כיפה

ליהודי עפה הכיפה בזמן נסיעה בכלי תחבורה. בנסיון לנחמו אמרתי לו שככל הנראה אין איסור בדבר. ונימוקי עימי.
כל הענין של הכיפה הוא בגלל מורא שמים וכדברי חז"ל דלא ליסגי איניש ארבע אמות. כאן בכלי תחבורה, כשהאדם עצמו לא הולך דומה הדבר לאדם השוכב על מיטתו שבעיקר הדין אין צורך לחבוש את ראשו [המ"ב מביא של"ה שיש ענין] גם קודם שנרדם. כמובן יש צד לומר שמה לי אם האדם הולך תחת כיפת השמים ומה לי שמוליכים אותו תחת כיפת השמים או שלא

בקיצור נימוק הבל נימקתי לו או כזה שנכון לפחות בחלקו?*

*לכל החכמולוגים נא לדלג על כל העצות והפתרונות. תנסו להתייחס לנימוק בפני עצמו
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
רכוב כמהלך לא?

זה תנחומין של הבל
כי עיקר מה שמטריד אדם בכזה מצב זה הבושה ולא העבירה

שים שרוול על הראש ואין בעיה
 

ניסוך המים

משתמש רגיל
שבת דף ה: "אגוז בכלי, וכלי צף על גבי מים, בתר אגוז אזלינן והא נייח, או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח? תיקו" תוס' ד"ה אגוז מבארים דאם דרך בנ"א להצניע חפצים בכך הוי כנייח ... ולכן הוא הדין באדם דדרכו לשבת ולנסוע ברכב הוי כנייח.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ניסוך המים אמר:
שבת דף ה: "אגוז בכלי, וכלי צף על גבי מים, בתר אגוז אזלינן והא נייח, או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח? תיקו" תוס' ד"ה אגוז מבארים דאם דרך בנ"א להצניע חפצים בכך הוי כנייח ... ולכן הוא הדין באדם דדרכו לשבת ולנסוע ברכב הוי כנייח.

יעויין בהמשך דברי התוס' שם "אע"ג דודאי לאו כמונח דמי דקי"ל רכוב כמהלך דמי" וא"כ בודאי אינו בגדר מונח במקומו אלא רק לגבי שבת השאלה האם הוא כמו שהיה במשכן, וא"כ אין ראיה לנידון דידן, ואדרבה מרכוב כמהלך מוכח שדינו כמהלך.

אמנם נראה שענין הילוך ד' אמות בגילוי ראש הוא מפני כבוד השכינה, א"כ אין לזה שייכות עם ההגדרה הדינית של הילוך, אלא האם מסתובב בלי לכסות ראשו. וכיון שבמכונית יושב במקום אחד אין בעיה זו. (אמנם כמובן שממידת חסידות* גם כשיושב לא לגלות ראשו).



*אף שהט"ז בסי' ח כתב שהוא מעיקר הדין, ע"ש שטעמו משום שחוק העכו"ם הוא להוריד הכובע מיד כשיושבים, א"כ כשעושה כן נמצא שהולך בחוקות העכו"ם. אבל בימינו אין זה נוגע, כיון שאין העכו"ם לובשים כיסוי ראש כלל, וממילא אף לדעתו אינו אסור מדינא.
 

ענוותך תרבני

משתמש חדש
לענ"ד אין הבדל בין אם הולך לבין אם מוליכים אותו, לפי שיש ליתן נימוק לכל הענין של ד"א, שפחות מיניה הוא שיעור עראי ואין ניכר שמזלזל בעול מלכות שמים.
ולעצם הענין יש לדון באופן שהוסרה הכיפה מאליה או על ידי מאן דהו, האם יש לו איסור להמשיך לילך בגילוי ראש (מלבד החשש של מר"ע), ודו"ק.
 

HaimL

משתמש ותיק
תשובת מהרש"ל בנוגע לכיסוי הראש

ע״ב
אשאלה למי שראשו כבד יש לו הית' לישב ולאכול בגילוי ראש:
בתשובה אין אני יודע איסור לברך בלא כסוי ראש ומהרא"י פשוט לו שאסור בהזכרת שם בלא כיסוי הראש ולא ידענא ממאי והנה מצאתי שכתב במסכת סופרים יש בו מחלוק' שכתב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה ואינו רשאי להוציא הזכרה מפיו ע"כ ור' ירוחם כתב בסוף נתיב ט"ז שאסור לברך בגילוי הראש.
גולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים א"ל שיש גדול שיסייעני הייתי נוטה להקל ולברך בגילוי הראש ואפילו לקרות ק"ש שרי שהרי איתא במדרש רבה אמר רבי ברכיה מלך ב"ו משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופורעים את ראשיהן ורואין אותה באימה ביראה ברתת ובזיע אבל הקב"ה ית' אומר לישראל קראו ק"ש ברוטגמא דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש כו' משמע להדיא דליכא איסור בפריעת ראש אלא שלא החמיר עליהם ומה אעשה שכבר הורו לאיסור.
דאבל בזה תמיהני שנהגו איסור בפריעת ראש אף בלא תפלה ולא ידעתי מאין זה להם כי לא מצינו איסור בפריעת הראש כי אם לאשה כדאיתא בפ' המדיר וממידת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש ודוקא הליכה ד"א (מו') כדאיתא בפר' כל כתבי א"ר חנינא תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש והוא ממידת חסידות כמ' שחשוב שם אינך תיתי לי כו' ועוד ראייה מפ"ק דקידושין שמסיק שם אמר ריב"ל אסור להלוך ד' אמות בקומה זקופה שנ' מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי משמע דוקא בקומה זקופה הוא אסור אבל בגילוי הראש אין בו איסור אלא דרב הונא החמיר על עצמו מכח מידת חסידות ועכשיו הוא להיפך בקומה זקופה אינם נזהרים ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות אלא סוברים דת יהודית הוא.
העוד מצאתי כתוב הא דגלוי הראש כו' היינו באויר השמים דוקא וכן נראה לפרש הא דקומה זקופה אף שמלא כל הארץ כבודו מ"מ אינו נראה כאילו אינו משגיח בעושיהן כי אם מי שהולך באויר השמים ושם יש לו לזכות ולהתעורר אף שמהררא"י כתב שאין לחלק בין בית לחצר כי מלא הארץ כבודו היינו בהזכרת השם וכן מסתבר שמדת חסידות הוא בהזכרת השם שלא יהא בגילוי הראש כמו הולך ד' אמות באויר השמים וכן מצאתי כתוב בשם הר"ם שכל זה מידת חסידות אלא שהרי"ף כתב שיש למחות שלא לכנס בב"ה בגילוי וכן הטור לא כתב ויכסה ראשו אלא גבי תפלה ולא גבי ק"ש ומה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואיני רשאי להקל בפניהם.
וושמעתי על חכם אחד כשהיה לומד היה לומד בגילוי הראש ואמר שכבד עליו המשא ומ"מ נראה בעיני אף שאין איסור בדבר ואף לא מידות חסידות כשאינו מזכיר השם מ"מ דת"ח יש לו להזהר מאחר שהעם תופסים בה לקלות ולפריצות כאלו עובר על דת יהודית ואפי' לומד בחדרו אין לסמוך על זה שמא העם הארץ יראה ויקל בו לא בחינם אמרו כל שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור.
זועכשיו אני אגלה את קלון האשכנזים בודאי מי ששותה יין נסך במלון של גוים ואוכל דגים מבושלים בכלי שלהם והמחטי' הוא שמאמין לפונדיקי' שלא בשלו בה אין חוששין עליו ואין בודקין אחוריו ונוהגין בו כבוד אם הוא עשיר ותקיף ומי שהיה אוכל ושותה בהכשר רק שהיה בגילוי הראש היו תופסין אותו כאלו יצא מן הכלל ע"כ החכם עיניו בראשו ידע להשמר שלא יתפסו עליו ואם כבד עליו להניח על ראשו דבר כבד יכסה ראשו בבגד פשתן דק או במשי.
 

ענוותך תרבני

משתמש חדש
מזל טוב אמר:
כיום שזה כמו "סמל" אולי יש בזה משום חילול השם?

מצד שני, אם ניכר על שאר מלבושיו שהוא שומר תורה ומצוות, יש מקום לומר שאין בזה משום חילול ה', לפי שניכר שאינו עושה זאת מחמת פריקת עול מלכות שמים. סברה דומה כ' הגר"מ פיינשטיין לגבי איסור מר"ע בפא"נ.
 

ענוותך תרבני

משתמש חדש
HaimL אמר:
תשובת מהרש"ל בנוגע לכיסוי הראש
אם כבר אז כבר:

מסקנת הגר"א בביאורו (או"ח סי' ח):
כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם רק לפני הגדולים וכן בעת התפלה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
מזל טוב אמר:
ציטוט כיום שזה כמו "סמל" אולי יש בזה משום חילול השם?
אי משו"ה לא איריא שיכול להוציא הציציות (אם הם לא כבר בחוץ).
האם השאלה הנ"ל היא רק למ"ד שכיסוי הראש הוא מהלכתא (בגמ' ורא' או"ד גם באחרונים איני זוכר) או"ד גם (ואולי רק) למ"ד שהוי מידת חסידות (וכדעת מרן הגר"ע זצ"ל).
 

ענוותך תרבני

משתמש חדש
ענוותך תרבני אמר:
HaimL אמר:
תשובת מהרש"ל בנוגע לכיסוי הראש
אם כבר אז כבר:

מסקנת הגר"א בביאורו (או"ח סי' ח):
כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם רק לפני הגדולים וכן בעת התפלה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד.

על דברי הגר"א המחודשים (שאין איסור בראש מגולה) אביא כאן מהס' ביאורים והערות להרה"ג יצחק מאיר קנובלוביץ:

ביאורים והערות קידושין על גילוי הראש.JPG
 
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, כלומר שאין פוסקין הלכה מדברי חלומות.
וצ"ע הבנת דברי החזו"א.
 

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
הלכות כיפה

הרב אליעזר מלמד

נערך על ידי הרב




1 - יסוד ההלכה
בתלמוד מסכת קידושין (קידושין לא, א) מסופר על רב הונא בריה דרב יהושע, שלא היה הולך ארבע אמות בגילוי הראש. משום שאמר: שכינה למעלה מראשי ואיך אלך בראש מגולה, הכיפה כאילו תוחמת את גבולו של האדם, ומזכירה לו שיש מי שהוא מעליו. ובמסכת שבת (שבת קנו, ב), מסופר שהחוזים בכוכבים אמרו לאימו של רב נחמן בר יצחק בעודו תינוק, כי על פי חכמת המזלות ברור להם לגמרי שבנה עתיד לצאת גנב. כדי למנוע את התגשמות המזל, הדריכה האם את בנה שיקפיד תמיד לחבוש כיפה לראשו, כדי שיהיה עליו מורא שמים, וכן שיבקש רחמים בתפילתו שיצר הרע לא ישלוט עליו. ולא ידע רב נחמן מדוע אימו הקפידה כל כך על כיסוי ראשו, עד שפעם אחת נפל הכיסוי מראשו, והרים את עיניו וראה אשכול תמרים בדקל, ולמרות שהדקל לא היה שלו חשק בתמרים, ולא הצליח להתגבר על יצרו, וטיפס בידיו על הדקל ונגס בתמרים בשיניו. לאחר שהרגיש את חוזק יצרו לגנוב, הבין רב נחמן מדוע אימו הקפידה כל כך שיכסה תמיד את ראשו.
ומבחינת ההלכה, חבישת הכיפה התחילה כמנהג חסידות, שחלק מהחכמים הקפידו שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי ראש, כדי להתעורר ליראת שמים. ובמשך הזמן התפשט המנהג בכל ישראל, עד שיצא מגדר מנהג חסידות והפך להיות מנהג מחייב, שלא לילך יותר מד' אמות ללא כיסוי ראש. ומנהג חסידות שלא לילך אפילו פחות מארבע אמות בלי כיפה (מ"א ב, ו).

2 - האם מותר לצורך העבודה שלא לחבוש כיפה?
בספר אגרות משה לרב משה פיינשטיין (אג"מ או"ח ח"ד, ב) מובאת שאלה מעניינת בדיני חבישת הכיפה. יהודי שהתגורר בגלות אמריקה חיפש עבודה, ולא מצא אלא במקום שבעלי המשרד תובעים ממנו לשבת במשך העמדה בגילוי ראש, ואם יתעקש לחבוש כיפה, לא יקבל את העבודה ויפסיד את פרנסתו. והשאלה היא, האם יכול להקל ולשבת בעבודה ללא כיסוי ראש, השיב הרב פיינשטיין, שהואיל וחבישת הכיפה היא מנהג חסידות, אפשר להקל ולשבת בעבודה ללא כיפה. ואע"פ שזה ממנהגי החסידות שכל ישראל קבלום עליהם, וממילא ישנה חובה על כל אחד להקפיד על חבישת הכיפה, מכל מקום אינו דוחה אונס ממון. ואפילו לגבי מצוות עשה מהתורה כמו למשל אתרוג בסוכות, פסקו חכמים שאין להוציא עליו יותר מחמישית ממונו, וקל וחומר לגבי מנהג שאין חיוב לקיימו אם על ידי כך יאלץ להפסיד את כל פרנסתו.
וכמובן שאלה כזו תיתכן רק באמריקה, במקום שישנם גויים רבים שאינם מבינים את הערך של חבישת הכיפה. אבל כאן בארץ ישראל, ניתן לתבוע לכל הפחות יחס של הבנה וכבוד כלפי מנהג הכיפה.

3 - שיעור הכיפה
שאלה חשובה היא, האם ישנו שיעור מסויים לגודלה של הכיפה. רבי שלמה קלוגר, שהיה אחד מגדולי הפוסקים לפני כמאה וחמישים שנה, כתב שלגלות לגמרי את הראש אסור מן הדין, ואפילו פחות מד' אמות, אסור ללכת בראש מגולה לגמרי. ומנהג החסידות שהתפשט בישראל הוא שלא לילך יותר מד' אמות ללא כיסוי של רוב הראש. כלומר לדעתו הכיפה צריכה להיות בגודל כזה שתכסה לפחות את רוב הראש.
אולם מרבית הפוסקים חלקו עליו, ודחו את ראיותיו, וכתבו שמצד הדין אין חיוב לחבוש כיפה שתכסה את רוב הראש. ואביא לפניכם את סיכום ההלכה מדברי האגרות משה ,או"ח ח"א א') : הרוצה להחמיר ולחוש לדעת הגאון ר' שלמה קלוגר, צריך לחבוש כיפה גדולה שתכסה את רוב ראשו, אבל מצד הדין אין חיוב לחשוש לדעתו, כיון שהיא דעת יחיד. ובפרט שכל יסוד חבישת הכיפה מבוסס על מנהג חסידות. ולכן אם הכיפה מכסה באופן שנקרא שראשו מכוסה, רשאים לילך כך ברחוב, ואף לברך ברכות, וכמו שעושין כן רבים, ואין להחשיבם חס וחלילה לקלים, עד כאן דבריו.
וגם בתשובות ישכיל עבדי (ח"ו ע' קצ-ב) הסכים שאין חיוב לכסות את רוב הראש, אולם כתב שלכל הפחות צריך שהכיפה תראה מכל צדדי הראש.

4 - כיפה בברכות ותפילות
לעיתים רואים אנשים שאינם מקפידים לחבוש כיפה, אולם כשהם נכנסים לבית כנסת, או כשהם מצטטים פסוקים, או מברכים ברכות, הם רגילים לכסות את ראשם. והשאלה : האם יש הגיון בכך שאנשים שאינם מקפידים לחבוש כיפה, יכסו את ראשם בבית כנסת?
תשובה: מבחינת ההלכה אכן ישנן שתי רמות בחיוב הכיפה. ההליכה במשך היום כולו עם כיפה, יסודה במנהג חסידות, כפי שמובא בתלמוד מסכת קידושין (קידושין לא, א) שרב הונא בריה דרב יהושע הקפיד שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי ראש. ובמשך הזמן התפשט מנהג חסידות זה, והפך למנהג קבוע.
אולם בעת שנכנסים לבית הכנסת או כשמזכירים שם שמים ופסוקים, ישנו חיוב מדברי חכמים לכסות את הראש. המקור הראשון לכך נזכר במסכת סופרים פרק י"ד הלכה ט"ו שם מוזכרת דעה שאסור להזכיר שם שמים ללא כיסוי ראש, ורבינו ירוחם, שהיה אחד מגדולי הראשונים, פסק כך להלכה. וכן בשעה שנכנסים לבית הכנסת, כתבו הראשונים (כל בו בשם הרי"ף) שישנו חיוב לכסות את הראש, ושיש למחות ביד מי שנכנס לבית הכנסת בראש מגולה. וכך פסק השולחן ערוך בסימן צ"א סעיף ג' (שו"ע או"ח צא ג).
ודוגמא שתבליט את ההבדל שבין שתי הרמות הללו היא למשל, אדם שנפלה כיפתו, יכול בדיעבד לכסות ראשו בידו וללכת, ונחשב הדבר שלא הלך ללא כיסוי ראש, אבל אם הוא רוצה להתפלל או לומר פסוקים או להיכנס לבית הכנסת, מאחר שישנו חיוב לכסות את הראש, לא יועיל שיכסה את ראשו בידו, שאין הגוף מכסה את עצמו, ורק אם חברו יניח את ידו על ראשו יחשב הדבר לכיסוי.
לסיכום : אמנם היה טוב שכולם ינהגו את מנהג החסידות ויחבשו כיפה במשך כל היום, אולם גם מי שאינו נוהג כך, יש לעודד אותו לחבוש כיפה לפחות בשעה שהוא מצטט פסוקים או כשנכנס לבית הכנסת.

5 - כיסוי ראש לרווקות
אחר שלמדנו שגברים חייבים מן הדין לכסות את ראשם בשעת התפילה ובשעת הזכרת פסוקים וברכות, יש מקום לברר מה דין הנשים.
ואין הכוונה כאן לגבי נשים נשואות, כי הן מחויבות מצד הצניעות לכסות את שערות ראשן. אלא צריך לברר האם בחורות רווקות צריכות לכסות את ראשן בכיפה, בעת שהן נכנסות לבית הכנסת או כשהן מזכירות שם שמים בפסוקים או בברכות.
השולחן ערוך חלק אורח חיים סימן צ"א סעיף ג' (שו"ע או"ח צא ג) כתב שאסור להוציא אזכרה מהפה בראש מגולה, וכן אסור להיכנס לבית כנסת בגילוי הראש. ולכאורה נראה שאין חילוק בין גברים לנשים. ואכן ישנם פוסקים שאמרו שגם בחורות רווקות צריכות לכסות את ראשן בעת שהן מזכירות שם שמים, ובעת שהן נכנסות לבית הכנסת, וכן נהגו במקצת מארצות המזרח (ישכיל עבדי ח"ז ע' רפט). אולם למעשה המנהג הרווח הוא שבחורות אינן מכסות את ראשן. והטעם לכך הוא, שהואיל ולא מצינו מנהג חסידות שבחורות יחבשו במשך כל היום כיפה, משמע שאין הכיפה נחשבת לגביהן ביטוי ליראת שמים, וממילא אין עליהן חיוב לחבוש כיפה בתפילה ובשעת הזכרת שם ה'. ויתכן שזה מפני שלנשים ישנה יראת שמים טבעית, שאינה זקוקה לסיוע ולסימנים חיצוניים.
 

עקביא בן מהלל אומר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לאחר שנתקבלה חבישת הכיפה אצל עם ישראל, אף שבעיקרה מידת חסידות היא, אבל קשה לחלק מה שכותב הרב הנזכר במאמר, בין הליכה ברחוב ובין התפילה
 
חלק עליון תַחתִית