האם מברכים על השקאת הסוטה

[אוריאל]

בלימודי מסכת סוטה, התעוררתי האם היה הכהן מברך בטרם השקאתו את הסוטה ברכת המצוות, אקב"ו על השקאת הסוטה, שהרי היא מצות עשה המנויה אצל כל מוני המצוות.

[במבי]

לכאורה כמו שאתה אומר, וכמו שמברכים ברכה מיוחדת על אכילת תרומה כך על מצווה זו צריך לברך אך לרשב"א שכל מצווה שתלויה במשהו אחר אין מברכים עליו כצדקה וכדו' עפ"ז אין לברך ע"ז (שכן אולי תודה שנטמאה ולא תצטרך לשתות)

[אוריאל]

אך לרשב"א שכל מצווה שתלויה במשהו אחר אין מברכים עליו כצדקה וכדו' עפ"ז אין לברך ע"ז (שכן אולי תודה שנטמאה ולא תצטרך לשתות)

חשבתי על זה, אך מאידך הלא בסוטה מוחקים את שם ה' על המים, ומבואר שמקודם מנסים לשדל אותה שתודה כדי של א מחה שם ה', אבל מאחר ולא הודתה, מוחקים את שם ה', מתוך הבנה שהיא עתידה לשתות, וא"כ אולי יש מקום לומר שכן יהיה על זה ברכה, שכן כמו שמחקנו את שם ה' על בסיס ההבנה שהיא תשתה את המים, כמו"כ נוכל לברך.

[בבא קמא]

האם בי"ד מברכים לפני שעונשין ד' מיתות בית דין?

[אוריאל]

האם בי"ד מברכים לפני שעונשין ד' מיתות בית דין?

גם זה דבר שצריך לברר... ואמנם את"ל דשם אין מברכים בגלל שמדובר במיתתו של אדם, ואין ראוי להזכיר את שם ה' על הפורענות, כאן הרי הדבר מסופק ושמא תמצא טהורה ותתברך.
(דרך אגב, האם בי"ד מברכים קודם שבאים לדון דין? הלא בזכרוני שגם זה נחשב מצוה)

[יוספי]

ביאור הגר"א אורח חיים סימן ח'
יברך — נראה ליתן טעם למה בקצת מצות אין מברכין. א', כל מצוה שאין בה מעשה, כגון השמטת כספים. ב', שאינה תלויה כולה ביד עושה, כגון צדקה, שמא לא יקבלנו, וכן משפט, שמא לא יקבלו הבעלי דינים וכיוצא. ג', מצוה הבאה על ידי עבירה, כגון השבת גזילה, שלא ציוונו לגזול כדי להשיב. וכן על מיתות בית דין, שה' חס על בריותיו ואינו חפץ כו', וכמו שאמרו (ראה משנה ברכות ו ג): אין מברכין על הפורעניות. ומהאי טעמא אין מברכין על מים אחרונים. ומתנות כהונה, דלאו איהו קיהיב, דמשולחן גבוה קזכו. ועל חלה וכיוצא מברכין על הפרשתה. ובמה שכתבתי לעיל שמא לא יקבלו, כולל מצוות הרבה, כגון כיבוד אב ואם דאם מחלו מחול ומיעקרא, וכמו שכתוב בכתובות מ' ע"א היכא אמרינן כו'. וכן מצוה הבאה בעבירה, כמו שכתוב בריש פרק ט דבבא קמא. ועיין באבודרהם הלכות ברכות ובתשובת הרמב"ן סי' קפ"ט בשם ראב"ד ורי"פ:
מתרץ על משפט ומיתת בי"ד. לא על השקאת סוטה.

[אוריאל]

ביאור הגר"א אורח חיים סימן ח'
יברך — נראה ליתן טעם למה בקצת מצות אין מברכין. א', כל מצוה שאין בה מעשה, כגון השמטת כספים. ב', שאינה תלויה כולה ביד עושה, כגון צדקה, שמא לא יקבלנו, וכן משפט, שמא לא יקבלו הבעלי דינים וכיוצא. ג', מצוה הבאה על ידי עבירה, כגון השבת גזילה, שלא ציוונו לגזול כדי להשיב. וכן על מיתות בית דין, שה' חס על בריותיו ואינו חפץ כו', וכמו שאמרו (ראה משנה ברכות ו ג): אין מברכין על הפורעניות. ומהאי טעמא אין מברכין על מים אחרונים. ומתנות כהונה, דלאו איהו קיהיב, דמשולחן גבוה קזכו. ועל חלה וכיוצא מברכין על הפרשתה. ובמה שכתבתי לעיל שמא לא יקבלו, כולל מצוות הרבה, כגון כיבוד אב ואם דאם מחלו מחול ומיעקרא, וכמו שכתוב בכתובות מ' ע"א היכא אמרינן כו'. וכן מצוה הבאה בעבירה, כמו שכתוב בריש פרק ט דבבא קמא. ועיין באבודרהם הלכות ברכות ובתשובת הרמב"ן סי' קפ"ט בשם ראב"ד ורי"פ:
מתרץ על משפט ומיתת בי"ד. לא על השקאת סוטה.

שלח לי ת"ח אחד, כי כתב האבודרהם בברכת המצות ומשפטיהם (הוא מצטט  תשובה שהשיב ר"י בן פלט לראב"ד,[ראב"י ]עם הגהות של הראב"ד  והיא התשובה העיקרית והמפורטת בענין על איזה מצוות מברכים ואיזה לא, וממנה בעיקר לקחו כל הראשונים ):

 וכן לא מברכינן על ד' מיתות ב"ד ולא על מלקות דקוב"ה חס על בריותיו כדדרשינן בכי קללת אלהים תלוי (דברים כא) א"ר מאיר מאי הלשון הזה אומרת קלני מראשי וכו' (סנהדרין פ"ו מ"ה) וכדדרשינן בלא קרב זה אל זה וכו' (שמות יד, כ' עי' סנה' לט, ב) וכדאמרינן (ר"ה לב, ב) שאין אומרים הלל בראש השנה מפני שהוא שעת הדין. [הגה"ה א"א אני אברר זה הטעם כל מצוה שיש בה קלקול אחרים אין מברכין עליה מפני שנראה כמודה על אותו קלקול ומכאן יצאו אלו שהוא מזכיר ויצאה מתנה לעני והשבת העבוט אפי' לקחו מיד ב"ד או מיד הלוה וקריעה על /המת/ ותנחומי אבלים ובקור חולים, ואפשר עזיבת לקט שכחה ופאה וכיוצא בהם וכן עשיית הדין לבעלי דינין מפני שיש נגזל ועלוב. והרבה מהם נכנסין תחת הטעם זה]. וכדאמרינן נמי (מגילה לא א) אין מפסיקין בקללות מפני שאין אומרים ברכה על הפורענות. והוא הדין שאין מברכין על השקאת סוטה. אבל על עריפת עגלה מברכין.