דמיון צורות שם השם כדי לקיים דע לפני מי אתה עומד

[יושב אוהלים]

אחד מבני (מתחת לגיל מצוות) שאלני:
אם אני מדמיין שיש צורת שם השם לפני כשאני מתפלל, כדי להמחיש אצל עצמי את החיוב של "דע לפני מי אתה עומד, וזה כאילו אני מתפלל לפני זה, האם זה דבר ראוי, או שזה כאילו ח"ו זה נראה כאילו אני "מגשים" את כבודו יתברך ל"צורה" וזה אסור.
אשמח לשמוע מהת"ח שבפורום דברים על זה, ועדיף עם מקורות.

[יהודה יעקבזון]

בעל ה'חובת התלמידים' האדמו"ר מפיאסצנה זי"ע מתייחס לעניין זה, וכותב להיתר. [ויותר מהתיאור שכתבת]
אנסה לחפש ולצטט.

[ערבה]

או"ח א' א'
באר היטב

שויתי ה'. שיצייר שם הוי''ה תמיד נגד עיניו כזה יִהְוָה וזהו סוד שויתי ה' לנגדי וזה תועלת גדול לענין היראה האר''י ז''ל:

[אברך]

אחד מבני (מתחת לגיל מצוות) שאלני:
אם אני מדמיין שיש צורת שם השם לפני כשאני מתפלל, כדי להמחיש אצל עצמי את החיוב של "דע לפני מי אתה עומד, וזה כאילו אני מתפלל לפני זה, האם זה דבר ראוי, או שזה כאילו ח"ו זה נראה כאילו אני "מגשים" את כבודו יתברך ל"צורה" וזה אסור.
אשמח לשמוע מהת"ח שבפורום דברים על זה, ועדיף עם מקורות.

"צורה" אני מבין שהכוונה לאיזה דמות אדם. אינני יודע מבחינת ההלכה, אבל בהרגש זה לא נראה לי ראוי.

[שירת העשבים]

הבן איש חי בהקדמתו השניה לספרו "דעת תבונות" האריך מאוד בחומר איסור ההגשמה.
אך לעצם נידו"ד דהיינו שם הוי"ה אי"ז שייך, ואדרבה וכמו שהביא הרב ערבה, והדברים יסודם בקבלה.

[מסתפק במועט]

השכל הישר אומר שהבן הנחמד שלך ואחרים לא חושבים שצורת האותיות זה צורת הבורא , ותופס את זה כשמו . אין לי מקורות לזה..

[מ אלישע]

הרב דסלר (במכתב מאליהו) כותב לאיסור.
(לא עייתי היטב במובא לעיל אם נחלקו, או לא)

[מסתפק במועט]

הרב דסלר (במכתב מאליהו) כותב לאיסור

אתה יכול להביא מקור ?

הרב דסלר לא כתב. כתבו משמו.

[יושב אוהלים]

"צורה" אני מבין שהכוונה לאיזה דמות אדם. אינני יודע מבחינת ההלכה, אבל בהרגש זה לא נראה לי ראוי.

לא כדאי לקרוא רק את הכותרת תקרא גם את השאלה:

אני מדמיין שיש צורת שם השם לפני כשאני מתפלל

ולזכותך ולזכות אחרים שלא יטעו, נערך גם הכותרת.

[יושב אוהלים]

אך לעצם נידו"ד דהיינו שם הוי"ה אי"ז שייך, ואדרבה וכמו שהביא הרב ערבה, והדברים יסודם בקבלה.

האם זה רק בשם הוי"ה, או גם בכל צורת השם?
ילד מכיר יותר את שם א-ד כמו שכתוב בסידור. או אפילו ה' כמו שהם רגילים לכתוב.

[יושב אוהלים]

הרב דסלר (במכתב מאליהו) כותב לאיסור.

איסור על מה? על צורת שם השם??

[נדיב לב]

מלבד דמיון אותיות שם הויה, וכפי שהוזכר באחרונים [וכדמיון שם הויה כך דמיון שם אדנות] אבל להגשים* עצם האלוקות בדרך זו או אחרת זו בעיה חמורה הגובלת בעיקרי האמונה - לפי הרמב"ם [ולפי הראב"ד הרמב"ן ובעל העיקרים ראה בסוף ההודעה]

*כמובן אין המכוון כלפי פותח האשכול, שלא שיער חלילה להגשים ופשוט.


בענין זה כתב ר' חיים מוואלוזין בספר נפש החיים - שער ב - פרק יג וז"ל: העצה היעוצה על זה. הוא כמו שאמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש הספר מגיד מישרים ז"ל. ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התפלה. אין אתנו יודע עד מה. כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפל' מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין. ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל. אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים. אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנה"ג מתקני נתפלה. שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים וכל מבין יבין. דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה. לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח א'. התקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים. וסדרי פרקי המרכבה. ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים. שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב"ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל. דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ודלביש ברמשא כו' כמ"ש בתקונים תכ"ב. וכן כל יום לחברו שלפניו ואחריו. ולכן ארז"ל (חגיגה ט: וברבה במדבר פ"ט) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו'. וכמ"ש באורך בפע"ח פ"ז משער התפלה ע"ש. והוא בלתי אפשר אם לא ע"י הנבואה העליונה ורוח קדשו ית' אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תקון נוסח מטבע התפלה והברכות. שם הוא ית"ש בפיהם אלו התיבות ספורות וגנוזות בתוכם כל התקונים. לזאת מי הוא אשר עמד בסוד ה' על עומק כוונתו ית"ש. איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם: אלא העיקר בעבודת התפלה. שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה. יצייר לו אז במחשבתו אותו התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם. כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העולה למעלה מעלה כל אחת למקורה ושרשה לפעול פעולות ותקוני' נפלאים. והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה. לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה. וכל אשר יוסיף הרגלו בזה. יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה. והיא כוונה פשטית עכ"ל.

בתורת החסידות כח הדמיון הן בציור האותיות על כל פעולה ופעולה, הן בתחושת מרחב ומציאות, קיים בכל צעד ושעל בעבודת היהודי. כך לכאורה ממה שמצאתי. [וכמובן ע"פ אינו סותר למה שנכתב לעיל] והחסידים שבנינו מוזמנים לחזק או לשלול, לתקן, להאיר, להעיר, להוסיף וכיו"ב.

בעל שם טוב על התורה - פרשת עקב
מז. צריך שירגיש במחשבתו שהוא בעולם העשייה בתחלת התפלה, ואחר כך ירגיש שהוא ביצירה עולם המלאכים, והאופנים, ואחר כך בעולם הבריאה, עד שירגיש במחשבתו שפרח במחשבותיו גבוה מאוד לעולם האצילות, וכמו אדם שמטייל מחדר לחדר כן יטייל במחשבתו בעולמות עליונים, ויזהר שלא יפול ממחשבתו הגבוה מאוד בעולמות העליונים, רק יחזיק עצמו בכל כח שישאר למעלה במחשבתו הגבוה מאוד בעולמות עליונים, במתג ורסן שעשה כמו גדר שלא ירד, וכשרוצה לעשות כן לצורך דבקות בלא שעת תפלה, צריך שלא יהיה לט) שום אדם באותו בית, שאפילו צפצופי עופות יכולים לבטלו, וכן מחשבה של אחר יכול לבטלו:


בעל שם טוב על התורה - פרשת עקב
וצריך לעלות ממדרגה למדרגה כשרוצה לעלות למעלה, בתחלה צריך שיהיה במחשבתו לעלות לרקיע הראשון, שהוא מהלך ת"ק שנה (פסחים דצ"ד ע"ב), וירחיב במחשבתו הרקיע על כל הרוחות, שלא יהיה נראה במחשבתו קצר וקטן, רק ירחיב לכל הצדדים, וכיון שהוא עומד שם צריך לחזור במחשבתו לעלות למעלה יותר, ואחר כך עוד יותר למעלה, אבל בפעם אחד לא יוכל לעלות לכל הזיי"ן רקיעים, רק ממדרגה למדרגה צריך לעלות, אבל באמצע התפלה כשדבק עצמו מתחלה כראוי, יכול לעלות לכל הזיי"ן רקיעים בפעם אחד, ובעלותו ממדרגה למדרגה, כשבא לרקיע הראשון צריך לראות ב' דברים, אחד שלא יפול למטה, ואחד שיעלה עוד למעלה, וכיון שהוא ממש במחשבתו ברקיע הראשון, יכול לעלות עוד רקיע עד שיעלה בעולם המלאכים, ואחר כך בעולם הכסא, ואחר כך ישאר בעולם האצילות, שם ידביק מחשבתו בבורא יתברך, וכשרוצה לעלות, מתחלה יראה כדמות אדם וכדמות כלבים, שהם הקליפות שיש בכל עולם העשייה, וצריך לחזק עצמו ולא יתיירא, ולכעמים יכול לדבר למעלה בנשמתו לבד בלי גופו, שיפריש עצמו מגופו, וזהו התפשטות הגשמייות, שאינו מרגיש במחשבתו כלל הרגשת הגוף וציור זה העולם, רק ציור עולמות העליונים, דהיינו המלאכים והשרפים, ואחר כך כשבא אל עולם האצילות אינו מרגיש רק דק מן הדק, דהיינו אצילותו יתברך, ושם ידע עתידות, ולפעמים בעולמות התחתונים ידע גם כן עתידות ששם מכריזין:

נועם אלימלך - פרשת לך לך
וזהו דוגמא למה שכתבנו לעיל שצריך אדם להסתכל רוממות אל בראיות כוכבים ומזלות מי ברא אלה כאלו רואה הכל בחוש הראות כן צריך לצייר במחשבתו בעת תפילתו כאלו הוא ממש בא"י ובבית המקדש ורואה הכל בחוש הראות וממילא מובן פירושו הדר בא"י כנ"ל שמצייר לעצמו כאלו עומד בארץ ישראל ועל ידי זה בא לו הבהירות בתפילתו.

ספר הנהגות צדיקים - הנהגות ואזהרות מרבי צבי אלימלך מדינאב
כא. כשהולך לישן יצייר שם המיוחד הויה ב"ה כאלו כתוב לפניו בכתב אשורי' גדולה וכתיב עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי:
כג. להרגיל א"ע בכל דיבור שידבר שיחשוב צורת אותיות הדיבור ההוא אפי' בל"א כגון גי"ב מי"ר יצייר לפניו במחשבתו צורתה ועי"ז יהיה נקל לפניו לשמור א"ע מדברים בטלים ואסורים כך קבלנו, וגם עי"ז יעזרהו השי"ת לעשות יחודים ע"י האותיות בגימטריאות וצירופים שונים ור"ת וכיוצא בדברים כידוע למשכילים ויחשוב בקדושת האותיות בצורתן:
כו. לדבר אמת ולא לומר שקר בשום אופן ועי"ז יזכה לעבודה באמת ג"כ לייחד המעשים לשמו ית' וג"כ יצייר אותיות אמת תמיד לנגד עיניו וגם יזכור בפיו כמה פעמים אמת אמת אולי יחנן הש"ת ברוב ההשתדלות עבדיו אליו ית' שמו:

כתב רבי צדוק מלובלין בקונטרס ספר הזכרונות - מצוה ג וז"ל: ובענין הרחקת הגשמות, האריכו כל חכמי הדורות הקדמונים בספריהם, וביחוד הרמב"ם יסד עיקר ספר מורה נבוכים על זה. כי ביותר צריך זירוז בענין זה, שפשטי הכתובים ומאמרי חז"ל כפי פשוטן מראים להיפך:
והוצרכו לכך ביותר באותן הדורות שהיו הרבה מאמינים גשמיות ממש, ומהם מרחיקים היותו בעל גוף ועם כל זה יציירוהו גשמי מאור ורוח וכדומה, שגם זה גשם ויגבילו לו מקום, וכמו שהאריך בזה רבי אברהם בן הרמב"ם באגרתו להתנצלות ספר המורה. ושם כתב, שכל המאמין כן הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא, ונגרר בזה אחר דברי אביו הנזכרים:
אבל הרמב"ן באגרתו שטען גם כן נגד המאמינים כן, הביא רק שאמונת הרחקת הגשמות אמונה אמיתית ומוסכמת מכל הגאונים, והביא גם כן מדברי הרב רבי אלעזר גרמייזא כן [להיות דבריו מקובלים אצל חכמי צרפת] עיין שם. ודעתו בזה כהראב"ד בהלכות תשובה שם, שכתב שאין לקרות מין המאמין היותו גוף, מצד תפיסתו לשונות הפסוקים וההגדות כפשטן:
ואמנם ודאי גם הם מודים שהמאמין זה חוטא חטא גדול, אלא שאינו מכלל המינים ויש לו חלק לעולם הבא, אף על פי שחטא ועבר על אזהרת התורה ונשמרתם מאוד וגו', שלא בחנם אמר בשמירה זו מילת "מאוד", כי צריך שמירה יתירה בדבר זה מפני שבקל לטעות. ודלא כעיקרים (מאמר א' פרק ב') שלמד מזה שהטועה בעיונו אין לו חטא כלל עיי"ש:
ועיין גם כן באוהב משפט להרשב"ץ בפרקיו שהקדים פרק ט' עיין שם. והא ליתא ודאי, והמאמין בגשמות אף שהוא מתוך תמימות אמונתו בתורה ובדברי חז"ל כפשוטן יש לקרותו עובד עבודה זרה בטהרה, דמקרא דונשמרתם וגו' בענין עבודה זרה אמור, שזה כעין עובד עבודה זרה:
וכן מפורש בריקנטי (פרשת יתרו בהג"ה), שכל מי שפוסל מידה אחת מחברתה במידות העליונות אפילו במחשבתו הוא בכלל עובד עבודה זרה, [רצה לומר שחושב חכמתו יתברך ובינתו וחסדו וגבורתו וכדומה מכוחות ופעולות המיוחסות אליו הכל דברים נפרדים. וזה ענף מן ההגשמה והעדר היחוד, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ב' מיסודי התורה הלכה י'), ובמורה נבוכים באורך בזה בביאור לשונות שבכתובים]:
וכן המדמה חס ושלום בדמיונו שום צורה, ולכן צריך ליזהר מאוד מכח הדמיון שלא יצייר אלא דבר גשמי כמוהו, עיין שם. ובפרשת ויחי על פסוק בן פורת (בראשית מ"ט, כ"ב), האריך באזהרה שלא לטעות בהגשמה חס ושלום מצד לשונות הנמצאים בספרים, עיין שם:
וכל זה לדעתי פרטי אזהרת ונשמרתם וגו', שלא לייחס אליו שום מקרי הגוף גם כן, שכולל פירוד כוחות שונות, שזהו בכלל תמונה. ואמונת השניות, או עולם קדמון וחומר קדום, הוא בכלל אזהרת לא יהיה לך הקודמת, שהמאמין בשנים הרי יש לו אל אחר, כי אלקים אחד והשני הוא אחר:

[יושב אוהלים]

אבל להגשים* עצם האלוקות...

*כמובן אין המכוון כלפי פותח האשכול, שלא שיער חלילה להגשים ופשוט.

יישר כחכם על ההבהרה, (למרות שזה היה די ברור).

[בן ראם]

הרב דסלר (במכתב מאליהו) כותב לאיסור.

איסור על מה? על צורת שם השם??

לא. על צורה ממש

[יושב אוהלים]

הרב דסלר (במכתב מאליהו) כותב לאיסור.

איסור על מה? על צורת שם השם??

לא. על צורה ממש

שאלתי על צורת שם השם, כמו שכתבתי בברור בשאלה.
ושלא יטעו אחרים כמותך, נערך גם הכותרת.
 

[אלי מאירי]

אמר לי אחד, שהיתה לו איזו תקופה שהיה משתדל לכוון בתפילתו כאילו הוא מדבר למישהו, כלומר לדמות יושב על כסא מטושטשת ומוסתרת, באופן שאי אפשר לו להבחין בו, וזכורה לו אותה עת כימי התעלות. וששאלתיו אמר לי, שיודע היה וזכר כל העת שאין לו צורה ודמות, אבל היה בכוחו של אותו דמיון לתת לו איזו אבחנת יישות שיוכל לדבר עמו. ורק האמין וידע שהדמות הדמיונית הזו היא רק סמלית למהותו של הקל, והיא רק כעין - שהבורא מתלבש בו.

[נדיב לב]

אמר לי אחד, שהיתה לו איזו תקופה שהיה משתדל לכוון בתפילתו כאילו הוא מדבר למישהו, כלומר לדמות יושב על כסא מטושטשת ומוסתרת, באופן שאי אפשר לו להבחין בו, וזכורה לו אותה עת כימי התעלות. וששאלתיו אמר לי, שיודע היה וזכר כל העת שאין לו צורה ודמות, אבל היה בכוחו של אותו דמיון לתת לו איזו אבחנת יישות שיוכל לדבר עמו. ורק האמין וידע שהדמות הדמיונית הזו היא רק סמלית למהותו של הקל, והיא רק כעין - שהבורא מתלבש בו.

לכאורה, אין הבדל בין דמות משורטטת או דמות מטושטשת - ביחס להגשמה.

[יושב אוהלים]

שיודע היה וזכר כל העת שאין לו צורה ודמות, אבל היה בכוחו של אותו דמיון לתת לו איזו אבחנת יישות שיוכל לדבר עמו. 

לכאורה, אין הבדל בין דמות משורטטת או דמות מטושטשת - ביחס להגשמה.

נשמע לי משהו דומה למעשה העגל, שידעו שהשם הוא האלקים, ורק רצו איזשהו "אבחנת יישות".

[שירת העשבים]

אך לעצם נידו"ד דהיינו שם הוי"ה אי"ז שייך, ואדרבה וכמו שהביא הרב ערבה, והדברים יסודם בקבלה.

האם זה רק בשם הוי"ה, או גם בכל צורת השם?
ילד מכיר יותר את שם א-ד כמו שכתוב בסידור. או אפילו ה' כמו שהם רגילים לכתוב.

בקבלה מבואר דרק שם הוי"ה - שהוא שם המפורש, וכמו שכבר הקדימני הרב נדיב לב.
 

[שירת העשבים]

ברצוני רק להוסיף על דברי הקודמים, שבאמת לכן יש סידורי המדקדקים שמקפידים לכתוב את השם באותיותיו {הוי"ה}, והרבה מקובלים כותבים לפניהם שם הוי"ה על קלף ובכתב אשורית, ולהניחו לפניהם בשעה שמתפללים.
עוד יש להוסיף שכתיבת האות ה' אין לה כלל דין של שמות הקודש וה"נ שכותבים יי שאין לזה דין שמות הקודש.

[אלי מאירי]

שיודע היה וזכר כל העת שאין לו צורה ודמות, אבל היה בכוחו של אותו דמיון לתת לו איזו אבחנת יישות שיוכל לדבר עמו. 

לכאורה, אין הבדל בין דמות משורטטת או דמות מטושטשת - ביחס להגשמה.

נשמע לי משהו דומה למעשה העגל, שידעו שהשם הוא האלקים, ורק רצו איזשהו "אבחנת יישות".

אל נא אחיי, אל נא תמהרו לשפוט. הרי ספרי הנביאים מתארים דמות איש היושב על כסא.
והגם שדבריהם נאמרו בדרך השאלה או חזיון, לא דנתם אותם למעשה העגל ח"ו.
ומה לי הם שחזו בעיני הנבואה שלהם (כמובן לפי מה שראתה נפשם) לבינו שחזה בעיני רוחו (לפי מה שראו הנביאים).
או האם בכלל הלומד נביא אמור לדלג על פרקים אלו?
מה יעשה הקורא ובעיני רוחו הוא רואה את כעין הקרח הנורא.

[יושב אוהלים]

שכתיבת האות ה' אין לה כלל דין של שמות הקודש וה"נ שכותבים יי שאין לזה דין שמות הקודש.

נכון שאין לזה דין שם קודשת אבל קשה לומר שיש לזה דין צורה לענין מתפלל לצורה, והגשמת השי"ת.

[אברהם משה]

או"ח א' א'
באר היטב

שויתי ה'. שיצייר שם הוי''ה תמיד נגד עיניו כזה יִהְוָה וזהו סוד שויתי ה' לנגדי וזה תועלת גדול לענין היראה האר''י ז''ל:

מונח בזיכרוני שע"פ קבלה לשם הויה יש כמה גוונים, כל אחד בדרגה זה למעלה מזה.
עוד מונח בזיכרוני שבספרים כתוב שאדם בעל עבירות אינו יכול לצייר כנגד עיניו את שם הויה בשלמותו, כענין אין השם שלם, וזה עצה לאדם לבדוק עצמו מעבירות.
איני זוכר כעת את המקורות המדויקים לזה - אשמח למידע.

 
 

[אלי מאירי]

רמח"ל דעת תבונות קפח:
ואמנם אעירך עוד על ענין אחד במראה הנבואה הזה, והוא, שאף על פי שמצינו לנביאים שיראו דמויות נבואיים אלו, אין צורך שיראו אותם בראיה כראית העין הגשמי, אלא בראיה הנפשית. כי הנה נושא אחד עצמו יוכל להיראות מהעין הגשמי ומהנפש מופשטת מגוף, ושניהם יקיימו היותו הנושא ההוא. אמנם כל אחד רואה אותו לפי דרכו, הא כדאיתיה והא כדאיתיה, כי הרי הנפש יכולה לראות מה שבחבית ומה שבתוך הכותל, שהעין הגשמי אי אפשר לו מפני דרך ראיתו, שאינו יכול להגיע אליו אלא מה שיכול לפי הגבול אשר שם לו הבורא ית"ש. אך החבית עצמה יראה אותה העין הגשמי בדרכיו, ויקיים היותה חבית, ותראה אותה הנפש בדרכיה, ותקיים גם היא היותה חבית. כן הדבר הזה, שאין הנביאים צריכים לראות הצורה שיקראוה "אריה", והצורה שיקראוה "נשר" (עי' יחזקאל י, יד), וכן כל כיוצא בזה, כמו שיראו הצורה ההיא עיני הבשר, אלא בדרך הראיה הנפשית, וזה פשוט.

[אלי מאירי]

רמח"ל דעת תבונות קפח:
ואמנם אעירך עוד על ענין אחד במראה הנבואה הזה, והוא, שאף על פי שמצינו לנביאים שיראו דמויות נבואיים אלו, אין צורך שיראו אותם בראיה כראית העין הגשמי, אלא בראיה הנפשית. כי הנה נושא אחד עצמו יוכל להיראות מהעין הגשמי ומהנפש מופשטת מגוף, ושניהם יקיימו היותו הנושא ההוא. אמנם כל אחד רואה אותו לפי דרכו, הא כדאיתיה והא כדאיתיה, כי הרי הנפש יכולה לראות מה שבחבית ומה שבתוך הכותל, שהעין הגשמי אי אפשר לו מפני דרך ראיתו, שאינו יכול להגיע אליו אלא מה שיכול לפי הגבול אשר שם לו הבורא ית"ש. אך החבית עצמה יראה אותה העין הגשמי בדרכיו, ויקיים היותה חבית, ותראה אותה הנפש בדרכיה, ותקיים גם היא היותה חבית. כן הדבר הזה, שאין הנביאים צריכים לראות הצורה שיקראוה "אריה", והצורה שיקראוה "נשר" (עי' יחזקאל י, יד), וכן כל כיוצא בזה, כמו שיראו הצורה ההיא עיני הבשר, אלא בדרך הראיה הנפשית, וזה פשוט.

מהי "ראיה נפשית" שאפשר לראות מה שבחבית? זוהי לא ראיה בעיני הרוח?

[בת עין]

גמרא ערוכה במסכת סנהדרין, וכן נפסקה ההלכה בשו"ע כי "המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו"

אם אדם כבר מדמיין שיש משהו שעומד כנגדו, אין לך הגשמה גדולה מזו! מתייחסים לבורא כאילו הוא תופס מקום!

אלא מאי, שזה אינו נחשב להגשמה (ואינני יודע מדוע). אם כן מותר להרהר גם שיש צורה.

ולעצם העניין, רבים מדקדקים בהרבה מהלכות תפילה ושוכחים הלכה פשוטה זו.
 

[נדיב לב]

אבל להגשים* עצם האלוקות...

*כמובן אין המכוון כלפי פותח האשכול, שלא שיער חלילה להגשים ופשוט.

יישר כחכם על ההבהרה, (למרות שזה היה די ברור).

מה דעתך על זה?
בעל שם טוב על התורה - פרשת עקב
מג. ויחשוב כמו שמסתכל על דברים גשמיים, כן מסתכל בשכינה שהוא אצלו, וזהו עבודה בקטנות, ופעמים יכול להבחין שיש עוד כמה רקיעים עגולים, והוא עמוד בנקודת הארץ הקטנה, וכל העולם כאין נגד הבורא יתברך שמו שהוא אין סוף, והוא עשה צמצום ופנה בעצמו מקום, לברוא באותו מקום העולמות לז), ואף על פי שהוא מבין כך בשכלו מכל מקום אינו יכול לעלות לעולמות העליונים, וזהו (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי, שרואה את השם יתברך מרחוק:
אבל כשהוא עובד בגדלותו, הוא מחזיק עצמו בכח גדול, ועולה במחשבתו ובוקע כל הרקיעים בפעם אחד, ועולה למעלה, למעלה מן המלאכים והאופנים והשרפים, וזהו עבודה שלימה:

[יושב אוהלים]

ולעצם העניין, רבים מדקדקים בהרבה מהלכות תפילה ושוכחים הלכה פשוטה זו.

יש מחלוקת ידועה בין הגר"ח מבריסק והחזו"א איך מקיימים את הלכה זו.
לדעת החזון איש זה שהאדם יודע שהוא מתפלל לפני הרב"ה ג"כ נקרא שמקיים הלכה זו.

[יקותיאל אבי זנוח]

או"ח א' א'
באר היטב

שויתי ה'. שיצייר שם הוי''ה תמיד נגד עיניו כזה יִהְוָה וזהו סוד שויתי ה' לנגדי וזה תועלת גדול לענין היראה האר''י ז''ל:

מונח בזיכרוני שע"פ קבלה לשם הויה יש כמה גוונים, כל אחד בדרגה זה למעלה מזה.
עוד מונח בזיכרוני שבספרים כתוב שאדם בעל עבירות אינו יכול לצייר כנגד עיניו את שם הויה בשלמותו, כענין אין השם שלם, וזה עצה לאדם לבדוק עצמו מעבירות.
איני זוכר כעת את המקורות המדויקים לזה - אשמח למידע.

 

הדברים כתובים בשער הגילגולים למהרח''ו (איני זוכר איזה פרק, אל ייתכן ל' או ל''א).
ותוכן הדברים הוא שאפשר לדעת מהי דרגת נשמת האדם ע''י שיצייר לפניו את אותיות ה', ולפי הצבע שהאותיות נראות לו, כך היא דרגתו.
עוד כתוב שם שאם אחת מאותיות ה' לא מצטיירת לפניו בקלות, סימן הוא שפגם באותה האות.
 

[מ אלישע]

הרב דסלר (במכתב מאליהו) כותב לאיסור.

איסור על מה? על צורת שם השם??

כי לא ראיתם כל תמונה