יהודי נאמן אמר:
חזק וברוך אמר:
שלחן ערוך אורח חיים סימן תרנז
ובו סעיף אחד.
סעיף א
קטן היודע לנענע לולב כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות.
אין המכוון דווקא לקנות לו, אלא לחנכו שיטול לולב.
לשון השו"ע 'לקנות'.
המהרש"ל חולק וכתב שאין חיוב לקנות, אך כתב הט"ז שראוי לקנות למי שידו משגת, והעתיקו המ"ב וז"ל: (ד) לקנות לו לולב וכו' - המהרש"ל כתב שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לנענע בו ולברך עליו וכ"כ התוספות בערכין (דף ב') דיוצא בשל אביו וכ"מ בעיטור, וי"א (-ט"ז) דאם ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הצבור שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ.
אמנם כאן בלא"ה אינו ענין לזה, הלא מדובר בבחורים שחייבים מצד עצמם בכל פרטי דין לולב, כולל הנענועים בהלל.
אם אביהם לא קונה להם, שישתמשו בכספם הפרטי.
אולי חייבים להוציא עד חומש? צ"ע לגבי מנהג חשוב זה שמקורו במשנה וגמרא (סוכה לז:), ונפסק ברמב"ם (פ"ז מלולב) ושו"ע (סי' תרנ"א) וכל הפוסקים, אם חייבים בו להוציא חומש מנכסיו. (ובאמת קצת מצחיק לדבר על 'להחזיק במסורת אבות' בניגוד לכל הרשימה הנ"ל).