הלכה כהבבלי

בבא בוטא

משתמש ותיק
  
אכן יש כמה יוצאים מן הכלל, להלן רשימה קצרה:

א) כשהבבלי מסתפק בדין מסויים, ובירושלמי פשיטא ליה, פוסקים כירושלמי (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב' אות א').

ב) כאשר הדין בבבלי לא נאמר במפורש, אע"פ שמדויק ממנו להיפך מהירושלמי, פוסקים כירושלמי, ואפילו כשגם בירושלמי הדין לא מפורש אלא רק מדויק, אלא שהדיוק בירושלמי אלים טפי - פוסקים כירושלמי (שם).

ג) במקום שיש מחלוקת נוסחאות בגרסת הברייתא בין הירושלמי לבבלי, להפרי תואר סמכינן אירושלמי, לרשב"ץ ושד"ח סמכינן אבבלי, לפי שבירושלמי רבו השיבושים (יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ז', שד"ח שם), ועוד, שהבבלי הוא בתראה (שדי חמד שם).

ד) כשהירושלמי נותן טעם יפה לדבריו פוסקים כמותו (אוצה"ג פסחים חלק התשובות סימן ל"ט).

ה) כשהבבלי מביא מחלוקת ופוסק כדעה א', והירושלמי מביא מעשה כדעה האחרת, פוסקים כירושלמי (כנסת הגדולה, ב"י, רא"ש, בעל העיטור, כס"מ, יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ט').

ו) כשיש מחלוקת התלמודים במעשיות שאירעו בא"י - דעת הירושלמי עיקר, משום ששם היו בקיאין יותר במעשים שאירעו אצלם (מהר"ץ חיות בגיטין דף ז').
 
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח
לאן היית משייך את מה שפסק הטור בסי' קי ביו"ד ס"ג בעניין בשר שנמצא ביד גוי וכל השוחטים ישראל שהבבלי התיר והירושלמי אסר וכתב הב"י שהטור סמך (ד"א סמך כותבים על היתר וצ"ב) על הירושלמי לאסור, וכ"כ הב"י בסימן סג ביתא אריכות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק



ספר יד מלאכי - כללי שני התלמודים - אות ב - י [העתקתי מה שרלוונטי לשאלה]

(ב) היכא דפליג גמרא דידן עם הירושלמי כגמרא דידן פסקינן שהוא בתרא, כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ג' בשם הרי"ף שלהי עירובין והרש"ך ומ"ץ ובנימין זאב ואני אוסיף על השמועה שמצאתי בש"מ על ב"מ דף מ"ה ב' שכתב וז"ל וכתב הר' יהונתן ז"ל וז"ל ואין אנו חוששין לגמרא דירושלמי דאותן רבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי בו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי ר' יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי ע"כ, ועיין מוהרי"ק שורש פ"ד ובשו"ת חוט השני דף י"ג א':

(ד) מה שאמרו דהלכה כגמ' בבלי נגד הירושלמי היינו במה שיחלוק הירושלמי על גמרא דילן בפירוש אבל דבר שלא הוזכר בגמרא דילן ואיתא בירושלמי שפיר ילפינן מינה, מוהר"י די ליאון במגילת אסתר דף קי"ב א' וכן כתב כנה"ג בכללי התלמוד סי' ס"ט בשם תומת ישרים וכן מצאתי עוד לבאר שבע דף ק"י והר"ב דינא דחיי ח"א דף נ"ו ג' וכן נראה בהדיא בה"ה פח"י מהלכות שבת ד"ה כדי לשוף וכ"כ הב"ח י"ד סוף סי' שפ"ז לדעת הרמב"ם דכיון דבירושלמי מפורש אף שבגמרין אינו מפורש ילמוד סתום מן המפורש אמנם ממ"ש הב"י י"ד סי' שמ"א ובבדק הבית שלו בח"מ סי' מ"ו משמע דס"ל דכל שלא חילקו בהכי בגמרא דילן משמע דלא ס"ל הכי וכ"כ הב"ח א"ח סי' קכ"ד ס"ז לדעת רש"י והתוס' יע"ש ואפשר דהנך רבוותא נמי מודו להרב"י בהא דהא הב"י לא כתב כן רק על חילוק שחילק הטור מפני שהוזכר בירושלמי בדין שהוזכר בגמ' דילן דזה וודאי גרע טפי מאילו לא הוזכר כלל עיקר הדין בגמרתינו דכיון שכתבו הדין ולא חילקו בו שום חילוק וודאי דל"ס להו וגם הב"י לא נמנע בכמה דוכתי להוציא דינים מהירושלמי אף שלא הוזכרו בגמ' דילן כמבואר לבקי בספריו באופן דנלע"ד פשוט דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועיין לקמן שוב ראיתי למרן בכ"מ ספ"ו מהלכות נדרים ובב"י א"ח סוף סי' נ"ט שגם בדבר שלא הוזכר כלל בגמרין כתב לדעת הרמב"ם כגמ' דילן דאם לא כן לא הוה שתיק מיניה ויעויין עוד במהרשד"ם י"ד סי' קצ"ב:

(ה) הא דבכל מילתא אזלינן בתר גמרא בבלי היכא דפליגי אירושלמי היינו דווקא בדבר איסור והיתר חיוב ופטור טומאה וטהרה אבל בדבר התלוי צורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן, שו"ת הרא"ש כלל ד' סי' יע"ש וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סי' רנ"א דבדבר שהוא מנהג הולכים בו כפי מקום המנהג בין בבבל בין בא"י אך בדבר שאינו תלוי במנהג ויש מחלוקת בין שני התלמודים אפילו בא"י לא יטו ימין ושמאל מהבבלי וע"ש דברים הנחמדים:

(ז) הא דקי"ל דכל היכא דמיפרשא מילתא בתלמודא דידן ובירושלמי כתלמודא דידן פסקינן הני מילי לענין משא ומתן דש"ס אבל במילתא דתליא בחילופי נוסחאות תלינן למימר דברייתא נשתבשה בתלמודא דילן ונוסחא הנכונה היא מאי דמייתי בירושלמי, פרי תאר על י"ד סי' קי"ט ס"ק א' ואני בעניי לא ידעתי מנא ליה הא אחר זמן מצאתי להרשב"ץ בספר זוהר הרקיע על האזהרות שכתב על ענין כזה דגירסת הירושלמי משובשת ונוסחת הבבלי היא דווקא יע"ש ועיין תוספות דבכורות [דף] כ"ב ב' ד"ה תירום והרא"ש בפ"ה דתרומות מ"ב דלא הכריעו בזה ומי יכריע:

(ח) כל דבר הנזכר בתלמוד בבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד על פי הירושלמי מיניה לא נזוע ומצוה מן המובחר היא, שו"ת רמ"ע סוף סי' נ"ט:

(ט) פלוגתא בגמרין ועובדא בירושלמי עבדינן כירושלמי, וכן מצאתי כתוב בשם סוף הרמב"ם עם מגדל עוז משנת רע"ד בהתנצלות המגיה וכן נלע"ד שיש ללמוד מדברי התוס' פרק תינוקת [דף] ס"ח א' ד"ה הא דאפשר ע"ש ודוק, ועיין כנה"ג י"ד סי' ק"ד הגהות הב"י אות ה' וכ"כ הרא"ש פ"ב דסוכה סוף סי' ח' ושכ"כ בעל העיטור ומהכ"מ פ"י מהלכות ס"ת הלכה ו' יש ללמוד דגם אי איתיה עובדא כמסכת סופרים עבדינן כוותיה אמנם אינו נראה כן מדברי הרי"ף פרק מציאת האשה [דף] ת"ק ב' גבי עישור נכסי' דאיפליגו ר' יוחנן ור' חנינא דאע"ג דמייתי הירושלמי דנפק עובדא כר"ח הוא פסק כר"י ואולי התם שאני דר' אשי ס"ל בגמרין כר"י והו"ל כאילו איפסיקא הלכתא כר' יוחנן ע"ש ודוק ועיין מ"מ פ"ד מהלכות יבום הלכה כ"ד ובכ"מ ספ"ז מהלכות ביכורים כ"כ נגד הלל דיחיד ורבים ע"ש ודמש"א על חולין [דף] רפ"ט ד' כתב בשם המרדכי פרק בתרא דע"ז שכתב בשם מגילת סתרים ושאר גאונים דסמכינן אמעשה רב דירושלמי ולא אפיסקא דבבלי ושר"י חולק ע"ש:

(י) כל טצדקי דאפשר לן למעבד דלא לשווי פלוגתא בין הגמרא דידן לירושלמי עבדינן, ב"י בי"ד סי' ר"א וסי' רי"ז ד"ה הנודר מן החלב ובכ"מ פ"ט מהלכות נדרים הלכה ח' וכ"כ עוד בפי"ג מהלכות גירושין הלכה ט"ז וסיים שם ואעפ"י שהפירוש יהיה רחוק קצת וכ"כ מהרי"ו סי' פ"ח ורש"ל ביש"ש על יבמות פי"ב סי' ך' ותוס' ישנים דיומא ר"פ יה"כ ד"ה המלך והכלה ובתוספות דידן שם דף פ"ז ב' ד"ה והאמר ועיין פרישה ח"מ סי' י' ס"ג וז"ל בעל שדה יהושע בפ"ק דקידושין דף י"ב ב' ודע שכל פינותי בפירוש זה להשוותו לתלמוד בבלי כל מה שאפשר ע"כ וע"ע גו"ר ח' א"ה כלל ג' סי' ו':




 

נדיב לב

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
יישר כח
לאן היית משייך את מה שפסק הטור בסי' קי ביו"ד ס"ג בעניין בשר שנמצא ביד גוי וכל השוחטים ישראל שהבבלי התיר והירושלמי אסר וכתב הב"י שהטור סמך (ד"א סמך כותבים על היתר וצ"ב) על הירושלמי לאסור, וכ"כ הב"י בסימן סג ביתא אריכות.

אם כוונתך למש"כ הב"י סימן סג שדעת הטור לאסור בגלל דעת רב, שהובא בירושלמי שהחמיר, אולי זה שייך למש"כ ביד מלאכי סוף אות ט בשם המרדכי.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
יש שכתבו, שהרמב"ם דרכו לפסוק לפעמים כירושלמי, ואינני זוכר מקורות.

עיין לדוגמא בראב"ד (פרק ג' מהלכות קריאת שמע הלכה ו') שכתב שם דהרמב"ם סומך על הירושלמי, 
ועיין עוד בשד"ח (ח"ט כללי הפוסקים סימן ב' אות א') שציינתיו לעיל.
 
חלק עליון תַחתִית