נושא 'חמת' מעניין. ארץ חמת (שבצפונה של סוריא), שתועי מלכהּ שלח לדוד מנחה - על כיבוש אויבו הדדעזר מלך צובה, בודאי שוכנת ליד ארם צובה. והעיר אנטיוכיה שוכנת בפיתחת ארץ חמת (במערבה). וחז"ל אמרו של'אנטוכיה' זו - כוונת הפסוק 'תתאו לבא חמת'. ומכאן שגם ההר ההר (נקודת צפמ"ע של א"י) - מזרחית לה!
מנגד, פעמים רבות ששמות מקומות השתמרו, ויש להתפלא איך הגיעו למרכז סוריה ערים בשם 'חומס' ו'חאמה'. לא זו בלבד אלא שכבר בימי רס"ג היא נקראת 'חאמה', ולכן הוא מזההּ כ'לבא חמת'. וכ"כ כו"פ (אם כי הראשונים כתבו שזיהויי רס"ג אינם בקבלה, ומוכח הכי בכ"ד).
ואף בימים קדמונים מאלו, 'חומס' נקראה אצל הרומים amisa, ואף אצל חז"ל נקראת 'חוֹמץ'.
מישהו רצה לומר לי פעם שארץ חמת הגיעה בתקופה מן התקופות עד מרכז סוריה, ולכן הערים קבלו שמות אלו, אך זו השערה משוללת בסיס ונעדרת כל סימוכין או היגיון, ואדרבא מהפסוקים משמע שממשלת 'ארם דמשק' התפשטה לצפון עד ממשלת 'ארם צובה' ('חצר עינן גבול דמשק'). ודוקא 'חמאה' (בניגוד ל'חומס' העתיקה מאוד) לא מוזכרת לא במפת פויטינגר, ולא במפת פטולימאוס', מה שאומר שבתקופת מאוד קדומות היא לא היתה עיר חשובה, או אולי כלל לא היתה קיימת, מה שמייתר את הקושיות בנושא, וחמאה איננה ממקור 'חמת' (בויק כתוב ש'חמאה' זה מבצר בערבית). ואעפ"כ ויק. לא מהווה מקור 'מדעי' רציני בנושא זיהויים...
להגיד 'שניים היו', זה מקרה קיצוני שעד שאין חובה מוחלטת לא אומרים כך, הגם שמצאנו כמה וכמה ערים כפולות במקרא כ"א בנחלת שבט אחר, כגון קדש, אפק ובית לחם. והגם שאף חז"ל משתמשים בתירוץ כזה.
(בדרך כלל חז"ל לא מתרצים שהיו שניים בשתי כנפות הארץ, אלא ניתן להסביר שהיו סמוכות ואעפ"כ נבדלות; כך בירושלים (ערכין לב:), וכך באשקלון ועזה (ירו' פ"א דשביעי'. וגם זה תי' שנדחה לפי הגר"א. והחזו"א שאומר ע"ז שהיתה אשקלון ועזה בסוריא, צע"ג)).
הספרים שציינתי לעיל חלקם באוצה"ח וחלקם גם בהיברובוקס. (חוג הארץ פרטי, של מכון הר'פרנק).