שרא לכם מריה, אבל אין כאן לא ראיה ולא חצי ראיה למה שנידון כאן, ואין הנידון דומה לראיות כלל וכלל.
א. גם אם היו בין המקורות הנ"ל איזה ראיה למה שדובר, אני רציתי שתביאו לי ראיה ש
'גדולי ישראל' הקילו או בטלו איזה הלכה שנפסק ב
שולחן ערוך, מחמת שההלכה נאמרה רק מחמת ה'נורמה'. אני חושב שכולם מבינים שאי אפשר לדמות דברים שב'ראשונים' כבר כתבו שלא נוהגין כמו שכתוב בגמ' (פלא ככל שיהיה), למישהו שיבא בזמן של אחר חסימת השו"ע לומר שאין צריך לנהוג משהו שפסקו הפוסקים מחמת שהם פסקו לפי הנורמה.
ב. כנראה של מובן דיו על מה בדיוק הדיון נסוב. כתבתי מקודם בזה"ל:
שיקול דעת אמר:
הכותב לא כתב שלדעתו חז"ל לא דברו ממצב כזה וכזה (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הכותב גם לא כתב שיש בזה מחלוקות (כמו שמגיבים אחרים כתבו), הוא כתב שדברי חז"ל ניתנים לשינויים לפי ה'נורמה', ועל זה יצא הקצף.
כל הראיות שהביאו כאן (חוץ מעטיפת הראש לאבל שאתייחס אליו להלן), אינם דומים כלל לנידון. הרי שם טעם האיסור מופיע במקור, בגמרא עצמו, וחלק מה'היתרים' מופיעים בגמ' עצמו, ולכן ודאי שאם הטעם שמופיע להדיא בגמ' אינו קיים, אין הדין תקף. בהליכה ג' פרסאות כתוב בפירוש, מפני שלא יהיה מוכן לשבת, וכתוב בפירוש שאם יודע שהזמינו מותר. גם מים אחרונים הרי כתוב בפירוש שהטעם הוא מחמת מלח סדומית, ולכן סבר התוספות שלא שייך בזמה"ז כי לא מצוי מלח סדומית. וגם זקיפת המטות באבל, הרי כבר הביא תוספות היתר ע"פ דברי הירושלמי, שאם יש חשש שהגויים יחשבו שזה כישוף, לא חייבים.
כל זה נקרא שאתה מוכיח שחז"ל לא דברו ממצב מסוים כזה, או דברו רק במצב ספציפי הזה.
אבל מה הקשר בינם לבין לקחת הלכה תמימה בשו"ע שצריך לקצוץ הצפרנים לכבוד שבת, ובמקום לומר שחז"ל
קבעו שבזה מכבדים את השבת, באים ומעלים השערות וספקולציות
שכנראה שזה היה הנורמה אז ורק לכן סברו שצריך, ולכן אם ישתנה הנורמה משתנה הדין. עם השערות וספקולציות כאלו ניתן לשנות עוד עשרות או מאות דינים בגמ' ובשו"ע.
ג. איברא, שהדוגמא של עטיפת הראש ק"ק, אבל כאמור באות א', זה משהו שכבר הראשונים מתלבטים בזה, ובודאי שאין אנו יכולים לדמות מילתא למילתא ולומר שאם התירו מחמת חשש שילעגו עליו, לכן תמיד מותר כשיש חשש שילעגו ח"ו, והא ראיה שהראשונים בעצמם לא כתבו ההיתר רק שם. וכבר נפסק בשו"ע סימן א' 'ואל ייבוש מפני המלעיגים'. אז כנראה שיש איזה היתר מיוחד ששם.
ובכל מקרה מדוגמה זו קשה גם לשיטת הרב @שמעיה שהרי גם הוא מודה שהרפורמה אסור על דברים שהם מדינא דגמרא ואסמכוהו אקרא דיחזקאל, ואם היו שואלים לבית הגדול בירושלים היו אומרים שאבל חייב בעטיפת הראש.
ד. מה שאני כן חוזר ממה שכתבתי למעלה, שאין זו סכנה ב'אמונה' בדברי חז"ל, כי הכותב לא התכוון לומר שדברי חז"ל אינם נצחיים ח"ו, רק הוא סבר מתוך שגיאה שניתן להגיע ע"פ השערות למסקנות שונות בדברי חז"ל, ועפי"ז להסיק שבאמת דברי חז"ל לא נאמרו
מלכתחלה על מצב ספציפי אחר.
אולם עדיין נשאר 'סכנה' עצם דרך חשיבה כזו, כי זה מסלול לסלף ולעוות דברי חז"ל בשוגג (-במקרה הטוב), או ע"פ הצרכים והרצונות העולים ובאים ככל שהעולם מתגשם ומתקדם.