יומא יח: - דברים נפלאים מס' בן יהוידע להבן איש חי

[יושב אוהלים]

בגמ' יח: - רַב,  כִּי מִקְלַע לְדַרְשִׁישׁ, מַכְרִיז מַאן הַוְיָא לְיוֹמָא, רַב נַחְמָן כִּי מִקְלַע לִשְׁכֶנְצִיב, מַכְרִיז, מַאן הַוְיָא לְיוֹמָא.
[רש"י כי מיקלע לדרשיש. שם היה רגיל לילך: מאן הויא ליומא. יש אשה שתנשא לי, ליומא שאתעכב כאן, ותצא לאחר מכאן:]

כתוב בס' בן-יהוידע להבן איש חי זצ"ל:
הנה חלילה להרהר אחר גדולי חכמי ישראל אלה לומר שהיו להוטים כל כך על תאות המשגל ח"ו שאינם יכולים לעמוד בלא אשה על מקצת ימים, דאפילו הדיוט שבהדיוטים יוכל לסבול תאותו בזה, וכל שכן קדושים ופרושים כאלו אשר מקדשים עצמן במותר להם! גם עוד אם היו להוטים כל כך חלילה אמאי לא חשו לכבוד עצמם בעיני הבריות? ולא עוד אלא שהיו מכריזין: מי עשה הכרזה כזאת בעולם! ועוד למאי נפקא מינה נכתב דבר זה בתלמוד אם לגנותם ח"ו, ואם ללמוד דין לא היה להזכיר שמותם!
אך הַסְכֵּת וּשְׁמַע דברים המוצדקים המתיישבים על הלב, והוא כי לפעמים ימצא מנהג רע באיזה מקומות שהאנשים לא ישאו נשים אלא אחר היותם בני שלשים וארבעים שנה, ועד עתה ימצא כן במקומות כורדסתא"ן ואומרים שגם בערי אירופ"ה יש מנהג זה. והנה בזמן רב ורב נחמן היה המנהג הזה נוהג בערים אלו בדרשיש ושכנציב, ובודאי כד הוו אזלי רבנן להתם היו מוכיחים אותם לבלתי יתאחרו יותר מעשרים שנה, אך להיות כי פשתה המספחת שם במנהג זה, ורבים מעמי הארץ אשר נכשלים בזה הוו רבנן עושים הכרזה זו בעבור עצמן כדי להלהיב לבבות העם בענין זה יותר שאז כל אדם ישא קל וחומר לעצמו לומר ומה רבנן שעוסקים בתורה ימים ולילות וקדושים הם וגם נשואין עם כל זה חוששים לעצמן בשביל קרי ואינם רוצים לעמוד בלא אשה קצת ימים, כל שכן וכל שכן בחורים המונים דתקיף יצרייהו טובא שצריכין להנשא ולא יאחרו נישואין שלהם להשאר בלא אשה מפני איסור קרי! ודבר זה עושה פועל בלבבות ההמונים יותר מדברי מוסר ותוכחות עשר ידות כי זהו מעשה רב!
ולפי זה רבנן קבלו לזלזל בכבודם בהכרזה זו שאינה צריכה להם, בעבור לזכות את הרבים באפרושי מאיסורא שבזה יתבטלו במצות הנישואין ופריה ורביה ביותר, אשריהם ואשרי חלקם זכות הרבים תלוי בם! וטעם זה שאני אומר הוא מוכרח מאד בעיני כל איש משכיל, יען כי מן הגמרא משמע דלא היו רבנן עושין כן אלא רק כשהולכין למקומות הללו דרשיש ושכנציב ולא במקומות אחרים, ולמה? אלא ודאי הטעם כאשר כתבתי שעושין כן לצורך מצוה לזכות המון העם שהיה להם מנהג הרע הנזכר ולא היה זה המנהג אלא רק בשני מקומות אלו ולכן הוצרך הש"ס לסיים את שתי המקומות ההם: עכ"ל.

[אברהם לוי]

חלילה להרהר אחר גדולי חכמי ישראל אלה לומר שהיו להוטים כל כך על תאות המשגל ח"ו שאינם יכולים לעמוד בלא אשה על מקצת ימים, דאפילו הדיוט שבהדיוטים יוכל לסבול תאותו בזה, וכל שכן קדושים ופרושים כאלו אשר מקדשים עצמן במותר להם

תמוה, מי לא אמור רבנן [סוכה נב:] כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, דמשו"ה ראה אביי אנשים פשוטים שלא חטאו, וידע בעצמו שאם היה במקומם היה חוטא, ותנא ליה ההוא סבא [אולי אליהו הנביא, עי' תוס' חולין ו.] כל הגדול וכו'. ומהאי טעמא אמרו ר' טרפון ור' מאיר הזהרו בי מפני בתי וכלתי [קידושין פא:].
על כן ודאי אם נחשבם לרב ורב נחמן אנשים גדולים, להם ראוי לגדור עצמם אפילו שעה קלה.

[יושב אוהלים]

חלילה להרהר אחר גדולי חכמי ישראל אלה לומר שהיו להוטים כל כך על תאות המשגל ח"ו שאינם יכולים לעמוד בלא אשה על מקצת ימים, דאפילו הדיוט שבהדיוטים יוכל לסבול תאותו בזה, וכל שכן קדושים ופרושים כאלו אשר מקדשים עצמן במותר להם

תמוה, מי לא אמור רבנן [סוכה נב:] כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, דמשו"ה ראה אביי אנשים פשוטים שלא חטאו, וידע בעצמו שאם היה במקומם היה חוטא, ותנא ליה ההוא סבא [אולי אליהו הנביא, עי' תוס' חולין ו.] כל הגדול וכו'. ומהאי טעמא אמרו ר' טרפון ור' מאיר הזהרו בי מפני בתי וכלתי [קידושין פא:].
על כן ודאי אם נחשבם לרב ורב נחמן אנשים גדולים, להם ראוי לגדור עצמם אפילו שעה קלה.

לדבריך, אם שמעת על מי שמפורסם וידוע כגדול בישראל שאומרים עליו שעבר עבירה חמורה שאפילו אדם פשוט אינו מצוי שיכשל בו, ויתמיה על הסיפור, תאמר "מה הפלא בזה, הרי אמרו כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"?? אתמהה.
 

[פאר]

ודאי שלא, כי כל יסוד גדלותם היא שהם מרחיקים יותר מחשש עבירה. ואם הוא נכשל משמע שלא הרחיק כל הצורך ואם כן יש כאן שאלת ערעור הרהור ופקפוק על גדלותו. (הכל לפי הענין כמובן). ואין כאן שום סתירה לכך שיכול אדם מן השורה להסתפק בהרחקה מועטת יותר משל הגדול והגדול חושד את עצמו שיכשל.
וכאן זו גופא השאלה, שאם הם הכירו בנפשותם שכדי להרחיק מחשש עבירה לכך הם צריכים, מה לנו כי נתמה? אדרבה, זו גדלותם להתרחק עד הקצה.