הערות וחידושים בפרשת ויחי

אוריאל

משתמש ותיק
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם

לכאורה יש כאן ייתור לשון, ולא היה לו לומר אלא הקבצו ושמעו בני יעקב אל אביכם, או אל יעקב אביכם, ומפני מה אמר פעמיים "ושמעו".
גם צריך להבין מפני מה פתח ביעקב וסיים בישראל [ובאמת לאורך כל הפרשה מצוי ששמות יעקב וישראל מתחלפים. האוה"ח הק' בתחילת הפרשה כותב מהלך נפלא בזה, אך כאן לכאו' הוא צ"ב במיוחד לפי שבאותו הפסוק עצמו ובאותו הנושא השמות מתחלפים].
 

סבא

משתמש ותיק
המדרש [רבה דברים ואתחנן] שואל את הקושיה אבל את התירוץ לא הבנתי, מי שיכול שיסביר -
ד"א שמע ישראל מהיכן זכו ישראל לק"ש משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר מנין שכך כתיב (בראשית מט) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' מהו ושמעו אל ישראל אביכם אמר להן אל ישראל אביכם הוא אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר רבי לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד. ע"כ
 

סבא

משתמש ותיק
באלשיך שם: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. (א - ב):
ראוי לשים לב אל כפל אסיפה וקבוץ ואל שנוי הלשון. וכשאומר האספו אינו מזכיר לא בני יעקב ולא בני ישראל, וכשאומר הקבצו אומר בני יעקב ובני ישראל. ואומרו זה פעמים שמעו, אחד בבני יעקב ואחד בבני ישראל. וכן אומרו אביכם הוא מיותר. ועוד מה המה האסיפה וקיבוץ, ואחר כך אינו מדבר כי אם עם כל אחד ואחד בפני עצמו. ועוד כי באסיפה אומר מה ידבר עליהם שהוא את אשר יקרא אותם, ובקבוץ אינו אומר מה ישמעו ממנו:
 

סבא

משתמש ותיק
מקור אחרון: בחידושי הגרי"ז מפי השמועה כתב בזה"ל הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. הטעם בכפל הלשון י"ל דהנה איתא ברש"י דברים (א', י"ג) דמשה לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה וממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, הרי דחוץ מהברכות אמר להם גם תוכחה, ולזה אמר פעמים ושמעו והיינו גם על התוכחה מלבד הברכות עכ"ל.
אגב בספרי החסידות יש דיונים רבים על השאלות הנ"ל.
 

יצחק

משתמש ותיק
סבא אמר:
המדרש [רבה דברים ואתחנן] שואל את הקושיה אבל את התירוץ לא הבנתי, מי שיכול שיסביר -
ד"א שמע ישראל מהיכן זכו ישראל לק"ש משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר מנין שכך כתיב (בראשית מט) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' מהו ושמעו אל ישראל אביכם אמר להן אל ישראל אביכם הוא אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר רבי לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד. ע"כ
נראה לי שהמדש דורש את המילה אל ישראל אביכם, כאילו היא שם קודש של הקב"ה א-ל, וכך אמר יעקב לבניו - שמעו בני יעקב את אשר אני מודיע אתכם: אלוקי ישראל אביכם הוא, כלומר אתם האומה הקדושה שנקרא שמו עליה, ולכן אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, כלומר שנקרא שמו עלינו שהוא אלקינו ואנו מקבלים מלכותו, ואמר להם יעקב ברוך שם וכו' להורות שקיום האומה כקיום הא-ל כמו שמפורש במלאכי ג, ו, אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, כלומר יעקב בתגובה בעצם נתן להם ברכה.
 

הבוחן

משתמש ותיק
התרגום אונקלוס מתרגם:
'אתכנשו ושמעו בני יעקב [highlight=yellow]וקבילו אולפן[/highlight] מין ישראל אבוכון.'
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
סבא אמר:
דברים רבה פרשת ואתחנן: מַהוּ 'וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם'? אָמַר לָהֶן: אֵל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם הוּא.
מלת הרמז 'הוא' כלפי הקב"ה תובן על פי דברי המדרש בבראשית רבה, שאחרי שאמר יעקב לבניו 'האספו ואגידה לכם', נגלה עליו הקב"ה. ז"ל המדרש (מובא ב'ילקוט שמעוני' ויחי אות כו):​
יַעֲקֹב קָרָא לְבָנָיו לְגַלּוֹת לָהֶם הַקֵּץ, מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו'. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ יַעֲקֹב הִתְחִיל אוֹמֵר לָהֶם: בָּנַי, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, כַּבְּדוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁכִּבַּדְתִּיו אֲנִי וַאֲבוֹתַי. שֶׁנֶּאֱמַר: 'הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו'. אָמְרוּ: יוֹדְעִין אָנוּ מַה בְּלִבֶּךָ, 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' – כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד.
איך שייכת המילה הוא למדרש ב"ר? כל כוונת המדרש בדברים רבה, הוא רק לומר שהפסוק ושמעו אל יעקב אביכם, צריך לקרוא אותו בניקוד ובפיסוק שונה (רק לפי הדרש). במקום
'וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם' (כלומר, שמעו למה שאגיד לכם אני, ישראל אביכם)
צריך לקרוא
וְשִׁמְעוּ, אֵל יִשְׂרָאֵל (הוא) אֲבִיכֶם (כלומר, שמעו והבינו, א-ל ישראל, הא-לקים שלי, הוא אביכם)
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
ראיתי ב"תולדות יצחק" (לדודו מאמצו של ה'בית יוסף') פירוש מעניין על הפסוקים:
דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר:
לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְקֹוָֽק:

וז"ל: "ואיפשר לפרש דן יהיה חכם וראש ישיבה וידין עמו, וגם הוא בעל מלחמה נחש עלי דרך, ויתמהו הרואים ויאמרו לישועתך קויתי יי', מה זה אתמול היה ראש ישיבה, ועתה הוא רוכב על סוס בכלי זין".

(להבנתי, מה שפי' שיאמרו התמהים "לישועתך קויתי השם" הוא כעין שאנו אומרים בלשוננו: "השם ירחם")
 
נערך לאחרונה:

יואל נהרי

משתמש ותיק
בהפטרת ויחי: וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד:

ספר אבודרהם סדר הפרשיות וההפטרות
ומצאתי כתוב בתשובת שאלה להר' שמואל ב"ר גרשון וזה לשונו ומה שהוגד לך כי כשנפטר הרמב"ם ז"ל שנכנסו הקהל לבית הכנסת וקראו ברכות וקללות והפטירו בנביא משה עבדי מת כן שמענו ג"כ גם אבא מורי ז"ל כתב בהלכות אבל ששמע כי שנפטר רבינו שרירא אביו של רבינו האיי קראו באותו שבת בפרשת (במדבר כז, טז) יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו' והפטירו (מ"א ב) ויקרבו ימי דוד למות. ובמקום פסוק ושלמה ישב על כסא דוד קראו והאיי ישב על כסא שרירא אביו ותכון מלכותו מאד ע"כ.
 
חלק עליון תַחתִית