מצה שמורה - דחוף ביותר!!!

  • Thread starter 544
  • תאריך התחלה

544

משתמש רגיל
[glow=red][/glow][shadow=blue][/shadow][glow=red]שאלה דחופה לכל חברי בית המדרש.[/glow]
בדין שמירת המצות ישנו ט"ז [תנג ד, טז ס"ק ד] שמבאר את מה שכותב הש"ע שבשעת הדחק מותר לקחת קמח מן השוק בזה הלשון [בקירוב]: דלא מחזקינן איסורא. ונראה דאפילו במקום שלותתין אימר לא לתת בדרך שנתחמץ. עכ"ל.
ומפשטות לשון הט"ז נראה שכוונתו לומר שמה שמותר לקחת קמח מן השוק הוא משום שיש חזקה שאינו חמץ, אבל הפמ"ג ביאר בדבריו שהוא משום ספק ספיקא, ספק שמא לא לתת ואף אם לתת שמא לתת בדרך שלא נתחמץ.
ותמהני בזה כיון שמעודי לא נתקלתי בכך שבשביל חזקה יוצרכו לבוא לדין ספק ספיקא.

[עוד בפמ"ג הנ"ל כתב שהט"ז מיקל והמג"א מחמיר, והמעיין יחזה פלאות שהמג"א דיבר בכיבוס כדגן שטבע בנהר, ואילו הט"ז דיבר בלתיתה, ובפשטות כ"א מהם מודה לחבירו, ומהי המחלוקת ביניהם שהט"ז מיקל בה והמג"א מחמיר בה, ואולי דרך זה יהיה איזשהוא כיוון לתרץ את הקושי' הנ"ל].

בברכת התורה.
 

יהודי

משתמש ותיק
כמדומה שכוונתו שמחמת ספק ספיקא לא מחזקינן איסורא ולא שיש חזקה לולא הס"ס.
 
  • תודה
Reactions: 544

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
יהודי אמר:
כמדומה שכוונתו שמחמת ספק ספיקא לא מחזקינן איסורא ולא שיש חזקה לולא הס"ס.
'הא גופא, זה מה שנתכוונתי להקשות, אם יש חזקה אין צורך בספק ספיקא, ואם יש ספק ספיקא אין צורך בחזקה, ואיך מצטרפים שני דינים אלו יחדיו?
 

הראני

משתמש ותיק
544 אמר:
[shadow=blue][/shadow][glow=red]שאלה דחופה לכל חברי בית המדרש.[/glow]
בדין שמירת המצות ישנו ט"ז [תנג ד, טז ס"ק ד] שמבאר את מה שכותב הש"ע שבשעת הדחק מותר לקחת קמח מן השוק בזה הלשון [בקירוב]: דלא מחזקינן איסורא. ונראה דאפילו במקום שלותתין אימר לא לתת בדרך שנתחמץ. עכ"ל.
ומפשטות לשון הט"ז נראה שכוונתו לומר שמה שמותר לקחת קמח מן השוק הוא משום שיש חזקה שאינו חמץ, אבל הפמ"ג ביאר בדבריו שהוא משום ספק ספיקא, ספק שמא לא לתת ואף אם לתת שמא לתת בדרך שלא נתחמץ.
ותמהני בזה כיון שמעודי לא נתקלתי בכך שבשביל חזקה יוצרכו לבוא לדין ספק ספיקא.

[עוד בפמ"ג הנ"ל כתב שהט"ז מיקל והמג"א מחמיר, והמעיין יחזה פלאות שהמג"א דיבר בכיבוס כדגן שטבע בנהר, ואילו הט"ז דיבר בלתיתה, ובפשטות כ"א מהם מודה לחבירו, ומהי המחלוקת ביניהם שהט"ז מיקל בה והמג"א מחמיר בה, ואולי דרך זה יהיה איזשהוא כיוון לתרץ את הקושי' הנ"ל].

בברכת התורה.
כבוד רבי @544 שאלה נפלאה.
כמדומני ואין העניין ערוך תחת ידי, שלא די למצה שמורה הא דהוחזק שלא הוחמץ, אלא בעי' שימור חיובי,
דא עקא שכל הדין הזה שמותר לקחת קמח מן השוק סותר לדין זה דשימור.
אכן נראה שמשו"כ הוצ' הפמ"ג לטעם דס"ס שמא לא לותת וגם אם לותת שמא לא בדרך של חימוץ.
והוא דמחמת הדחק אנו צריכים להחזיק להקמח הזה ששומר כהלכתו, לא די להחזיקו בחזקת שלא הוחמץ.
והשימור מתקיים כנראה בזה שלא לתתוהו ושמרוהו מזה, שכך היא פעולת שימור שלא יחמיץ בדרך עשיית הקמח,
וכיון שכן מחמת הדחק אנו מחזיקים שלא לותת ואף אם לותת נשמר שלא ללתת בדרך של חימוץ.
ועי"ז אנו מחזיקים אותו בחזקת שנשמר!
ואפשר שהט"ז אמר דברו רק בלתיתה, אבל בכבוס בנהר לא שייך שהרי היא פעולת 'אי שמירה' גמורה שאין זה בידו.
מה דעתך?
 
  • תודה
Reactions: 544

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
הראני אמר:
כמדומני ואין העניין ערוך תחת ידי, שלא די למצה שמורה הא דהוחזק שלא הוחמץ, אלא בעי' שימור חיובי,
דא עקא שכל הדין הזה שמותר לקחת קמח מן השוק סותר לדין זה דשימור.
אכן נראה שמשו"כ הוצ' הפמ"ג לטעם דס"ס שמא לא לותת וגם אם לותת שמא לא בדרך של חימוץ.
והוא דמחמת הדחק אנו צריכים להחזיק להקמח הזה ששומר כהלכתו, לא די להחזיקו בחזקת שלא הוחמץ.
והשימור מתקיים כנראה בזה שלא לתתוהו ושמרוהו מזה, שכך היא פעולת שימור שלא יחמיץ בדרך עשיית הקמח,
וכיון שכן מחמת הדחק אנו מחזיקים שלא לותת ואף אם לותת נשמר שלא ללתת בדרך של חימוץ.
ועי"ז אנו מחזיקים אותו בחזקת שנשמר!
ואפשר שהט"ז אמר דברו רק בלתיתה, אבל בכבוס בנהר לא שייך שהרי היא פעולת 'אי שמירה' גמורה שאין זה בידו.
מה דעתך?

א. בזה שענין השמירה הוא ענין חיובי אתה צודק וכבר דנו בזה גדולי עולם לאסור מחמת זה כל מה שמדיני הספיקות אנו מחזיקים למותר מפני שסוכ"ס לא נשמר [ראה בזה בשואל ומשיב (שו"ת מהדו"ק ח"ג סי' פז, תליתאה ח"א סי' קסז) אמנם בשבט הלוי (שו"ת ח"ג סי' סג אות ב) חילק בין שמירה על החטים לשמירה על העיסה].
ב. מה שלא הבנתי זה איך אתה בכל זאת מצליח להכניס את ענין השמירה בפועל בזה שמוחזק כלא הוחמץ [כלומר, אני מפני כן הבנתי שהט"ז מבאר שבשעת הדחק מותר אפילו אם אין זה 'שמורה', ואולי ראית בט"ז או בפמ"ג אחרת]?
ג. כמו"כ לכאורה זה ודאי שהט"ז אמר את דברו רק בלתיתה ולא בכבוס בנהר, שכן לגבי כבוס בנהר לא גרע ממה שכתב בסעיף הבא שאסור לקחת חטים מבעל הריחים שרגיל לרחוץ החטים. מה שלא מובן לי שמכיון וזה מוכח כן למה כוונת הפרמ"ג שהמג"א מחמיר [וכמו שכתבתי במוסגר].
 

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
דחוף לי ביותר
[glow=red]אני מוכן לשלם על זה 50 ש"ח במזומן בו ביום לכל מי שיתן תשובה מספקת לשני השאלות.[/glow]
וכל חברי בית המדרש יוכלו לחוות דעתם בזה [היינו אם תשובתו נכונה או לא].
 

אלימלך

משתמש ותיק
לגבי השאלה הראשונה, י"ל שמאחר ונוהגים ללתות איתרע ליה חזקה. [והחזקה רק כשלקח קמח מהשוק]
לגבי הב' אין כונת הפמ"ג שהמג"א חולק על הט"ז אלא רק הביא את דברי המג"א. אי נמי מכך שהט"ז לא הזכיר זאת משמע ליה דפליג.
 
  • תודה
Reactions: 544

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
אלימלך אמר:
לגבי השאלה הראשונה, י"ל שמאחר ונוהגים ללתות איתרע ליה חזקה. [והחזקה רק כשלקח קמח מהשוק]
לגבי הב' אין כונת הפמ"ג שהמג"א חולק על הט"ז אלא רק הביא את דברי המג"א. אי נמי מכך שהט"ז לא הזכיר זאת משמע ליה דפליג.

נהניתי מתגובתך, ואשמח שתבאר דבריך הקצרים והנעימים.
הט"ז כתב 'לא מחזקינן איסורא, ונראה דאפילו במקום שנוהגים ללתות אימר לא לתת בדרך שנתחמץ', ולא הוזכר שם ס"ס כלל, והפשטות היא שה'ונראה' הוא המשך, היינו שה'לא מחזקינן איסורא' הוא אפילו במקום שנוהגים ללתות משום שאימר לא לתת בדרך שנתחמץ.
והסיבה להבנתי זו היא שכמו שהט"ז ראה צורך לכתוב 'חזקה' [והוא מלשון הטור, וכבר קדמו הר"ן בזה, עכ"פ זוהי הגדרת הסיבה להיתר] היה לו לכתוב 'ספק ספיקא', אא"כ גם בקטע הבא הוא ממשיך עם אותו סיבה הקודמת.
ובזה נראה שאתה כן מסכים עימי ש'ספק ספיקא' ו'חזקה' זה שני דינים
אשמח אם תבאר לי מה הבנת אתה בדברי הט"ז.
לגבי השאלה השניה הפמ"ג כתב שהט"ז מיקל והמג"א מחמיר, ואם הם לא חולקים אזי אין כאן 'קולא' ו'חומרא'.
ומה נתכוונת מכך 'שהט"ז לא הזכיר זאת', [א. לכאורה זה לא נכון מכיון שהמג"א נתחבר אחרי הט"ז] ב. הט"ז גם סובר מכך ראה בסעיף קטן ה שכתב שבמקום שנוהגים הטוחנים לרחוץ החטים אסור ליקח מהם חטים ומוכרחים לחלק בדבריו בין רחיצה ללתיתה.
 

אלימלך

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
לגבי הב' אין כונת הפמ"ג שהמג"א חולק על הט"ז אלא רק הביא את דברי המג"א.
ומה שכתוב ומג"א מחמיר קאי על דברי השו"ע, אמנם זה דוחק.
אלימלך אמר:
אי נמי מכך שהט"ז לא הזכיר זאת משמע ליה דפליג.
הכונה שמכך שלא כתב שבמדינתינו אין לקנות מן השוק. ומה שהקשת מהט"ז לקמן ראה בהמשך שמדבר על בעלי הריחיים.

שוב ראיתי באליה רבה שמוכח ממנו שהמג"א והט"ז פליגי האם במקום שלותתים מיחשב כודאי חמץ גמור יעי"ש והדרנא בי ממש"כ
ויש להסיף שבפשטות הט"ז בסק"ד שכותב שאסור לקנות מבעלי הריחיים מדבר על לתיתה, דהלוא השו"ע כותב שאסור לותתין וע"ז אומר הט"ז שלכן אין לקנות, וצ"ל שרק בעלי הריחיים תמיד לותתים אבל לא שאר האנשים, ואפשר שמכאן ההכרח של הפרי מגדים להגיע לספק ספיקא שהלוא בספק אחד גם הט"ז אוסר בסק"ד, אלא"כ נחלק בין שעת הדחק וכמו שהביא הפמ"ג מהחק יעקב.
 
  • תודה
Reactions: 544

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
אלימלך אמר:
אלימלך אמר:
לגבי הב' אין כונת הפמ"ג שהמג"א חולק על הט"ז אלא רק הביא את דברי המג"א.
ומה שכתוב ומג"א מחמיר קאי על דברי השו"ע, אמנם זה דוחק.

לא הבנתי [הט"ז לא פוסק כהשו"ע?], אשמח לביאור.

אלימלך אמר:
אלימלך אמר:
אי נמי מכך שהט"ז לא הזכיר זאת משמע ליה דפליג.
הכונה שמכך שלא כתב שבמדינתינו אין לקנות מן השוק. ומה שהקשת מהט"ז לקמן ראה בהמשך שמדבר על בעלי הריחיים.

שוב ראיתי באליה רבה שמוכח ממנו שהמג"א והט"ז פליגי האם במקום שלותתים מיחשב כודאי חמץ גמור יעי"ש והדרנא בי ממש"כ
ויש להסיף שבפשטות הט"ז בסק"ד שכותב שאסור לקנות מבעלי הריחיים מדבר על לתיתה, דהלוא השו"ע כותב שאסור לותתין וע"ז אומר הט"ז שלכן אין לקנות, וצ"ל שרק בעלי הריחיים תמיד לותתים אבל לא שאר האנשים, ואפשר שמכאן ההכרח של הפרי מגדים להגיע לספק ספיקא שהלוא בספק אחד גם הט"ז אוסר בסק"ד, אלא"כ נחלק בין שעת הדחק וכמו שהביא הפמ"ג מהחק יעקב.

אבל שם בס"ד הט"ז כותב שהבעיה היא שהטוחנים רוחצים החטים וראה בפמ"ג שם שמדמה את זה לדגן שנטבע בנהר
וגם כשלמדתי את הפמ"ג בתחילה היה ברור לי שהמג"א והט"ז חולקים בלתיתה אלא דזה אינו כמו שביארתי, שהמג"א מביא ראיות רק לשהייה מרובה [וסולת הכוונה לסולת נקייה שנשרתה הרבה, כך כותב מפורש בצמח צדק שהביאו המג"א], והט"ז ודאי כוונתו רק ללתיתה מפני שברחיצה בנהר לא התיר אפילו בספק אחד.
ובלא קושי' זו היו המון דרכים ליישב את הקושי' הראשונה, לענ"ד. וכנראה שיש משהו שלא הבחנתי בו בט"ז או במג"א ואת זה אני מחפש

כלומר אולי השאלה השניה היא בכלל במג"א איפה דיבר על לתיתה???
 

אלימלך

משתמש ותיק
אין הכונה שסולת נקיה נהגו ללתות יותר זמן ולהשרות, אלא שסולת נקיה נהגו ללתות. ולכן האחרונים מקשים על הט"ז מהתרומת הדשן אע"פ שהם בעצמם מעמידים דבריו בסולת נקיה וז"ל האליה רבה:
"קמח וכו'. וסלתות (שבלי לקט סי' רי וכלבו סי' מח וריא"ז בשלטי גיבורים יב ע"א אות ב). ולפ"ז מ"ש בתרומת הדשן סימן קי"ט דאנו מחזיקים הסולת לחמץ גמור מפני שלותתים החטים, והכותים אינם נזהרין בלתיתה, ע"כ מיירי בסולת נקייה.
ובהמשך מקשה על הט"ז
"אבל הט"ז [סק"ג] כתב דאף דבמקום שנוהגין ללתות החטים אימור לא לתתו כדרך שנתחמץ ע"כ. ובאמת שזה סותר לתרומת הדשן שהבאתי בס"ק הקודם. וכן מג"א [סק"ח] פוסק בשם הרבה פוסקים גדולים לאיסור"
 
  • תודה
Reactions: 544

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
אלימלך אמר:
אין הכונה שסולת נקיה נהגו ללתות יותר זמן ולהשרות, אלא שסולת נקיה נהגו ללתות

בצמח צדק שם חילק בין סלת רגילה [שמותר לקחת מן השוק] לסלת נקייה [שאסור לקחת מן השוק] כיון שאת הנקייה הרגילות היא שמכבסים ואת הרגילה הרגילות היא רק שלותתים, ומדייק כן מלשונו של התרומת הדשן, ועל אותו צמח צדק המג"א מסתמך כשכותב את איסור הרחיצה במים. הרי שהמג"א דיבר דוקא בשהייה מרובה ולא בלתיתה.
אבל אתה צודק שמהט"ז נראה שדיבר דוקא על לתיתה. וכמו"כ אתה צודק שהא"ר כתב שהמחלוקת בין הט"ז למג"א הוא בלתיתה. וא"כ ניתן לבאר גם שהפמ"ג סבר שזה המחלוקת ביניהם.
והוא אשר הקשיתי מקודם איפה הם ראו את זה במגן אברהם, כי אני לא מצאתי שדיבר על לתיתה כלל וכלל רק על שרייה מרובה, כמו שהבאתי בארוכה לעיל, ואיזה מילים פספסתי בדבריו
 

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
חשבתי אבל אינני יודע אם זה אמת!!!
שהפמ"ג והא"ר דייקו מכך שהט"ז כתב 'לא מחזקינן איסורא' בסתם, ואילו המג"א כתב 'לא מחזקינן איסורא שנגע בו מים', והיינו שנחלקו מהי החזקה, שלהט"ז החזקה היא שאין איסור, כלומר אין איסור חמץ, וממילא גם במקום שנוהגים ללתות, וחזקה שנגע בו מים, עדין בחזקתו שאינו חמץ הוא עומד, וזהו שהכריח את הט"ז לכתוב את ה'ונראה'.
אמנם למגן אברהם החזקה היא רק שלא נגע בו מים, אבל אם הורעה החזקה שוב מחזקינן באיסור וממילא במקום שנוהגים ללתות, שהחזקה היא שנגע בו מים כבר פקעה לה החזקה.

והדבר הראשון שמוקשה לפי"ז שא"כ למה צריכים לבוא לס"ס.
ויש לי עוד כמה קושיות.
ולכן כתבתי שאם תהיה לנו הבנה איך ראו את זה במגן אברהם אולי תהיה לנו תשובה לזה.
 

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
או שאולי הס"ס אינו רגיל. אני מסובך בזה.
 

אלימלך

משתמש ותיק
544 אמר:
אלימלך אמר:
אין הכונה שסולת נקיה נהגו ללתות יותר זמן ולהשרות, אלא שסולת נקיה נהגו ללתות

בצמח צדק שם חילק בין סלת רגילה [שמותר לקחת מן השוק] לסלת נקייה [שאסור לקחת מן השוק] כיון שאת הנקייה הרגילות היא שמכבסים ואת הרגילה הרגילות היא רק שלותתים, ומדייק כן מלשונו של התרומת הדשן, ועל אותו צמח צדק המג"א מסתמך כשכותב את איסור הרחיצה במים. הרי שהמג"א דיבר דוקא בשהייה מרובה ולא בלתיתה.
יעוין בצמח צדק שכותב במפורש
"ועוד אפילו אי הוה אמרינן דכיבוס דידן הוי כלתיתא מכל מקום יש לנו להחזיק לחיטין המכובסין לחמץ גמור מפני שהגוים ודאי אינם נזהרים בלתיתא דידהו והכי כתוב בהדיא בתרומת הדשן סימן קי"ט הובא בב"י בקצרה בסימן תס"ז על דין דבש של גוים וכו' לכך כשרובן הם שמכבסין דבר פשוט הוא דיש לנו להחזיק סתם קמח הנקח מהם לחמץ גמור"
ועיין עוד במור וקציעה שתמה על המג"א שאסר בלתיתה אפ' בשעת הדחק
וז"ל מהרש"ם ב' סימן רלח'
"והנה מ"ש בשם הט"ז נהפוך הוא שהט"ז כ' דגם בידוע שלתתו שמא לא נתחמץ אבל הח"י סי' קי"ח החמיר וגם המג"א הביא בשם תה"ד וב"י סי' תמ"ב דחמץ גמור הוא וגם בא"ר סקי"ב השיג על הט"ז שהרי בתה"ד סי' קי"ט מפורש דאם מחזיקים הסלת לחמץ גמור מפני שלותתין החטים והעכו"ם אינם נזהרין בלתיתה ע"ש:
והערוך השולחן כותב וז"ל
"ודבר פשוט הוא שבמקומות שרוחצין את החטין קודם הטחינה הוי חמץ גמור ואסור אפילו בשעת הדחק לקנות קמח מן השוק [מג"א סק"ח] ויש מי שכתב דאימר לא נתחמצה וחלילה לומר כן [עי' ט"ז סק"ג]:"
מכל הני אחרונים נראה שתפסו שלתיתה היא כמו רחיצה והט"ז והמג"א פליגי, מאידך מהמשנ"ב שפסק גם את דברי הט"ז וגם את המג"א נראה שסובר שאין ביניהם מחלוקת זה דיבר בלתיתה וזה בשהיה מרובה.
למעשה אני רואה שצריך להיכנס לענין לעומק ואין עיתותי בידי. מציע שתבדוק ב'אליבא דהלכתא'. [תבקש שיעלו לך]
 

אלימלך

משתמש ותיק
וכאן המקום לשבח על כך שאתה מוכן להוציא ממון על קושיא שטורדת אותך, [כמובן שחלילה לי מלקחת גם לו יצויר שהייתי מסייע] זהו סימן לשקיעות בלימוד.
 

544

משתמש רגיל
פותח הנושא
הביאור בפרי מגדים לענ"ד הוא כך [ותודה לכל אלו שניסו והתאמצו למצוא ביאור בזה]:
יש מצוה לשמור את המצות. והוא בלי כל קשר לנידון האם המצה החמיצה או לא. הענין של השמירה מחימוץ הוא מהפסוק של 'בערב תאכלו מצות' ואם לא ישמרו מהיכן יהיה להם מצות [ביאור זה כתוב במפורש בחזון יחזקאל פסחים לח, על הדרשה של 'ושמרתם']
מכל מקום כתב השלחן ערוך [והוא מהטור בשם הר"ן שכתב כן בשם גאון] שבשעת הדחק מותר לקחת קמח מן השוק. כלומר שאין חוששים למצות 'ושמרתם' בשעת הדחק.
והשאלה שנתחבטו בה הפוסקים היא איך אפשר לצאת בזה ידי חובת 'בערב תאכלו מצות' והלא שמא חמץ הוא. [ושוב - ובהדגשה - בלי כל קשר למצות 'ושמרתם'].
וע"ז כתב הט"ז שהוא משום ש'לא מחזקינן איסורא' כלומר שאין דין להסתפק בזה משום שהקמח אינו מוחזק באיסור [ומדיוק לשונו אמר לי מו"צ חשוב שאין הכוונה שיש חזקה על הקמח שלא החמיץ וזה ההיתר, אלא שאין חזקה שהחמיץ ולכן לא צריך לחשוש לזה], וכך כתב גם המגן אברהם ש'לא מחזקינן איסורא שמא נגע בו מים'.
והוסיף הט"ז שגם במקום שלותתים 'אימר לא לתת בדרך שנתחמץ', היינו אף ששם יש מקום להתספק ויש סיבה טובה לזה שהרי הוא מקום שלותתים, ומסתבר שנגע בו מים, ואין אנו בקיאים כיצד ללתות באופן שלא יחמיץ, מכל מקום מותר מכיון שיש להסתפק שמא לא לתת בדרך שנתחמץ.
והמג"א שלא כתב כן ע"כ שסבר שספק זה שמא לא לתת בדרך שנתחמץ אינו גורם לנו שנתיר את הקמח וממילא [אף שאינו כותב כן במפורש] מוכרח שסבר שבמקום שלותתים אסור לקחת קמח מן השוק, כיון שכבר יש סיבה להסתפק בקמח שמא החמיץ ולא יוכל לצאת ידי חובת בערב תאכלו מצות.
ע"כ הט"ז והמג"א.

וכאן בא הפמ"ג והיה קשה לו על דברי הט"ז שמכיון שההיתר הוא רק מפני שאין מקום להסתפק, אזי מוכרח שכשיש ספק אי אפשר להתיר מפני שהוא רק ספק, שאל"כ גם כשהיה מקום להסתפק היה מותר, וא"כ איך התיר הט"ז במקום שלותתים על סמך הספק 'שמא לא לתת בדרך שהחמיץ', ובפרט אנן שאין אנו בקיאים.
ולכן כתב הפמ"ג שהט"ז לא מתיר בספק זה בלבד, כי אם שע"י ספק זה נכנס הדבר לגדר של 'ספק ספיקא', שהדין הוא שספק ספיקא מותר מפני שהספק הוא רחוק ושוב לא מוטל עלינו להיכנס לספק.
והמג"א שלא כתב כן ע"כ שסבר שספק ספיקא זה אינו גורם שלא נסתפק בזה, ומחמת עצם הספק שמא החמיץ אסור.
***
ובזה מבואר למה כולם למדו שהט"ז והמג"א חלוקים במקום שלותתים. שאכן - על אף שאין זה רשום במפורש במג"א - זה מוכרח מדבריו.
וזאת אפילו שכולם מודים שלתיתה ורחיצה ב' דברים הם.
ואכן ברחיצה לא נחלקו הט"ז והמג"א כלל, ולכן גם כל האחרונים לא הביאו שהם חלוקים כי אם בלתיתה ולא ברחיצה.
 

אלימלך

משתמש ותיק
@544, מדברי האחרונים שהבאתי למעלה לא נראה כן אלא שבמג"א מפורש שלא כט"ז.
 
חלק עליון תַחתִית