יושב אוהלים
משתמש ותיק
בגמ' סוטה דף סט. איתא ת"ש בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ש"מ ובמדינה לא והתניא בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא] דלא למספד יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יו"ט אי בעית אימא ראויין לבגדי כהונה ואי בעית אימא עת לעשות לה' הפרו תורתך:
הרי שהקשה הגמ' איך יצא שמעון הצדיק מבית המקדש למדינה בבגדי כהונה, ותירץ הגמ' על זה שני תירוצים.
תירוץ א' "ראויין לבגדי כהונה" דהיינו שלא יצא שמעון הצדיק בבגדי כהונה ממש, אלא בבגדים יקרים הראויים להיות בגדי כהונה.
ותירוץ ב' עת לעשות לה' הפרו תורתך - ופירש"י עת לעשות לה' - כשבא עת לעשות דבר לשמו של מקום מותר להפר בו תורה, עכ"ל היינו דלתי' זה אכן יצא שמעון הצדיק לקראת אלסנדרוס מוקדון עם בגדי כהונה ממש, וזה היה בהיתר מיוחד של "עת לעשות לה'"שלצורך מיוחד היה מותר לו לצאת.
וקשה לי על התירוץ הראשון, שברמב"ם פ"ה מהל' כלי המקדש ה"ז נפכ' וז"ל פסק להלכה שכהן גדול אסור לו לצאת מירושלים. וז"ל בית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כהן גדול ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם: עכ"ל.
וא"כ קשה הרי שמעון הצדיק היה כהן גדול, (לא זכור לי כעת המקור, אבל כן זכור לי שהיה כהן גדול), וא"כ לתירוץ הראשון דגמ' יקשה שאף אם נימא שבאמת לא יצא בבגדי כהונה ממש, מ"מ גם ללא בגדי כהונה אסור לו לכהן גדול לצאת מירושלים כלל, ואיך יצא מירושלים לקראת אלכסנדר מוקדון.
והתינח לתירוץ השני בגמ' שעת לעשות לה' הפרו תורתיך, יתיישב גם קושיא זו, אבל לתירוץ הראשון קשה. וצ"ע.
ואין לומר דאיה"נ הגמ' לא תירצה התי' הראשון אלא לגבי בגדי כהונה, אבל גם לתי' זה עדיין נצטרך לתירוץ השני דעת לעשות לה' לגבי האיסור לכה"ג לצאת מירושלים. דזה דוחק גדול, דאם ב"כ צריכים להאי טעמא, ל"ל להוציא מפשטיה ולומר שלא יצא עם בגדי כהונה ממש.
ואולי צ"ל דתי' הראשון ס"ל שלצורך עת לעשות לה' לא היה צריך לצאת עם בגדי כהונה ממש, אלא סגי לי' לצאת עם "בדים הראויים לבגדי כהונה", וא"כ תי' זו לא יישב הקושיא לגבי האיסור לצאת מבית המקדש עם בגדי כהונה, ולכן תי' הראויים לבגדי כהונה, ולגבי האיסור לכה"ג לצאת מירושלים, נצטרך גם לתירוץ זה לתרץ משום עת לעשות לה' פרו תורתיך.
הרי שהקשה הגמ' איך יצא שמעון הצדיק מבית המקדש למדינה בבגדי כהונה, ותירץ הגמ' על זה שני תירוצים.
תירוץ א' "ראויין לבגדי כהונה" דהיינו שלא יצא שמעון הצדיק בבגדי כהונה ממש, אלא בבגדים יקרים הראויים להיות בגדי כהונה.
ותירוץ ב' עת לעשות לה' הפרו תורתך - ופירש"י עת לעשות לה' - כשבא עת לעשות דבר לשמו של מקום מותר להפר בו תורה, עכ"ל היינו דלתי' זה אכן יצא שמעון הצדיק לקראת אלסנדרוס מוקדון עם בגדי כהונה ממש, וזה היה בהיתר מיוחד של "עת לעשות לה'"שלצורך מיוחד היה מותר לו לצאת.
וקשה לי על התירוץ הראשון, שברמב"ם פ"ה מהל' כלי המקדש ה"ז נפכ' וז"ל פסק להלכה שכהן גדול אסור לו לצאת מירושלים. וז"ל בית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כהן גדול ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם: עכ"ל.
וא"כ קשה הרי שמעון הצדיק היה כהן גדול, (לא זכור לי כעת המקור, אבל כן זכור לי שהיה כהן גדול), וא"כ לתירוץ הראשון דגמ' יקשה שאף אם נימא שבאמת לא יצא בבגדי כהונה ממש, מ"מ גם ללא בגדי כהונה אסור לו לכהן גדול לצאת מירושלים כלל, ואיך יצא מירושלים לקראת אלכסנדר מוקדון.
והתינח לתירוץ השני בגמ' שעת לעשות לה' הפרו תורתיך, יתיישב גם קושיא זו, אבל לתירוץ הראשון קשה. וצ"ע.
ואין לומר דאיה"נ הגמ' לא תירצה התי' הראשון אלא לגבי בגדי כהונה, אבל גם לתי' זה עדיין נצטרך לתירוץ השני דעת לעשות לה' לגבי האיסור לכה"ג לצאת מירושלים. דזה דוחק גדול, דאם ב"כ צריכים להאי טעמא, ל"ל להוציא מפשטיה ולומר שלא יצא עם בגדי כהונה ממש.
ואולי צ"ל דתי' הראשון ס"ל שלצורך עת לעשות לה' לא היה צריך לצאת עם בגדי כהונה ממש, אלא סגי לי' לצאת עם "בדים הראויים לבגדי כהונה", וא"כ תי' זו לא יישב הקושיא לגבי האיסור לצאת מבית המקדש עם בגדי כהונה, ולכן תי' הראויים לבגדי כהונה, ולגבי האיסור לכה"ג לצאת מירושלים, נצטרך גם לתירוץ זה לתרץ משום עת לעשות לה' פרו תורתיך.