מדוע מזלזלים במצות קציצת הצפרנים בערב שב"ק???

שניאור

משתמש ותיק
יהודי אמר:
איפה כתוב בשו"ע ובפוסקים שצריך כל שבוע? כפשוטו כוונת השו"ע שבאופן שהציפורניים במצב שיש לגוזזן יעשה זאת בע"ש.
האם גם מצות רחיצה היא כך?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רס סעיף א:
מצוה לרחוץ [הגה כל גופו ואם א"א לו ירחוץ] פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בע"ש. הגה ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן.
ברור שהמצוה לרחוץ ולחוף ראשו והמצוה לגלח צפרניים הולכים ביחד והם כל שבוע, והמצוה לגלח ראשו היא רק כששערותיו גדולות.
אא"כ נסמוך על הבן איש חי שכתב שאם שוהה גידולם יזהר עכ"פ לקצוץ כל שבועיים.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
איפה כתוב בשו"ע ובפוסקים שצריך כל שבוע? כפשוטו כוונת השו"ע שבאופן שהציפורניים במצב שיש לגוזזן יעשה זאת בע"ש.
אתה לא מבחין בסתירה בדבריך? הרי אתה בעצמך ממשיך וכותב...
יהודי אמר:
בכלל לא בטוח שזה נכון בכל אופן, לו יצויר שתהיה נורמה לא להתרחץ ישתנה הדין? כפשוטו כוונת הפוסקים שכך היא הצורה לכבד את השבת.
ובכלל, הרי כבר הוכחתי שלא כשאלתך בתגובה הראשונה שלי. אם באותו סעיף בשו"ע כתוב 'אם היו שערות גדולות מצוה לקצוץ בער"ש', אז כשסתם בענין קציצת צפרנים, הרי שכוונתו לומר שמצוה לקצוץ כל ערב שבת הצפרנים, משום כבוד שבת.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
סתם אמר:
[כמו ששמעתי בשם האדמו"ר מפשעווארסק, שבמוצ"ש חזון מותר לאכול בשר בסעודת מלוה דמלכא, למי שדרכו לאכול בשרי בכל מוצ"ש, ואמר ע"ז ש'אפשר להתחיל מהשבוע'].

סתם לדיוק הענין. זה מר' איציק'ל מפשעווארסק זי"ע. לא מלהבחל"ח ר' לייבוש שליט"א.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
חזק וברוך אמר:
שיקול דעת אמר:
מעודי אני תמה, ואינני יכול להבין מדוע רואים אנשים, אברכים ובני תורה, שמדקדקים על קלה כבחמורה, אבל לא מקפידים ליטול הצפרנים כל ערב שבת, ויש שמסתובבים ממש בצפרנים ארוכים מאד. הרי זה פסק הלכה מפורשת בשו"ע (או"ח ר"ס) בלי חולקים שכ' "ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת".

והגם שכתב המשנ"ב שאין זו 'חובה' אלא 'מצוה', אז שתי תשובות בדבר, א', גם אם אין זה חובה, אבל הרי אפשר לקיים מצוה לכבוד שבת, מדוע שלא מקפידים על זה. ב', שמשמע בשולחן ערוך הרב (ואינו מוכרח שהמשנ"ב חולק עליו), שזה שאין זה 'חובה', קאי רק על חלק של לרחוץ בערב שבת כל גופו, ולא על קציצת הצפרנים, כי הוא כותב הדין של מצוה לרחוץ כל גופו, אח"כ כותב שאין זה חובה אלא מצוה, ואח"כ ממשיך "ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בכל ערב שבת", ומזה לכאו' ברור ששני דברים האלו הם כן חובה בכל ערב שבת.

ויש שמנסים לתרץ את עצמם שהצפרנים אינם מספיק גדולים. אבל אין זו תשובה כלל וכלל, כי מי קובע מה נקרא גדול ומה נקרא קטן, הרי זה דבר יחסי, ואם חז"ל קבעו לקצוץ בכל ערב שבת, הרי שהם סברו שזה השיעור שנקרא גדול (או שסברו שאינו חייב בכלל להיות 'גדול'). ועוד יותר מזה, הרי הרמ"א מיד אחרי דברי המחבר כותב "ואם היו שערות ראשו גדולות, מצוה לגלחן", הרי שעל הצפרנים לא התנה שצריך להיות 'גדולות', וא"כ אין כאן שום מקום להתחמקות.
בבן איש חי (שנה ב' פרשת לך לך סעיף יג) כתב, שאם לא יוכל לגזוז צפרניו בכל ערב שבת, מפני ששוהה גידולם, יזהר לקוץ כל שתי שבתות.
אם אינו יכול. עצם העובדה שאנשים מסתובבים עם צפרנים גדולות מוכיחה שהם היו יכולים לקצוץ אותם בער"ש.
 
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
zxc אמר:
כמובן שאין צריך להדגיש, שכל הנושא הוא ע"פ הלכה, אך ע"פ קבלה וודאי שיש קפידא גדולה, לקצוץ כל ער"ש, ולא להישאר עם הצפרנים שהם החיצונים בשבת. ואצל החסידים מקפידים כולם מאד בזה
תמיהתי היתה גם על "החסידים". אני מוצא הרבה מהם, ואפי' באמת חסידים ואנשי מעשה שמשום מה בזה הם לא מקפידים. כנראה שהרבה כוחות החיצונים מעורב בזה...

גילוי נאות: אני נמנה גם בין עדות החסידים.
 
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
בכל העניינם של כבוד זה עניין של נורמה וזה דברים פשוטים

אם יהיה מצב שהכבוד זה ללכת עם שיער ארוך (למשל היפך חוקות הגויים) הרי שזה לא יהיה בזיון

כך לגבי כבוד ספרים וכבוד החבר
מכנה שם רע זה תלוי איך שזה מתקבל וכו

ולכן לא הרי שערות גדולות אצל חסיד שעושה קרחת לליטאי שרגיל בשיער ארוך יותר

וממילא אם זה נורמלי שיש קצת ציפורניים זה בכלל כבוד שבת
לדעתי אתה כותב כאן דברים מסוכנים ליהדות.

הניחא שאתה רוצה לומר ש'שערות גדולות' זה עניין של נורמה. אבל להגיד ש'אם יהיה מצב שהכבוד זה ללכת עם שיער ארוך הרי שזה לא יהיה בזיון' זה עקירת התורה.

כי אם חז"ל הק' לא גילו הגדרה מדוייקת, אלא דברו במינוחים כלליים כמו 'שערות גדולות' 'כבוד שבת' 'כבוד הספרים', יש אפשרות לומר שזה משתנה לפי הנורמה.

אבל כשחז"ל הגדירו במדוייק מה לעשות או מה אסור לעשות, אין דבר בעולם ואין זמן בעולם שזה יוכל להשתנות ולומר ש'היום' זה כבר נשתנה המציאות. אם חז"ל הק' אמרו שצריך לקצץ שערות ארוכות, אין זמן בעולם, שזה ישתנה ושנאמר שהפסיק להיות בזיון. ואם חז"ל אמרו שמצוה לקצוץ צפרנים בערב שבת, אז רק בזמן ש'אינו יום ואינו לילה' אז יוכל להשתנות הדין. ואם חז"ל אמרו שאסור להפוך הספר על פנים, אין זמן בעולם שזה יפסיק להיקרא 'בזיון'.

(והדברים מובנים כ"כ למי שמבין ויודע ש'פשטות התורה' איננה רק 'לבוש' אחד מאור התורה הפנימי, ולכל דבר ישנם עוד ועוד טעמים וכוונות עד אין סוף. וכמו שכתבו כבר למעלה בענין קציצת הצפרנים, שזה מרמז על קליפות שצריך להסיר לפני שבת. וכן הוא לכל הדברים אחרים שב'הלכה'. ואכמ"ל יותר).
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ראיתי לנכון לסדר הענין ע"פ מה שסדרו בספר המופלא "מאיר הלכה"- הל' שבת מבואו ועד צאתו שיצא לאור לאחרונה
הנה לשון הב"י בשם הכל בו שצריך ליזהר בתגלחת צפרניים בכל ערב שבת וכן הלשון בספר היראה לרבינו יונה בשו"ע הרב ובשולחן הטהור - קומרנא כתב 'חיוב לגלח הציפרניים בכל ער"ש' ובשל"ה כתב במסכת שבת פרק נר מצוה וז"ל הוזכר בפוסקים שמחוייב ליטול צפרניו בכל ערב שבת.
ובמטה משה סימן תיא כתב דאיתא במדרש שפעם אחת נפטר רב אחד ונתראה לתלמיד בחלום, וראה התלמיד שהיה לו כתם על מצחו, אמר ליה מפני מה אירע לך כך, אמר לו מפני שלא היה נזהר מלדבר בברכה אחת מעין שבע וכשחזן אומר קדיש, ושלא היה נזהר לגלח צפרניו בערב שבת עכ"ל וכן הביאו הבאר היטב בסי' רס"ח בשם ספר חסידים (אולם בספר חסידים לפנינו כתוב רק כעין זה בסי' נח)
אולם יש אחרונים שכתבו שאין חיוב לקצצם בכל ערב שבת וכ"כ בשו"ת אלף המגן סי' יב ועיין באורחות חיים ספינקא סק"ג וכה"ח סקט"ז ובבן איש חי שנה ב פרשת לך לך סי"ד כתב וז"ל ויזהר לקוץ צפרני ידיו ורגליו בכל ער"ש, ואם לא יוכל בכל ער"ש מפני ששוהה גדולם, יזהר לקוץ כל שתי שבתות.
ולכאורה יש לומר שמצד כבוד שבת אכן המצוה הוא שיהא מכובד וכ"ז שאינו פרוע הרי לא מחסר מידי בכבוד שבת אבל כתבו האחרונים (מנחת שבת על קיצשו"ע סי' עב ס"ק סד בשם התולעת יעקב) עוד טעם לפי שבראשי הצפרניים סובבת בהם הזוהמא ע"כ יש לקצצם בערב שבת ולפי"ז לכאו' אפי' אינו פרוע יש לגלחם אם כי אפשר לומר שבאופן שאינו גדול אינו שורה רוח טומאה וצ"ע.
וז"ל הפלא יועץ ערך גילוח וכן גילוח הצפרנים הוא מכבוד שבת ויש ליזהר מאד ליטול בכל ערב ש"ק אי משום כבוד שבת ואי בשום שאם הם גדולים קצת עד שמקפיד עליהן הם חוצצים לנט"י ונמצא שברכת נט"י שמברך היא ברכה לבטלה ומבטל מצות נט"י ואוכל פת בלי נט"י ולפי סודן של דברים שגם הצפרנים הם בבחינת הדינין ראוי ליזהר מאד שלא לגדל לא צפורני הידים ולא צפורני הרגלים כי מלבד שטוב הדבר כשאנו טובלים לטהרה שנעשה המצוה כתיקונה ונבדוק עצמנו מחוצצי טבילה כאשה המטהרת לבעלה עוד בה שצריך להקפיד מאד מאד להעביר אחיזת הקליפות מעליו ולא כמנהג העולם שאין חוששים רק על צפורני הידים.
ובקיצושו"ע כתב שדוקא ידיו ולא של רגליו אמנם בשעה"כ כתוב שהאר"י היה נוהג לקצוץ גם של ידיו וגם של רגליו ביו השישי אמנם לדידן נהגינן בה משום סכנה וכ"כ בשו"ע הרב בסי' זה ובבן איש חי הנ"ל וביסושוה"ע ש"ח פ"ה הוסיף שהוא קשה לשכחה ועיין בסידור ר' שבתי דבר פלא שיש בזה איסור של 'לא תחסום שור בדישו' ועיין במשנ"ב בשם המג"א ששל הרגלים יקצוץ ביום חמישי ושל הידים ביום ו' ועיין בקצות החושן סי' עג ובבדי השולחן ס"ק ד שכתבו שהחיוב רק על ידיו.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
שיקול דעת אמר:
לדעתי אתה כותב כאן דברים מסוכנים ליהדות.
לעניות דעתי, הייתי אומר שאתה מגזים. היהדות לא כל כך מהר מסתכנת.
ע"פ רוח הדברים שנשמעו כאן אפשר לומר שגם 'סכנה' תלוי ב'נורמה', יש 'סביבה' שרואה סכנה רק במי שהוא יורד מהדרך, יש 'סביבה' שרואה סכנה בכל ראיה או מחשבה אסורה. 
כאן מדובר ב'השקפה' שמקרר את האמונה שכל 'פיפס' שחז"ל הביעו הם דברים מדוייקים ונצחיים. נכון אני לא חושב שמישהו שקורא הדברים ירד מהדרך ח"ו. אבל אני כן בטוח שמי שקרא הדברים ולא התנגד בתוך תוכו ל'השקפה' שבדברים, נכנס בתוכו בתת מודע, שאפשר 'לשחק' בדברי חז"ל, ושיש דברים שחז"ל אמרו בפירוש, ובכל זאת הם ניתנים לשינויים ע"פ רוח הזמן.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
אכן כן. ועל כך טענתי שהיהדות שלא כמו ה'השקפה הטהורה' - אינה מסתכנת כל כך מהר.
יהדות = הדת היהודית שרבונו של עולם מצפה מבניו להתנהג ולחשוב לפיה.
השקפה טהורה = רעיונות של כל מיני אנשים, חלקם גדולים לפי כל קנה מידה.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
אכן כן. ועל כך טענתי שהיהדות שלא כמו ה'השקפה הטהורה' - אינה מסתכנת כל כך מהר.
יהדות = הדת היהודית שרבונו של עולם מצפה מבניו להתנהג ולחשוב לפיה.
השקפה טהורה = רעיונות של כל מיני אנשים, חלקם גדולים לפי כל קנה מידה.

לא ידעתי ש'השקפה טהורה' באמונה בדברי חז"ל, כנ"ל, נחשב 'רעיונות של כל מיני אנשים' ו'גדולים לפי כל קנה מידה'. אם לזה התכוונת, אז אכן גם הדברים שכתבת אתה, לדעתי 'סכנה' ליהדות.
יש דברים ביהדות שהם שנויים במחלוקות, ומי שמצדד כאחת השיטות (אם זה נכון לפי כללי הפסק וההוראה, ואכמ"ל), אכן אין בזה סכנה ליהדות. יש דברים ביהדות שהם חומרות והידורים,ומי שאינו מחמיר על דברים כאלו, אכן עדיין אין בהם סכנה ליהדות. אבל אני חשבתי לתומי שאמונה שלימה שכל דברי חז"ל אמיתיים ונצחיים, הם דברים שבקונצנזוס.
הכותב לא כתב שלדעתו חז"ל לא דברו ממצב כזה וכזה (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הכותב גם לא כתב שיש בזה מחלוקות (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הוא כתב שדברי חז"ל ניתנים לשינויים לפי ה'נורמה', ועל זה יצא הקצף. (רק מה, יכול להיות שהכותב אפי' לא תפס, שהדרך שהוא 'חושב' נובע מפני שהוא חושב תוך תוכו, שדברי חז"ל ניתנים לשינויים, אבל עדיין חשיבה כזו סכנה ליהדות).

עם 'השקפה כזו' הגיעו ומגיעים כל הזמן ל'חידושים' ו'התחדשות' ביהדות לפי רוח הזמן. זהו ה'שיטה' הקלאסית של ה...., אני לא רוצה ליכנס לדוגמאות יש המון כאלו, כי זה יגרור דיונים אין סופיים, ואין כאן המקום. (אולי נפתח 'אשכול' בפורום 'אקטואליה' (רק אין לי גישת כתיבה שמה).
רק דוגמא אחת מובהקת אתן לכך. כל שורש הבעיות בגיטין וממזרות כהיום, נובע מדבר אחד ויחיד, כי קשה לאנשים לבלוע מה שקבעו חז"ל שלהבעל יש בלעדיות כמעט מוחלטת על הנישואין, ואשה שנותנת אצבעה לשם קידושין, זה דרך אל חזור מצדה (כמעט בכל מצב, מזעזע ככל שיהיה), ולכן מנסים כל הזמן להתאים ולשנות את דיני הגיטין לרוח של היום. מי שמעיין קצת בפוסקים יודע את זה, ואפשר למצוא בפוסקים מקרים מזעזעים שבאו לשולחנם, ובכל זאת פסקו שא"א לכוף הבעל בשום פנים ואופן.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
שיקול דעת אמר:
שמעיה אמר:
אכן כן. ועל כך טענתי שהיהדות שלא כמו ה'השקפה הטהורה' - אינה מסתכנת כל כך מהר.
יהדות = הדת היהודית שרבונו של עולם מצפה מבניו להתנהג ולחשוב לפיה.
השקפה טהורה = רעיונות של כל מיני אנשים, חלקם גדולים לפי כל קנה מידה.

לא ידעתי ש'השקפה טהורה' באמונה בדברי חז"ל, כנ"ל, נחשב 'רעיונות של כל מיני אנשים' ו'גדולים לפי כל קנה מידה'. אם לזה התכוונת, אז אכן גם הדברים שכתבת אתה, לדעתי 'סכנה' ליהדות.
יש דברים ביהדות שהם שנויים במחלוקות, ומי שמצדד כאחת השיטות (אם זה נכון לפי כללי הפסק וההוראה, ואכמ"ל), אכן אין בזה סכנה ליהדות. יש דברים ביהדות שהם חומרות והידורים,ומי שאינו מחמיר על דברים כאלו, אכן עדיין אין בהם סכנה ליהדות. אבל אני חשבתי לתומי שאמונה שלימה שכל דברי חז"ל אמיתיים ונצחיים, הם דברים שבקונצנזוס.
הכותב לא כתב שלדעתו חז"ל לא דברו ממצב כזה וכזה (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הכותב גם לא כתב שיש בזה מחלוקות (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הוא כתב שדברי חז"ל ניתנים לשינויים לפי ה'נורמה', ועל זה יצא הקצף. (רק מה, יכול להיות שהכותב אפי' לא תפס, שהדרך שהוא 'חושב' נובע מפני שהוא חושב תוך תוכו, שדברי חז"ל ניתנים לשינויים, אבל עדיין חשיבה כזו סכנה ליהדות).

עם 'השקפה כזו' הגיעו ומגיעים כל הזמן ל'חידושים' ו'התחדשות' ביהדות לפי רוח הזמן. זהו ה'שיטה' הקלאסית של ה...., אני לא רוצה ליכנס לדוגמאות יש המון כאלו, כי זה יגרור דיונים אין סופיים, ואין כאן המקום. (אולי נפתח 'אשכול' בפורום 'אקטואליה' (רק אין לי גישת כתיבה שמה).
רק דוגמא אחת מובהקת אתן לכך. כל שורש הבעיות בגיטין וממזרות כהיום, נובע מדבר אחד ויחיד, כי קשה לאנשים לבלוע מה שקבעו חז"ל שלהבעל יש בלעדיות כמעט מוחלטת על הנישואין, ואשה שנותנת אצבעה לשם קידושין, זה דרך אל חזור מצדה (כמעט בכל מצב, מזעזע ככל שיהיה), ולכן מנסים כל הזמן להתאים ולשנות את דיני הגיטין לרוח של היום. מי שמעיין קצת בפוסקים יודע את זה, ואפשר למצוא בפוסקים מקרים מזעזעים שבאו לשולחנם, ובכל זאת פסקו שא"א לכוף הבעל בשום פנים ואופן.

ידידי היקר, אני שמח שהצגת את דעתך באופן ברור ומנומק (ללא התקפות אישיות וכדו'), אכן כן, זה לא חדש לי שיש אנשים שחושבים שדעה שדברי חז''ל אמורים לפי נורמות מסוימות שהיו בזמנם, אין לה לגיטימציה כלל.
גישתך זו, מבוססת על הרבה מגדולי ישראל במהלך הדורות, ולכן ברור שטענה נגדית מסוכנת להשקפתך.
עם זאת, היהדות מכילה גם דעות נוספות, שהחזיקו בהם גם חלק מגדולי ישראל במהלך הדורות, לפיהן אין כל מניעה מלטעון שדברי חז''ל בנוגע לצפרניים כפופים למציאות מסוימת שכאשר היא משתנה, אף דבריהם ישתנו.
הואיל וכן, היהדות בכללותה על מגוון הדעות בה, אינה מסתכנת בהצגת דעה מן המכלול. אם כי, הזרם המסוים ביהדות שקוראים לו 'השקפה טהורה', יתכן והוא מסתכן. לדידי, אין בעיה בזה. לדידך, יש. יש כאן וויכוח, ואיני רואה איך אתה משכנע אותי. (מלבד אם תמצא מקור עם סמכות על, שכל גדולי הדורות שחשבו כמוני חייבים לבטל דעתם אליהם.)
אני גם לא רואה דרך לשכנע אותך, מטרתי בהודעה זו אינה לשנות את דעתך, אלא להביא את כל האופציות בפני המעיין, שיבחר הוא את בחירתו האם להצטמצם לגישה מוגבלת בתוך היהדות, או לשוטט בין הערוגות והכרמים ולהנות מדברי אלקים חיים הפרים ורבים בכל הדורות במגוון צבעים ריחות וניחוחות.
אין בטענה ש'השקפה זו' מביאה לחידושים והתחדשות ביהדות לפי רוח הזמן, לשלול את לגיטימיותה. זה שהרפורמים עקרו את התורה בדרכם הם, לא אומר שגדולי ישראל שהיה לבם ער לשינויי התקופה וראו צורך לתקן תקנות על פי רוח הזמן (ראה ערך רגמ''ה, ועוד הרבה) לא נהגו כהוגן. התורה וההלכה שבידנו, לא נראית כפי שהיא נראתה בתקופת הגאונים, העולם השתנה, והתורה שקדמה לעולם יכולה להכיל את השינויים האלה במסגרתה ובדרכה היא, דרך התורה שבעל פה, דרך הפריה ורביה, דרך ההתפתחות על פי הכללים המסורים לנו מסיני, דרך ההכרעה על ידי בית דין הגדול וחכמי ישראל (באופן מצומצם יותר).
אין בעיה ברפורמה בתוך הפורמה, יש בעיה ברפורמה המתנערת מן הפורמה.
יש גם ביטויים שנאמרו במהלך המלחמה ברפרומה, שמתוכם למד האיש ההמוני שכל שינוי אסור. טעות ביד האיש ההמוני, אין למדים לא מאגדה ולא ממעשה, וכל שכן לא ממלחמה. כשיש אש, משתמשים באמצעים שאינם נוהגים בשגרה; וכן, אמצעים אלו כשרים הם להשגת המטרה. אבל יש לזכור, שאין הם אלא אמצעים, ולא המטרה עצמה.
הצלחה וברכה
 

שמעיה

משתמש ותיק
והערה נוספת.
כפי שכתבתי, שינויים נוצרים בעל כרחינו מכוח שינויים בעולם. אלא שיש מסלול לשינויים אלו, וזה ההבדל ביני לבין הרפורמי.
כשהיה בית דין הגדול בירושלים, לא היה קיפאון כלל. דרשות בתורה נדרשו ונדחו על ידי הדור הבא וחזרו והתקבלו על ידי הדור שלאחמ''כ וחוזר חלילה. מיום שגלינו מארצנו, אין לנו את הסמכות לשנות מאומה. עם זאת, הבדל עצום יש בין הלכות קידושין וגירושין, ולבין מצוות קציצת צפרניים לכבוד שבת. אני חושב שהחילוק ברור לכל מבין.
ולכן, שינויים בהלכה האחרונה מכוח השתנות נורמות, מתקבלים בקלות יתירה. בעוד שינויים באישות מכוח השתנות הנורמות, נמצא רק באופן שאינם סותרים את ההכרעות שהתקבלו על ידי בית הדין הגדול שכיהן באחרונה לפני כאלפיים שנה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
אני ממליץ לשמור את האשכול. התבררו כאן יסודות חשובים, וחבל שמחיקה מהירה תגרום להם להישכח...
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
ידידי היקר, אני שמח שהצגת את דעתך באופן ברור ומנומק (ללא התקפות אישיות וכדו'), אכן כן, זה לא חדש לי שיש אנשים שחושבים שדעה שדברי חז''ל אמורים לפי נורמות מסוימות שהיו בזמנם, אין לה לגיטימציה כלל.
גישתך זו, מבוססת על הרבה מגדולי ישראל במהלך הדורות, ולכן ברור שטענה נגדית מסוכנת להשקפתך.
עם זאת, היהדות מכילה גם דעות נוספות, שהחזיקו בהם גם חלק מגדולי ישראל במהלך הדורות, לפיהן אין כל מניעה מלטעון שדברי חז''ל בנוגע לצפרניים כפופים למציאות מסוימת שכאשר היא משתנה, אף דבריהם ישתנו.

אשמח אם תביא לי דוגמא אחת או שתים, שרואים שגדולי ישראל במהלך הדורות (עד לתקופה שלפני השואה), הקילו או סברו שאפשר לבטל איזה דבר שאי' בשו"ע מכח טענה שהדבר נאמר בכפוף לנורמה מקומית הזמנית.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
שיקול דעת אמר:
שמעיה אמר:
ידידי היקר, אני שמח שהצגת את דעתך באופן ברור ומנומק (ללא התקפות אישיות וכדו'), אכן כן, זה לא חדש לי שיש אנשים שחושבים שדעה שדברי חז''ל אמורים לפי נורמות מסוימות שהיו בזמנם, אין לה לגיטימציה כלל.
גישתך זו, מבוססת על הרבה מגדולי ישראל במהלך הדורות, ולכן ברור שטענה נגדית מסוכנת להשקפתך.
עם זאת, היהדות מכילה גם דעות נוספות, שהחזיקו בהם גם חלק מגדולי ישראל במהלך הדורות, לפיהן אין כל מניעה מלטעון שדברי חז''ל בנוגע לצפרניים כפופים למציאות מסוימת שכאשר היא משתנה, אף דבריהם ישתנו.

אשמח אם תביא לי דוגמא אחת או שתים, שרואים שגדולי ישראל במהלך הדורות (עד לתקופה שלפני השואה), הקילו או סברו שאפשר לבטל איזה דבר שאי' בשו"ע מכח טענה שהדבר נאמר בכפוף לנורמה מקומית הזמנית.
שו"ח או"ח סי' רמט
סעיף א
 אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת, בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו; וה"מ כשהוא ביישוב, במקום שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם במקום שהוא שם א"א לו להכין צרכי שבת, או שאינו מקום יישוב בטוח, מותר לילך אפילו כמה פרסאות; ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת, מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא.

 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
שיקול דעת אמר:
אשמח אם תביא לי דוגמא אחת או שתים, שרואים שגדולי ישראל במהלך הדורות (עד לתקופה שלפני השואה), הקילו או סברו שאפשר לבטל איזה דבר שאי' בשו"ע מכח טענה שהדבר נאמר בכפוף לנורמה מקומית הזמנית.
חזרה למעלה

מים אחרונים למשל לפי שיטת תוס'

אולי גם ברכה טעונה כוס
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
שיקול דעת אמר:
שמעיה אמר:

אשמח אם תביא לי דוגמא אחת או שתים, שרואים שגדולי ישראל במהלך הדורות (עד לתקופה שלפני השואה), הקילו או סברו שאפשר לבטל איזה דבר שאי' בשו"ע מכח טענה שהדבר נאמר בכפוף לנורמה מקומית הזמנית.
יו"ד סי' שפו
עטיפת הראש באבל, ובו סעיף אחד.

סעיף א
אבל חייב בעטיפת הראש, דהיינו שיכסה ראשו בטלית או בסודר ויחזיר קצתו על פיו ועל ראש החוטם; והני מילי שצריך עטיפה, בכל היום. אבל כשבאין מנחמים אצלו, מגלה ראשו לכבודם. הגה: וי"א שאין נוהגין במדינות אלו בעטיפה (הגהות מיימוני פ"ה); וכן המנהג פשוט, ואין להחמיר לשנות במה שלא נהגו אבותינו.
ובש"ך:
וי"א שאין נוהגין כו' - מפני שמביא לידי שחוק גדול מן העובדי כוכבים ועבדים ושפחות שבינינו מיהו יש לנהוג בעטפיה קצת דהיינו למשוך הכובע למטה לפני העינים וכן משמע בבית חדש ועיין לקמן סימן ת':


יו"ד סי' שפז
דיני כפיית המטה, ובו ב' סעיפים.

סעיף א
אבל חייב בכפיית המטה. ובשעת שינה ואכילה, יושב על מטה כפויה, אבל כל היום אינו יושב, אפילו על מטה כפויה, אלא על גבי קרקע. וכן המנחמים אינם רשאים לישב אלא ע"ג קרקע.

סעיף ב
 עכשיו לא נהגו בכפיית המטה, מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המטות שלנו עשויות כמטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה.

 
 

שמעיה

משתמש ותיק
חילול שבת לגויים; חילול שבת במקום סכנת איבר בלבד.
ולעצם העניין: לא אמרתי שכל חכמי ישראל נוקטים בגישה הזו, דברתי על חלק מהם. לא תמיד דעה זו משתקפת בהלכה הפסוקה, ועם זאת, לא הוגדרו אותם חכמים כסכנה ליהדות.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שרא לכם מריה, אבל אין כאן לא ראיה ולא חצי ראיה למה שנידון כאן, ואין הנידון דומה לראיות כלל וכלל.

א. גם אם היו בין המקורות הנ"ל איזה ראיה למה שדובר, אני רציתי שתביאו לי ראיה ש'גדולי ישראל' הקילו או בטלו איזה הלכה שנפסק בשולחן ערוך, מחמת שההלכה נאמרה רק מחמת ה'נורמה'. אני חושב שכולם מבינים שאי אפשר לדמות דברים שב'ראשונים' כבר כתבו שלא נוהגין כמו שכתוב בגמ' (פלא ככל שיהיה), למישהו שיבא בזמן של אחר חסימת השו"ע לומר שאין צריך לנהוג משהו שפסקו הפוסקים מחמת שהם פסקו לפי הנורמה.

ב. כנראה של מובן דיו על מה בדיוק הדיון נסוב. כתבתי מקודם בזה"ל:
שיקול דעת אמר:
הכותב לא כתב שלדעתו חז"ל לא דברו ממצב כזה וכזה (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הכותב גם לא כתב שיש בזה מחלוקות (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הוא כתב שדברי חז"ל ניתנים לשינויים לפי ה'נורמה', ועל זה יצא הקצף.
כל הראיות שהביאו כאן (חוץ מעטיפת הראש לאבל שאתייחס אליו להלן), אינם דומים כלל לנידון. הרי שם טעם האיסור מופיע במקור, בגמרא עצמו, וחלק מה'היתרים' מופיעים בגמ' עצמו, ולכן ודאי שאם הטעם שמופיע להדיא בגמ' אינו קיים, אין הדין תקף. בהליכה ג' פרסאות כתוב בפירוש, מפני שלא יהיה מוכן לשבת, וכתוב בפירוש שאם יודע שהזמינו מותר. גם מים אחרונים הרי כתוב בפירוש שהטעם הוא מחמת מלח סדומית, ולכן סבר התוספות שלא שייך בזמה"ז כי לא מצוי מלח סדומית. וגם זקיפת המטות באבל, הרי כבר הביא תוספות היתר ע"פ דברי הירושלמי, שאם יש חשש שהגויים יחשבו שזה כישוף, לא חייבים.
כל זה נקרא שאתה מוכיח שחז"ל לא דברו ממצב מסוים כזה, או דברו רק במצב ספציפי הזה.
אבל מה הקשר בינם לבין לקחת הלכה תמימה בשו"ע שצריך לקצוץ הצפרנים לכבוד שבת, ובמקום לומר שחז"ל קבעו שבזה מכבדים את השבת, באים ומעלים השערות וספקולציות שכנראה שזה היה הנורמה אז ורק לכן סברו שצריך, ולכן אם ישתנה הנורמה משתנה הדין. עם השערות וספקולציות כאלו ניתן לשנות עוד עשרות או מאות דינים בגמ' ובשו"ע.

ג. איברא, שהדוגמא של עטיפת הראש ק"ק, אבל כאמור באות א', זה משהו שכבר הראשונים מתלבטים בזה, ובודאי שאין אנו יכולים לדמות מילתא למילתא ולומר שאם התירו מחמת חשש שילעגו עליו, לכן תמיד מותר כשיש חשש שילעגו ח"ו, והא ראיה שהראשונים בעצמם לא כתבו ההיתר רק שם. וכבר נפסק בשו"ע סימן א' 'ואל ייבוש מפני המלעיגים'. אז כנראה שיש איזה היתר מיוחד ששם.
ובכל מקרה מדוגמה זו קשה גם לשיטת הרב @שמעיה שהרי גם הוא מודה שהרפורמה אסור על דברים שהם מדינא דגמרא ואסמכוהו אקרא דיחזקאל, ואם היו שואלים לבית הגדול בירושלים היו אומרים שאבל חייב בעטיפת הראש.

ד. מה שאני כן חוזר ממה שכתבתי למעלה, שאין זו סכנה ב'אמונה' בדברי חז"ל, כי הכותב לא התכוון לומר שדברי חז"ל אינם נצחיים ח"ו, רק הוא סבר מתוך שגיאה שניתן להגיע ע"פ השערות למסקנות שונות בדברי חז"ל, ועפי"ז להסיק שבאמת דברי חז"ל לא נאמרו מלכתחלה על מצב ספציפי אחר.
אולם עדיין נשאר 'סכנה' עצם דרך חשיבה כזו, כי זה מסלול לסלף ולעוות דברי חז"ל בשוגג (-במקרה הטוב), או ע"פ הצרכים והרצונות העולים ובאים ככל שהעולם מתגשם ומתקדם.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
ולעצם העניין: לא אמרתי שכל חכמי ישראל נוקטים בגישה הזו, דברתי על חלק מהם. לא תמיד דעה זו משתקפת בהלכה הפסוקה, ועם זאת, לא הוגדרו אותם חכמים כסכנה ליהדות.
מה כוונתך בזה להוסיף?
 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
 
שיקול דעת כתב:
 שרא לכם מריה, אבל אין כאן לא ראיה ולא חצי ראיה למה שנידון כאן, ואין הנידון דומה לראיות כלל וכלל.

א. גם אם היו בין המקורות הנ"ל איזה ראיה למה שדובר, אני רציתי שתביאו לי ראיה ש'גדולי ישראל' הקילו או בטלו איזה הלכה שנפסק בשולחן ערוך, מחמת שההלכה נאמרה רק מחמת ה'נורמה'. אני חושב שכולם מבינים שאי אפשר לדמות דברים שב'ראשונים' כבר כתבו שלא נוהגין כמו שכתוב בגמ' (פלא ככל שיהיה), למישהו שיבא בזמן של אחר חסימת השו"ע לומר שאין צריך לנהוג משהו שפסקו הפוסקים מחמת שהם פסקו לפי הנורמה.


איפכא הוא, לבטל דינא דגמרא חמור הרבה הרבה יותר מאשר לחלוק על שו"ע. וצא וראה שהאחרונים נחלקו על השו"ע על כל צעד ושעל.
 
שיקול דעת אמר:
ב. כנראה של מובן דיו על מה בדיוק הדיון נסוב. כתבתי מקודם בזה"ל:
שיקול דעת אמר:
הכותב לא כתב שלדעתו חז"ל לא דברו ממצב כזה וכזה (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הכותב גם לא כתב שיש בזה מחלוקות (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הוא כתב שדברי חז"ל ניתנים לשינויים לפי ה'נורמה', ועל זה יצא הקצף.
כל הראיות שהביאו כאן (חוץ מעטיפת הראש לאבל שאתייחס אליו להלן), אינם דומים כלל לנידון. הרי שם טעם האיסור מופיע במקור, בגמרא עצמו, וחלק מה'היתרים' מופיעים בגמ' עצמו, ולכן ודאי שאם הטעם שמופיע להדיא בגמ' אינו קיים, אין הדין תקף. בהליכה ג' פרסאות כתוב בפירוש, מפני שלא יהיה מוכן לשבת, וכתוב בפירוש שאם יודע שהזמינו מותר. גם מים אחרונים הרי כתוב בפירוש שהטעם הוא מחמת מלח סדומית, ולכן סבר התוספות שלא שייך בזמה"ז כי לא מצוי מלח סדומית. וגם זקיפת המטות באבל, הרי כבר הביא תוספות היתר ע"פ דברי הירושלמי, שאם יש חשש שהגויים יחשבו שזה כישוף, לא חייבים.
ראשונים אחרים הביאו הטעם שאצלנו לא ניכרת הכפיה, כמו שהעתקתי.
כל זה נקרא שאתה מוכיח שחז"ל לא דברו ממצב מסוים כזה, או דברו רק במצב ספציפי הזה.
אבל מה הקשר בינם לבין לקחת הלכה תמימה בשו"ע שצריך לקצוץ הצפרנים לכבוד שבת, ובמקום לומר שחז"ל קבעו שבזה מכבדים את השבת, באים ומעלים השערות וספקולציות שכנראה שזה היה הנורמה אז ורק לכן סברו שצריך, ולכן אם ישתנה הנורמה משתנה הדין. עם השערות וספקולציות כאלו ניתן לשנות עוד עשרות או מאות דינים בגמ' ובשו"ע.
ברור ש'כבוד' הוא נושא חברתי. ללכת עם שטריימל על הראש, ברוב מוחלט של העולם זה לא משהו מכבד, אבל במקומות שנוהגים כן - אכן יש בזה 'כבוד שבת'.
וסמך לדבר, חז"ל קבעו חובת אכילה בשבת משום עונג שבת, ומ"מ מי שהאכילה אינה עונג בשבילו - פטור. הרי לך שהכל הולך אחר הטעם, ואין זה 'קביעות דין אכילה' אלא הולכים אחרי מטרת-העל של עונג שבת. אף כאן אין 'קביעות דין גזיזת ציפרנים', אלא המטרה העיקרית היא כבוד שבת, והוא נמדד בכל אדם לפי ציפרניו ובכל דור לפי הרגליו.
 
ד. מה שאני כן חוזר ממה שכתבתי למעלה, שאין זו סכנה ב'אמונה' בדברי חז"ל, כי הכותב לא התכוון לומר שדברי חז"ל אינם נצחיים ח"ו, רק הוא סבר מתוך שגיאה שניתן להגיע ע"פ השערות למסקנות שונות בדברי חז"ל, ועפי"ז להסיק שבאמת דברי חז"ל לא נאמרו מלכתחלה על מצב ספציפי אחר.
אולם עדיין נשאר 'סכנה' עצם דרך חשיבה כזו, כי זה מסלול לסלף ולעוות דברי חז"ל בשוגג (-במקרה הטוב), או ע"פ הצרכים והרצונות העולים ובאים ככל שהעולם מתגשם ומתקדם.
עכ"פ אפשר להתווכח על כל ראיה לגופה, אבל הכלל העולה הוא שפעמים אפשר לשנות לפי המקום והזמן. אם כי ודאי כדבריך שיש בזה סכנה גדולה וצריך להזהר מאד בענינים אלו.
 

שיקול דעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אינני רואה בשום שורה מדבריך, שענית לי על מה שכתבתי, כי לדעתי אתה שוב מדמה בין דברים דומים אבל לא זהים. אבל אין לי כוח לשבת ולענות על כל דבר וראיה שהולכים להביא כאן. זה גזל ממני כבר די והותר זמן.
מבחינתי סיימתי הדיון הזה. בתקוה שלא תצא מכשול מתח"י.
 

שמעיה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שמעיה אמר:
חילול שבת במקום סכנת איבר בלבד

?????????????????
בשו''ע מבואר שאין מחללים שבת על ידי ישראל במקום סכנת איבר, ולמעשה כיום נהוג בשופי להתיר. כמובן בהסתמך שכל קטיעה יכולה להביא לסכנת חיים...
(מפי השמועה)
 

שמעיה

משתמש ותיק
שיקול דעת אמר:
שרא לכם מריה, אבל אין כאן לא ראיה ולא חצי ראיה למה שנידון כאן, ואין הנידון דומה לראיות כלל וכלל.

א. גם אם היו בין המקורות הנ"ל איזה ראיה למה שדובר, אני רציתי שתביאו לי ראיה ש'גדולי ישראל' הקילו או בטלו איזה הלכה שנפסק בשולחן ערוך, מחמת שההלכה נאמרה רק מחמת ה'נורמה'. אני חושב שכולם מבינים שאי אפשר לדמות דברים שב'ראשונים' כבר כתבו שלא נוהגין כמו שכתוב בגמ' (פלא ככל שיהיה), למישהו שיבא בזמן של אחר חסימת השו"ע לומר שאין צריך לנהוג משהו שפסקו הפוסקים מחמת שהם פסקו לפי הנורמה.

ב. כנראה של מובן דיו על מה בדיוק הדיון נסוב. כתבתי מקודם בזה"ל:
שיקול דעת אמר:
הכותב לא כתב שלדעתו חז"ל לא דברו ממצב כזה וכזה (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הכותב גם לא כתב שיש בזה מחלוקות (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הוא כתב שדברי חז"ל ניתנים לשינויים לפי ה'נורמה', ועל זה יצא הקצף.
כל הראיות שהביאו כאן (חוץ מעטיפת הראש לאבל שאתייחס אליו להלן), אינם דומים כלל לנידון. הרי שם טעם האיסור מופיע במקור, בגמרא עצמו, וחלק מה'היתרים' מופיעים בגמ' עצמו, ולכן ודאי שאם הטעם שמופיע להדיא בגמ' אינו קיים, אין הדין תקף. בהליכה ג' פרסאות כתוב בפירוש, מפני שלא יהיה מוכן לשבת, וכתוב בפירוש שאם יודע שהזמינו מותר. גם מים אחרונים הרי כתוב בפירוש שהטעם הוא מחמת מלח סדומית, ולכן סבר התוספות שלא שייך בזמה"ז כי לא מצוי מלח סדומית. וגם זקיפת המטות באבל, הרי כבר הביא תוספות היתר ע"פ דברי הירושלמי, שאם יש חשש שהגויים יחשבו שזה כישוף, לא חייבים.
כל זה נקרא שאתה מוכיח שחז"ל לא דברו ממצב מסוים כזה, או דברו רק במצב ספציפי הזה.
אבל מה הקשר בינם לבין לקחת הלכה תמימה בשו"ע שצריך לקצוץ הצפרנים לכבוד שבת, ובמקום לומר שחז"ל קבעו שבזה מכבדים את השבת, באים ומעלים השערות וספקולציות שכנראה שזה היה הנורמה אז ורק לכן סברו שצריך, ולכן אם ישתנה הנורמה משתנה הדין. עם השערות וספקולציות כאלו ניתן לשנות עוד עשרות או מאות דינים בגמ' ובשו"ע.

ג. איברא, שהדוגמא של עטיפת הראש ק"ק, אבל כאמור באות א', זה משהו שכבר הראשונים מתלבטים בזה, ובודאי שאין אנו יכולים לדמות מילתא למילתא ולומר שאם התירו מחמת חשש שילעגו עליו, לכן תמיד מותר כשיש חשש שילעגו ח"ו, והא ראיה שהראשונים בעצמם לא כתבו ההיתר רק שם. וכבר נפסק בשו"ע סימן א' 'ואל ייבוש מפני המלעיגים'. אז כנראה שיש איזה היתר מיוחד ששם.
ובכל מקרה מדוגמה זו קשה גם לשיטת הרב @שמעיה שהרי גם הוא מודה שהרפורמה אסור על דברים שהם מדינא דגמרא ואסמכוהו אקרא דיחזקאל, ואם היו שואלים לבית הגדול בירושלים היו אומרים שאבל חייב בעטיפת הראש.

ד. מה שאני כן חוזר ממה שכתבתי למעלה, שאין זו סכנה ב'אמונה' בדברי חז"ל, כי הכותב לא התכוון לומר שדברי חז"ל אינם נצחיים ח"ו, רק הוא סבר מתוך שגיאה שניתן להגיע ע"פ השערות למסקנות שונות בדברי חז"ל, ועפי"ז להסיק שבאמת דברי חז"ל לא נאמרו מלכתחלה על מצב ספציפי אחר.
אולם עדיין נשאר 'סכנה' עצם דרך חשיבה כזו, כי זה מסלול לסלף ולעוות דברי חז"ל בשוגג (-במקרה הטוב), או ע"פ הצרכים והרצונות העולים ובאים ככל שהעולם מתגשם ומתקדם.
ממש לא. לדעתי, גדולי ישראל מוסמכים להכריע האם דינים כאלו או אחרים נוהגים גם בזמננו או לא. וכל עוד אין זה נעשה במגמת עקירה והתנערות, אין בכך כל סכנה.
השווה עוד התרים של גדולי האחרונים להסתפר ולהתגלח בימי חוה''מ בזמננו שנהוג להתגלח מדי יום.

 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
איש ווילנא אמר:
שמעיה אמר:
חילול שבת במקום סכנת איבר בלבד

?????????????????
בשו''ע מבואר שאין מחללים שבת על ידי ישראל במקום סכנת איבר, ולמעשה כיום נהוג בשופי להתיר. כמובן בהסתמך שכל קטיעה יכולה להביא לסכנת חיים...
(מפי השמועה)

השולחן ערוך לא מדבר על קטיעה. שאדרבה מבואר לפי השו"ע שזה בגדר מכה של חלל שמחללים עליה את השבת
ההתר בקטיעה מבוסס על כך שיכול להביא לזיהום [אני מבין שאתה סבור שזה לא טעם רציני. אם כן לך אסור]
 

שמעיה

משתמש ותיק
ממש לא. אני סבור שעל פי טעמים רציניים ניתן להבדיל בין הוראת השו''ע ולבין ההוראה למעשה; בשונה מאחרים כאן באשכול הסבורים שאין מה שיוכל להניענו לפסוק דלא כשו''ע.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
ממש לא. אני סבור שעל פי טעמים רציניים ניתן להבדיל בין הוראת השו''ע ולבין ההוראה למעשה; בשונה מאחרים כאן באשכול הסבורים שאין מה שיוכל להניענו לפסוק דלא כשו''ע.

מה זה שייך לכל האשכול שמדבר בדברים שתלויים במנהג או שלכל הפחות ניתן לטעון שזה תלוי במנהג
והעיקר הוא לכבד את השבת וזה נקבע לפי מנהג המקומות
ומה זה נוגע לחילול שבת שלא הותרה במקום סכנת אבר
 
חלק עליון תַחתִית