מי אמר שאשה חייבת בקדושת פירות שביעית אולי היא פטורה היכן המקור שהיא חייבת

[אין חכמה]

תיארתי לעצמי שכך תחלק
לדעתי זה אינו חילוק
היא אינה מצווה בעיקר המצווה וכיצד מצווה על זה

ודוגמא לדבר הרי מותרת היא בהקפת הקטן אף שזהו כעין איסור חפצא

מלבד זאת שלא ברור לי שאיסור השימור וחסרון הביעור זה איסור חפצא במהותו

אם בעלה לא ביער הפירות נאסרו והם כמו כל מאכל אסור שאסור לכל העולם וגם לאשה וכתבתי את זה כבר למעלה וזה כוונתי דין חפצא
ורק מאכל שהיה אצלה בשעת הביעור בזה הנידון אם אשה מצווה.
הקפת הראש הוא איסור גברא כי הקטן לא בר מצוה.

איזה איסור יש בזה?
איסור עשה שהזמן גרמו 
ואין שום חילוק אצל מי היו הפירות
האיסור נשאר עשה

מלבד זאת שדייקתי בלשון רש"י שמשמע שיש עניין בשמור שמצווה האשה 

אקפי לי קטן דנו בראשונים [עיין שיטמ"ק ב"מ י ובתוס' בשבועות ג] האם הוא גם בגדול או רק בקטן
[רק גדול יש לפנ"ע]
מלבד מה שגם בקטן יש חפצא דאיסורא רק רחמנא הוא דחס עליה כדאי' בסנהדרין נה ובסוגיא דנדה דספייה לקטן
ומה שאינו אסור משום ספייה לקטן יל"ע שם
 

[בשלמא]

כן כן 
היכן מבואר בחז''ל שאשה חייבת אולי היא פטורה מפני דהוה מעשהז''ג

מבואר במשל דלהלן:
יומא פו, ב
למה הדבר דומה לשתי נשים שלקו בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה והיו מכריזין לפניה ואומרין על עסקי שביעית היא לו.

[אור זורח]

כן כן 
היכן מבואר בחז''ל שאשה חייבת אולי היא פטורה מפני דהוה מעשהז''ג

מבואר במשל דלהלן:
יומא פו, ב
למה הדבר דומה לשתי נשים שלקו בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה והיו מכריזין לפניה ואומרין על עסקי שביעית היא לו.

יפה מאוד.
ידידנו הרב @אין חכמה המלא בחכמה שליט''א
גם הביא ראיה זו בתחילת האשכול.

[אור זורח]

איזה איסור יש בזה?
איסור עשה שהזמן גרמו 
ואין שום חילוק אצל מי היו הפירות
האיסור נשאר עשה

גם לדבריך כל אחד שהפירות שלו היו נאסרים היה יכול לתת אותם לאשה ומדוע צריך לבער 
 

[אין חכמה]

איזה איסור יש בזה?
איסור עשה שהזמן גרמו 
ואין שום חילוק אצל מי היו הפירות
האיסור נשאר עשה

גם לדבריך כל אחד שהפירות שלו היו נאסרים היה יכול לתת אותם לאשה ומדוע צריך לבער 

אני טוען שהאשה אסורה בהם שהיא מצווה על זה כהאיש

אבל גם לדבריך זו אינה קושיה כיון שהוא מצוותו שלא להחזיק בהם כשלו אלא לבערם מן העולם [או להפקירם למאן דאית ליה] והנתינה לאשה שימוש הוא
 

[אור זורח]

אני טוען שהאשה אסורה בהם שהיא מצווה על זה כהאיש

אני יסביר לך את השתלשלות
הרי אמרתי שפירות של בעל גם לאשה אסור ואין הנדון על פירות של בעל.
חזרת ואמרת שאינך מסכים...דהיינו שהנך מבין שלאיש אסור ולאשה מותר(אינני מדבר על מה שאנחנו יודעים כבר שאשה חייבת).
ועל זה אמרתי אם אתה דוחה אותי שלאשה מותר כל איש יתן לאשה ולא יבער.












 

[אין חכמה]

אני טוען שהאשה אסורה בהם שהיא מצווה על זה כהאיש

אני יסביר לך את השתלשלות
הרי אמרתי שפירות של בעל גם לאשה אסור ואין הנדון על פירות של בעל.
חזרת ואמרת שאינך מסכים...דהיינו שהנך מבין שלאיש אסור ולאשה מותר(אינני מדבר על מה שאנחנו יודעים כבר שאשה חייבת).
ועל זה אמרתי אם אתה דוחה אותי שלאשה מותר כל איש יתן לאשה ולא יבער.

התנגדתי לניסוח "לדבריך"
כיון שאני חולק על זה מתחילה
על עצם השאלה עניתי כדלעיל




 

[בשלמא]

כן כן 
היכן מבואר בחז''ל שאשה חייבת אולי היא פטורה מפני דהוה מעשהז''ג

מבואר במשל דלהלן:
יומא פו, ב
למה הדבר דומה לשתי נשים שלקו בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה והיו מכריזין לפניה ואומרין על עסקי שביעית היא לו.

מכיון שכבר קדמוני בזה
אוסיף את דברי החת"ס שבת כד, א שקבע דנשים פטרות רק מלקיים עשה שהזמן גרמא אבל למיעבד איסורא שהוא בעשה כגון לעשות מלאכה ביו"ט או לעשות סחורה בפירות שביעית זה לא שמענו דלא דמי לעשה דמצה שמחה והקהל דמיני' ילפינן פטורא דנשים במצות עשה שהזמן גרמא.

[אור זורח]

התנגדתי לניסוח "לדבריך"
כיון שאני חולק על זה מתחילה
על עצם השאלה עניתי כדלעיל

אבל נסית לדחות את דברי באומרך שאפשר להבין שהאיש חייב והאשה פטורה באותם פירות ועל זה כתבתי שלא יתכן שהרי כל אחד יתן לאשה את הפירות וממילא אין ראיה מחשודה על השביעית בכלל ועל זה לא ענית לי בכלל

[אור זורח]

מכיון שכבר קדמוני בזה
אוסיף את דברי החת"ס שבת כד מא שקבע דנשים פטרות רק מלקיים עשה שהזמן גרמא אבל למיעבד איסורא שהוא בעשה כגון לעשות מלאכה ביו"ט או לעשות סחורה בפירות שביעית זה לא שמענו דלא דמי לעשה דמצה שמחה והקהל דמיני' ילפינן פטורא דנשים במצות עשה שהזמן גרמא.

גם סברא זו הזכירו
ואינני זוכר אם אמרו בשמו של חת''ס 
על כל פנים לא הזכירו מקורו היכן הוא וכעת אני שמח לראות מקור
יישר כח מאוד מאוד

[אין חכמה]

התנגדתי לניסוח "לדבריך"
כיון שאני חולק על זה מתחילה
על עצם השאלה עניתי כדלעיל

אבל נסית לדחות את דברי באומרך שאפשר להבין שהאיש חייב והאשה פטורה באותם פירות ועל זה כתבתי שלא יתכן שהרי כל אחד יתן לאשה את הפירות וממילא אין ראיה מחשודה על השביעית בכלל ועל זה לא ענית לי בכלל

עניתי שמה שכ"א נותן לאשה הפירות לא מקיים בזה את המצווה 
כיון שעצם הנתינה היא סתירה למצוות הביעור שעניינו ביטול השימור שלו 
ונתינה היא קיום השימור בעצם הנתינה

ואחר זה ודאי שלא יתכן שתהא אשה אסורה בשל איש ומותרת בשביל עצמה מוכח מכל שלשת הראיות שהיא אסורה גם בשל עצמה
 

[אור זורח]

עניתי שמה שכ"א נותן לאשה הפירות לא מקיים בזה את המצווה 
כיון שעצם הנתינה היא סתירה למצוות הביעור שעניינו ביטול השימור שלו 
ונתינה היא קיום השימור בעצם הנתינה

ואחר זה ודאי שלא יתכן שתהא אשה אסורה בשל איש ומותרת בשביל עצמה מוכח מכל שלשלת הראיות שהיא אסורה גם בשל עצמה

הוא יכול לתת לה רגע לפני זמן הביעור
 

[אין חכמה]

עניתי שמה שכ"א נותן לאשה הפירות לא מקיים בזה את המצווה 
כיון שעצם הנתינה היא סתירה למצוות הביעור שעניינו ביטול השימור שלו 
ונתינה היא קיום השימור בעצם הנתינה

ואחר זה ודאי שלא יתכן שתהא אשה אסורה בשל איש ומותרת בשביל עצמה מוכח מכל שלשלת הראיות שהיא אסורה גם בשל עצמה

הוא יכול לתת לה רגע לפני זמן הביעור

ומה קשה ?
 

[אור זורח]

זה מה שקשה

אבל נסית לדחות את דברי באומרך שאפשר להבין שהאיש חייב והאשה פטורה באותם פירות ועל זה כתבתי שלא יתכן שהרי כל אחד יתן לאשה את הפירות וממילא אין ראיה מחשודה על השביעית בכלל ועל זה לא ענית לי בכלל

 

[אין חכמה]

זה מה שקשה

אבל נסית לדחות את דברי באומרך שאפשר להבין שהאיש חייב והאשה פטורה באותם פירות ועל זה כתבתי שלא יתכן שהרי כל אחד יתן לאשה את הפירות וממילא אין ראיה מחשודה על השביעית בכלל ועל זה לא ענית לי בכלל

לא הסברת מהיכן יש לך ראיה שהפטנט הזה לא נכון
אולי אה"נ
[כמובן שזה אינו שהרי היא ודאי מצווה, הכל לשיטתך]

מה שאני באתי להסביר זה שאחר הביעור זה לא יתכן דאם לא כן נעקרה המצווה אבל קודם מי אמר שלא?

וגם אם תמצא ראיה שלא כך הוא זה לכל היותר ראיה שאין הבדל בין איש לאשה בכלל
ולא שאשה נאסרת בשל איש
 

[אור זורח]

לא הסברת מהיכן יש לך ראיה שהפטנט הזה לא נכון
אולי אה"נ

אטו כל דיני ביעור אתאמרו באתרא דליכא תמן איתתא
 

[אין חכמה]

לא הסברת מהיכן יש לך ראיה שהפטנט הזה לא נכון
אולי אה"נ

אטו כל דיני ביעור אתאמרו באתרא דליכא תמן איתתא

לא אני זה שצריך להווכח ע"ז 
כי זה רק מוכיח את דברי שאשה חייבת מצ"ע כיון שלא מסתבר שתהא חלוקה כזו בין פירותיה לפירותיו
אבל זו אינה ראיה דאי משום הא יתכן בהחלט שדיני ביעור נאמרו על מי שלא העביר את כל רכושו לרשות אשתו
[וזה הפשטות שהרי הוא אוכל פירות בכל נכסיה]
 

[אור זורח]

אבל זו אינה ראיה דאי משום הא יתכן בהחלט שדיני ביעור נאמרו על מי שלא העביר את כל רכושו לרשות אשתו
[וזה הפשטות שהרי הוא אוכל פירות בכל נכסיה]

לפי הרמב''ם ביעור זה איבוד הפירות האם עדיף לאבד או לתת לאשה
 

[אין חכמה]

אבל זו אינה ראיה דאי משום הא יתכן בהחלט שדיני ביעור נאמרו על מי שלא העביר את כל רכושו לרשות אשתו
[וזה הפשטות שהרי הוא אוכל פירות בכל נכסיה]

לפי הרמב''ם ביעור זה איבוד הפירות האם עדיף לאבד או לתת לאשה

למה שאדם יאגור יותר ממזון ג"ס?
הרי יודע שזה הולך לאיבוד?
הדין הוא לעשות את דין האיבוד לו יצוייר שהיה דרך להיפטר מזה היה דרך ליפטר מזה
עכ"פ זה אינו נוגע לדברי כלל כפי שכבר כתבתי אין ספור פעמים
 

[שש אנוכי]

ראתי מביאים ראיה מהגמ' בקדושין נ"ב:
"מעשה בחמש נשים כו'
אמר רב ש"מ ממתניתין ארבע ונקיט רב בידיה תלת
ש"מ המקדש בפירות שביעית  מקודשת
ושמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה
ממאי מדקתני שלהם היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית דהפקר הוא הא דשאר שני שבוע לא".

[אור זורח]

ראתי מביאים ראיה מהגמ' בקדושין נ"ב:
"מעשה בחמש נשים כו'
אמר רב ש"מ ממתניתין ארבע ונקיט רב בידיה תלת
ש"מ המקדש בפירות שביעית  מקודשת
ושמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה
ממאי מדקתני שלהם היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית דהפקר הוא הא דשאר שני שבוע לא".

כמדומני הובאה למעלה סברא
שאם הפירות התקדשו בהיותם אצל האיש 
שוב גם האשה חייבת
סברא זו מבוארת בספר
דרך אמונה שמיטה ויובל
בביאור ההלכה הראשון

 

[שש אנוכי]

ראתי מביאים ראיה מהגמ' בקדושין נ"ב:
"מעשה בחמש נשים כו'
אמר רב ש"מ ממתניתין ארבע ונקיט רב בידיה תלת
ש"מ המקדש בפירות שביעית  מקודשת
ושמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה
ממאי מדקתני שלהם היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית דהפקר הוא הא דשאר שני שבוע לא".

כמדומני הובאה למעלה סברא
שאם הפירות התקדשו בהיותם אצל האיש 
שוב גם האשה חייבת
סברא זו מבוארת בספר
דרך אמונה שמיטה ויובל
בביאור ההלכה הראשון

לכאו' זה לא נכון בביאור גמ' זו
והדר"א לא אומר את זה שם כלפי גמ' זו.
כיון דאי זכתה בזה ודאי שאינה מקודשת ולא שנא ממון זה מאחר.
אמנם מבאר שם שיתכן שדין הפקר לא תלי בחלות שאר דיני שמיטה.