האם שינוי מצב באופן לבישת המסיכה ייחשב בשבת כעקירה או הנחה?

[מתאהב על ידך]

התעוררתי היום בשאלה חמורה מאוד לכאורה. 
גם אם נקבל את הדעות שמותר ללבוש מסיכה במצב הרגיל שהיא מכסה את הפנים, סו"ס אי"ז בגד רגיל אלא כלי עזר והגנה כמו משקפים/קביים/מטריה וכו'.

לאור זאת, האם מותר ללכת בשבת כשהמשקפים מורמות מעל העיניים ותלויות על הקרקפת (ובעצם כרגע אינו משתמש בהם אלא רק נושאן לצורך כך שאם וכאשר ירצה יוריד לכיוון העיניים וישתמש) האין זו הוצאה? 

וכן האם מותר לסחוב קביים על הגב ללא שימוש כלל - כדי להשתמש בהמשך כשיתחשק לו?

אם תאמרו שאסור, אז יוצא שכל פעם שהוא מעלה את המסיכה מצוארו אל עבר פיו = הריהו מניחה במקומה.
ובכל פעם שהוא מוריד שוב למטה והיא איננה מגינה = הריהו עושה עקירה. 
כי למיטב זכרוני - מוסכם בש"ס ובפוסקים שהיוצא עם בגד בידיו ולובש תוך כדי הליכה = הנחה. ולהיפך = עקירה. 
וכמו המבואר בגמ' שהמניח אגוז בתוך כלי שצף על המים = הנחה, כי כביכול האגוז הגיע למקומו והוא נח. 

וצע"ג. 

[אברהם העברי]

דיברתי ע"ז עם מו"ץ חשוב ואמר לי שודאי אין המסיכה בגד וההיתר ללובשה הוא רק מצד אצולי טינוף, (וצ"ע למה שהתפרסם שעיקר המסיכה להציל אחרים ולכאו' צ"ל שמ"מ הא מציל קצת לעצמו) ואכן אסור ללובשה על הסנטר והוי עקירה והוצאה.
אמנם שאלתיו א"כ נחשוש תמיד שמא יורידה לסנטר ונאסור כמו תכשיט לאשה, וא"ל שאי"צ והוא בצירוף ב' דברים
א, דבכרמלית לרוה"פ אין כלל גזירת תכשיטים
ב. שאין בידנו כלל אפשרות לחדש גזירה כזאת מדעתנו על מה שלא נתבאר בחז"ל
היה ס"ד לצרף דהא אסור להורידה ע"פ החוק ודיני שמירת הנפש (היה זה בשבת שעברה קודם שהותר) וכשא"ל כן הראתיו שהרבה מההולכים לצדנו היה המסיכה על סנטרם והודה לי שא"כ אכן א"א לצרף זאת להיתר כמו"כ כיום שהותר לילך ברה"ר בלא מסיכה ורק במקום התקהלות אסור א"כ ודאי דאי"ז סיבה להתיר
ואמר לי שמ"מ לכתחי' ילך עם המסיכה משקף שבה אין שייך שיורידנה לסנטר (ולחשוש שמא ישאנה ביד הוא חשש רחוק יותר)

[בן עזאי]

כי למיטב זכרוני - מוסכם בש"ס ובפוסקים שהיוצא עם בגד בידיו ולובש תוך כדי הליכה = הנחה. ולהיפך = עקירה. 
וכמו המבואר בגמ' שהמניח אגוז בתוך כלי שצף על המים = הנחה, כי כביכול האגוז הגיע למקומו והוא נח.

איני מונח בסוגיא, אך לגבי מה שדימית לאגוז בכלי, יעו"ש בתוס' דהנחה ע"ג אדם מהלך ל"ח הנחה, ובאמת רש"י חולק עליהם בזה, אך התוס' הביאו סייג לשיטתם, לגבי כותב כשהוא מהלך, שכתיבתן זו היא הנחתן, ולכאו' הנך ר"ל דה"ה לבישה זו היא הנחתה.

[מתאהב על ידך]

דיברתי ע"ז עם מו"ץ חשוב ואמר לי שודאי אין המסיכה בגד וההיתר ללובשה הוא רק מצד אצולי טינוף, (וצ"ע למה שהתפרסם שעיקר המסיכה להציל אחרים ולכאו' צ"ל שמ"מ הא מציל קצת לעצמו) ואכן אסור ללובשה על הסנטר והוי עקירה והוצאה.
אמנם שאלתיו א"כ נחשוש תמיד שמא יורידה לסנטר ונאסור כמו תכשיט לאשה, וא"ל שאי"צ והוא בצירוף ב' דברים
א, דבכרמלית לרוה"פ אין כלל גזירת תכשיטים
ב. שאין בידנו כלל אפשרות לחדש גזירה כזאת מדעתנו על מה שלא נתבאר בחז"ל
היה ס"ד לצרף דהא אסור להורידה ע"פ החוק ודיני שמירת הנפש (היה זה בשבת שעברה קודם שהותר) וכשא"ל כן הראתיו שהרבה מההולכים לצדנו היה המסיכה על סנטרם והודה לי שא"כ אכן א"א לצרף זאת להיתר כמו"כ כיום שהותר לילך ברה"ר בלא מסיכה ורק במקום התקהלות אסור א"כ ודאי דאי"ז סיבה להתיר
ואמר לי שמ"מ לכתחי' ילך עם המסיכה משקף שבה אין שייך שיורידנה לסנטר (ולחשוש שמא ישאנה ביד הוא חשש רחוק יותר)

כרמלית?
חצי מהראשונים סוברים שרחוב רגיל של ימינו הוא רה"ר דאורייתא ול"צ ששים ריבוא.

לחדש?
מי אמר שצריך גזירה חדשה כעין גזירת תכשיטים, אולי כבר גזרו על כל מה שאינו מלבוש ועלול להוריד? 
 

[אין חכמה]

לכאו' אי נימא שמציאות המסכה חשיבא כלבוש אי"ז משנה באיה צורה מניחה עליו דכמו דלא נימא שכשהוא בחברת אנשים יש בה תועלת היא מלבוש וכשאינו בחברת אנשים טלטול ה"נ כאן הוא לבוש שכך צורתו פעמים כך ופעמים כך ומה שתועלת שימושו היא באופן מסויים לכאו' אי"ז משנה

[איש ווילנא]

לחדש?
מי אמר שצריך גזירה חדשה כעין גזירת תכשיטים, אולי כבר גזרו על כל מה שאינו מלבוש ועלול להוריד?

ואכן כך משמעות כל הענין בבמה אשה
שכל מה שעלול לטלטל נאסר
ואכן אני שמעתי הוראה שוודאי שיש איסור דרבנן בנשיאת המסכה ברה"ר ובכרמלית
אמנם במקום עירוב טוב ניתן להקל בזה [גם למחמירים בדרך כלל]

[מתאהב על ידך]

לכאו' אי נימא שמציאות המסכה חשיבא כלבוש אי"ז משנה באיה צורה מניחה עליו דכמו דלא נימא שכשהוא בחברת אנשים יש בה תועלת היא מלבוש וכשאינו בחברת אנשים טלטול ה"נ כאן הוא לבוש שכך צורתו פעמים כך ופעמים כך ומה שתועלת שימושו היא באופן מסויים לכאו' אי"ז משנה

אתה מתיר ללבוש משקפים מעל הראש? 
 

[אברהם העברי]

כרמלית?
חצי מהראשונים סוברים שרחוב רגיל של ימינו הוא רה"ר דאורייתא ול"צ ששים ריבוא.

אה"נ המ"ב אומר שיר"ש יחמיר שלא לטלטל בעירוב כיון שרחובותינו מוגדרים רה"ר כיון שלא צריך שיעברו בפועל שישים ריבוא אלא מספיק שישמש שישים ריבוא וודאי גם אני נוהג לא לטלטל במקום שיש בו עירוב
אך מ"מ להחמיר לקרותו רה"ר דאו' אחר שיש עירוב זה קצת רחוק (ובפרט כשרבים מאחינו השותמ"צ סומכים על העירוב וודאי יש להם על מי שיסמוכו)

[אברהם העברי]

לכאו' אי נימא שמציאות המסכה חשיבא כלבוש אי"ז משנה באיה צורה מניחה עליו דכמו דלא נימא שכשהוא בחברת אנשים יש בה תועלת היא מלבוש וכשאינו בחברת אנשים טלטול ה"נ כאן הוא לבוש שכך צורתו פעמים כך ופעמים כך ומה שתועלת שימושו היא באופן מסויים לכאו' אי"ז משנה

אמנם פשוט שאי"ז מלבוש ולכן נפל פיתא לבירא
למלבוש יש כללים כגון דבר המחמם או סופג זיעה או שמשמש לאחד מהבגדים הנ"ל כגון עניבה וחפתים אבל מסיכה אין שום צד בעולם להגדירה מלבוש

[אברהם העברי]

לחדש?
מי אמר שצריך גזירה חדשה כעין גזירת תכשיטים, אולי כבר גזרו על כל מה שאינו מלבוש ועלול להוריד?

הוא אשר דיברתי ודו"ק

[מתאהב על ידך]

לגבי ההגדרה רה"ר וכרמלית - אין למצולמים קשר לכתבה.

הראשונים נחלקו לשני מחנות גדולים (16 מול 16) בשאלה אם רחובותינו נחשבים רשות הרבים דאורייתא או כרמלית.

העירוב שעושים בימינו ברוב המקומות - הוא רק לפי אותם הדעות שזה כרמלית, וזה ישאר כרמלית (לשיטתם כאמור) גם כשהעירוב יפסל.

[איש ווילנא]

העירוב שעושים בימינו ברוב המקומות - הוא רק לפי אותם הדעות שזה כרמלית, וזה ישאר כרמלית (לשיטתם כאמור) גם כשהעירוב יפסל.

לדעת הבית אפרים והחזון איש העירוב מועיל לכולי עלמא

דבריך נכונים לדעת המשכנות יעקב [ורבי אליעזר פלצינסקי שהתכתב עם החזו"א על כך]

[אין חכמה]

לכאו' אי נימא שמציאות המסכה חשיבא כלבוש אי"ז משנה באיה צורה מניחה עליו דכמו דלא נימא שכשהוא בחברת אנשים יש בה תועלת היא מלבוש וכשאינו בחברת אנשים טלטול ה"נ כאן הוא לבוש שכך צורתו פעמים כך ופעמים כך ומה שתועלת שימושו היא באופן מסויים לכאו' אי"ז משנה

אמנם פשוט שאי"ז מלבוש ולכן נפל פיתא לבירא
למלבוש יש כללים כגון דבר המחמם או סופג זיעה או שמשמש לאחד מהבגדים הנ"ל כגון עניבה וחפתים אבל מסיכה אין שום צד בעולם להגדירה מלבוש

נא לא להגזים
אמנם יש צד שזה אינו מלבוש אבל בהחלט יש הסוברים שהוא מלבוש אם מפני אצולי טינוף או שאפי' אי"צ לזה דזה צורת בנ"א כיום
 

[אברהם העברי]

לכאו' אי נימא שמציאות המסכה חשיבא כלבוש אי"ז משנה באיה צורה מניחה עליו דכמו דלא נימא שכשהוא בחברת אנשים יש בה תועלת היא מלבוש וכשאינו בחברת אנשים טלטול ה"נ כאן הוא לבוש שכך צורתו פעמים כך ופעמים כך ומה שתועלת שימושו היא באופן מסויים לכאו' אי"ז משנה

אמנם פשוט שאי"ז מלבוש ולכן נפל פיתא לבירא
למלבוש יש כללים כגון דבר המחמם או סופג זיעה או שמשמש לאחד מהבגדים הנ"ל כגון עניבה וחפתים אבל מסיכה אין שום צד בעולם להגדירה מלבוש

נא לא להגזים
אמנם יש צד שזה אינו מלבוש אבל בהחלט יש הסוברים שהוא מלבוש אם מפני אצולי טינוף או שאפי' אי"צ לזה דזה צורת בנ"א כיום

גם אני כתבתי שמותר ללבוש משום שהוא אצולי טינוף אבל אצולי טינוף לא נהפך למלבוש שיתיר גם שלא כדרכו (כדוגמת "מתאהב" משקפיים שנושאם על מצחו או קשורות על חזהו)

[אין חכמה]

אמנם פשוט שאי"ז מלבוש ולכן נפל פיתא לבירא
למלבוש יש כללים כגון דבר המחמם או סופג זיעה או שמשמש לאחד מהבגדים הנ"ל כגון עניבה וחפתים אבל מסיכה אין שום צד בעולם להגדירה מלבוש

נא לא להגזים
אמנם יש צד שזה אינו מלבוש אבל בהחלט יש הסוברים שהוא מלבוש אם מפני אצולי טינוף או שאפי' אי"צ לזה דזה צורת בנ"א כיום

גם אני כתבתי שמותר ללבוש משום שהוא אצולי טינוף אבל אצולי טינוף לא נהפך למלבוש שיתיר גם שלא כדרכו (כדוגמת "מתאהב" משקפיים שנושאם על מצחו או קשורות על חזהו)

אצולי טינוף הוא סברא שזהו מלבושו מחמת זה ואם נכונה סברתי שאי"צ שיביא הועלת המבוקש בכל רגע א"כ אין משמעות לצורה המדוייקת שלובש