המדבר לשה"ר מפסיד מצוותיו ומקבל עבירות המדובר- מה ההגיון???

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
מקור הדברים נראה לי מ"חובות הלבבות", והח"ח בספר "שמירת הלשון" מביאו, ונראה שנוקט כך "להלכה", 
רבוש"ע, מה הסברא וההגיון בכך???
שיענש על עבירות שכלל לא עשה???
שלא יקבל שכר על מצוות שעשה במסיר"נ בגלל שדיבר לשה"ר???
ומדוע דווקא בלשה"ר ולא בעבירות אחרות של ב"א לחברו, לא מצאנו שכשעובר ב"לא תשננא" וכו' וכו' יעברו המצוות והעברות, אגם שאף הם חמורות??
מי שיכול לעזור בזה ממש אודה לו.  
 

זוזו

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
מקור הדברים נראה לי מ"חובות הלבבות", והח"ח בספר "שמירת הלשון" מביאו, ונראה שנוקט כך "להלכה", 
רבוש"ע, מה הסברא וההגיון בכך???
שיענש על עבירות שכלל לא עשה???
שלא יקבל שכר על מצוות שעשה במסיר"נ בגלל שדיבר לשה"ר???
ומדוע דווקא בלשה"ר ולא בעבירות אחרות של ב"א לחברו, לא מצאנו שכשעובר ב"לא תשננא" וכו' וכו' יעברו המצוות והעברות, אגם שאף הם חמורות??
מי שיכול לעזור בזה ממש אודה לו.  
וכן במגיד של הב"י כעין זה פר' ויקהל מהדו"ק "וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב".
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אספתי לעצמי פעם מראה מקומות על כך מצ"ב

לשון הרע. הפסד המצווות

ידוע שהמדבר לש"הר המצוות של המדבר עוברות למי שדברו עליו

והדבר צריך תלמוד
מה עניין שמקבל עבירות המדובר והיכן המידה כנגד מידה

מדוע מרוויח זה שדברו עליו

וכי העוסק רוב ימיו בתורה ונכשל בלשה"ר איבד הכל

ועוד שדבר כזה עלול למנוע האדם כלל מהמצוות

ועוד שלא מצאנו בשום עבירה כה"ג
וכי מי שיש לו רציחה או לשה"ר ודאי ידבר לשה"ר ולא ירצח אף שע"יכ יעברו אליו כל עבירותיו

וכן האם יש עניין של מידה טובה מרובה שכשמדבר טוב על חבירו או כשמתגבר על לשה"ר יוכפלו זכויותיו אמנם בעיקר המושג מידה טובה מרוובה יש לעיין ביכין בקידושין לגבי שכר על מצוות


יעויין בספר תורת הלשון עמ 85. 59? שדן בכמה אופנים אם רק ברגיל בכך או כשגרם נזק או שמיירי על אותה העבירה

ובהקשר לפורים ראיתי בספר מוצאי מים על ליכא דידע לישנא בישא דהמן שע"י הלשון הרע שלו עברו עליו כל חטאי עמ"י וזה עניין ונהפוך הוא

המקור של זה מחובת הלבבות הכניעה ז הסימן השלישי
אמר אחד מן החסידים שהרבה בני אדם יגיעו לשמים ויגלו מצוות שהם לא עשו


ויעויין בפירוש מרפא לנפש על חוה"ל. שמביא מהמגיד. פרשת ויקהל והוא אמת ויציב ומפרש


וסמכו לזה הגמ', בערכין טו: המספר לשה"ר מגדיל עוונות עד לשמים

מקור נוסף ארחות צדיקים שער הענוה

שמיה"ל שער הזכירה פ"ג

תשובות והנהגות ה חו"מ סי' שצו מקשה למה הח"ח לא האריך והדגיש עניין זה ותי' על פי מה שסיפר ר משה שניידר ששאל את הח"ח למה לא כתב את דברי הרמב"ם שמי שמדבר לשה"ר אין לו חלק לעוה"ב. והח"ח ענה שהוא לא רצה להטיל "פצצה" חזקה מידי וכ' שי"ל גם כה"ג

אמנם בשער זכירה סוף פ"ג הזכיר דבר זה וכתב שזה לפי הכלימה

ובחת"ס בדרשה לשבועות עמ' רצה שאולי זה הטעם שמי שעולה לגדולה עוונתיו נמחלים בגלל שמציאות שאנשים מדברים על המתמנה

ובספר משיב שלום עמ' 229 של הרב פוקס מרמות כ שזה לא ממש כל הזכויות אלא חלקים מאיכות המצוה והעבירה ותלוי בחומרת הלשה"ר

ולפ"ז רוב הקושיות מתורצות

אגב, מעניין לדון את שכיחות הלשה"ר בעבר

הגמ ב וכולהו באבק לשהר החתס שהובא לעיל שמי שמתמנה על הציבור ודאי מדברים עליו

ראה מע"ז קידושין ד ד-ה הסיבה של"צ לבדוק ביחוסי הגברים כי במריבותיהם היו מבזים א את השני ביוחסין והנשים בזנות
וכן לגבי שוטרי הרבים וגבאי צדקה שהיו מבזים איתם אם היה בהם חיסרון יחוסש
 

יהודי

משתמש ותיק
זה באמת מהדברים היותר קשים שקיימים, פעם שמעתי שיעור ע"ז מת"ח חשוב שניסה לבאר הדברים, ועדיין זה מהדברים היותר קשים.
גם אינני זוכר האם מדובר דווקא באופן שהזיקו או גם באופן שלא הזיקו וחטאו רק כלפי שמיא.
גם מסתמא לאחר שעשה תשובה, המצב חוזר לאחור. ויש בזה נפק"מ באופן שהפלוני שדיברו עליו נפטר ואח"כ חזר בתשובה, האם יתהפך דינו וכו'.
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
פותח הנושא
משלוח מנות אמר:
רוצה להתעלות אמר:
נבשר אמר:
כמעט ברור שהיה ע"ז אשכול, אבל אני לא מוצא.
אני חדש פה ואשמח אם מישהו יתן קישור לזה [אם אכן היה נידון כזה]
תודה

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=13560
זה חסום בנטפרי, יש דרך אחרת?
 
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
יעקב שלם אמר:
יעברו אליו כל עבירותיו
לדיוק הענין לא כתוב בשום מקום שכל המצוות וכל העברות , ובלשון החובה"ל והח"ח מופיע חלק מהמצוות והעבירות ולא כולם,
וכמובן שאין זה מוריד מגודל המצוקה
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצה להתעלות אמר:
לדיוק הענין לא כתוב בשום מקום שכל המצוות וכל העברות , ובלשון החובה"ל והח"ח מופיע חלק מהמצוות והעבירות ולא כולם,
וכמובן שאין זה מוריד מגודל המצוקה
 

הכהן

משתמש ותיק
לא זוכר איפה ראיתי, שמדובר במצוות שסייעו לו שיהיו דבריו נשמעים, וכמו כן בעברה המדוברת ולא בכל העבירות
 

סתם

משתמש רגיל
הכהן אמר:
לא זוכר איפה ראיתי, שמדובר במצוות שסייעו לו שיהיו דבריו נשמעים, וכמו כן בעברה המדוברת ולא בכל העבירות

אם זה רק זה, איבדת את כל האפקט המפחיד של הענין!
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
סתם אמר:
הכהן אמר:
לא זוכר איפה ראיתי, שמדובר במצוות שסייעו לו שיהיו דבריו נשמעים, וכמו כן בעברה המדוברת ולא בכל העבירות

אם זה רק זה, איבדת את כל האפקט המפחיד של הענין!
לדעתי רק כך זה מפחיד

בהבנה הקודמת מרוב שזה לא נתפס ולא מתיישב על הלב
מתעלמים מזה 

 
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
לא זוכר איפה ראיתי, שמדובר במצוות שסייעו לו שיהיו דבריו נשמעים, וכמו כן בעברה המדוברת ולא בכל העבירות
לא נשמע כך כלל וכלל בכל המביאים דין זה, וצ"ע
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מי שיראה את מקור הדברים בחובת הלבבות יראה שלא מדובר על כל העבירות
אלא על ניכוי מהזכויות של המדבר ומיעוט חובותיו של המדובר [
[צריך לראות איך הח"ח מפרש את הדברים. אם כי כמדומה הח"ח מביא זאת בשם ר' רפאל המבורגר
[הגדול בדורו בעל השו"ת ושב הכהן ועוד ספרים ותלמידו של השאגת אריה] שבנה דבריו על החובה"ל]
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
מי שיראה את מקור הדברים בחובת הלבבות יראה שלא מדובר על כל העבירות
אלא על ניכוי מהזכויות של המדבר ומיעוט חובותיו של המדובר [
[צריך לראות איך הח"ח מפרש את הדברים. אם כי כמדומה הח"ח מביא זאת בשם ר' רפאל המבורגר
[הגדול בדורו בעל השו"ת ושב הכהן ועוד ספרים ותלמידו של השאגת אריה] שבנה דבריו על החובה"ל]
וכמו שכתבתי לעיל, אין זה מוריד מעוצמת המצוקה
 
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
במקור הדברים זה באמת רק מעט מהעבירות ומעט מהמצוות, וביאר בעל המכתב מאליהו ח"ד עמ' 412, שנאמרו כאן ג, דברים.
(מכאן מועתק מאתר טעמו וראו - מחוסר כח להעתיק הדברים בלשונן או לסגננן)
א. ראובן המדבר בשמעון זוכה שמעון בזכויות שעשה ראובן.

ב. זכויות אלו נאבדו מראובן.

ג. ראובן המדבר בשמעון נוספו עליו העבירות שלא עשה בעבור שמעון שדבר בו כמש"כ השב לשכנינו וגו׳ ועל זה הזהירונו ממעשה מרים.

וביאור הדברים כך הוא –

א. שמעון זוכה בזכויתיו של ראובן מפני שהוא זכה להצטער על ידו בלשון הרע שדיבר עליו והרי זכות גדולה להצטער ולהתייסר בעולם הזה כאמרם ז"ל שהעולם הבא נקנה ע״י יסורין, וברור הוא שהזכויות שיש לראובן הגדילו את הנזק בלשון הרע שדיבר, כי ככל שהאדם חשוב יותר דבריו נשמעים יותר, וממילא מתרבה זכותו של שמעון ע״י זכויותיו של ראובן, היינו באותן השייכות להגדלת הנזק הלשון הרע שדיבר.

ב. ומה שזכויותיו אלו נאבדו בזה מראובן הוא משום שהוא שאיבד אותן לעבירתו כי בהן הרי הגדיל את רעת הלשון הרע כי אם לא שבני אדם מחזיקים אותו לצדיק מחמת זכויותיו לא היו דבריו נשמעים כל כך.

ג. אבל מה שנוספו על חשבון ראובן עבירות שלא עשה אינו אומר שהן עבירותיו של שמעון, אלא נראה שהם העבירות שטפל על שמעון וחרף אותן בהן, והן נחשבות לראובן בבחינת כל הפוסל במומו פוסל, כי כיון שהוא חושב לראות מום זה בחבירו הרי זה סימן מובהק שמום זה נמצא בו.

והיינו מה שמביא רבינו בחיי את הפסוק השב לשכנינו… חרפתם אשר חרפוך וגו׳ ובאופן זה היא גם הראיה שמביא ממרים שהרי היא חשדה במשה שהתגאה היינו שהתנהג בפרישות למעלה ממדריגת נבואתו לפי דעתה, כמו שנאמר הרק אך במשה דיבר השם וגו׳ ונידונה היא בעצמה בצרעת שהיא בזיון המתגאה.
(מתוך אתר טעמו וראו)
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
וז"ל החובות הלבבות [שער הכניעה סוף פ"ז] "אמר אחד מהחסידים: הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכיותיהם זכויות שלא עשו אותם, ויאמרו לא עשינו, ויאמר להם: עשה אותם אשר דיבר בכם וסיפר בגנותכם. וכן כשיחסרו מספר זכויות המספרים בגנותם, יבקשו אותם בעת ההיא, ויאמר להם: אבדו מכם בעת שדיברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם שימצא בספר חובותיהם חובות שלא עשו, וכשאומרים לא עשינום יאמר להם: נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם".
הרי שנאמרו פה רק שלשת הדברים הנ"ל, ולא שכל העבירות והזכויות עוברות.
והמעיין בכל דבריו יראה שכן מוכח מהרבה מקומות בדבריו
(וכידוע הוא המקור המפורש הראשון לעניין זה)
 

מבין ענין

משתמש ותיק
יש טעם נפלא שהביא הגר"ח פרידלנדר בשם הרב דסלר, הובא באתר 'טעמו וראו' שהזכיר @תנא היכא קאי
כאן https://taamu.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%a2/

תחת הכותרת "חטא הלשון".
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
אפשר לומר בפשטות, שבכל בן אדם לחברו, יש בעצם חוב של האחד כלפי חברו, וממילא יורדים לנכסיו - חלקו בעוה"ב, ומשלמים מזה לנפגע. וכעין מה שכתבו הקדמונים, שהגוזל מגוי, גורם שהשפע שיש לישראל עובר רח"ל לעכו"ם, רק ששם בשפע היורד לעוה"ז ולדברינו יש כזה גם בשכר עוה"ב.
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
שמעתי פעם מהרה"ג רי"מ שליט"א שיש ספר של רבי שלום שפירא זצ"ל מבריסק-ב"ב ואיני זוכר שמו. ושם יש מקורות מחז"ל לדבר זה. ואולי גם ביאור טעם הדבר.
 

חסידישע יוד

משתמש חדש
ההגיון יכול להיות שהמדבר על השני לשון הרע לא מתחשב במעמדו של השני מה הביאו לכך מה הם התנאים שנכשל ומה הנסיונות שקדמו לו. כשבא בן אדם ושופט אותו ומתעלם מהכלל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו - אז נותנים לו את כל החבילה של ההוא ואומרים לו נו בא נראה אותך גיבור גדול מסתדר עם החבילה הזאת.
 

0548415779

משתמש ותיק
אפילו עפר איני ראוי להיות תחת רגלי כלל גדולי ישראל לדורותיהם רק שלימדונו רבותינו לשאול מנה"מ, שלתורה חדשה כזאת צריך בית אב מה קורה בשמים.
 

ינון בר כוכבא

משתמש רגיל
אני הקטן כתבתי ע"ז מאמר מזמן
לענ"ד מניח את הדעת ע"פ המקור הקדמון ביותר שהוא בעצם "ספר חסידים"

המדבר לשון הרע מעביר כל מצוותיו למדובר ולוקח כל עוונותיו. האמנם?​

ידוע מה שאומרים העולם, שמי שמדבר לשון הרע מפסיד את כל מצוותיו שעשה כל ימי חייו וגם נוטל את כל העבירות שעשה אותו זה שדיבר אודותיו. והדברים מבהילים ומוזרים גם יחד, ושומה עלינו לבדוק אם אכן כן הוא דין שמים ואם קבלה נקבל.
הנה כי כן, כן כ' בס' שמירת הלשון למרנא הח"ח זצ"ל (שער הזכירה רפ"ז) וז"ל בא וראה עוד כמה גדול עונש העון המר הזה, שבדברי לשה"ר ורכילות שהוא מדבר, הוא מאבד את מעט תורה שיש בידו. שזה לשון המדרש שוחר טוב במזמור מ"ב: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך", מדבר בלשה"ר וכו', "למה יקצוף האלהים על קולך", על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לשה"ר על חבירך. "וחבל את מעשה ידך", מעט תורה שיש בידך אתה מאבדה. ופשוט דכונת המדרש הוא כמו שכתבו הספרים הקדושים שמי שמדבר לשה"ר על חבירו הוא גורם שנוטלין ממנו זכיותיו שעשה עד עתה ונותנין לחבירו, עכ"ל. (אמנם עי' לח"ח בספרו כבוד שמים פ"א אות כ שפירש דברי המדרש שוחר טוב הנ"ל בצורה אחרת, עיי"ש) וכן הביאו כמה אחרונים "שכל" המצוות והעברות עוברות מהמדבר למדובר ולהפך. עי' לר' יוסף חיים זצ"ל בספרו אדרת אליהו (ריש פרשת קורח ד"ה או יובן) ובמה שהביא בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז יו"ד סי' מו) מכמה ספרים. וע"ע בכל מה שהביא וציין הגרי"ח סופר שליט"א בס' מנוחת שלום (ח"ט סי' כח).
והדברים מבהילים כל שומע, ויתר מהמה הינם תמוהים ביותר, כי איך יתכן שיפסיד אדם עמל של ע' שנה בדיבור אחד. ולמה לא צעקו כן חז"ל בגמרא ערכין טו: כשהזכירו שם כמה דברים חמורים ביותר בגנות במדבר לשון הרע ומזה לא הוזכר כלום, וכן תמוה טובא שלא הוזכר דבר זה בכל הראשונים כהרמב"ם ורבינו יונה ועוד אע"פ שהביאו דברים חמורים בגודל עוון זה. ועוד תמוה מדוע שיעברו המצוות שעה המדבר אל המדובר, וכי מה זכות ומצווה עשה המדובר שיזכה על חינם במצוותיו של המדבר. וכן תמוה מדוע נותנים על המדבר עבירות שלא עשה כלל ויענש עליהם, הא סגי ליה בעונש שמים כפי מה שדיבר ומה לו ולעוונות שעשה המדובר. ועוד שלא מצינו שום מקור ברור בדברי חז"ל מפורש לדבר זה של העברת מצוות ועברות, וכל האחרונים הנ"ל כתבוהו כדבר ידוע ומקובל מחז"ל מבלי לציין לו שום מקור. וצ"ע מה מקורו, והיה המקור למאור.
והנה באמת המקור הראשון להמצאה זו הוא דברי רבינו בחיי בס' חובות הלבבות (שער ו' שער הכניעה פ"ז) וז"ל ואם מה שספרו עליו שקר, יאמר למספר: הרף אחי, וחמול על זכיותיך, שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש, כי כבר נאמר על אחד מן החסידים, שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו: הגיעני, ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה. ואמר אחד מן החסידים: הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכיותם, זכויות שלא עשו אותם, ויאמרו: לא עשינו אותם. ויאמר להם: עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסר מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו אותם בעת ההיא, ויאמר להם: אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים: לא עשינום, יאמר להם: נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם, כמו שנאמר: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה', עכ"ל. והבאים אחריו שהעתיקו כדברים הללו בשם "אחד מן החסידים" הם: ס' אורחות צדיקים (שער הענווה) ור' דוד הנגיד נכד הרמב"ם (בפירושו לאבות פ"א מי"ז) ואין ספק שמקורם הוא חובות הלבבות הנ"ל כמש"כ הגרי"ח סופר שם שדרכם להעתיק ממנו. וכן מצינו כדברים הללו בס' מגיד מישרים למרן השו"ע שכן אמר לו המלאך הדובר בו (מהדו"ק פרשת ויקהל ד"ה עוד אמר ודבר) וז"ל וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך, אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו, כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב, עכ"ל. (ונראה שהמגיד המלאך בא לאשר ולקיים דברי רבינו בחיי בחובות הלבבות הנ"ל כי החשיבו מאוד, וכמו שהזהיר למרן ללמוד בו בכל יום כמבואר בסוף פרשת בהר וז"ל: ותקרא מרגניתא דרב בכל יום וכו' וג"כ תקרא קריאה אחת מספר חובות הלבבות להכניע היצה"ר ולהשפילו מתוקפו, עכ"ל)
ולמדנו מדבריהם שאין באמת שום מקור בחז"ל על זה להדיא, רק הוא קבלה מפי החסידים הקדמונים. וגם הרב בעל חובות הלבבות והמעתיקים דבריו לא הביא שום מאמר חז"ל בזה. ולכן לא פלא שלא הובאו דברים אלו ברמב"ם ורבינו יונה ושאר הראשונים שלא ידעו מקבלה זו. וגם האחרונים הנ"ל לא ידעו מקור הדברים שהן מחובות הלבבות וחשבו בטעות שהן דברי חז"ל הנעלמים ואינם מצויים תחת ידינו.
עוד למדנו ממקור הדברים, שאין הכרח כלל לומר כדברי האחרונים הנ"ל שאמרו שמפסיד "כל" מצוותיו ושעוברים "כל" העברות אליו. שהרי להדיא בדברי חובות הלבבות הנ"ל שנותן לו "מנחה מזכויותיו" ולא שנותן לו כל זכויותיו. והשמועה ששמעו האחרונים הנ"ל היתה בטעות, שחשבו שיש מאמר חז"ל שכל המצוות והעברות עוברות מזה לזה, אבל זה אינו וכאמור.
ועדיין נשאר לנו לבאר טעמא דמלתא. והנה בכל דברי האחרונים הנ"ל הובאו הדברים בסתם ולא טרחו לכתוב ולחפש טעם הדבר. והראוני בספר מכתב מאליהו (דסלר ח"ד עמו' ריג) שהביא דברי חובות הלבבות הנ"ל וטרח למצוא טעם וביאור לדבר, עיי"ש. ושם כ' להדיא שרק "קצת" זכויות עוברות ולא הכל. גם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' שצו) כ' להטעים הדבר, עיי"ש. וגם לדבריו יוצא שאין צורך ליקח כל מצוותיו וליתן עליו כל עברות המדובר.
אך הביאור האמיתי והמבוסס ביותר מצאתי במאמר קצר ונפלא מהר' שלום צבי שפירא זצ"ל שנדפס בקובץ הבאר (אדר תשס"ד עמו' סא) והוא ע"פ מש"כ ר' יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תרט _ תרי) וז"ל: אמרו [_ במס' חגיגה (טו.) ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם], צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו רשע בעדן, ונוטל רשע חלקו וחלק חבירו צדיק בגיהנם. ויחלץ צדיק מצרה ויבא רשע תחתיו. (סימן תרי) תאנא שני סופרים יש בגיהנם כותבים זה מקום פלוני וזה מקום פלוני. כי נכון לכל איש בין טוב בין רע מקומו בגן עדן ובגיהנם. הרשע מביאים אותו להושיבו בגיהנם, במקום שכתבו הסופרים "זה מקום פלוני הצדיק", הנפסד על ידו בעוה"ז. והוא רואה שכתוב שם "זה מקום פלוני" אומר להם למה תושיבוני במקום שאינו שלי? ואומר לו, תחת כי הוא נפסד על ידך תשב במקומו ויפטר. ובבוא הצדיק בגן עדן, יושיבוהו במקום הרשע שהפסיד אותו, כי לכך (נענש) [זוכה] הצדיק ע"י הרשע שיטול חלקו בגן עדן. ורואה הצדיק שכתוב בו "מקום פלוני", שהוא אותו שהפסידו. אומר הצדיק למה תושיבוני במקום שאינו שלי? אומרין לו כי הפסדת על ידו, עכ"ל.
ולפי זה הדברים מאירים ומבוארים ומוצדקים. כי לכל אחד בשעת ביאתו לעולם יש חלק מיוחד עבורו בגן עדן ובגהינם ואין מקום פנוי שם. ואם הפסיד הרשע את הצדיק וציערו והזיקו בעולם בזה שלא כדין של תורה, אזי הוא בעל חוב לשלם לו שני חלקים. חלק אחד אם הפסיד לצדיק טובה שהיתה ראויה לבוא לו, ולכן נוטל הי"ת מקצת מחלקו בגן עדן שהשיג ע"י מצוותיו, ונותנים לצדיק כפריעת בעל חוב להשים לו טובתו שהפסיד, ואינו מפסיד "כל" מצוותיו אלא כפי ערך פריעת החוב אם מעט ואם הרבה. והחלק השני שצריך להענש עליו, הוא מה שגרם צער ונזק לצדיק (שמלבד מה שהחסירו טובה חיובית עוד גרם לו צער ונזק שלילי) ולכן מנכים מחלקו של הצדיק בגיהנם כיון שכל צער בעולם הזה גורם "כפרת עוונות" ומנכים לו את צער הגיהנם, ונעשה זה הרשע בעל חוב למידת הדין למלאות החלק בגיהנם, ולהענש כנגד הצער שציער לצדיק. וחלק זה בלבד מקבל בעונשו הרשע המציק כפי גודל הצער בלבד. ולפי דברים אלו פשוט הדבר שאין זה רק מיוחד לדיבור לשון הרע אלא על כל צער ונזק הבא ע"י העברות שבין אדם לחבירו.
 

רבינא

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
מקור הדברים נראה לי מ"חובות הלבבות", והח"ח בספר "שמירת הלשון" מביאו, ונראה שנוקט כך "להלכה", 
רבוש"ע, מה הסברא וההגיון בכך???
שיענש על עבירות שכלל לא עשה???
שלא יקבל שכר על מצוות שעשה במסיר"נ בגלל שדיבר לשה"ר???
ומדוע דווקא בלשה"ר ולא בעבירות אחרות של ב"א לחברו, לא מצאנו שכשעובר ב"לא תשננא" וכו' וכו' יעברו המצוות והעברות, אגם שאף הם חמורות??
מי שיכול לעזור בזה ממש אודה לו.  
לעצמי פרשתי על דרך "כאילו" שהוזכר רבות בחז"ל
כל הכועס כאילו עע"ז
וכן על זה הדרך
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
יש לי מזה התעוררות רבה על הגילוי הנוראה על עד כמה המדות שלי מושחתות,
יש לנו דפים על דפים ממאמרי חז"ל, וספרים על ספרים מראשונים ואחרונים על עונשו וגנותו של בעל לשון הרע, אין לו חלק לעולם הבה, גרם החורבן וכו וכו.
אבל מה שמצער לי ביותר, וגם נותנת לי לחשוב פעמיים לפני שאני פותח הפה, הוא זה שהשני עכשיו יקבל זכויות שלי,
נפלא ביותר.
 
חלק עליון תַחתִית