איש ווילנא כתב: ↑19 מאי 2020, 00:16
בחור צעיר כתב: ↑18 מאי 2020, 23:36
אני שב ואומר, כל מי שיקרא את המקראות המפורשים בעניין עצרת, יראה שאין בהם זכר למת"ת, והספירה שמחלה מהחל חרמש בקמה ובאה עד סוף קציר ועד הבאת לחם ביכורים, אין אדם סביר שיפרש שהמקראות מדברים כלפי דבר עלום שעניינו לא נזכר כאן.
יש כאן פעולה חזקה של חז"ל, וצריך לעמוד על טיבה.
אם הבנתי נכון אתה כבר במסקנה ברורה שענין המתן תורה נתחדש על ידי חז"ל
כי יצאת מתוך הנחה מוכרעת שאם מתוך המקרא בפשוטו לא יוצא קשר לחג למתן תורה
אז לפי התורה אין קשר
וזה בא רק על ידי חז"ל
אני משער שהתרגלת ללמוד כך
וזה באמת דרך לימוד הפשט
וזה הגישה הפשוטה לפשוטו של מקרא
אבל זה כל כולו מבוסס על הנחה
שבסופו של יום בתוך המקרא כפשוטו אמור להיות מונח הכל
ולא יתכן שלא יזכר בתורה ענין יסודי שהיום הוא מתן תורה
ויבוא על זה מסורה בעל פה
אבל במבט רחב יותר
כל זה הנחה שניתן לערער עליה
שבאמת הרבה ממסורת התורה בא בעל פה גם בענינים יסודיים
ואף שלא יהא לי לפי זה תשובה למה זה לא נכתב בתורה שבכתב
[אני יכול לענות תשובה אבל היא לא תהא מקובלת עליך ועל רוב האנשים]
[ניתן גם להבין את הענין באופן אחר שאמנם לא נכתב בתורה בפירוש את ענין מתן תורה
אבל כתוב בתורה ששבועות בא כגמר של פסח
שהרי בתורה כתוב וספרתם לכם וכו' מקציר העומר בפסח
ופסח ענינו תחילת היציאה ממצרים עד הגמר שלו שיצאו בשביל לעבוד את האלוקים על ההר הזה
ואמנם אין זה כתוב מפורש אבל זה מובנה בפשט הדברים... ושוב אני משער שכל זה לא יספק אותך
אבל בכל זאת אולי יהא לזה ערך אצלך]
כבוד הרב איש וילנא,
דבריך ערבים וחביבים עלי עד לאחת.
אני מסכים לחלוטין עם גישתך,
וגם פתחתי בראשית דברי שמחד במקרא אין לזה מקום
אבל חז"ל לא עשו עלינו מניפולציה שקופה ועיוותו עלינו את היום.
ועיקר הטענה היא, הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו,
לא יתכן שנדע ממסורת חז"ל וכמעט מן המקראות המפורשים שאח מט' יום או נ' יום מיצ"מ היה מת"ת ובדיוק ביום הזה חל חג הקציר.
ובאמת שישנם ני רבדים כידוע למועדים.
כי חג הפסח מופיע כך מתחילתו בשילוב היותו מועד האביב. ובשילוב הקרבת העומר בו.
וחג הקציר אינו משתנה בתורה.
וחג האסיף משתנה, כי תחילה הוא הופיע כחג האסיף בברית הר סיני. ואח"כ בתורת כהנים הפך להיות זכר לבסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מא"מ.
כי כל המועדים יש להם שני רבדים,
אחד הוא הציר השנתי הציר שבו באמת מתקיימת השנה והמחזוריות מתבטאת רק בו,
והוא הציר החקלאי, ציר עונות השנה, והתגובות הטבעיות להתחדשות הטבע מידי שנה, באביב בקציר ובאסיף.
והציר השני הוא הציר ההיסטורי, ציר מסעו של עולם, שאינו מעגלי אלא הוא נוסע ומתקדם לכיוון מסוים.
ובציר ההיסטורי, האביב מקבל משמעות של אביב העמים וחרות ישראל.
והאסיף מקבל משמעות של ענני כבוד והשראת שכינה,
וביניהם הקציר מקבל משמעות של מ"ת וקבלת דבר הא' בידינו.
וודאי כדבריך כן הוא, שהוא קבלת ישראל גמורה, וכן היה מעולם,
ואמנם יתכן שהיו הבדלים במרכזיות של כל פן במהלך אלפי שנות עם עולם,
אבל עיקר הדבר כן הוא.
וכדבריך, תורה שבע"פ קדמה לתושב"כ והיא היא הנמסרת לישראל במדבר,
עכ"פ למ"ד חתומה ניתנה, שכתבה רק בסוף מ' שנה.
רק שאני תמהתי למה הוסתר פרט זה בתורה, פרט שחז"ל העמידוהו כמרכזי.
והוא הוסתר, בלי ספק.
