על חטא שחטאנו בביטול תורה

[ברל]

מי יודע לומר למה לאורך כל הוידוי ואולי לאורך כל התפילה לא מוזכר כלום מהעניין הזה

[chaim]

יש כאלה שאומרים שזה נכלל בתוך על חטא שחטאנו לפניך בפריקת עול...
אולם כמדומני שלא נזכר בזה אי עשיית מצוות, וכל מה שנזכר בווידוי הוא על מה שעבר בקום ועשה

[בחור צעיר]

א. נוסח על חטא כמעט לא כולל עבירות מסוימות אלא דרכים נלוזות והתנהגות פסולה.
ב. נוסח על חטא אינו כולל בכלל ביטולי עשה אלא רק לאוין או לחילופין ביטול עשה בידים כזלזול הורים ומורים.

[אלמוני]

גם חילול שבת לא נזכר.

[HaimL]

לכאורה באמת אין וידוי על גופי עבירה, או על סדר התרי"ג (או לפחות על קבוצה חלקית שלהן. אני מניח שלהתוודות, נגיד על חטא שחטאנו לפניך בהסרת בדי הארון, פחות שייך בימינו).

אבל אז שמתי לב שבכל אופן מתוודים על כל העבירות בלשון כוללת, כאשר מונים את החטאים לפי העונשים (ועל חטאים שאנו חייבים עליהם דבר פלוני).

[חילך לאורייתא]

ביטול תורה הוא ביטול עשה ולא הוזכר במפורש
יש המבארים שזה נכלל במש"כ "...שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים" והיינו שיחות בטלות

[אורח]

בסוף הווידוי מזכירים על באופן כללי 'על מצות עשה' וזה כולל ביטול תורה

גם אחרי סדר העבודה מזכירים 'עזבנו תורתך סרנו מאמרי פיך', ואמנם שם יל"פ גם על עזיבת קיום התורה

[מתאהב על ידך]

אם הגדר ההלכתי - הבסיסי - של תלמוד תורה הוא להיות עסוק כל הזמן בבירור הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון על מנת לעשותו בפועל, אזי יש כפילות קצת בעצם ההתייחסות המפרידה את תלמוד תורה משאר העוונות.

משל למה הדבר דומה, למצב חרום רפואי שהצפי הוא שכו-לם ידבקו וימותו עד האחרון שבהם.
חוץ מאופן אחד, שאם יעשו אותו זו תהיה הדרך היחידה להינצל, והיא לעשות קמפיינים רועשים ושטיפת מוח אינטנסיבית אודות חומרת המצב.
ולאור זאת הוטל 'מטעם המלך וגדוליו' (כמו בנינוה...) על כל יחיד בביתו לדבר ולהקשיב ולקרוא ולבחון ולהבחן על עניין הסכנה וחומרתה כל העת ללא הפוגה.

והנה אירע שפלוני ופלמוני לא עסקו בזה לפמפם ולנאום ולהחריד כנדרש ומכח זה חל רפיון באיזור שלהם והם ומשפחתם מתו.
האם החטא הוא מה שלא נזהרו ונדבקו? - כן!
האם גם מה שלא דיברו? - גם כן!
במה יותר מתאים להתמקד בתיאור חטאם? - לכאורה במה שבפועל נדבקו והדביקו, כי זה היה תכלית כל השינון והפרסום שנצטוו לעשות.

מקורות: בכל התורה כולה, בד"כ מוזכרת מצוות ת"ת רק כאילו היא הכשר מצוה להביא לידי קיום, כמו למשל "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך... למען תשכילו את כל אשר תעשון" וכדו'.

[מבני ברק]

אין בווידוי חטאים מפורשים
לא באשמנו בגדנו שזה המשמעות של העבירות שעשינו
וגם בעל חטא אני חושב שאם היו רוצים להזכיר למשל כיבוד אב היו צריכים לומר על חטא שחטאנו לפניך בביטול כבד את אביך
אבל כן חז"ל תיקנו על חטא (לפי א ב ועיין בזה בנפש החיים ועוד) שכולל את כל העבירות
ןלצורך העניך למשל ביטל תורה יכול להכלל בדבור פה בטפשות פה השיח שפתותנו

[מה אדבר]

ביטול תורה הוא חטא נדיר מאד.

וקודם שיקפצו עלי רבים וטובים אבאר דבריי. חוץ מדעת הר"ן דעת רוב הראשונים המוחלט שאין מצוה ללמוד יותר מפעם ביום ופעם בלילה. וגם להשיטות שצריך ללמוד כל הזמן ידועים דברי הגרא"ז והאו"ש שצריך ללמוד לפי כוחו ודרגתו, ואת זה כולם מקיימים, כי לדידהו משכח"ל ביטול תורה רק לאדם שהתבטל בלי תועלת.

[ספר וסופר]

כל השנים חשבתי שהכלל של 'על חטא', זה וידוי על מצבים נפשיים של חטא.
והסיבה שמתוודים על מצבי הנפש ולא על עצם החטאים, כי עיקר התשובה של הימים הנוראים, עוברת דרך 'טיפול' בצורת אדם שחטא, בשונה מכל השנה שזה 'עובר לעשיית' החטא, שאז הטיפול הוא ישירות בחטא עצמו.

השנה, התעוררתי לנקודה נוספת בזה.
העל חטא, זה חטאים ממש, אולם בתרגום של שפת הלב.
כלומר, אנחנו מתוודים על חטאי הלב, לא על המעשים, ואצל הלב, החטאים מתורגמים בשפה שונה לחלוטין מאשר במעשים, כי הלב מעורב בחטא כל פעם באופן אחר, וכל פעם הוא חווה את החטא בצורה שונה, כפי איך שזה מופיע בעל חטא.

אונס ורצון, אימוץ הלב, בלי דעת, ביטוי שפתיים, וכו' וכו', כל אלו הם דברים שיש טענה על הלב, למה שחררת את השפתים להתבטא כפי רצונם, או הנוחות שלו בפיזור הדעת, הרהורים, זדון שגגה, ריצת רגלים להרע וכו' וכו'.
וממילא גם זלזול הורים ומורים, זה לא החטא של כיבוד הורים, אלא תנועה בלב של זלזול במורים דבר שגורם המון עבירות. גם הרהור הלב, זה מצב של הלב שהוא מהרהר בצורה חופשית, וזה אב להמון חטאים, לאו דוקא להרהורי זנות.

ויש חטאים, שעצם החטא יש לו מדור בפני עצמו בלב, וכמו גילוי עריות, או רכילות וכדו', הם תופעות של חיים בחטא, שהלב חומד את צורת החיים הזאת.

קיצורו של דבר:
העל חטא, הם אופנים של עשיית חטאים, וכל אופן כולל חטאים רבים, והמקום שבו משתנה האופן בו החטא נפעל זה הלב.

[מבני ברק]

ביטול תורה הוא חטא נדיר מאד.

וקודם שיקפצו עלי רבים וטובים אבאר דבריי. חוץ מדעת הר"ן דעת רוב הראשונים המוחלט שאין מצוה ללמוד יותר מפעם ביום ופעם בלילה. וגם להשיטות שצריך ללמוד כל הזמן ידועים דברי הגרא"ז והאו"ש שצריך ללמוד לפי כוחו ודרגתו, ואת זה כולם מקיימים, כי לדידהו משכח"ל ביטול תורה רק לאדם שהתבטל בלי תועלת.

חוץ מענין של לקבוע עיתים לתורה שהוא חיוב (שו"ע רמ"ו א)
יש גם (כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הרי הוא בכלל דבר השם בזה (שו"ע רמו כה)
וחוצמיזה יש ודברת בם ולא בדברים בטלים חוץ מוהגית בו יומם ולילה (שלא ראיתי שהשו"ע מזכירו?)
אבל בשו"ע הרב מאד מחמיר בכל הענין  

[מכל מלמדי השכלתי]

פעם שמעתי שזה כמו שברמח אברים אין סופרים את עמוד השידרה.
כי ביטול תורה הוא העמוד המרכזי שמחמת רפיון בו באים לידי שאר העבירות. וממילא הזכרתו היא כפילות עניין עם שאר החטאים

[דרבמדיקר]

מי יודע לומר למה לאורך כל הוידוי ואולי לאורך כל התפילה לא מוזכר כלום מהעניין הזה

לפני יום כיפור מישהו מהפורום שלח קובץ של החיי אדם שבין היתר הכניס בהסבר לבגדנו על עוון ביטול תורה ,ומסתברא  שאכן אין לך בגידה גדולה מזו 
 

[בחור צעיר]

יש בנותן טעם להביא כאן את דברי רמב"ן בשער הגמול: 
עוד מצינו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (ברכות ה א') אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר (איכה ג, מ) "נחפשה דרכינו ונחקורה" פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה תלה ולא מצא בידוע שיסורין שלאהבה הן שנאמר (משלי ג, יב) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" ואמר רבה אמר רב סחורה כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיהו נג, י) "וה' חפץ דכאו החלי" למדנו מהן זיכרונם לברכה שיסורין באין תחילה על מעשיו הרעים שלאדם והן עבירות של לא תעשה שהדין נותן שייענש עליהם לפיכך כשיסורין באין עליו ראוי לו לפשפש במעשיו ולחזור מהן בתשובה שנאמר "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" ופעמים שיסורין באין על בטול תורה וכן כיוצא בזה זהו בטולי מצות עשה כמו שאמר רב קטינא למלאך שנתגלה לו (מנחות מא א') וכי ענשיתו אעשה ואמר לו בעידן ריתחא ענשינן לפיכך מי שבאו עליו יסורין ופשפש בעצמו ולא מצא בידו עבירה וחטא שיש בידו ידיעה בתחלה ובסוף יתלה הייסורין בבטולי מצות עשה שאינו מזדרז בהן לעשותן כראוי אלא מתעצל בעשייתן ובקיומן אבל מי שהוא צדיק גמור ואין בידו עבירות ולא בטולי מצות וכו',עכ"ל. 

המבואר בדבריו שאין עונש ביטולי עשה כעונש עבירות, והמבטל עשה אינו עובר עבירה, אלא הרי הוא ממש כההוא דרב קטינא דענשינן עלייהו בעידן ריתחא, והיינו שהוא מתעצל בקיומן ואינו מזדרז בהם. ולדעתו זה הפירוש ביטול תורה, שתורה היא מצוות עשה, ואין עונש ביטולה כעונש עבירות ותחילה אין לתלות בהן יסורין רק בעידן ריתחא וכיו"ב. 

[חייל של הרבי]

ביטול תורה הוא חטא נדיר מאד.

וקודם שיקפצו עלי רבים וטובים אבאר דבריי. חוץ מדעת הר"ן דעת רוב הראשונים המוחלט שאין מצוה ללמוד יותר מפעם ביום ופעם בלילה. וגם להשיטות שצריך ללמוד כל הזמן ידועים דברי הגרא"ז והאו"ש שצריך ללמוד לפי כוחו ודרגתו, ואת זה כולם מקיימים, כי לדידהו משכח"ל ביטול תורה רק לאדם שהתבטל בלי תועלת.

האם כבודו לומד לפי כוחו ודרגתו? ולעולם אינו מתבטל בלי תועלת אפילו רגע אחד? 
אם כן, הייתי שמח לפגוש את כבודו וללמוד מדרכיו. 
 

[מתאהב על ידך]

אולי מתוודים רק על קלקול השרשים ומכוונים לתיקונם בסדר הכ"ב אותיות.