שונא מתנות יחיה למה ואיך זה מסתדר עם זכין

[יעקב שלם]

למה זכין לאדם שלא בפניו הרי שונא מתנות יחיה

וכן שבת י הנותן מתנה לחבירו האם צריך להודיעו למסקנת הגמ' תלוי אם ידע מזה ל"צ להודיעו
וברש"י שם ב נימוקים אך לא פירש מטעם שונא מתנות יחיה

ובכלל מה העומק של ענין זה

[יאיר]

"...כי הא דרבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל כי הוה מזמני ליה לא הוה אזיל אמר להו לא ניחא לכו דאחיה דכתיב שונא מתנות יחיה..."

מסתמא אם כשנודע לאדם שזיכוהו אמר 'לא ניחא לי', קיים את הפס' 'שונא מתנות יחיה' לכתחילה.

כמדומה ששמעתי פעם הסבר שכיון שהקב"ה נתן המצוות שלא יהא 'נהמא דכיסופא', ממילא כשאדם מקבל מתנה הרי שלא ממלא את היעוד והמטרה לשמה נברא ולכן כששונא מתנות - יחיה.

[נדיב לב]

בהתייחס לשורה האחרונה ראה פירוש רש"י במשלי שענין שונא מתנות יחיה הוא גדר והרחקה מגזל ויש כתבו הרחקה מחנופה וחמדה

[אוריאל]

למה זכין לאדם שלא בפניו הרי שונא מתנות יחיה

היינו משום שעפ"ר דרכו של אדם שרוצה בקבלת מתנה אפילו ששונא מתנות יחיה, ומכיון שאנן סהדי דניחא ליה יש בזה ענין של זכין.
ובאמת כתבו הראשונים, שבדבר שהוא זכות גמור אין זכות לאדם להגיד שאינו רוצה שיזכו לו, ומה שמצינו שאדם יכול למחות שאיננו רוצה שיזכו לו, הוא משום שאין זו זכות גמורה, כיון דשונא מתנות יחיה. והוא כמו שכתב @יאיר.

[זאת נחמתי]

חשוב לציין שאמנם ודאי שישנם משניות וסוגיות מפורשות שיש דין זכין במתנה .
מ"מ דעת הרמ"א והסמ"ע בדעת מהרי"ו, שבאמת אין דין זכין במתנה מחמת שונא מתנות יחיה .
וכבר האריך הקצה"ח להפליא הפלא ופלא על דבריהם מסוגיות מפורשות . והעלה שמעולם לא עלה על דעת המהרי"ו כן

[זאת נחמתי]

למה זכין לאדם שלא בפניו הרי שונא מתנות יחיה

היינו משום שעפ"ר דרכו של אדם שרוצה בקבלת מתנה אפילו ששונא מתנות יחיה, ומכיון שאנן סהדי דניחא ליה יש בזה ענין של זכין.

הנוסח ברשב"א קצת שונה .
וז"ל : ומתנת ממון שאני דלאו זכות גמור הוא ואדרבה חוב מצד עצמו דכתיב ושונא מתנות יחיה, אלא מיהו מצד שנפשו של אדם מחמדתן קרי' ליה זכות ואף על פי שהוא מצד עצמו חובה זכין לו שלא בפניו 

[אוריאל]

למה זכין לאדם שלא בפניו הרי שונא מתנות יחיה

היינו משום שעפ"ר דרכו של אדם שרוצה בקבלת מתנה אפילו ששונא מתנות יחיה, ומכיון שאנן סהדי דניחא ליה יש בזה ענין של זכין.

הנוסח ברשב"א קצת שונה .
וז"ל : ומתנת ממון שאני דלאו זכות גמור הוא ואדרבה חוב מצד עצמו דכתיב ושונא מתנות יחיה, אלא מיהו מצד שנפשו של אדם מחמדתן קרי' ליה זכות ואף על פי שהוא מצד עצמו חובה זכין לו שלא בפניו 

אכן, לדברי הרשב"א הללו היתה כוונתי [ופעם נוכחתי שגם שיטת הרשב"ם היא כן].