מקור השם 'שמחה בונם'

יואל נהרי

משתמש ותיק
בית שמואל - שמות אנשים
שם בונם הוא נקרא ע"ש בנימין, והוא נקרא ע"ש בן אוני, לכן קורין אותו שמחה.


והיינו, דהשם 'שמחה בונם', עיקרו הוא 'בונם', שהוא ע"ש בנימין, אבל מאחר שבנימין נקרא גם ע"ש צער - בן אוני, לכן הוסיפו לזה גם את השם 'שמחה'.


אמנם ראיתי בספר 'טיפה מן הים' [לר"מ זילבר] שטוען להיפך. שעיקר השם זה 'שמחה', רק שכיון ש'שמחה' זה גם שם של נשים, לכן הוסיפו לזה 'בונים' אצל בן.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אילו שמחה זה השם העיקרי, כפי שטוען טיפה מן הים, והוסיפו לו בונים - לשון בן,
למה לא חששו בשם 'שמחה - זיסל'
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לא ש'חששו' ממשהו, אין ממה לחשוש, הוא טוען שמי שהוסיף זו היתה הסיבה. או שכן או שלא.

אתה יכול הרי גם לשאול על הבית שמואל, למה לא קוראים לכל בנימין גם שמחה.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
בית שמואל - שמות אנשים
שם בונם הוא נקרא ע"ש בנימין, והוא נקרא ע"ש בן אוני, לכן קורין אותו שמחה.


והיינו, דהשם 'שמחה בונם', עיקרו הוא 'בונם', שהוא ע"ש בנימין, אבל מאחר שבנימין נקרא גם ע"ש צער - בן אוני, לכן הוסיפו לזה גם את השם 'שמחה'.


אמנם ראיתי בספר 'טיפה מן הים' [לר"מ זילבר] שטוען להיפך. שעיקר השם זה 'שמחה', רק שכיון ש'שמחה' זה גם שם של נשים, לכן הוסיפו לזה 'בונים' אצל בן.
מי זה? ר' מיכל זילבר?
הוא בא לומר דלא כהבית שמואל סתם בלי שום מקור? רק מהשערה גרידא?
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרורי אמר:
יואל נהרי אמר:
כן.

זה לא ויכוח בהלכה או משהו כזה, סה"כ על מקור של שם.

נפק"מ לפסולי גט
אם מספיק לכתוב את השם העיקרי, אתה צודק. אבל אני לא כ"כ מתמצא בזה להלכה. צריך לעיין שם בב"ש שכמדומני דן בזה.


 
 

דרורי

משתמש ותיק
לא מוזר בעליל
רק ממה שנתקלתי לאחרונה. האחרונים דנים רבות בנוגע לכתיבת גט על אחת מערי צרפת . ואחרוני זמנינו כתבו לחלוק. אלו דברים התלויים במציאות ולא בהשערות. ואם חכם מצא מקום לחלק על השערתו של חכם אחר מצד המציאות הידועה לו אין בזה שום פגם
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
דרורי אמר:
לא מוזר בעליל
רק ממה שנתקלתי לאחרונה. האחרונים דנים רבות בנוגע לכתיבת גט על אחת מערי צרפת . ואחרוני זמנינו כתבו לחלוק. אלו דברים התלויים במציאות ולא בהשערות. ואם חכם מצא מקום לחלק על השערתו של חכם אחר מצד המציאות הידועה לו אין בזה שום פגם
אבל כמדומה שדווקא כאן מדובר בהשערה ולא במציאות. אין פה הרבה מה להתווכח, לטעמי זה מוזר.
וגם מה שאתה מספר על אחרוני זמנינו שחולקים, תביא דוגמא. לא סתם באויר.
 
 

דרורי

משתמש ותיק
1. זו המציאות אליבא דרבי מיכל זילבר
2. קראתי באחד השותי"ם. ומכיון שאתה מפקפק בזה אשתדל בלנ"ד לחפש שוב את שם השו"ת. לא שזה יספק אותך אבל בכל זאת..
 

ברכה והצלחה

משתמש רגיל
שמעתי בעבר שיעור מהרב שלזינגר ממונסי ששם הוא הביא שהשם בנימין ביניש נובע משני השמות דהיינו בנימין ובן עוני. לא זוכר את המקור שהוא הביא
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
בית שמואל - שמות אנשים
שם בונם הוא נקרא ע"ש בנימין, והוא נקרא ע"ש בן אוני, לכן קורין אותו שמחה.


והיינו, דהשם 'שמחה בונם', עיקרו הוא 'בונם', שהוא ע"ש בנימין, אבל מאחר שבנימין נקרא גם ע"ש צער - בן אוני, לכן הוסיפו לזה גם את השם 'שמחה'.


אמנם ראיתי בספר 'טיפה מן הים' [לר"מ זילבר] שטוען להיפך. שעיקר השם זה 'שמחה', רק שכיון ש'שמחה' זה גם שם של נשים, לכן הוסיפו לזה 'בונים' אצל בן.
לא הבנתי את דברי הבית שמואל, והרי למעשה נקרא בנימין ולא נקרא בן אוני, וא"כ אינו ע"ש הצער,
ועוד, למה לא מצאנו א"כ את השם שמחה בנימין, ורק בכינוי 'בונם' חששו לזה?
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
בבדיקתי המהירה הבחנתי כי חלקם מופיעים אף בספרי שו"ת ('שואל ומשיב', למשל - אף שמהדו"ח היא זו, אך השם הוא כמובן מתקופתו־הוא). מה זה אומר?...

ובנימה רצינית יותר: ברור כי תפוצתו עלתה עשרת מונים במאת השנים האחרונות, ועדיין - הוא בהחלט קיים גם קודם לכן
(למשל, בהודעת מדפיסי תלמוד ירושלמי בשנת תקצ"ז).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מהי ההוכחה, מכך שלא הזכירו? הלא אף לדברי, 'שמחה־בונם' הי' נפוץ שבעתים...
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
בית שמואל - שמות אנשים
שם בונם הוא נקרא ע"ש בנימין, והוא נקרא ע"ש בן אוני, לכן קורין אותו שמחה.


והיינו, דהשם 'שמחה בונם', עיקרו הוא 'בונם', שהוא ע"ש בנימין, אבל מאחר שבנימין נקרא גם ע"ש צער - בן אוני, לכן הוסיפו לזה גם את השם 'שמחה'.


אמנם ראיתי בספר 'טיפה מן הים' [לר"מ זילבר] שטוען להיפך. שעיקר השם זה 'שמחה', רק שכיון ש'שמחה' זה גם שם של נשים, לכן הוסיפו לזה 'בונים' אצל בן.
אגב, אעיר שהבית שמואל לא כתב שקורין אותו ב2 שמות אלא שזהו כינוי לשם...

ועוד שגם בבית שמואל העלה ספק בנידון מה עיקר השם... בקטע שלפניו...
בית שמואל שמות אנשים
ועיין סוף הסדר איך כותבים המ' דהם כמו שני שמות (בונם) דמתקרי (שמחה) או דמתקרי (שמואל) ואם להיפך כותבים שמחה המ' (בונם) (או שמואל). 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
יואל נהרי אמר:
בית שמואל - שמות אנשים
שם בונם הוא נקרא ע"ש בנימין, והוא נקרא ע"ש בן אוני, לכן קורין אותו שמחה.


והיינו, דהשם 'שמחה בונם', עיקרו הוא 'בונם', שהוא ע"ש בנימין, אבל מאחר שבנימין נקרא גם ע"ש צער - בן אוני, לכן הוסיפו לזה גם את השם 'שמחה'.


אמנם ראיתי בספר 'טיפה מן הים' [לר"מ זילבר] שטוען להיפך. שעיקר השם זה 'שמחה', רק שכיון ש'שמחה' זה גם שם של נשים, לכן הוסיפו לזה 'בונים' אצל בן.
אגב, אעיר שהבית שמואל לא כתב שקורין אותו ב2 שמות אלא שזהו כינוי לשם...

ועוד שגם בבית שמואל העלה ספק בנידון מה עיקר השם... בקטע שלפניו...
בית שמואל שמות אנשים
ועיין סוף הסדר איך כותבים המ' דהם כמו שני שמות (בונם) דמתקרי (שמחה) או דמתקרי (שמואל) ואם להיפך כותבים שמחה המ' (בונם) (או שמואל). 
ובאות ש' כתב
(שמחה) המ' (בונם). 
הרי ש.... בונם הוא כינוי לשמחה
 

הכהן

משתמש ותיק
טובין הוא שם משפחה ממקור עברי וקשור במילה העברית "טוב" או בשם המקראי טוביה. טוסקה כוללים במאה ה-19 את הרב מרדכי טוסקה אשר נולד בגרמניה וחי בארה"ב; ואת הע בדומה לשמות המקבילים בונוס בלטינית, טייב בערבית, בואנו בספרדית, בון בצרפתית וגוט בגרמנית, שםירושם "טוב", השם טובייס קשור בשם העברי שם טוב ובגרסה הלטינית שלו נומן בונאום. שם טוב תורגם ליוונית בצורה קלונימוס שפירושו "שם יפה / טוב" ובכך הודגש שוב הקשר בין טוב ויפה המצוי גם באל מליח, שהוא השם המקביל בערבית. המקבילים שלו כוללים את טוב ויפה בעברית, בואנו בספרדית, דל בנה באיטלקית, וטייב בערבית. כמו השם היווני קלונימוס, שפירושו המילולי הוא "שם טוב" (ביוונית של ימי הביניים ויוונית מודרנית), כולם קשורים בשם העברי "שם טוב" ובכך מחזקים את הקשר בין טוב ליפה. השם הפרטי בונים הפך גם לשם משפחה. בונים נגזר כנראה השם הצרפתי בון הום שפירושו "אדם טוב", אבל גם מבון נום שפירושו בצרפתית הוא "שם טוב". 
 
https://dbs.anumuseum.org.il/skn/he/c6/e212901/שם_משפחה/טובין
 

לבי במערב

משתמש ותיק
השערה בעלמא, ככל דבריהם.
בנדו"ד כמדומה שיש להעדיף את הקרוב בזמן (ובמקום) להתפתחות השם.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מהי ההוכחה, מכך שלא הזכירו? הלא אף לדברי, 'שמחה־בונם' הי' נפוץ שבעתים...
א' מזה שלא הזכירו, בעת שנראה שהוא מזכיר כמעט כל צירוף של שמות ברשימתו.
ב' מזה שלא כתב את הסברו זה [גם] על צירוף זה.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
לבי במערב אמר:
מהי ההוכחה, מכך שלא הזכירו? הלא אף לדברי, 'שמחה־בונם' הי' נפוץ שבעתים...
א' מזה שלא הזכירו, בעת שנראה שהוא מזכיר כמעט כל צירוף של שמות ברשימתו.
ב' מזה שלא כתב את הסברו זה [גם] על צירוף זה.
הבית שמואל מזכיר צירופים? או כינויים?
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
לבי במערב אמר:
מהי ההוכחה, מכך שלא הזכירו? הלא אף לדברי, 'שמחה־בונם' הי' נפוץ שבעתים...
א' מזה שלא הזכירו, בעת שנראה שהוא מזכיר כמעט כל צירוף של שמות ברשימתו.
ב' מזה שלא כתב את הסברו זה [גם] על צירוף זה.
הבית שמואל מזכיר צירופים? או כינויים?
כוונתי לכינויים.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
א' מזה שלא הזכירו, בעת שנראה שהוא מזכיר כמעט כל צירוף של שמות ברשימתו.
ב' מזה שלא כתב את הסברו זה [גם] על צירוף זה.
הבית שמואל מזכיר צירופים? או כינויים?
כוונתי לכינויים.
כנראה ששם בלשון הקודש אינו נחשב כינוי לשם אחר... וצ"ת...
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
הבית שמואל מזכיר צירופים? או כינויים?
כוונתי לכינויים.
כנראה ששם בלשון הקודש אינו נחשב כינוי לשם אחר... וצ"ת...
ובכל זאת כתב ששמחה הוא כינוי לבונם.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
כוונתי לכינויים.
כנראה ששם בלשון הקודש אינו נחשב כינוי לשם אחר... וצ"ת...
ובכל זאת כתב ששמחה הוא כינוי לבונם.
לא כי, אלא העלה ב' אפשרויות, עיין במה שכתבתי לעיל

ואציין דבריו שוב לתועלת העניין...
ועיין סוף הסדר איך כותבים המ' דהם כמו שני שמות (בונם) דמתקרי (שמחה) או דמתקרי (שמואל) ואם להיפך כותבים שמחה המ' (בונם) (או שמואל). 
וכ"כ באות ש' כפי שהבאתי לעיל...

ושוב בזכותיה דמר זכיתי להבין דבריו ולא כמו שכתבתי לעיל...
אלא, שאם עיקר השם בונם, הרי שיש לכתוב "בונם דמתקרי שמחה", ואם עיקר השם שמחה, הרי שיש לכתוב "שמחה המכונה בונם".
וטעמו כפי הנראה, משום דשמחה אינו כינוי לבונם, ולכך יש לכתוב "דמתקרי", משא"כ בונם הוא כינוי לשמחה.
וצ"ל שלא היה הדרך לקרוא למי ששמו שמחה - בנימין, או למי ששמו בנימין - שמחה. ומה שמצאנו שנקרא בשני שמות "שמחה בנימין" הרי שבכה"ג יש לכתוב שמחה בנימין, ולכך אינו עניין לדברי הבית שמואל.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
כנראה ששם בלשון הקודש אינו נחשב כינוי לשם אחר... וצ"ת...
ובכל זאת כתב ששמחה הוא כינוי לבונם.
לא כי, אלא העלה ב' אפשרויות, עיין במה שכתבתי לעיל

ואציין דבריו שוב לתועלת העניין...
ועיין סוף הסדר איך כותבים המ' דהם כמו שני שמות (בונם) דמתקרי (שמחה) או דמתקרי (שמואל) ואם להיפך כותבים שמחה המ' (בונם) (או שמואל). 
וכ"כ באות ש' כפי שהבאתי לעיל...

ושוב בזכותיה דמר זכיתי להבין דבריו ולא כמו שכתבתי לעיל...
אלא, שאם עיקר השם בונם, הרי שיש לכתוב "בונם דמתקרי שמחה", ואם עיקר השם שמחה, הרי שיש לכתוב "שמחה המכונה בונם".
וטעמו כפי הנראה, משום דשמחה אינו כינוי לבונם, ולכך יש לכתוב "דמתקרי", משא"כ בונם הוא כינוי לשמחה.
וצ"ל שלא היה הדרך לקרוא למי ששמו שמחה - בנימין, או למי ששמו בנימין - שמחה. ומה שמצאנו שנקרא בשני שמות "שמחה בנימין" הרי שבכה"ג יש לכתוב שמחה בנימין, ולכך אינו עניין לדברי הבית שמואל.
בכל אופן עדיין צ''ת הצד ד''בונם המתקרא שמחה'', דמצד אחד אמרת שעיקר השם הוא בונם, ומצד שני הוא 'מתקרא' [ולא מכונה] שמחה, קצת תרתי דסתרי בעניי. 
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
ובכל זאת כתב ששמחה הוא כינוי לבונם.
לא כי, אלא העלה ב' אפשרויות, עיין במה שכתבתי לעיל

ואציין דבריו שוב לתועלת העניין...
ועיין סוף הסדר איך כותבים המ' דהם כמו שני שמות (בונם) דמתקרי (שמחה) או דמתקרי (שמואל) ואם להיפך כותבים שמחה המ' (בונם) (או שמואל). 
וכ"כ באות ש' כפי שהבאתי לעיל...

ושוב בזכותיה דמר זכיתי להבין דבריו ולא כמו שכתבתי לעיל...
אלא, שאם עיקר השם בונם, הרי שיש לכתוב "בונם דמתקרי שמחה", ואם עיקר השם שמחה, הרי שיש לכתוב "שמחה המכונה בונם".
וטעמו כפי הנראה, משום דשמחה אינו כינוי לבונם, ולכך יש לכתוב "דמתקרי", משא"כ בונם הוא כינוי לשמחה.
וצ"ל שלא היה הדרך לקרוא למי ששמו שמחה - בנימין, או למי ששמו בנימין - שמחה. ומה שמצאנו שנקרא בשני שמות "שמחה בנימין" הרי שבכה"ג יש לכתוב שמחה בנימין, ולכך אינו עניין לדברי הבית שמואל.
בכל אופן עדיין צ''ת הצד ד''בונם המתקרא שמחה'', דמצד אחד אמרת שעיקר השם הוא בונם, ומצד שני הוא 'מתקרא' [ולא מכונה] שמחה, קצת תרתי דסתרי בעניי. 
אנסה לעיין בדבריו ולחפש דוגמאות, אבל כפי הנראה ששמות הקודש אינם "כינויים", אך מ"מ אותו אדם ששמו היה בונם, אך נקרא בפי כל שמחה, הרי הוא "מתקרי" שמחה.
 
חלק עליון תַחתִית