נקודות לדיון
- טעם דברי חכמים שכלי זין אינם תכשיט כיון שלעתיד לבוא יבטלו, ולכך אסור לצאת בכלי זין בשבת.
- אם אמר לחבירו איזה יום היום לעומר בלא שאמר שבועות אף ביומא דלא מישלם שבועי עיקר הדין דיכול לשוב ולספור עם ברכה. והטעם מבואר בשעה"צ דכיון דאנן סהדי שאינו רוצה לצאת בזה שהרי רוצה לספור ספירה כתקנה עם שבועות, א"כ יש כאן כוונה הפכית ולכו"ע לא יצא. ובביה"ל כתב דהו"ה מי שרגיל תמיד למנות בצאה"כ ושאלו חבירו בבין השמשות וענה לו דנראה שיכול לספור עם ברכה דאנ"ס כנ"ל. ובזה לא ברירא ליה כ"כ וכותב דלמעשה צ"ע. והשאלה [דומני שידועה] מ"ט אין הוכחה שאינו רוצה לצאת שהרי רוצה לצאת במצווה כתקנה עם ברכה.
- הא דקרקע עבדים ושטרות נתמעטו מגזל [ב"ק קי"ז] כפל [שבועות מב] שבועה [שבועות מג] אונאה [ב"מ נו] פדיון הבן [בכורות נא] ושמירה [שבועות מג] וכן עבדים וקרקעות נקנים בשטר.
- מ"ט לא מהני תנאי בלא משפטי התנאים. [וד' הרמב"ן דבתנאי שבינו לבין עצמו לא בעינן משפטי תנאים].
- מ"ט אין איסור חל על איסור. [ומה קורה באיסור כולל ובאיסור מוסיף]
- מה הביאור בכמה דינים דלעניין שיחול האיסור נצרכים תנאים מחמירים ואחרי שחל האיסור לא פוקע האיסור אף אם אין את התנאים הנ"ל כחמץ דחרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו, משא"כ חרכו לאחר זמן האיסור לא מהני ובעי' שריפה. וכן טומאה לד' הרמב"ם טומאת אוכלין פ"ב הי"ד הכ"א דכשנפסל מאכילת אדם כבר לא מקבל טומאה וכדי שתפקע הטומאה בעי' שלא תהיה ראויה לכלב. וכן בגרדומי ציצית ואזוב.
- שאלה מענינא דיומא: חולה מאומת היודע מכך נכנס למקום שיש אנשים וחייבם ע"י כך בבידוד, ועי"ז בטלו ממלאכתם, האם חייב לשלם דדמיא להדקיה באנדרונא, ובטליה שחייב או שלא. [בבא קמא פה ב] [ויל"ד איך מוגדר החיוב להיכנס לבידוד בפן ההלכתי וכן מה שמפחד שיקנסוהו ולכך לא יוצא איך מוגדר].