חומש הפקודים: עטרות ודיבן

משה בן חנינא

משתמש ותיק
עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען (חומש הפקודים/ספר במדבר)
הפסוק הזה נזכר על ידי רבי אמי בתוך מאמר שלו על שנים מקרא ואחד תרגום:
׳׳אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבן שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו׳׳ (ברכות ח).
מדוע הצטרך רבי אמי לרבות ׳׳עטרות ודיבן׳׳ לכלל? ראיתי כמה פירושים לדבר:
1. אין לפסוק הזה תרגום, ולכן היה אפשר לחשוב שמצוות שמו׳׳ת אינה בתוקף אצלו (רש׳׳י).
2. אין לפסוק הזה תרגום אונקלוס, ולכן היה אפשר לחשוב שמספיק לקרוא את המקרא; קמ׳׳ל רבי אמי שצריך להשתמש בתרגום אחר ל׳׳עטרות ודיבן׳׳ (רבינו יונה על הרי׳׳ף).
3. שמות המקומות הנזכרים בפסוק הזה נקראים על פי שמות אלילים. לכן, היה אפשר לחשוב שאין לתרגם את הפסוק מחשש הזכרת שמות עבודה זרה (רבינו בחיי על התורה).
4. הפסוק הזה אינו חיוני להבנת הפרשה ולכן היה אפשר לחשוב שמצוות שמו׳׳ת אינה בתוקף אצלו (ר׳ ברוך הלוי אפשטיין, תורה תמימה על הפסוק).
 
משה בן חנינא אמר:
4. הפסוק הזה אינו חיוני להבנת הפרשה ולכן היה אפשר לחשוב שמצוות שמו׳׳ת אינה בתוקף אצלו (ר׳ ברוך הלוי אפשטיין, תורה תמימה על הפסוק).
תמוה ביותר.
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
כדי להבין דברי ר׳ ברוך הלוי בעניין, צריך להסביר כוונת מצוות שנים מקרא ואחד תרגום. אם הכוונה היא להשתתף בציבור בלימודם בתורה, אז אפשר שהייתי חושב שהלימוד המשלוש מיועד רק לפסוקים שיש איזה צד קושי בם. זה אומר שפסוק כמו ׳׳עטרות ודיבן׳׳ שאין בו אלא רשימה של מקומות, אינו בכלל המצווה. אולם, אם כוונת מצוות שמו׳׳ת היא לעשות דברי המקרא והתרגום שגור בפי כל יחיד ויחיד בציבור, אז אין לחלק בין פסוקים קשים ופסוקים קלים.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
משה בן חנינא אמר:
כדי להבין דברי ר׳ ברוך הלוי בעניין, צריך להסביר כוונת מצוות שנים מקרא ואחד תרגום. אם הכוונה היא להשתתף בציבור בלימודם בתורה, אז אפשר שהייתי חושב שהלימוד המשלוש מיועד רק לפסוקים שיש איזה צד קושי בם. זה אומר שפסוק כמו ׳׳עטרות ודיבן׳׳ שאין בו אלא רשימה של מקומות, אינו בכלל המצווה. אולם, אם כוונת מצוות שמו׳׳ת היא לעשות דברי המקרא והתרגום שגור בפי כל יחיד ויחיד בציבור, אז אין לחלק בין פסוקים קשים ופסוקים קלים.
הוא לא דיבר על קשים וקלים, אלא על פסוק הנצרך להבנת שאר הפרשה.


דברי התו"ת הם לא רשב"א קשה, בלשון המעטה. יש לו דברים נחמדים, בעיקר מלוקטים. אם לא עולה טוב אז לא טוב. (אא"כ גם קטע זה מועתק מספר של אחד האחרונים. צריך לבדוק, יש חיבורים על התו"ת שסימנו את רוב המקורות של דבריו).
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה בן חנינא אמר:
3. שמות המקומות הנזכרים בפסוק הזה נקראים על פי שמות אלילים. לכן, היה אפשר לחשוב שאין לתרגם את הפסוק מחשש הזכרת שמות עבודה זרה (רבינו בחיי על התורה).
4. הפסוק הזה אינו חיוני להבנת הפרשה ולכן היה אפשר לחשוב שמצוות שמו׳׳ת אינה בתוקף אצלו (ר׳ ברוך הלוי אפשטיין, תורה תמימה על הפסוק).
גם ר' בחיי בן אשר חשב שאין הרבה תועלת בלימוד הפסוק 'עטרות ודיבן', לכל הפחות 'בתחלת המחשבה'. מתוך דבריו:
כי אפילו פסוק המורה על שמות הערים ואין בו צורך גדול כל כך לפי העולה בתחלת המחשבה תמצא בו ענין גדול ועקר שהכל תלוי בו לפי שכל התורה כלה קשר אחד ובנין אחד ואין הפרש בין פרשת אלופי עשו ובין עטרות ודיבון והדומה להם ובין עשרת הדברות כי הכל מעיקר אחד וממוצא אחד ומימיו מן המקדש המה יוצאים וכלן נתנו מרועה אחד
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
רחמים אמר:
משה בן חנינא אמר:
4. הפסוק הזה אינו חיוני להבנת הפרשה ולכן היה אפשר לחשוב שמצוות שמו׳׳ת אינה בתוקף אצלו (ר׳ ברוך הלוי אפשטיין, תורה תמימה על הפסוק).
תמוה ביותר.
ראו מה בין תירוצי הראשונים לתירוצי אחרונים.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
רחמים אמר:
משה בן חנינא אמר:
4. הפסוק הזה אינו חיוני להבנת הפרשה ולכן היה אפשר לחשוב שמצוות שמו׳׳ת אינה בתוקף אצלו (ר׳ ברוך הלוי אפשטיין, תורה תמימה על הפסוק).
תמוה ביותר.
ראו מה בין תירוצי הראשונים לתירוצי אחרונים.
דבריך לגמרי לא מובנים.
מי שתמה עליו. בעייתי.
זה שהתירוץ לא כ"כ טוב זה נכון, כי למה הגמרא הביאה דוקא פסוק זה ולא אחרים
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
רחמים אמר:
תמוה ביותר.
ראו מה בין תירוצי הראשונים לתירוצי אחרונים.
דבריך לגמרי לא מובנים.
מי שתמה עליו. בעייתי.
זה שהתירוץ לא כ"כ טוב זה נכון, כי למה הגמרא הביאה דוקא פסוק זה ולא אחרים
גם לשאר הפירושים יכלה הגמ' להביא ראובן ושמעון ועוד הרבה אלא חד נקט.
לפי תירוצי הראשונים החידוש שצריך לקרוא את התרגום וכן משמע בש''ס, לפי תירוץ הזה החידוש שצריך לקרוא גם את המקרא וזה תימה.
 
 
חלק עליון תַחתִית