האם יש ענין באמירת "לעילוי נשמת"?

בן ברוך

משתמש חדש
מצוי בביהמ"ד שאדם תורם משהו לעילוי נשמת מישהו ,וכותב "נא לומר לעילוי נשמת פלוני וכו"
האם יש ענין בכל זה על כל מיני אופנים או שמספיק כוונתו של התורם גרידא, 
וכן לכתוב על משו כגון פרוכת לע"נ יש בזה ענין?
 

ידידיה

משתמש ותיק
הטעם היחיד של שו"ת הרשב"א (ח"א תקפ"א ורמ"א יו"ד רמ"ט י"ג) זה כדי לכבד עושי המצוה
וזה שייך בכתיבת שם התורם ולא כ"כ בכתיבת שם מי שתרמו לע"נ
ופשוט שלנשמה לא משנה מה שכתוב על איזה פרוכת בעולמנו השפל
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
כשמחלקים משניות לע"נ, תלמיד הגרעא כ׳ שצריך לומר (נדפס במשניות המצויות בבתי האבל), אבל כמדו׳ שהגרחק אמר שאין צריך כי הקב"ה יודע לבד
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
הטעם היחיד של שו"ת הרשב"א (ח"א תקפ"א ורמ"א יו"ד רמ"ט י"ג) זה כדי לכבד עושי המצוה
וזה שייך בכתיבת שם התורם ולא כ"כ בכתיבת שם מי שתרמו לע"נ
ופשוט שלנשמה לא משנה מה שכתוב על איזה פרוכת בעולמנו השפל
זה סיום התשובה שם
אתה למד שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמים להיות להם לזכרון טוב על מצות ולפתוח דלת לעושה מצוה 

ברשב"א כתב שני עניינים!!!
וודאי זה שייך גם בהזכרת שם לעילוי נשמה

עכשיו אני נזכר שבחפץ חיים כתב שלא לעשות מצבות מדי מפוארות אלא לתרום ספרים ולכתוב שם  שהעניין לכתוב הוא שאי מי מהלומדים יאמר את שם הנפטר
 

ידידיה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
זה סיום התשובה שם
אתה למד שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמים להיות להם לזכרון טוב על מצות ולפתוח דלת לעושה מצוה 

ברשב"א כתב שני עניינים!!!
וודאי זה שייך גם בהזכרת שם לעילוי נשמה

עכשיו אני נזכר שבחפץ חיים כתב שלא לעשות מצבות מדי מפוארות אלא לתרום ספרים ולכתוב שם  שהעניין לכתוב הוא שאי מי מהלומדים יאמר את שם הנפטר
ברשב"א הכל ענין אחד
לגבי הח"ח אשמח להפניה מדויקת
 
 

חכימא דיהודאי

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
יעקב שלם אמר:
זה סיום התשובה שם
אתה למד שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמים להיות להם לזכרון טוב על מצות ולפתוח דלת לעושה מצוה 

ברשב"א כתב שני עניינים!!!
וודאי זה שייך גם בהזכרת שם לעילוי נשמה

עכשיו אני נזכר שבחפץ חיים כתב שלא לעשות מצבות מדי מפוארות אלא לתרום ספרים ולכתוב שם  שהעניין לכתוב הוא שאי מי מהלומדים יאמר את שם הנפטר
ברשב"א הכל ענין אחד
לגבי הח"ח אשמח להפניה מדויקת

(*) הג''ה. אגב ראיתי להזכיר פה ענין נחוץ: יש אנשים, שרוצים לעשות יד ושם לזכר עולם על נשמת אבותיהם, ועושים להם מצבה של אבן שיש יקרה ומפתחת בפתוחי חותם באותיות מזהבות וכדומה ציורים ופרחים הרבה; ויש שמוסיפין לזה נטיעות יפות וכדומה מתענוגי בני האדם, ומפזרין על אלו הענינים ממון הרבה, וחושבין שבזה עושין נחת רוח גדולה לנשמת הנפטר. וכמה טעות טועין אלו האנשים במחשבה הזו. כי באמת נפש הנפטר אחר פרדתו מן העולם הזה הוא מכיר שם בעולם האמת את התכלית הנרצה של תורה ומצות, כי הוא רואה שזו היא הסחורה היקרה המהלכת שם בכל העולמות, ועבורם יתענג האדם לאור באור החיים. ואז יקר מפז אצלו איזה מצוה קלה שעשה בעולם הזה, ומתמרמר הרבה על עצמו, על שכלה ימי חייו בהשגת תענוגי הבל וכבוד המדמה, שהוא צריך לתת דין וחשבון עליהם. ואם כן, מה נחת רוח יוכל להגיע לו, כשרואה שבניו, שכלה עליהם כל כחותיו, וחשב עליהם בחייו, שהם יצילו אותו מן הדין בפעלותיו הנאות והישרות, ולבסוף הם מוסיפין עוד תענוגי הבל כאלה ויותר טוב היה להם, שישימו מצבה שאינה יקרה כל כך ובאותיות פשוטות ולא מזהבות, ובלי ציצים ופרחים, ובלי נטיעות (אבל עצם המצבה הוא ענין נצרך לנפש המת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בשקלים (סוף פרק ב')), ויתר ההוצאות, שנופלין על זה, היה להם לקנות ש''ס ולתנו לבית המדרש, ויכתבו עליו שהוא לזכר נשמת אבותיהם, או לעשות מזה גמ''ח קבוע לזכר נשמת אבותיהם; ובזה היה מתעלה נפשם מאד למעלה. כי מכל הלואה והלואה, שנתוסף להם מצות עשה דאוריתא, ממילא נתוסף זכות לאבותיהם גם כן. כמו שכתב בספר ''יש נוחלין'', דזכיות ומצות שעושה הבן אחר מיתת אביו, הוא כפרה לנפש אביו, אף על פי דמנפשה קעבד (מעצמו הוא עושה). וכתב על זה בנו, בעל השל''ה, וזה לשונו: ולא זו בלבד שמציל את אביו מדינה של גיהנם, ומתיר אותו מן היסורין, אלא אף זו שמכניסו אחר כך לגן עדן, ונותנו במחצת הצדיקים. כדאיתא בזהר סוף פרשת בחקתי: ''בן יכבד אב'' (מלאכי א' ו') - אף על גב שמת, מחיב יותר לכבדו, דכתיב (שמות כ' י"ב): ''כבד את אביך''. דאם אותו הבן הולך בדרך רע ומכשול, ודאי מבזה לאביו וכו'. ואם הבן ההוא הולך בדרך הישר והטוב ומעשיו מתקנים, ודאי שהוא מכבד לאביו בזה העולם לנגד בני האדם, ומכבד אותו בעולם הבא נגד הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מרחם על האב, ומושיב אותו בכסא הכבוד, עד כאן לשון הזהר הקדוש. 
והנה, אם יפה כח הבן לעשות לאביו את כל הכבוד הזה ולהכניסו לגן עדן, קל וחמר שיפה כחו לגרם לאביו, שלא יהיה נדון בגיהנם וביסורין. ומה שכתב ב'ספר חסידים' (סימן תר"ה), שאין התפלה והצדקה מועלת, כשאדם עושה בשביל אדם רשע, יש לומר שלא אמרו כן, אלא לגבי איש נכרי אשר לא מזרעו הוא; אבל בנו הוא כרעא דאבוה (הרגל של אביו) בודאי יועיל. עד כאן לשונו. ויציר האדם בנפשו, אלו היה הוא בעצמו, חס ושלום, משלך באש או בשאר יסורים קשים, כמה היה חפצו ותשוקתו, שבניו יכנסו בעבי הקורה בעבורו, באיזה עצה שיוכלו להצילו מזה הענש הנורא. כזה וכזה יראה הוא בעצמו לעשות עבור נשמת אביו ואמו, שעמלו בכל כחותיהם עליו, עד שעשוהו לאיש, להצילם בכח מעשיו הטובים מענש עונותיהם המר, כי בודאי (קהלת ז' כ'): ''אדם אין צדיק בארץ וגו'''. ובפרט בתוך שבעה ושלשים, שאז כח הדין מתוח יותר, כידוע, יראה להרבות עבורם תורה וצדקה וחסד כפי כחו, שבזה יצילם מדינה של גיהנם, ויביאם לחיי עולם הבא. כל זה יתן החי אל לבו, ובמדה שאדם מודד - בה ימדדו לו. כל זה התבוננתי מדבריו הקדושים. והנה באמת על ידי כל מצוה שהבן עושה, מועיל להנפטר, כמו שהובא שם בספר 'יש נוחלין' בשם הראשונים. וכל שכן במצוה זו של חסד, שנתעורר למעלה על ידי זה מדת החסד, כמו שכתבנו בפרקים הראשונים בשם חז''ל, כמה יועיל זה למעלה לנפש הנפטר, שיתנהג השם יתברך עמו בכל עניניו גם כן במדת החסד. גם שעל ידי זה נזכר שם של אבותיו לעיני הכל לטובה, שאומרים: אשרי שזה ילד ! אשרי שזה גדל ! וממילא נתעורר עליהם זכות ורחמים גם כן מלמעלה. ועין שם עוד בדברי בעל השל''ה, שהביא כמה מאמרי חז''ל, ומסים שם: דהעושה צדקה בשביל נפש המת (אפילו אם איננו קרובו, רק שאיננו רשע, וכל שכן כשהוא בנו ובתו או אחיו ואחותו), בודאי הוא עושה הצלה גדולה ונחת רוח לנשמתו, עין שם. ועקר הענין הובא גם כן ב''יורה דעה'', סוף סימן רמ''ט, עין שם. על כן כשארע, חס ושלום, לאחד, שמת לו אחד מיוצאי ירכו בימי עלומיו, ולא הניח לו שם ושארית בארץ, מהראוי שיעשה לו יד ושם לזכר נשמתו במצוה הקבועה לדורות, וכנ''ל, אם יש בכחו, ואז ''לזכר עולם יהיה צדיק''. ואפילו אם אין בכחו לזה, על כל פנים יתנדב עבורו איזה ספר, הצריך לרבים ללמד בו, ויכתב עליו את שמו, ובכל עת שילמדו בו, יהיה לנחת רוח לנשמת הנפטר. וכן ראיתי רבים נוהגין. יתן ה' יתברך שיקים בימינו מקרא שכתוב (ישעיה כ"ה ח'): ''בלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'''.
מקור: אהבת חסד ח"ב פרק טו בהג"ה http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01815.html#HtmpReportNum0024_L2
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
ובאותו ענין:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ח
ר' חמא בר חנינא ור' הושעיא הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד, א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן, א"ל כמה נפשות שקעו אבותיך כאן, לא הוון בני נשא דילעון באורייתא ?

[רחב"ח ור"ה היו מטיילים בבתי כנסיות של לוד, אמר רחב"ח לר"ה, כמה ממון השקיעו אבותי כאן לבנות את בתי הכנסיות. אמר לו ר"ה, כמה נפשות הפסידו אבותיך כאן, שהיו יכולים ללמוד תורה עם הכסף הזה. ורצה לומר לו, במקום להשקיע כסף בבנין היה להם להשקיע בתלמידי חכמים שילמדו תורה].
 

ידידיה

משתמש ותיק
חכימא דיהודאי אמר:
מקור: אהבת חסד ח"ב פרק טו בהג"ה 
ייש"כ.
ונמצא שחוץ ממה שכתב שעי"ז מתעורר על הנפטר מדת החסד, יש בזה גם משום כיבוד אביו ואמו, שניכר לכל שמזיל ממונו לזכותם.
 

דרורי

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
שו"ת הרשבא מפורש

בין שאר הטעמים שיגרום לאחרים לעשות

הרשב"א שם כותב לפרסם עושי מצוה וגם הובא במשנה ברורה אבל אין לזה קשר לעילוי נשמה
 

zxc

משתמש רגיל
בבעלזא כידוע יש קפידא שלא לכתוב, מפני שהקב"ה יודע
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
דרורי אמר:
יעקב שלם אמר:
שו"ת הרשבא מפורש

בין שאר הטעמים שיגרום לאחרים לעשות

הרשב"א שם כותב לפרסם עושי מצוה וגם הובא במשנה ברורה אבל אין לזה קשר לעילוי נשמה
נכון טעיתי ותקנתי את הודעתי

אבל בסוף דבריו הוא מציין שחלק מהעניין שיגרום לאחרים לעשות
למרות ש@ידידיה טען שהכל עניין אחד
וזה שייך בהחלט בעילוי נשמה


 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
ופשוט שלנשמה לא משנה מה שכתוב על איזה פרוכת בעולמנו השפל
ולשיטתך, וכי לנשמה בעולם העליון כן משנה לו מה שמדליקים נר כאן בעולם השפל??
במחכ"ת הס מלהזכיר דברים כאלה, אם יש צד שיש ענין לומר כן, (ואכן ראיתי בספרים שהלומד לעילוי נשמת פלוני מעכב שיאמר כן לפני הלימוד) או לכתוב השם לעלוי נשמה, אין כזה טענה שלא משנה לו לנשמה מה שעושים כאן בעולם השפל!
 
חלק עליון תַחתִית