נשיאת כפיים בחיפה והגליל

ב.ל.

משתמש רגיל
כידוע, נהגו בהרבה קהילות שהכהנים אינם נושאים את כפיהם בתפילות שחרית של שבת ויום חול (בשונה ממוסף של שבת, ר"ח ומועדים שנושאים את כפיהם, שלא כמו בחוץ לארץ שם נושאים כפיים רק ביו"ט).
מהגליל רווח מנהג זה גם בערים צפוניות נוספות, כדוגמת חיפה לפני עשרות שנים, ולאחרונה התווספו אליה קהילות חסידיות נוספות בעפולה ובהר יונה.
כעת, בתקופת מגפת הקורונה - היו שהתעוררו בחיפה התורנית בעיקר בחסידות בעלז וויזניץ להתחיל בנשיאת כפיים.
אחת הטענות העיקריות היתה שבבתי הכנסת שבחצרות לא שייך 'מנהג המקום', מאחר ואין זה בית תפילה קבוע ולא התקיים שם מנהג מעולם.
ואכן בהרבה מניינים 'רחוביים' החלו בנשיאת כפיים בתקופה זו מידי יום בתפילת שחרית.
לאחר פתיחת בתי הכנסת בשבוע שעבר, התברר, שכל האמור היווה עילה להתחלת נשיאת כפיים בבית הכנסת פנימה. בויזניץ לא החלו עדיין, אך בבעלז כבר החלו בנשיאת כפיים.
התעורר פולמוס רחב ובעל הדים רבים במערכות טלפוניות שונות זה טוען בכה וזה בכה.
אם יש מאן דהו שכבר חקר בעבר את הנושא ויש לו חומר מסודר בעניין אשמח שישתף אותו כאן, וזכות הרבים - אם יעלה שניתן להתחיל לקיים את מצוות עשה זו - תלויה בו.
 
 

כותר

משתמש ותיק
במנחת יצחק חלק ח' סימן א' וסימן ב' כתב שאי אפשר לשנות את המנהג בגליל.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
איני מבין את הטענה שבחצר אין את המושג מנהג המקום
הכלל מנהג המקום בכגון דא הולך על הישוב היהודי הוותיק באיזור לו יש מנהג זה
אם נטען שאין בזה מנהג המקום אז בני אשכנז צריכים ללכת אחר דעת הרמ"א ולא לישא כפיים אלא במוסף של יו"ט בלבד
ומהיכי תיתי לחדש בזה שלא כמנהג העיר אלא כמנהג ארץ ישראל שלא נהג באיזורים אלו.

ובעצם העניין לא ידוע לי על צדיקי החסידות שהנהיגו לעשות נשיאת כפיים בכל יום בחו"ל (גם לא צדיקי בעלזא וויז'ניץ), כלומר שיש עניין גם במנהג שלא לישא כפיים כל הזמן. וכל מנהג ויסודו, ומהיכי תיתי להעדיף מנהג אחד על רעותו.

כמובן שכל האמור הוא לענ"ד בלבד
ואם יש למישהו מידע בנושא אשמח למאוד
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים?

וכי לקיים מצוה דאורייתא זה מפחיד?
איזה כיף! סוף סוף עושים עוד מצוה שכל כולה ממוקדת במה שאנו כל כך רוצים ומתרוצצים בעבורו = ברכה.
ברכה אמיתית מהממונים האמיתיים שבידם המפתחות ליצירת " ו א נ י א ב ר כ ם " כמובטח מבעל הברכות האמיתי.

זאת ועוד.
הרי כולנו בתחילה לא עשינו ברכת כהנים כל יום - עד שבא הגר"א והחזיר התורה לישנה.
אז היום כולנו צריכים לפחד מכך שביטלנו מנהג?
[אולי ליתר בטחון כדאי לצאת החוצה בברכת כהנים?...]
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים?

וכי לקיים מצוה דאורייתא זה מפחיד?
איזה כיף! סוף סוף עושים עוד מצוה שכל כולה ממוקדת במה שאנו כל כך רוצים ומתרוצצים בעבורו = ברכה.
ברכה אמיתית מהממונים האמיתיים שבידם המפתחות ליצירת " ו א נ י א ב ר כ ם " כמובטח מבעל הברכות האמיתי.

זאת ועוד.
הרי כולנו בתחילה לא עשינו ברכת כהנים כל יום - עד שבא הגר"א והחזיר התורה לישנה.
אז היום כולנו צריכים לפחד מכך שביטלנו מנהג?
[אולי ליתר בטחון כדאי לצאת החוצה בברכת כהנים?...]
את כל השיקולים הפנטסטיים הללו ידעו עוד גדולי עולם במשך הדורות, לא חידשת משהו שלא שמעתו אוזן מעולם.... רובם לא סברו כמוך, וכגון דברי המנחת יצחק שהובאו לעיל. 
 
 

שניאור

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים?

וכי לקיים מצוה דאורייתא זה מפחיד?
איזה כיף! סוף סוף עושים עוד מצוה שכל כולה ממוקדת במה שאנו כל כך רוצים ומתרוצצים בעבורו = ברכה.
ברכה אמיתית מהממונים האמיתיים שבידם המפתחות ליצירת " ו א נ י א ב ר כ ם " כמובטח מבעל הברכות האמיתי.

זאת ועוד.
הרי כולנו בתחילה לא עשינו ברכת כהנים כל יום - עד שבא הגר"א והחזיר התורה לישנה.
אז היום כולנו צריכים לפחד מכך שביטלנו מנהג?
[אולי ליתר בטחון כדאי לצאת החוצה בברכת כהנים?...]
מתי ואיפה החזיר הגר"א התורה ליושנה? ולמה אף אחד לא נהג כן בחו"ל [ועד היום הזה לא נוהגים כן האשכנזים]?
 
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
הרב מאיר כ"ץ מחיפה כתב פעם קונטרס מקיף על הנושא, אינו כעת תח"י ואיני זוכר את שמו,
אם מישהו יכול להעלותו תע"ב.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים

האם דברי הרמ"א הם מנהג מוקשה?
הרמ"א לא ידע שזו מצווה דאורייתא?
הוא לא ידע מדברי הבית יוסף והשו"ע על המנהג לישא כפיים בכל יום?
ואם הוא בכל אופן בחר לחזור על דבריו פעמיים (גם בסימן קכ"ח וגם בסימן קכ"ט) שמנהגינו לא לישא כפיים כי אם ביו"ט במוסף, הרי שיש גם עניין מיוחד שלא לישא כפיים בכל יום.
ואנחנו "יוצאים ביד רמ"א".

בארץ ישראל שיש מנהג קדום לישא כפיים בכל יום כך נהגו גם מקהלות האשכנזים, אך בגליל בו המנהג רק בשבתות, מהיכי תיתי להוסיף עליו, מנין שאין זה בבחינת "כל המוסיף גורע"?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים

האם דברי הרמ"א הם מנהג מוקשה?
הרמ"א לא ידע שזו מצווה דאורייתא?
הוא לא ידע מדברי הבית יוסף והשו"ע על המנהג לישא כפיים בכל יום?
ואם הוא בכל אופן בחר לחזור על דבריו פעמיים (גם בסימן קכ"ח וגם בסימן קכ"ט) שמנהגינו לא לישא כפיים כי אם ביו"ט במוסף, הרי שיש גם עניין מיוחד שלא לישא כפיים בכל יום.
ואנחנו "יוצאים ביד רמ"א".

בארץ ישראל שיש מנהג קדום לישא כפיים בכל יום כך נהגו גם מקהלות האשכנזים, אך בגליל בו המנהג רק בשבתות, מהיכי תיתי להוסיף עליו, מנין שאין זה בבחינת "כל המוסיף גורע"?
אין פשוט וקל מזה!
הסיבות שהראשונים מנמקים את הימנעותם מהמצוה - השתנו בימינו ובמקומנו. 
למשל:
שהם על אדמה טמאה בטומאת ארץ העמים והברכה מנועה מלחול בחו"ל. 
או:
שחוץ מהרגע הזה של מוסף ביו"ט (ששמחים שנגמרת התפילה והולכים לאכול) הם תמיד בדכאון מתמשך עקב השחיטות והמליקות והרדיפות הקבועות של כל הפריצים לכל המושקה שלהם אשר בבית הבור... ומנועים בעל כרחם מלברך בשמחה. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שניאור אמר:
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים?

וכי לקיים מצוה דאורייתא זה מפחיד?
איזה כיף! סוף סוף עושים עוד מצוה שכל כולה ממוקדת במה שאנו כל כך רוצים ומתרוצצים בעבורו = ברכה.
ברכה אמיתית מהממונים האמיתיים שבידם המפתחות ליצירת " ו א נ י א ב ר כ ם " כמובטח מבעל הברכות האמיתי.

זאת ועוד.
הרי כולנו בתחילה לא עשינו ברכת כהנים כל יום - עד שבא הגר"א והחזיר התורה לישנה.
אז היום כולנו צריכים לפחד מכך שביטלנו מנהג?
[אולי ליתר בטחון כדאי לצאת החוצה בברכת כהנים?...]
מתי ואיפה החזיר הגר"א התורה ליושנה? ולמה אף אחד לא נהג כן בחו"ל [ועד היום הזה לא נוהגים כן האשכנזים]?
ידוע שהגר''א התאמץ מאד לשנות המנהג ולא עלתה בידו, 
יש דברים שמן השמים מכתיבים אחרת, וזהו רק אחד מהם.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
שחוץ מהרגע הזה של מוסף ביו"ט (ששמחים שנגמרת התפילה והולכים לאכול) הם תמיד בדכאון מתמשך
כשלוקחים את דברי רבותינו ומנסחים אותם בצורה כזו, אכן ההלכה מועדת לשינויים...
ומה יהיה באיתמר ובתפוח, שם ישאו כפיים כל יום או לא?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
שניאור אמר:
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים?

וכי לקיים מצוה דאורייתא זה מפחיד?
איזה כיף! סוף סוף עושים עוד מצוה שכל כולה ממוקדת במה שאנו כל כך רוצים ומתרוצצים בעבורו = ברכה.
ברכה אמיתית מהממונים האמיתיים שבידם המפתחות ליצירת " ו א נ י א ב ר כ ם " כמובטח מבעל הברכות האמיתי.

זאת ועוד.
הרי כולנו בתחילה לא עשינו ברכת כהנים כל יום - עד שבא הגר"א והחזיר התורה לישנה.
אז היום כולנו צריכים לפחד מכך שביטלנו מנהג?
[אולי ליתר בטחון כדאי לצאת החוצה בברכת כהנים?...]
מתי ואיפה החזיר הגר"א התורה ליושנה? ולמה אף אחד לא נהג כן בחו"ל [ועד היום הזה לא נוהגים כן האשכנזים]?
ידוע שהגר''א התאמץ מאד לשנות המנהג ולא עלתה בידו, 
יש דברים שמן השמים מכתיבים אחרת, וזהו רק אחד מהם.
זו דעתך. 
אבל הוא סבר שמן הארץ לא נותנים לו... שהרי תלמידיו המשיכו לנסות וגם הצליחו לא רע. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אמונת אומן אמר:
שניאור אמר:
מתי ואיפה החזיר הגר"א התורה ליושנה? ולמה אף אחד לא נהג כן בחו"ל [ועד היום הזה לא נוהגים כן האשכנזים]?
ידוע שהגר''א התאמץ מאד לשנות המנהג ולא עלתה בידו, 
יש דברים שמן השמים מכתיבים אחרת, וזהו רק אחד מהם.
זו דעתך. 
אבל הוא סבר שמן הארץ לא נותנים לו... שהרי תלמידיו המשיכו לנסות וגם הצליחו לא רע. 
דומני שלכב' יש ראיה חד מימדית, ואף שמץ חוסר הגינות בציטוט רק מה שנח לטעמו.

הרב בעל התניא גם הוא חפץ לחדש את נשיא''כ בחו''ל ולא עלה בידו כך שאין זה ענין ליטאי או חסידי

אם זכרוני אינו מטעני, הנצי''ב הוא שכתב שמן השמים עיכבוהו, וכן הערוה''ש כ''כ בשמו של הגר''א.

 יש טעמים רבים בפוסקים שתקפים היום כמאז,
כמו הטעם של האגור על הצורך בטבילה,
טעם החת''ס שטירדת הפרנסה מונעת הכוונה כראוי והוא חשש פיגול,
או טעם שו"ת בית-אפרים משום כהני חזקה, ועוד.
 וכתב שמנהג זה הוא מנהג ישן, והמשנה אותו מזלזל בכבודן של הראשונים.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
שניאור אמר:
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים?

וכי לקיים מצוה דאורייתא זה מפחיד?
איזה כיף! סוף סוף עושים עוד מצוה שכל כולה ממוקדת במה שאנו כל כך רוצים ומתרוצצים בעבורו = ברכה.
ברכה אמיתית מהממונים האמיתיים שבידם המפתחות ליצירת " ו א נ י א ב ר כ ם " כמובטח מבעל הברכות האמיתי.

זאת ועוד.
הרי כולנו בתחילה לא עשינו ברכת כהנים כל יום - עד שבא הגר"א והחזיר התורה לישנה.
אז היום כולנו צריכים לפחד מכך שביטלנו מנהג?
[אולי ליתר בטחון כדאי לצאת החוצה בברכת כהנים?...]
מתי ואיפה החזיר הגר"א התורה ליושנה? ולמה אף אחד לא נהג כן בחו"ל [ועד היום הזה לא נוהגים כן האשכנזים]?
ידוע שהגר''א התאמץ מאד לשנות המנהג ולא עלתה בידו, 
יש דברים שמן השמים מכתיבים אחרת, וזהו רק אחד מהם.
לא כתבתי שהגר"א לא ביקש להחזיר את זה, רק שאלתי מתי ואיפה הוא החזיר את זה בפועל, כי לא ידוע על שום מקום בחו"ל שהאשכנזים נושאים בו כפיים בכל יום, ורק בארץ ישראל נהגו בזה [ובעוד כמה דברים כידוע] כהספרדים.
 
 

פולני

משתמש ותיק
מעניין מאד,
למיטב זכרוני ראיתי בעבר בקובץ בית אהרון וישראל שהרב הכותב הסיק שהמנהג לא לישא כפים אלא בתפילת מוסף הוא דוקא מנהג שהתחדש ע"י החסידים שעלו לארץ בעליית החסידים לפני כמאתיים שנה, וזאת מטעם ההקפדה על טבילה לפני נשיאות כפים (ענין שהוזכר גם בפוסקים שהיו כהנים שנמנעו מתשה"מ ביו"ט משום כך), וכידוע בדורות ההם שלא היתה אופציה מעשית כ"כ לחמם את המקואות גם החסידים התקשו בהקפדה על טבילת עזרא בימים הקרים, ולכן רק בימים שבכל מקרה הקפידו לטבול בהם, כגון שבתות ויו"ט, הנהיגו נשיאת כפים.

דברי הרב ההוא מוכרחים, כי הלא מנהג הספרדים, שהם בעצם הותיקים כאן בארץ, היה בבירור לישא כפים כל יום כפסק מרן הבית יוסף, וגם הפרושים בירושלים קיבלו מנהג זה על עצמם, בפרט שהם היו מתלמידי הגר"א ששאף גם בחו"ל לנהוג כך.
שמעתי על רבנים ליטאיים בחיפה שרצו לשנות מן המנהג (ואולי אף שינו, איני זוכר) וזאת עפ"י דעת הגר"א, והם טענו דהבו דלא לוסיף עלה לבטל אף בארץ הקודש נשיאת כפים, כשבחו"ל עצמה המנהג אינו מובן, אך קהילות החסידים בצפון עד היום שימרו מנהג זה ללא חריגות.

מעניין שבבעלז משנים כעת, זה מגיע מהאדמו"ר שליט"א?
אין לזה קשר למנהג בעלז, כי מנהג בעלז המקורי בחו"ל היה כמובן לישא כפים רק ביו"ט.
ומעניין שבברית מילה למשל הם דוקא משמרים את המנהג הקדום ואינם מברכים שהחיינו חוץ מבן בכור, וזאת עפ"י מנהג חו"ל כפסק הרמ"א, ואצל רוב חצרות חסידים האחרות התקבל בארץ ישראל לברך שהחיינו כפסק הבית יוסף מרא דארעא ישראל.

יהיה מעניין לשמוע עוד פרטים בזה.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
גם מרן הב"י הכיר המנהג, והתבטא בפירוש - אם כי בעדינות - נגדו, והוא לא מסתיר בספרו את ציפייתו מאיתנו לשנותו בהקדם, אף שבזמנו היו יותר הרבה טעמים להמשיך להתחמק מהמצוה מאשר בימינו.
(אם כי אין זו עברה ממש אלא הפסד מצוה, כי כשלא אומרים "כהנים" הם פטורים דמתלי תלי ב"אמור להם")

לגבי היחס למניעות מהשמים, אז על פי עדות הסטייפלר (שאמר לרב יעקבזון מבאר יעקב וכפי ששמעתי ממשפחתו) המעשה האמיתי היה כך:
רבי חיים ואלוז'ינר בנה ביהכ"נ בחו"ל רק עבור זה, ונשרף!
ובנה שוב ונשרף שוב!
ובנה שוב בשלישית ושוב נשרף!
והוא לא התייאש ובנה ברביעית ואז הבנין שרד עד מלחמת העולם ונשאו בו כפים בכל יום.
הסטייפלר הביא ז​​​את כהוכחה מעשית שצריך לקיים מצוות בכל מצב ובכל מחיר!
ודרש מהרב יעקבזון זצ"ל להתעלם מכל 'צבי המפסיקו בדרך' ו'מפתו שנפלה מפיו וכדו'... 
​​​​​​(בבאר יעקב מתו אז כמה בנות בטיול מטעם הסמינר שלו בטביעה רח"ל וההורים בקשו לעשות בו שפטים והוא הגיע למסקנא שמהשמים לא רוצים במעשיו, והסטייפלר נסע אליו כדי לשכנע אותו שאסור להתייחס לזה כלל) 

אגב:  אם כבר אז כבר, מן השמים ומן הארץ החליטו יחד שכעת גם בחיפה יחזירו התורה לישנה, ברוך השם! 
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
אחים יקרים!
זה נראה שנכנסתם כאן לנישות אישיות, אנא בואו ונשתדל שהפולמוס ישאר ענייני ובעיקר, הלכתי ולא מגמתי.

ראשית כל עלינו לעשות סדר כי יש לדון מכמה זוויות. מתגובותיכם הרבות נראה כי מיהרתם להיתפס לעניינים אלו או אחרים מבלי לבדוק את הנושא לעומק.
אז הנה ערכתי בירור אצל כמה ת"ח והריני מגיש את תמצית הדברים לפניכם, בכמה פרקים.
קודם כל עלינו לדון (כמובן בגליל של א"י):
א. מתי התחיל המנהג.
ב. ע"י מי התחיל המנהג.
ג. מתי הולכים אחרי מנהג העיר ומתי הולכים אחרי מנהג הקהילות.
ד. דיני מקום שנשתנה בו המנהג.
ועוד ועוד.
כך שהשאלה מורכבת ביותר הרבה לפני שאנו מביאים ראיות מוצקות ממעשים על הסטייפלר או מסברות ישרות מחשש פיגול.
אנו נשתדל לדון בעיקרן של הדברים בתמצית הקיצור עד כמה שאפשר.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
מנהג חו"ל

בחו"ל נוהגים כבר מאות שנים שלא לישא כפיים. הב"י הביא מהמרי"ל שהטעם הוא מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם הברכה, ובכל יום קשה לטבול בחורף ולכך עלה המנהג רק ביו"ט (טעם זה הובא לעיל בשגגה ע"י מאן דהוא בשם קובץ בית אהרן וישראל).
עוד טעם הביא שם שזה הביא שזה מפני ביטול מלאכה.
הב"י עצמו לא ניחא לה בטעמם אלו, וכתב על כך: דחק עצמו לקיים מנהג מקומו ואינו מספיק, כי מה שכתב מפני שנוהגים לטבול קודם, האי חומרא דאתי לידי קולא וכו' דמוטב להם שיקיימו שלש עשה בכל יופ אעפ"י שאינם יכולים לטבול ויישר כחם של בני ארץ ישראל וכו' שנושאים כפיהם בכל יום ואינם טובלים לנשיאת כפיים.
הדרכי משה שם כתב טעם נוסף משום שטרודים במחייתם ואינם שרויים בשמחה מלבד ביו"ט. וכפי שכבר הועתק למעלה בעיוות נוראי שכאילו השמחה שנקט קדוש ישראל הרמ"א, היא שמסיימים לאכול... וה' הטוב יכפר.
אכן בחו"ל מנהג הספרדים כהב"י, ומנהג האשכנזים כרמ"א ומהרי"ל שלא לישא כפיים מלבד במוסף של יו"ט.
כל הטעמים המובאיםם לעיל על טומאת ארץ העמים והמעה בגר"א עם שריפת ביהמ"ד הם יידועים, אך אינם יכולים לשנות את המציאות של המנהג ומחלוקת הפוסקים לא לכאן ולא לכאן.
המציאות היא שהספרדים נוהגים בחו"ל כב"י, והאשכנזים נוהגים בחו"ל כרמ"א.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
מנהג גליל ארץ ישראל
 באר"י נהגו במשך כל הדורות לישא כפיים מידי יום.
כך היה המנהג גם בצפת בזמנם של האר"י הק' והבית יוסף.
בשניםם מאוחרות יותר השתנה המנהג והתחילו לשאת כפיים רק במוסף של שבת ויו"ט, מעין פשרה בין מנהג חו"ל - שם נושאים כפיים רק במוסף של יו"ט, למנהג א"י שם נושאים כפיים מידי יום.

המנחת יצחק שמובא לעיל באחת התגובות הראשוניות מדייק מלשון 'פאת השולחן' שהמנהג השתנה כבר בזמנו - לפני כמאתייים שנה (תקס"ח). אם כי לא ברור אם רק בצפת או שבכל הגליל ובטבריה. אכן עדות מפרשת ממש מצאנו רק בספרו של הג"ר חיים סיתהון - ארץ חיים על שנת תרס"ח - לפני כמאה שנה בלבד.

כעת נותר עלינו לדון מי ייסד את המנהג, המנח"י מביא השערה בשם הגר"מ שטרנבוך שתלמידי הבעש"ט ייסדו את המנהג בצפת. השערה זו קשה עד מאוד שהרי, תלמידי בעש"ט חיו בצפת רק שלוש שנים בלבד! (תקל"ז - תק"מ) ואח"כ עקרו לטבריה. באותם שלוש שנים הם עקרו מבית כנסת אחד למשנהו. ופעמים רבות אף התפללו יחד עם הספרדים.
היישוב האשכנזי היה קיים הרבה לפניהם וכפי שכתבו במכתבים שיש 'אשכנזים חסרי דעת' שמציקים להם. לאחר שעקרו מצפפת לטבריה המשיך היישוב האשכנזי בצפת וגדל. קשה  א"כ לומר שמנהג הקהילה האשכנזית השתנה ע"י הקהילה החסידית שהתגוררה במקום בשמך שלוש שנים בלבד, ובחלק משנים אלו לא היה ללה בית כנסת משל עצמה. אם כי ייתכן שהמנהג היה קיים כבר לפני שבאו החסידים, וייתכן שלאחר מכן. אך ההשערה שהם ייסדוה אינה כי אם דברי נביאות.

עם כל זאת אף נניח את הטענות בצד ונצא מתוך השערה שהם ייסדו את המנהג. ומכל מקום סוף סוף מידי מנהג לא נפקא שהרי זהו המנהג בגליל במאתיים דנה האחרונות, יש לדון מכמה זוויות נוספות עד שנגיע לנידון שלנו לגבי חיפה.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
כאמור לעיל היום - בזמנינו, וכך גם לפני מאתיים שנה כבר לא היו שייכים כל הטעמים המובאים בפוסקים על אי נשיאת כפיים בחו"ל.
כך גם עצם המנהג החדש שהוא מעין פשרה בין מנהגי חו"ל וא"י, מורה שלא הנהיגו כאן מנהג מטעם הלכתי מנומק, או פנימי כמוס, אלא מנהג של אילוץ מפני 'דרכי שלום'.
ויש לעיין אם למנהג כזה של דרכי שלום יש תוקף של מנהג.
מלבד זאת עלינו לזכור שהב"י דחה בתוקף את הסברות והטעמים לגבי המנהג בחו"ל, ואף אם אנן קיי"ל כהרמ"א, אך וודאי הדבר שבמום שאף טעמים גרועים אלו אינם שייכים אין סיבה שלא לישא כפיים מידי יום.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
אך גם אם נניח שמנהג זה שריר וקיים. הרי שהוא אמור לגבי הגליל (איני רוצה כעת לדון על טבריה שדורשת פרק נפרד).
בכל הנוגע לחיפה הדברים שונים מאוד.
ראשית עלינו לדון עד היכן נמשך הגליל. יש שרצו ללמוד משמנה בשביעית (ט, ב) שלוש ארצות לביעור יהודה, עבר הירדן וגליל.
אך זאת ברור שההלכות אינן תלויות בקרבה גאוגרפית כזו אות אחרת, כשם שאינה תלויה כלל בקידומת אזור חיוג של בזק...
וכל הענין תלוי רק לפי התפשטות מקום היישוב. כלומר שבזמנם היו שני מקומות יישוב עיקריים ירושלים והגליל, ולכן כל העיירות הסמוכות לגליל היו טפלות אליו והיו שיירות מצויות ביניהם, ונסעו מעיר אחת לשניה ללמוד ולהתפרנס וכדו'. ולכן היו טפלים אליהם גם במנהגים.
אי לכך עלינו לדון מה הדין בעיר שהיה טפלה למחוז אחד, ולאחר מכן השתנתה ונעשתה טפלה למחוז אחר שמנהגו שונה. (באירופה שלפני מלחמת העולם זה מצוי מאוד שערי הגבול היו שייכים פעם למדינת אוסטריה ופעם לרומניה, ושוב להונגריה וכן הלאה).
על פי זה חיפה, שאכן בעבר היתה טפילה לגליל, הן משום שמייסדיה היו מבני הגליל, והן שהשיירות היו מצויות ממנה לגליל וכאמור, ייתכן שהיתה דומה במנהגיה לגליל.
אכן בזמנינו שהיא מחוז לעצמה, ואדרבה אין שום קשר ושייכות בין כל ערי הגליל לחיפה. ומלבד זאת רוב הניכר! של תושבי חיפה החרדים לדבר ה' באו ממרכז הארץ. וודאי שחיפה אינה חלק מהגליל.
מלבד זאת אפילו בגליל עצמו יש קהילות רבות שנושאות כפיים מידי יום בזמנינו. כגון קהילות הליטאיות והספרדיות, ואפילו בקהילות חסידיות יש את כל בתי הכנסת של ברסלב, וכן בבית הכנסת של לעלוב עפ"י תקנת הרה"ק רבי משה מרדכי זיע"א, וכך נוהגים גם בבית מדרשו של האדמו"ר מביאלה שליט"א.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
מנהג חיפה

מקובל לומר שמנהג חיפה הוא שלא לישא כפיים בימי חול.
את המנהג הזה כפי הידוע לא הנהיגו תלמידי הבעש"ט (גם אם נצא מנקודת הנחה שהם הנהיגו בגליל), שהרי לא מצאנו ששלחו שלוחים בכל ארץ הגליל להורות על שינוי המנהג
 ובכל אופן בחיפה לא היה למי לשלוח, שהרי היו בה מתי מעט יהודים חרדים.
אין מקור ברור אך הסברא נותנת שהרב שמעון פרידמן - חיפע'ר מטבריה (לאחרונה נכתב אודותיו ועל יקבו - כרמל אורגינאל, ב'המודיע' וב'קהילות' של המבשר), שהקים את בית הכנסת החסידי הראשון החיפה, שהוא בית הכנסת של חסידי קרלין, הנהיג את כל מנהגי המקום שיצא משם. וכל מי שבא אחריו נהג כמוהו וכך ללא שום הכרעה של אדם גדול הידוע לנו, נוצר בחיפה 'מנהג המקום' בהשפעת מנהג טבריה.

הפולמוס בחיפה

לפני כארבעים שנה (תשל"ט) רעשה חיפה ע"י הרב הראשי של העיר שאר יישוב הכהן (שהיה גיסו של הרה"ר ש. גורן) שרצה להנהיג נשיאת כפיים בחיפה.
הרב מאיר כ"ץ (חתנו של ראש ישיבת סערט ויזניץ - הברכת משה) הריץ מכתבים לכמה מגדולי הדור. בראש המחנה האוסר ניצב המנחת יצחק שהאריך בזה מאוד בתשובה בחלק ח' סי' א' וב'.
לעומתו דעת שבט הלוי שאין בזה שינוי מנהג. אך השבט הלוי מסיים בלשון מתחמקת: ע"כ אומר בטח דאילו שכבר שינו מהמנהג והתחילו לישא כפיים בכל יום או בכל שבת אין בידינו הכח להחזירם למנהג הקדום, אבל גם אלו שעדין מחזיקים במנהג חז"ל אין עלינו לכופם לשנות המנהג'.
בכל אופן משמע מדבריו שאיסור לשנות וודאי שאין.
כמו"כ הובא לעיל קישור למכתבו של רבי בנימין זילבר וכך כתב גם רבי משה הלברשטם שהינו מבטל את דעתו מפני דעת הגאב"ד המנח"י, אך דעתו האישית היא שיש להתחיל בנשיאת כפיים.

מעתה ניתן למעיין רווח להתבונן בין פרשה לפרשה. ובעז"ה בימים הקרובים נעבור יחד עמכם למצב האקטואלי והנידון למעשה.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
אם אני זוכר נכון הלשון של הרמ"א כשבא להסביר פשר המנהג להפסיד המצוה - הוא כותב שבגלל הקושי וכו' - "נשתרבב המנהג".

ויפה עמד בזה הרב שאר ישוב כהן במאמרו ההוא שלשון "שרבוב" - זה לא מחמיא כלל.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
הרב ב.ל. - יישר כח! מחכים ומעניין.

זכורני שלפני שנים הייתי בחיפה כמה ימים, ובאמת נשאו שם כפים בכל יום כמנהג המקובל בכל א"י.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אז על פי עדות הסטייפלר (שאמר לרב יעקבזון מבאר יעקב וכפי ששמעתי ממשפחתו) המעשה האמיתי היה כך:
רבי חיים ואלוז'ינר בנה ביהכ"נ בחו"ל רק עבור זה, ונשרף!
ובנה שוב ונשרף שוב!
ובנה שוב בשלישית ושוב נשרף!
והוא לא התייאש ובנה ברביעית ואז הבנין שרד עד מלחמת העולם ונשאו בו כפים בכל יום
הגירסה הזו מפיו של הסטייפלר סותר לדברים הידועים מימים ימימה, ולדברי הנציב וערוה''ש, מסתבר שלא היו דברים מעולם, ועל המשנה להביא ראיה מכרעת.
 

פולני

משתמש ותיק
ב.ל. אמר:
מנהג חו"ל

בחו"ל נוהגים כבר מאות שנים שלא לישא כפיים. הב"י הביא מהמרי"ל שהטעם הוא מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם הברכה, ובכל יום קשה לטבול בחורף ולכך עלה המנהג רק ביו"ט (טעם זה הובא לעיל בשגגה ע"י מאן דהוא בשם קובץ בית אהרן וישראל).
עוד טעם הביא שם שזה הביא שזה מפני ביטול מלאכה.
הב"י עצמו לא ניחא לה בטעמם אלו, וכתב על כך: דחק עצמו לקיים מנהג מקומו ואינו מספיק, כי מה שכתב מפני שנוהגים לטבול קודם, האי חומרא דאתי לידי קולא וכו' דמוטב להם שיקיימו שלש עשה בכל יופ אעפ"י שאינם יכולים לטבול ויישר כחם של בני ארץ ישראל וכו' שנושאים כפיהם בכל יום ואינם טובלים לנשיאת כפיים.
הדרכי משה שם כתב טעם נוסף משום שטרודים במחייתם ואינם שרויים בשמחה מלבד ביו"ט. וכפי שכבר הועתק למעלה בעיוות נוראי שכאילו השמחה שנקט קדוש ישראל הרמ"א, היא שמסיימים לאכול... וה' הטוב יכפר.
אכן בחו"ל מנהג הספרדים כהב"י, ומנהג האשכנזים כרמ"א ומהרי"ל שלא לישא כפיים מלבד במוסף של יו"ט.
כל הטעמים המובאיםם לעיל על טומאת ארץ העמים והמעה בגר"א עם שריפת ביהמ"ד הם יידועים, אך אינם יכולים לשנות את המציאות של המנהג ומחלוקת הפוסקים לא לכאן ולא לכאן.
המציאות היא שהספרדים נוהגים בחו"ל כב"י, והאשכנזים נוהגים בחו"ל כרמ"א.

אני הוא המאן דהוא שהבאתי הטעם לעיל בשם קובץ בית אהרן וישראל, ולא בשגגה, כי במחילה - לא עיין הרב בדבריי, הבאתי זאת כטעם למנהג חסידי ארץ ישראל לישא כפים במוסף - כולל מוסף של שבת ור"ח - ואין לזה קשר למנהג חו"ל לישא כפים רק ביו"ט, וכמובן.
 
חלק עליון תַחתִית