבין את אשר לפניו.
 

יחי

משתמש ותיק
המשך:
על הפיקחות וההבנה בחינוך ובנפש. יום אחד בא אליי בחור אחד שהכרתיו היטב, שקדן וצדיק יסו"ע, ושאל אותי שעשה נדר כך וכך ומחפש פתח להתיר. ניסיתי בכל האופנים ואמר לי שעל הכל חשב בשעת הנדר. והנה הגר"נ עובר. עזבתי את הבחור וניגשתי אל הגר"נ לשאול. הגר"נ הביט בו, ושאל אותי זה השואל? אמרתי שכן. הוא אמר לי זה משהו כפייתי. אסור להיכנס לראש שלו. תגיד לו שאני פסקתי שזה מותר ללא ספק בלי שום התרת נדרים !!

אני זוכר היטב שבליבי חשבתי שעם כל הכבוד לר' ניסים הוא קצת נסחף. אבל לא יצאו ימים מועטים ונתברר שהרב צדק עד מאד. מפני כבוד החיים א"א לפרש עוד.

עוד סיפור נוסף על חכמתו. סיפר לי היום יהודי ת"ח אחד: יום אחד נכנסתי לבית הוראה בצהרים. ישב לידו יהודי פשוט. הרב אומר לי תקשיב מה הוא אומר, אתה מבין? שאלתי את הלה והוא מסביר לי שאשתו......עם ..... [א"ה מחקתי כאן. י'], ובא לשאול מה הדין ומה לעשות. הרב אומר לי מה הוא מתכוון. יש בכלל נידון כזה בהלכה? התחלתי לומר לו שיש תוס' בריש כתובות הידוע. הוא אמר אבל אתה פוסק מתוס', אתה לא יודע שו"ע על זה. בקיצור שיחה מוזרה להפליא. הרב אמר לו שהוא יחשוב על הענין ושיבוא עוד יומיים וכו'. אחרי שההוא יצא אמר הגר"נ, ההוא רצה להוציא מפיו מילים שיגרמו לו להיות בכלל שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ואז לא יהא שום פיתרון להתירו באשתו, ולכן בלבלתי אותו שיהיה טרוד כל הזמן ויתבלבל, ולא יאמר בפה מלא את מה שרצה לומר, כדי שיהא לו פתח של היתר כשניכנס לעובי הקורה.

====

 יום א' כתב א' מגדולי הת"ח זצ"ל איזה מכתב בענין שהיה תלוי ועומד בבית דינו של הגר"נ. המשמעות היתה נגד הגר"נ, למרות ששמו לא הוזכר. יהודי א' היה אצל הגרח"ק באותו ערב, והגר"ח אמר לו שכואב לו הפגיעה בכבוד התורה של הגר"נ והוא רוצה להוציא מכתב, ומבקש מהיהודי שייכנס אליו השכם בבוקר עם ר' אלי' מן. השניים נכנסו ר' חיים חשב על נוסח וכתב וחתם. ואמר להם דבר ראשון אחרי התפילה לכו לר' ניסים ותראו לו, כדי למעט מצערו. אחר כך נחשוב איך לפרסם. הם הלכו מיד. ר' ניסים החל לקרוא ומיד אמר חס ושלום. טעות לפרסם. עם הת"ח ההוא אני אסתדר כבר לבד בס"ד. מכתב כזה יפגע מאד בכבוד ההוא ולי לא יוסיף כלום. [במציאות ההיא, ר' ניסים באמת היה מאד זקוק למכתב כזה, והיה כאן ויתור נורא על העזרה כדי לשמור על כבוד הפוגע בו]. כשיצאו במדריגות שאג א' מהם "לית דין בר נש"! הם חזרו לר' חיים ואמרו לו שר' ניסים לא נעים לו פרסום מכתב כזה. ר' חיים אמר אי אפשר לדאוג לכבודו אם זה לא נעים לו, אבל אולי לפחות להדביק צילום ב3 מקוואות...
 

חכם באשי

משתמש ותיק
יחי אמר:
מודעה רבה: זוהי העתקה חלוטה ממה שכתב חכם אחד במק"א וד"ל. הנ"ל בעל עין חדה, ובעל דבר ברוב העובדות שכתב. ובנוסף שכן ומקורב. ואני מכירו.
הכל כלשונו, רק בחרתי הדברים היוצאי דופן באמת. בעיני.

פורום אוצר החכמה. יש שם אשכול פורה על ר' ניסים זצ"ל.
 

יחי

משתמש ותיק
עוד מפי כתבו:
כידוע ר' ניסים היה נוהג לפסוק כמשה מפי הגבורה, מותר או אסור. אני זוכר שבעצמי היה נראה לי לפעמים שקשה לדעת כמה מונח מאחורי זה. אני זוכר שא' מגדולי הפוסקים אמר לי שכל פוסק שצריך לנמק את טעמיו יש לו עבודה קשה ואחריות, אבל ר' ניסים יושב ומשיב כמשה מפי הגבורה. והנה כשיצא חוט שני הראשון העולם הוכה בתדהמה. שם הוא מבאר כל נושא מהסוגיא דרך הראשונים שהשפיעו על ההלכה, ואז מסכם את הפוסקים, כותב הגדרות מדוייקות חדות כתער, ואז מביא לפי זה כל מיני מקרים המתחדשים. ופתאום רואים איך מאחורי כל הפסקים שלו יש מהלך מובנה עמוק ויסודי. ראיתי בספר כל מיני שאלות ששמעתי פעמים רבות איך הוא עונה עליהם, ולא חלמתי שיש לזה יסודות כה מבוססים. ואחר כך שוב ושוב בכל מקצועות התורה.

=====

נערך דין תורה בביתו הפרטי. משפחה מכובדת, אולי סודות כספיים.
הרב ביקשני לסייע לו לתאם זמנים ולרשום קצת דברים.
[יש סיבה מדוע ביקשני. זה לא בגלל שכנות בעלמא. אבל זה לא לפירוט].

אני זוכר דבר מופלא.
אולי כבר פירסמתי את זה פעם.
לפני הפסק הסופי הוא הקריא מה הכיוון שלו ורצה לשמוע שוב את כולם.
כולם היו מרוצים חוץ מא' שמצא עצמו מאד נפגע לדעתו שלא כהוגן בגלל אי דיוקים בטענות וכו'.
בכל זאת הוא אמר להגר"נ שהוא מאמין באמונה שלימה שיהודי כשר הולך לבית דין מובהק וציית דינא.
והיות שזה רצון ה', אין בדעתו להתווכח יותר והוא בוטח בה' שימציא לו את מה שמגיע לו.

הגר"נ ממש התרגש מזה ובירכו מעומק ליבו שבאמת יראה זאת בעיניו.
פגשתי את היהודי הזה לאחר כמה שנים ושאלתיו מה מצבו.
הוא סיפר לי שהוא עובד רק כמה שעות בנחת, בתנאים נוחים מאד,
והוא התעשר בצורה מופלגת שאין לתאר ואין לשער.
הוא שאל אותי אם אני זוכר איך הגר"נ בירכו, ואמר שהוא תולה הכל בברכה זו.

====

נכנסתי עם זוג בשאלה חמורה בענייני טיפולי פוריות.
לאחר ששאלתי את השאלה, הוא אמר לי תלך איתם להרב וואזנר.
עשיתי כך, אבל זה ממש הדהים אותי. מעולם לא נשמע מפיו כדבר הזה.
שאלתי את א' מגדולי המקורבים, הוא הסביר לי שבשאלה מסויימת זו הרב מחמיר נגד הרב וואזנר שמיקל.
הוא ראה שהשואלים אינם מתלמידיו הקבועים, וזכותם לשאול איזה רב שרוצים,
ולכן לא רצה להחמיר עליהם בזמן שיש בידם אפשרות ללכת לרב מובהק שמיקל בזה.


[***א"ה: מחילת החברים על האריכות וההעתקה שאולי תועיל לחסומי, לתחושתי לא נתלווה כהלכה כ"כ עם ב' האמבולנסים והקבורה החפוזה, והיה זה חלקנו. י'****]
 

יחי

משתמש ותיק
מתכבד לצרף בזה את הקובץ המלא של העובדות מהחכם הנ"ל. === מעודכן כט תשרי====
מי שיתאמץ ויוריד ויפתח יגלה אוצר בלום. אין המדובר בעוד אוסף מעשה'לך...
הצג קובץ מצורף הגר''נ.docx המחבר מבקש להדגיש שאין למדין הלכה מפי מעשה
 

יהודי

משתמש ותיק
מאוד יפה. יש"כ.
אגב, כתוב שם שבליל סוכות היה חוזר לביתו בין מנחה למעריב, כמדומה שעשה זאת מפני שדעת הביאור הלכה שהסוכה מתקדשת רק אם ישב בה בבין השמשות. וכנראה ס"ל שיש מעלה שהסוכה תתקדש (כן סבר הגריש"א).
 

יהודה בן יעקב

משתמש ותיק
יהודי אמר:
אגב, כתוב שם שבליל סוכות היה חוזר לביתו בין מנחה למעריב, כמדומה שעשה זאת מפני שדעת הביאור הלכה שהסוכה מתקדשת רק אם ישב בה בבין השמשות. וכנראה ס"ל שיש מעלה שהסוכה תתקדש (כן סבר הגריש"א).
מה שכתבת הוא טעם לחזרה בליל א' דסוכות, אך לא לענין שבת חוה"מ. וצריך לברר מה היה המעשה, וממילא מה טעמו.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
היה לוחם להכנסת בנות לסימנרים [שלא התקבלו בעיקר בגלל מוצא ועדה]
והיה זה בדמו ועלה לו בבריאות
והיה הולך להתחנן לפני מנהלי הסימנרים לקבל בת זו או אחרת והיה מבזה עצמו על כך
והיה אומר שהוא לא נרדם בלילות בעקבות דמעות של בנות שנשארו בבית
ואכן שינה הרבה את המפה לעומת מה שהיה קודם לכן

וכששיתפו במאבק זה אחד מגדולי ישראל שליט"א
הוא אמר שיאמרו לרבי ניסים
שאין לו סיכוי להצליח במאבק זה ורק בזינות יצא לו מזה
וכשהביאו את הדברים לפני רבי נסים
הוא אמר שאם כבוד היה אצלו שיקול
היה מקום לשקול שכיון שבמיילא הסיכויים קלושים להצליח
הרי עדיף כבר למנוע את הבזיונות על כך
אבל אצלו הכבוד והבזיונות הם לא שיקול כלל
וממיילא ראוי שיעשה כל מאמץ להצליח בכך
 

יהודי

משתמש ותיק
הגר"נ לא היה נרדם מפני צערן של אלו, ומזעזע שמאידך יש אנשים ששמחים על כל מי שלא בדיוק כמוהם שלא התקבל למוסד אליו הם שלחו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא משום שהכיל הכל במשפט אחד, אלא משום שהיה אנוס לדבר במסגרת תפקידו, אך לא יכול היה לדבר בפני קהל.
כך גם היה דודו החזו"א, וכך היה גם הגריש"א.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יחי אמר:
ואמר משפט נורא, שניים מגדולי הדור, היינו מפסידים אותם אילו היו נוהגים בהם בכפייה.
האחד הוא ר' חיים קנייבסקי שישב וגרס ש"ס ופוסקים בבקיאות,
וחכמת רבותיו עמדה להם להניח לו לנפשו.
והשני הוא ר' ניסים שישב וגרס גמרא עם פוסקים, והרב מפוניבז' היה חכם להבין את אשר לפניו.

כמדומה שרבי ניסים התחיל ללמוד הוראה רק בשלב מסויים בימי בחרותו
כשביקשו החזו"א ללמוד עם הגרש"ז אולמן [הרב של משכנות]
בשביל אייזה חשבון שהיה לחזון איש שיצליח להכניס את הגרש"ז להיות הרב של שיכון ה שהיה תחת שלטון המזרחי ולמעשה לא יצא לפועל
ואז התחילו ללמוד סוגיות של יורה דעה וכשהיה להם ויכוחים היו באים לפני החזו"א לפשוט ספיקותיהם
כנראה שאחר שהתחיל ללמוד כך נמשך לזה מאוד
 

יחי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא משום שהכיל הכל במשפט אחד, אלא משום שהיה אנוס לדבר במסגרת תפקידו, אך לא יכול היה לדבר בפני קהל.
כך גם היה דודו החזו"א, וכך היה גם הגריש"א.

והגרח''ק כמדומה.
גריש''א לא שמעתי. אכן הוא כדבריך?
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
ההשוואה פה לא כך נכונה. מרן הגרי"ש הרי אמר שיעור מידי יום ביומו. וכן היה אומר בתפארת בחורים דברי אגדה. אלא שברבים היה לו אימתא דציבורא.
מספרים שמרן הרב שך רצה שהרב אלישיב ידבר באחד הכינוסים, והגריש"א סירב, אבל בכל זאת הוא הכין על פתק דרשה קצרה למקרה שהוא יהיה מוכרח לדבר..
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
הגרנ"ק היה אומר כמה שיעורים מידי שבוע בסוגיות בהלכה ובאגדה [דרשות ציבוריות והספדים בדרך כלל היה מדבר בקצרה ממש אבל היו הזדמנויות שדיבר באריכות בעיקר בימי צעירותו]
אמנם החזון איש נמנע לגמרי מלהגיד שיעורים מלבד ביום היא"צ לאביו [אמנם במשך חייו אמר כמה פעמים שיעורים]
והגרח"ק נוהג מנהג דומה להחזו"א


אחד הנקודות בהספדים של הגרנ"ק היה שכרגיל בבית מדרשו של החזון איש לא היה מכתיר את הנפטרים במעלות בשמים אלא במעלות פשוטות לכאורה כגון שהיה מכתיר אותו בישרות.
ואצל אנשים זה נתפס כאילו הוריד מערכו אבל אצל הגרנ"ק כפי שהורגל אצל החזו"א מדובר במעלה גדולה שלא כל אחד זוכה אליה [היה תמיד אומר שאצל החזון איש "ישרות" זה המעלה הגדולה ביותר]
זכור לי שהספיד אדם שהיה מבטל דעתו לדעת הרבנים ואנשים לא תפסו שהוא אמר על הנפטר משהו אבל הוא באמת התכוון למעלה שלא כל אחד זוכה אליה וכן הלאה


באופן כללי הוא לא סבל ריבוי שבחים רק לשם לשבח. מציבות ארוכות מליאות מילים. או ממודעות אבל ארוכות. . וזה אופייני מאוד לתלמידי החזון איש
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
ההשוואה פה לא כך נכונה. מרן הגרי"ש הרי אמר שיעור מידי יום ביומו. וכן היה אומר בתפארת בחורים דברי אגדה. אלא שברבים היה לו אימתא דציבורא.
מספרים שמרן הרב שך רצה שהרב אלישיב ידבר באחד הכינוסים, והגריש"א סירב, אבל בכל זאת הוא הכין על פתק דרשה קצרה למקרה שהוא יהיה מוכרח לדבר..

אכן, שמעתי בשעתו ממקור שנוכח בניסיון השכנוע. 
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
דודע אמר:
יהודי נאמן אמר:
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.

הוא ניסה להעלות נקודה מסוימת, דהיינו שחסר לנו בהרגש של השני, שהרי אם חבר קרוב או אדם קרוב אליך היתה לו שמחה, בטח שהייתה מוצא דרך להרדים את הקטנים למרות הרעש וכן על זה הדרך..פשוט להרגיש את השני ולא לחשוב רק על עצמך (שזה ד"א יסוד שכבר אמרו ר' ירוחם ממיר ועוד גדולים) וכן זה גם מה שהוא אמר "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל..."
כן, אבל באותה מידה אז גם להיפך, גם חברי היה מוצא דרך לערוך את השבע ברכות באופן שלא יפריע. ומאי אולמיה האי מהאי?
אנשים לא חושבים על הפרעה לאחרים וזה דבר נורא ואיום. אתה רואה בתי כנסיות וחסידויות שבונים סוכה על חשבון רשות הרבים אפילו שזה מפריע מאוד להילוך הרגיל, ואין פוצה פה ומצפצף.
גדלתי במושב והיו עושים חתונות במרכז המושב, כמה שמחה היה לנו הילדים בכל ענייני ההכנות לחתונה ומיד אחרי החופה היינו צריכים ללכת לישון, שמחנו גם שמחנו לישון לצלילי המוזיקה, וכל אחד חלם שיום אחד הוא יהיה החתן שכולם ישמחו עימו. עד... עד שהגיע תושב חדש והודיע שזה מפריע לילדים שלו לישון והלך לבית המשפט וביטל את החתונות כליל.
מעניין, שלכל אנשי המושב לא הפריע ורק לאחד... שלא הצליח להנחיל לילדיו כמה לשמוח בשמחת השני ובמקום לראות בזה שמחה ותענוג ראה בזה הטרדה.

וזה לא 'דרגא' זה היה הרגשה של כל בני המושב.
בספר על הרב מרדכי צוקרמן מסופר ששאלו אותו אם מפריע לו שפותחים גן ילדים מתחת לבית שלו וענה שילדים יהודים (דוברי אידיש) משחקים לא יכול להיות מטרד. אולי זה דרגא אבל צריך לשאוף גם לזה.

וחבל, חבל, שהכותב רואה בניית סוכה ורואה בזה הטרדה במקום לחנך עצמו וילדיו לשמוח שמקיימים מצוות, והפוסקים כתבו שמסתמא מוחלים על שבוע של אי נוחיות זמנית,
כנראה שכך זה היה פעם....
 

לבי במערב

משתמש ותיק
משכנות יעקב אמר:
סלקא דעתך אמר:
בספר על הרב מרדכי צוקרמן מסופר ששאלו אותו אם מפריע לו שפותחים גן ילדים מתחת לבית שלו וענה שילדים יהודים (דוברי אידיש) משחקים לא יכול להיות מטרד.
???????????
כנראה המדובר בתרגום לא-מוצלח של הביטוי "אידישע קינדער".
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
משכנות יעקב אמר:
סלקא דעתך אמר:
בספר על הרב מרדכי צוקרמן מסופר ששאלו אותו אם מפריע לו שפותחים גן ילדים מתחת לבית שלו וענה שילדים יהודים (דוברי אידיש) משחקים לא יכול להיות מטרד.
???????????
כנראה המדובר בתרגום לא-מוצלח של הביטוי "אידישע קינדער".

לא!
הספר נקרא יחיד ודורו והוא אחד מהספרים היפים ויסודיים שנתחברו על אנשים גדולים, מומלץ בחום.
ואכן דעת הרב מרדכי צוקרמן היתה ששפה שדברו בה יהודים מאות דורות היא קדושה מאוד וזה ריגש אותו.
 

סופר המלך

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
לבי במערב אמר:
משכנות יעקב אמר:
כנראה המדובר בתרגום לא-מוצלח של הביטוי "אידישע קינדער".

לא!
הספר נקרא יחיד ודורו והוא אחד מהספרים היפים ויסודיים שנתחברו על אנשים גדולים, מומלץ בחום.
ואכן דעת הרב מרדכי צוקרמן היתה ששפה שדברו בה יהודים מאות דורות היא קדושה מאוד וזה ריגש אותו.
דהיינו מזמן אדם הראשון דיברו אידיש
 

עת לדבר

משתמש ותיק
בה"ג בהקדמה. מלמד שנבראת תורה תשע מאות ושבעים וארבעה דורות עד שלא נברא העולם ועשרים וששה דורו' משנברא העולם מן אדם ועד משה רבינו וכשאתה מחשב תשע מאות ושבעים וארבעה דורות לשני אלפים שנה נמצא כל דור ודור שתי שנים ותשעה עשר יום ואחת עשרה שעות ושני שלישים וארבעה עשר חלקים וזה הוא דור.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
אתמול התקיים כינוס רשפי אש שעל ידי קהילות החסידים בעד שמירת החינוך הטהור.
הופיע חתנו של הגר"נ זצל הגאון ר' מנדל לובין שליט"א וקרא את מכתב חמיו כנגד התערבויות השלטון בחינוך הטהור.
 

יחי

משתמש ותיק
כמה דברים שיש בהם ענין מתוך ההספד שנערך היום בביהמ"ד אשכנז ב"ב.
הספידוהו הרב דשם הגר"י מרמרוש שהוא תלמידו, חתנו הרב לובין ובנו הרב שמואל הלל. והם גם אנשי הלכה הניגשים אל הענין וגם קרובים אל הנפטר.

הגרי"מ הספיד דרך דרשה ובמתינות, ובין השאר אמר כך (טל"ח...):

א] בינו שנות דור ודור. נסתיימה תקופה. יש גדולים שהם 'רק' גדולים ויש כאלו המגדירים תקופה. בי"ד של ר' נסים זה מושג בכל העולם. כל אחד רוצה להיות גדול. הדרך היחידה 'אמת' ובזה היה הגר"נ מיוחד. אין דבר כזה 'חיקוי', אסור לחקות גדולים. אבל אפשר ללמוד. אנשים היום חושבים שהדרך למעמד גדלות צריכה 'שיווק' ויח"צ. הגרנ"ק היה ההיפך. היה מיוחד בנקיות כפיים ושלא ליהנות מן הציבור. והוסיף הגרי"מ והוא מעלה בדורנו... [א"ה ודוק]. 

ב] סבלנותו שלא כדרך הטבע. מעשה שהצד המפסיד בד"ת בא אח"כ בקביעות להגרנ"ק לגדף את הדיינים (א"ה הובן שגם הגרי"מ היה בהרכב), ופ"א בא בזמן שהגרנ"ק היה מותש מאוד ולא נתנוהו ליכנס, בא למחרת ונעמד בדלת המכונית ועיכב את הרכב תוך כדי שמרצה כל טענותיו וגידופיו. ואח"כ אמר הגרנ"ק בעצמו, מידת הסבלנות אין לה גבול (בתורת ללמד). אבל סוף דבר יצא מכתב להוציא ילדי הפלוני מהמוסדות, והגרי"מ בעצמו (אע"פ שהיה מנפגעי הנ"ל) בא בפני הגרנ"ק וטען לו אבות אכלו בוסר וכו' ובתחילה לא רצה להשיבו. אחר כן 'רעד בכל גופו' ואמר אם אותו הפלוני דואג לילדיו עליו לבוא חלוץ נעל ולקבל נזיפה כאן על הארץ עכ"ד [וביאר שהגר"נ ידע להפריד בין כבוד עצמו לזילותא דב"ד]

ג] באותו ענין מעשה שהצד המפסיד השפיל בפני הדיינים באופן חמור את הספ"ד וטען שהטה את הענין לרעתו. למחר בא לבקש הפרוטוקול והספ"ד סירב. הלך הנ"ל אצל הגרנ"ק להתלונן... והורה לו הגרנ"ק בזה"ל 'שליח ציבור אסור לו להיפגע', ואסור לפגוע בשלמות התפקיד בגלל יחיד [א"ה זה פשוט ואיני מבין מה השבח...]

ד] הגרנ"ק לא היה על גביו כ"א ה' אלוקיו, 'כך ראינו בעינינו'. התרגום ל'עניו' הוא 'לא חש למילהון'. הגר"נ שמע ביקורת השכם והערב והיה ברור בדרכו.
 
חלק עליון תַחתִית