מנחה קצרה בישיבות הקדו'

[סופר המלך]

א. קשה לקרוא "מנהג ספרדי מקורי" למנהג שנהג תקופה מסויימת ונתבטל.
ב. ביטול המנהג לא היה ע"פ הקבלה אלא ע"פ ההלכה, ולכן חכמי צפת אף גזרו נידוי ע"ז.
ג. לא ידוע לי על שיטה בראשונים שמחלקת בין שחרית למנחה.
ד. מנהג הישיבות (וכן יש מהתימנים במוסף שנוהגים כן) הוא נגד ההלכה כמפורש בב"י, ועכ"פ לפי המצב היום לא ידוע טעם שלא לנהוג כהלכה, ואילו חכמי צפת בדור שלפני הב"י היו עמנו היו גוזרים נידוי על הנוהגים כן.
ה. לפי התיאור על סלבודקה לא נראה שהשתנה המנהג מ"סיבה צדדית" אלא שמצאו תירוץ טוב לשנות המנהג מבלי שיהיה פגיעה בראשי הישיבה הקודמים.

לאות א': בלשון הב"י (סוף סי' רל"ד) לא נר' כן.
לאות ב': רק בצפת ביטלו וכו'. בנוסף: מה המקור לדבריכם שגזרו נידוי?
לאות ד': היכן "מפורש" בב"י ?
לאות ה': מה המקור לדבריכם שבסלבודקה "מצאו תירוץ טוב" ?

לאות א': הכוונה שאין לנו מקור שזה היה מנהג מקדמת דנא שם, ככזה שיש לראות בו בר סמכא במידה מסויימת.
לאות ב': בב"י שם. (אולי בדפוס הישן שלפניך נשמטה מילה).
לאות ד': אלו דברי הב"י שם.
לאות ה': כך נראה מתיאור הענין שהובא כאן. (אילו היה כאן מנהג הלכתי אמיתי, נניח שהיה תקופה שהיו נוהגים אחרת מסיבה מסויימת, אך אח"כ זה היה צריך לחזור. ואם לא החזירו, זה כנראה בגלל ששמחו להתפטר מהמנהג התמוה הזה).
 

[הצבי]

ולענות 'אמן' אחר 'אוהב עמו ישראל' (כדיי להתבונן לפני קרי''ש)

ראשית הרי זו הכרעת הרמ'א רק שבמ''ב כתב לסיים עם החזן כדי לצאת ידי דעת המחבר
שנית עד כמה שידוע לי כן הי' מנהג ליטא וידוע לי שגם במיר נוהגים כן אם כי יתכן שגם זה מאותו הטעם [מה גם שהגר''י ז''ל השגיח גם שם איזו תקופה]

[לומד מכל אדם]

ציטוט שמעתי שבשעתו הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל להגר"ש מרקוביץ שליט"א ר"י פוניבז' לבטל את מנהג זה בישיבה, והגר"ש מרקוביץ כינס אז ישיבה בה השתתפו כל רבני הישיבה ובה הוחלט לנהוג בשב ואל תעשה והשאיר את מנהג המנחה קצרה על מתכונתו,

דהיינו הם עשו נגד הוראתו של הרב אלישיב???

זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא שזה לכאורה נגד ההלכה.

משום מה לא מפתיע אותי שהם עשו נגד הוראתו של הגרי"ש, וגם נגד ההלכה, אינני רוצה להאריך ובלי לפתוח כאן ויכוחים אבל כבר היו דברים מעולם.
ופרט לזאת כמו שכבר כתבו כאן יש הרבה מנהגים בישיבות שלא בדיוק בלכתחילה של ההלכה, כמו להתפלל מנחה גדולה, וכמו להתפלל שחרית שלא בהנץ החמה.
 

[למה זה תשאל לשמי]

דהיינו הם עשו נגד הוראתו של הרב אלישיב???

זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא שזה לכאורה נגד ההלכה.

משום מה לא מפתיע אותי שהם עשו נגד הוראתו של הגרי"ש, וגם נגד ההלכה, אינני רוצה להאריך ובלי לפתוח כאן ויכוחים אבל כבר היו דברים מעולם.
ופרט לזאת כמו שכבר כתבו כאן יש הרבה מנהגים בישיבות שלא בדיוק בלכתחילה של ההלכה, כמו להתפלל מנחה גדולה, וכמו להתפלל שחרית שלא בהנץ החמה.

זה לא ייתכן שיעברו על דבריו. נכדי הגרי"ש פזורים בכל מקום בישיבה והישיבה הייתה כפופה לו באופן מוחלט, ואף התקינה גזוזטראות ברזל בהון רב בכל הפנימיות כדי לקיים את פסקו להדליק נר חנוכה בפתח הבניין דייקא.

בכמה דברים הכריע הגרי''ש כנגד דעת ראש הישיבה ודבריו נתקבלו ללא עוררין. כמה ישיבות צוות אף נערכו בביתו.

להתפלל ותיקין הוא מצוה מן המובחר, וכן מנחה גדולה נלענ''ד שהוא בדיעבד רק לדעת הרמב''ם ז''ל. עדכון: מצאתי כעת כדבריי.
 

[רוצה להתעלות]

זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא שזה לכאורה נגד ההלכה.

משום מה לא מפתיע אותי שהם עשו נגד הוראתו של הגרי"ש, וגם נגד ההלכה, אינני רוצה להאריך ובלי לפתוח כאן ויכוחים אבל כבר היו דברים מעולם.
ופרט לזאת כמו שכבר כתבו כאן יש הרבה מנהגים בישיבות שלא בדיוק בלכתחילה של ההלכה, כמו להתפלל מנחה גדולה, וכמו להתפלל שחרית שלא בהנץ החמה.

זה לא ייתכן שיעברו על דבריו. נכדי הגרי"ש פזורים בכל מקום בישיבה והישיבה הייתה כפופה לו באופן מוחלט, ואף התקינה גזוזטראות ברזל בהון רב בכל הפנימיות כדי לקיים את פסקו להדליק נר חנוכה בפתח הבניין דייקא.

הכמה דברים הכריע הגרי''ש כנגד דעת ראש הישיבה ודבריו נתקבלו ללא עוררין. כמה ישיבות צוות אף נערכו בביתו.

להתפלל ותיקין הוא מצוה מן המובחר, וכן מנחה גדולה נלענ''ד שהוא בדיעבד רק לדעת הרמב''ם ז''ל.
 

אמת ויציב.

החשש בישיבה מלהמרות פי הגרי"ש זצ"ל הוא גדול מאד.

וכידוע מה שאמר הגרד"צ קלרנשטיין שבגרודנא הוא לא הצליח כמו הגר"ש מרקוביץ בפוניבז' משום שהגר"ש עשה כל צעדיו רק ע"פ מרן הגריש"א, גם בדברים שהיה נראה לו שיפסיד מזה.

[תלמיד נאמן]

א. קשה לקרוא "מנהג ספרדי מקורי" למנהג שנהג תקופה מסויימת ונתבטל.
ב. ביטול המנהג לא היה ע"פ הקבלה אלא ע"פ ההלכה, ולכן חכמי צפת אף גזרו נידוי ע"ז.
ג. לא ידוע לי על שיטה בראשונים שמחלקת בין שחרית למנחה.
ד. מנהג הישיבות (וכן יש מהתימנים במוסף שנוהגים כן) הוא נגד ההלכה כמפורש בב"י, ועכ"פ לפי המצב היום לא ידוע טעם שלא לנהוג כהלכה, ואילו חכמי צפת בדור שלפני הב"י היו עמנו היו גוזרים נידוי על הנוהגים כן.
ה. לפי התיאור על סלבודקה לא נראה שהשתנה המנהג מ"סיבה צדדית" אלא שמצאו תירוץ טוב לשנות המנהג מבלי שיהיה פגיעה בראשי הישיבה הקודמים.

לאות א': בלשון הב"י (סוף סי' רל"ד) לא נר' כן.
לאות ב': רק בצפת ביטלו וכו'. בנוסף: מה המקור לדבריכם שגזרו נידוי?
לאות ד': היכן "מפורש" בב"י ?
לאות ה': מה המקור לדבריכם שבסלבודקה "מצאו תירוץ טוב" ?

לאות א': הכוונה שאין לנו מקור שזה היה מנהג מקדמת דנא שם, ככזה שיש לראות בו בר סמכא במידה מסויימת.
לאות ב': בב"י שם. (אולי בדפוס הישן שלפניך נשמטה מילה).
לאות ד': אלו דברי הב"י שם.
לאות ה': כך נראה מתיאור הענין שהובא כאן. (אילו היה כאן מנהג הלכתי אמיתי, נניח שהיה תקופה שהיו נוהגים אחרת מסיבה מסויימת, אך אח"כ זה היה צריך לחזור. ואם לא החזירו, זה כנראה בגלל ששמחו להתפטר מהמנהג התמוה הזה).

ייש"כ על תיקון הגירסא שגזרו נידוי.
כל שאר דבריכם אינם מובנים לי כלל.
 

[רוצה להתעלות]

ופרט לזאת כמו שכבר כתבו כאן יש הרבה מנהגים בישיבות שלא בדיוק בלכתחילה של ההלכה, כמו להתפלל מנחה גדולה, וכמו להתפלל שחרית שלא בהנץ החמה.

לא רק בישיבות.
הרב אלישיב לא היה מתפלל בנץ [אף שהיה ער מהשעות המוקדמות כידוע].

[אריק]

בישיבת אור ישראל בפת תקווה התפללו מנחה ארוכה.
עד שלפני כ 12 שנים הורה מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל לראש הישיבה הגר' יגאל רוזן שליט"א להתפלל מנחה קצרה, עקב סיבה שאין כאן המקום לפורטה. [כדי לא לסטות מגוף הדיון, להשמצות וויכוחי סרק והטחת עלבונות, ולגלוג על ת"ח]
ומאז מתפללים בישיבת אור ישראל מנחה קצרה, מלבד חנוכה כדי שיזכיר הש"ץ על הניסים, וכמדומני מלבד ר"ח כדי שיזכיר הש"ץ יעלה ויבוא.

[אבי חי]

שנית עד כמה שידוע לי כן הי' מנהג ליטא וידוע לי שגם במיר נוהגים כן אם כי יתכן שגם זה מאותו הטעם [מה גם שהגר''י ז''ל השגיח גם שם איזו תקופה]

כמדו' שכן הוא גם מנהג החזו"א ותלמידיו [אך בחו"ב ברכות סוסי"ד הביא מ"ש המ"ב שיותר ראוי לסיים יחד עם הש"ץ - אע"ג דנקטינן כהרמ"א דיש לענות אמן - וצריך בירור]

[דחד יומא]

אפשר לבני החבורה באתרא הדין לעורר עוד על מנהג הישיה"ק מיסוד מרן המשגיח הגר''י לוינשטיין זללה''ה לא לומר בריך שמיה (סבר שאיש אינו מבין את התוכן ולא אומרים דברים שלא מבינים) ולענות 'אמן' אחר 'אוהב עמו ישראל' (כדיי להתבונן לפני קרי''ש) על - אף שבהלכה מפורש ההיפך. והטעם כמו שכתבתי - הוא המסר.

לפני מספר שנים [אם אינני טועה 4 או 5 שנים] על פי הוראת ראשי הישיבה הגרי"ג שליט"א והגרב"ד שליט"א החלו לומר בריך שמיה,
אך הדבר היה למורת רוח בני משפחת כהנמן שסברו שיש כאן שינוי ממסורת הישיבה, וכמדומה שלא החזיק זמן רב אמירת הבריך שמיה מכיון שרוב הציבור לא היה מורגל בכך.
[הדבר קרה אחר שעלה אחד מבחורי הישיבה לראשי הישיבה לעורר על כך, וכמדומני שהגרי"ג אמר לו בתמיה מה לא אומרים בריך שמיה? (כנראה שהוא היה אומר ורק סבר שהציבור אומר מהר יותר, ואם אינני טועה מבואר במ"ב שאפשר לאומרו עד שהס"ת מגיע לבימה)].

[למה זה תשאל לשמי]

אפשר לבני החבורה באתרא הדין לעורר עוד על מנהג הישיה"ק מיסוד מרן המשגיח הגר''י לוינשטיין זללה''ה לא לומר בריך שמיה (סבר שאיש אינו מבין את התוכן ולא אומרים דברים שלא מבינים) ולענות 'אמן' אחר 'אוהב עמו ישראל' (כדיי להתבונן לפני קרי''ש) על - אף שבהלכה מפורש ההיפך. והטעם כמו שכתבתי - הוא המסר.

לפני מספר שנים [אם אינני טועה 4 או 5 שנים] על פי הוראת ראשי הישיבה הגרי"ג שליט"א והגרב"ד שליט"א החלו לומר בריך שמיה,
אך הדבר היה למורת רוח בני משפחת כהנמן שסברו שיש כאן שינוי ממסורת הישיבה, וכמדומה שלא החזיק זמן רב אמירת הבריך שמיה מכיון שרוב הציבור לא היה מורגל בכך.
[הדבר קרה אחר שעלה אחד מבחורי הישיבה לראשי הישיבה לעורר על כך, וכמדומני שהגרי"ג אמר לו בתמיה מה לא אומרים בריך שמיה? (כנראה שהוא היה אומר ורק סבר שהציבור אומר מהר יותר, ואם אינני טועה מבואר במ"ב שאפשר לאומרו עד שהס"ת מגיע לבימה)].

ייש''כ. התחתנתי קודם ולא ידעתי. אגב, בישיבה עצמה ישנם רבים שלא מודעים לכך, וגם לי הק' נודע הדבר רק במקרה.

אפילו נכדו של המשגיח הראשון רבי אברהם אבא גרוסברד אמר לי שלא ידע מכך, ורק כשהוציא הס''ת ועמד לומר בריך - שמיה האיצו בו באצבע צרידה להפסיק.

[דחד יומא]

אגב לפי מיטב זכרוני אותו בחור היה מבוגר וראה בזה סגולה לזיווג הגון, [כך לפחות שמעתי ממי שהיה בישיבה באותה העת].
[הבחור כבר זכה מאז להקים בית בישראל].

[דרומאי]

א. @דרומאי המצפן לא נשבר אלא, לדאבון הלב, נתפצל לשניים, כך שישנם שני מצפנים. וגם הערתו שכוונת הגרי''ש לא הייתה לענייני הלכה ליתא, יען הדבר פשוט שהמטרה במנחה קצרה היא להחדיר לבחורים ערך יקרת - הזמן ושחבל על - כל רגע. ולכן אין כל - כך מקום לענ''ד לשאלת רבנו פותח האשכול אחר המחילה.

ב. אפשר לבני החבורה באתרא הדין לעורר עוד על מנהג הישיה"ק מיסוד מרן המשגיח הגר''י לוינשטיין זללה''ה לא לומר בריך שמיה (סבר שאיש אינו מבין את התוכן ולא אומרים דברים שלא מבינים) ולענות 'אמן' אחר 'אוהב עמו ישראל' (כדיי להתבונן לפני קרי''ש) על - אף שבהלכה מפורש ההיפך. והטעם כמו שכתבתי - הוא המסר.

א. כשכל חלק מחלקי המצפן מראה על צפון אחר- אותה הוא כי הוא נשבר ולא התפצל.
ב. גם בריך שמיה וגם אי עניית אמן אחר אוהב עמו ישראל אינם מפורשים בהלכה. ומש"כ 'כדי להתבונן לפני ק"ש'- אין זה הטעם, אלא לפי שהוא המנהג המקורי. וכמדומה שגם בבריך שמיה ראו חידוש מנהג.
 

[דרומאי]

בישיבת אור ישראל בפת תקווה התפללו מנחה ארוכה.
עד שלפני כ 12 שנים הורה מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל לראש הישיבה הגר' יגאל רוזן שליט"א להתפלל מנחה קצרה, עקב סיבה שאין כאן המקום לפורטה.
ומאז מתפללים בישיבת אור ישראל מנחה קצרה, מלבד חנוכה כדי שיזכיר הש"ץ על הניסים, וכמדומני מלבד ר"ח כדי שיזכיר הש"ץ יעלה ויבוא.

למה אין כאן המקום?
מעניין מאד, מהי הסיבה שהיתה יכולה לגרום לרב שטיינמן להורות הוראה כזו, שמנוגדת לדין הפשוט.
 

[אברך]

ב. גם בריך שמיה וגם אי עניית אמן אחר אוהב עמו ישראל אינם מפורשים בהלכה.

לא נעים שכת"ר כותב בלשון כ"כ פסקנית דברים שאינם.

לגבי בריך שמיה
משנה ברורה סימן קלד ס"ק יג
(יג) אומר הש"ץ וכו' - ומנהג העולם לומר בריך שמיה בשעת הוצאת הס"ת בין בחול בין בשבת ואם לא אמרו בשעת הוצאה יוכל לאמרו עד שעה שפותחין לקרותו [אחרונים].

משנה ברורה סימן רפב סק"א
(א) מוציאין וכו' - יש לומר בריך שמיה בפתיחת הארון בין בשבת ובין בחול.

לגבי אי עניית אמן אחר 'הבוחר בעמו ישראל באהבה', ו'אוהב עמו ישראל'
שולחן ערוך סימן נט סוף סעיף ד
ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי' ס"א). 

משנה ברורה סימן נט ס"ק כה
(כה) סי' ס"א - בס"ג בהג"ה דשם נתבאר דגם בברכת הבוחר המנהג לסיים קודם הש"ץ ולענות אמן אחר הש"ץ וכמו שכתב בד"מ בסימן זה והטעם דברכות ק"ש אינן דומות לשאר ברכות המצות שהרי אין מברכין אקב"ו לקרות שמע אלא ברכות בפ"ע הן ותיקנו לברך אותם קודם ק"ש לכן אין חשש במה שמפסיק בינם לק"ש ועיין באחרונים שהעתיקו כולם את דברי הרמ"א לדינא דאם סיים ברכת הבוחר קודם הש"ץ יש לענות אמן אחר הש"ץ אך לכתחלה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו ועיין בדה"ח שכתב דאין לענות אמן אחר ברכה אחרת בין אהבה רבה לשמע: 
 

[תלמיד נאמן]

אבל יש עוד הרבה גדולי ישראל. ויש הרבה ישיבות שהולכות לאורם של גדולים וצדיקים אחרים

לענ"ד אין כאן שום מקום לעלבון, כיון שצריך להבין את השפה, כשליטאי אומר ישיבות הוא מתכוון להרבה יותר ממוסדות שמוגדרים ישיבות,

בחסידויות (לדוגמא) הישיבות הן ישיבות אבל סוף סוף הן נספחות לעיקר שהוא מעמדו והכוונתו של האדמו"ר וכח יראתו וקדושתו והנהגתו,


בעוד שאצל הליטאים הביטוי "הישיבות" מסמל את המוקד המרכזי של השפעת והכוונת התורה על הלימוד ועל עבודת ה' בכל חלקיה.


ובודאי שבימינו לא מצוי כלל שמישהו מתכוון לזלזל או להעליב.

[דרומאי]

ב. גם בריך שמיה וגם אי עניית אמן אחר אוהב עמו ישראל אינם מפורשים בהלכה.

א. לא נעים שכת"ר כותב בלשון כ"כ פסקנית דברים שאינם.

לגבי בריך שמיה
משנה ברורה סימן קלד ס"ק יג
ב. (יג) אומר הש"ץ וכו' - ומנהג העולם לומר בריך שמיה בשעת הוצאת הס"ת בין בחול בין בשבת ואם לא אמרו בשעת הוצאה יוכל לאמרו עד שעה שפותחין לקרותו [אחרונים].

משנה ברורה סימן רפב סק"א
(א) מוציאין וכו' - יש לומר בריך שמיה בפתיחת הארון בין בשבת ובין בחול.

לגבי אי עניית אמן אחר 'הבוחר בעמו ישראל באהבה', ו'אוהב עמו ישראל'
שולחן ערוך סימן נט סוף סעיף ד
ג. ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי' ס"א). 

משנה ברורה סימן נט ס"ק כה
(כה) סי' ס"א - בס"ג בהג"ה דשם נתבאר דגם בברכת הבוחר המנהג לסיים קודם הש"ץ ולענות אמן אחר הש"ץ וכמו שכתב בד"מ בסימן זה והטעם דברכות ק"ש אינן דומות לשאר ברכות המצות שהרי אין מברכין אקב"ו לקרות שמע אלא ברכות בפ"ע הן ותיקנו לברך אותם קודם ק"ש לכן אין חשש במה שמפסיק בינם לק"ש ועיין באחרונים שהעתיקו כולם את דברי הרמ"א לדינא דאם סיים ברכת הבוחר קודם הש"ץ יש לענות אמן אחר הש"ץ אך לכתחלה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו ועיין בדה"ח שכתב דאין לענות אמן אחר ברכה אחרת בין אהבה רבה לשמע: 

א. כבר כתבתי התנצלות על זה בעבר, שאיני אומר אלא דעתי ולא שולל דעות אחרות. 
ב. מנהג העולם אינו הלכה.
ג. כמובן קי"ל כהרמ"א. ולענין העצה שנתן המשנה ברורה, זה אינו אלא עצה להיפטר מן הספק, אך ודאי אינו עיקר הדין.
ולכן כתבתי שאין לומר שר' חצקל לווינשטיין עקר דברים המפורשים בהלכה.
 

[תלמיד נאמן]

ג. כמובן קי"ל כהרמ"א. ולענין העצה שנתן המשנה ברורה, זה אינו אלא עצה להיפטר מן הספק, אך ודאי אינו עיקר הדין.
ולכן כתבתי שאין לומר שר' חצקל לווינשטיין עקר דברים המפורשים בהלכה.

כדאי להגיד את האמת בבהירות, המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן"), וכן היה תמיד המנהג בישיבות הליטאיות, (לענות אמן לפני קרי"ש).

[עפר ואפר]

ג. כמובן קי"ל כהרמ"א. ולענין העצה שנתן המשנה ברורה, זה אינו אלא עצה להיפטר מן הספק, אך ודאי אינו עיקר הדין.
ולכן כתבתי שאין לומר שר' חצקל לווינשטיין עקר דברים המפורשים בהלכה.

כדאי להגיד את האמת בבהירות, המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן"), וכן היה תמיד המנהג בישיבות הליטאיות, (לענות אמן לפני קרי"ש).

לא יודע "ליטא", אבל המנהג ב"ישיבות ליטא" היה (כמנהג הרבה "מדקדקים בליטא") לנהוג הרוב דבריהם ע"פ הגר"א, וגם בזה.
 

[דרומאי]

ג. כמובן קי"ל כהרמ"א. ולענין העצה שנתן המשנה ברורה, זה אינו אלא עצה להיפטר מן הספק, אך ודאי אינו עיקר הדין.
ולכן כתבתי שאין לומר שר' חצקל לווינשטיין עקר דברים המפורשים בהלכה.

כדאי להגיד את האמת בבהירות, המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן"), וכן היה תמיד המנהג בישיבות הליטאיות, (לענות אמן לפני קרי"ש).

לא יודע "ליטא", אבל המנהג ב"ישיבות ליטא" היה (כמנהג הרבה "מדקדקים בליטא") לנהוג הרוב דבריהם ע"פ הגר"א, וגם בזה.

ומהו דעת הגר"א בענין זה?
 

[תלמיד נאמן]

ג. כמובן קי"ל כהרמ"א. ולענין העצה שנתן המשנה ברורה, זה אינו אלא עצה להיפטר מן הספק, אך ודאי אינו עיקר הדין.
ולכן כתבתי שאין לומר שר' חצקל לווינשטיין עקר דברים המפורשים בהלכה.

כדאי להגיד את האמת בבהירות, המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן"), וכן היה תמיד המנהג בישיבות הליטאיות, (לענות אמן לפני קרי"ש).

לא יודע "ליטא", אבל המנהג ב"ישיבות ליטא" היה (כמנהג הרבה "מדקדקים בליטא") לנהוג הרוב דבריהם ע"פ הגר"א, וגם בזה.
 

כמדומני שאין הדברים כן, ובליטא בהחלט לא נהגו כהגר"א (בדרך כלל).

[עפר ואפר]

כדאי להגיד את האמת בבהירות, המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן"), וכן היה תמיד המנהג בישיבות הליטאיות, (לענות אמן לפני קרי"ש).

לא יודע "ליטא", אבל המנהג ב"ישיבות ליטא" היה (כמנהג הרבה "מדקדקים בליטא") לנהוג הרוב דבריהם ע"פ הגר"א, וגם בזה.

ומהו דעת הגר"א בענין זה?

לענות אמן

[עפר ואפר]

כדאי להגיד את האמת בבהירות, המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן"), וכן היה תמיד המנהג בישיבות הליטאיות, (לענות אמן לפני קרי"ש).

לא יודע "ליטא", אבל המנהג ב"ישיבות ליטא" היה (כמנהג הרבה "מדקדקים בליטא") לנהוג הרוב דבריהם ע"פ הגר"א, וגם בזה.

כמדומני שאין הדברים כן, ובליטא בהחלט לא נהגו כהגר"א (בדרך כלל).

ולזה טרחתי וכתבתי "ישיבות ליטא" "מדקדקים בליטא"

[תלמיד נאמן]

נחזור לענין שבו נפתח האשכול: 
א. כאשר למדתי בישיבת פוניבז', שאלתי את הגרמ"מ לובין שליט"א, האם להתפלל בישיבה מנחה קצרה שאינה ראוי' ע"פ ההלכה, או במקום אחר. הוא לא רצה להורות להתפלל במקום אחר, אבל לא היה רחוק מלומר כן במפורש. 
ב. אגב, בשנים האחרונות, בבתי המדרשות שבישיבתו של הרב מרקוביץ, (כגון היכל פרלמן), מתפללים מנחה רגילה, ורק בהיכל השאירו את המנהג מזמן הרב זללה"ה להתפלל מנחה קצרה. 

ומנין ההיתר להעמיד את הגאון הגדול ר' מנחם לובין כשמשקל נגד מול גדולי הדורות שקבעו את סדרי הישיבות ???

[תלמיד נאמן]

לא יודע "ליטא", אבל המנהג ב"ישיבות ליטא" היה (כמנהג הרבה "מדקדקים בליטא") לנהוג הרוב דבריהם ע"פ הגר"א, וגם בזה.

כמדומני שאין הדברים כן, ובליטא בהחלט לא נהגו כהגר"א (בדרך כלל).

ולזה טרחתי וכתבתי "ישיבות ליטא" "מדקדקים בליטא"

ומה אעשה וגם בישיבות ליטא ומדקדקי ליטא לא נהגו כהגר"א, (האבא של החזו"א שהיה אדם גדול היה מיוחד בזה שהיה גר"אניק וכך אמר עליו האור-שמח).
אמנם אצל הפרושים בירושלים שקהלם נוסד ע"י תלמידי הגר"א היתה הנהגה אחרת.

[אבי חי]

המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן")

או שרצו לקיים את דברי הרמ"א בסי' סא סעיף ג שעניית אמן זו שייכא לק"ש, וכאמ"נ דביחיד, (וכמ"ש הרמ"א שכן נוהגין)

[תלמיד נאמן]

המנהג בליטא היה לא כדברי המשנ"ב (ונר' לכ' שלא רצו להפסיד את ה"אמן")

או להרויח את דברי הרמ"א בסי' סא סעיף ג [שעניית אמן זו שייכא לק"ש, וכאמ"נ דביחיד]

אבל זה פחות מסתבר, כיון שלאידך גיסא יש חשש הפסק

[אבי חי]

אבל זה פחות מסתבר, כיון שלאידך גיסא יש חשש הפסק

אך נקטינן לדינא כהרמ"א שאין זה הפסק, וכמ"ש המ"ב בשם הפוסקים. ויש כאן נידון במילי דחסידותא אם עדיף להרויח ד' המחבר (כמדו' שגם להמחבר אי"ז מוכרע לאסור), או לקיים מ"ש הרמ"א בסי' סא.

[תלמיד נאמן]

אבל זה פחות מסתבר, כיון שלאידך גיסא יש חשש הפסק

אך נקטינן לדינא כהרמ"א שאין זה הפסק, וכמ"ש המ"ב בשם הפוסקים. ויש כאן נידון במילי דחסידותא אם עדיף להרויח ד' המחבר (כמדו' שגם להמחבר אי"ז מוכרע לאסור), או לקיים מ"ש הרמ"א בסי' סא.

אינני מבין מדוע כב' רואה את הדברים כך.

[אבי חי]

אינני מבין מדוע כב' רואה את הדברים כך.

הסברתי את עצמי.

אני מנחש שפשוט למר שלחשוש לדעת המחבר עדיף מלקיים הענין המבואר ברמ"א. לא כ"כ הבנתי למה, וגם לא הבנתי למה הענין שלא להפסיד אמן מיישב יותר.