חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי

[מקדש שביעי כל שביעי]

חידה:
1. מי כתב על אחד מהראשונים שדרכו לפסוק כמשנה כפשוטה
ולא כאוקימתות שהגמ' מעמידה בהם את המשנה
כשהאוקימתות דחוקות
2. היכן מצינו הלכה נגד סוגית הגמ'
כי קבלה בידנו שהמעשה שעליו הגמ' מסתמכת
הייתה לאמוראים טעות בהבנת המעשה.
3. באיזה נושא אנו לא מקבלים את הכרעת חז"ל
אלא מכריעים ע"פ שיטה מאוחרת בהרבה

מה התשובה?

[יראתי בפצותי]

על 2 התשובה ברורה: עירובין מא, בתוס' שם בשם הגאונים, שההלכה שמתענים ומשלימים בע,ש, נגד סוגיית הגמ' שם, כיוון שראית הגמ' מר"ע שאכל בתענית ע"ש אינה נכונה, לא אכל מחמת ע"ש אלא שהיה מסוכן, והרואה טעה. למדנו את זה לפני כמה חודשים במסגרת לימוד הדף.
3. יכול להיות כמה תשובות: דקדוק ומסורה - חכמי טבריה דוחים דקדוק ומסורה של חז"ל ועליהם סמכינן. הפטרת וזאת הברכה - מפטירים ביהושע ולא בויכל שלמה ככתוב במגילה. מנהגי אבלות החורבן - נהגינן דלא כמפורש בסוגיא בתענית, והיא חומרה קדומה אף שהיא נגד סוגיית הגמ'. אבלות קרובין , בפניה נהג אבלות וכו' לא נהגו כן. מסתמא הכוונה למסורה ודקדוק, שזה נושא שלם שבעשרות מקומות נהגו כנגד גמרות מפורשות.
נשאר לתרץ את 1, אם יש חכם בפורום שיוכל להחכימני, נשמע מעניין, לי זה נשמע מתאים לגאונים.

[אבי חי]

חידה:
1. מי כתב על אחד מהראשונים שדרכו לפסוק כמשנה כפשוטה
ולא כאוקימתות שהגמ' מעמידה בהם את המשנה
כשהאוקימתות דחוקות

כס"מ ריש פ"ב מהל' עדות בד' הר"מ (אך לא כתב שם שזה דרכו, וגם הוסיף טעם אחר. ומ"מ משמע דסגי בהא דאנן אשינויא ניקו ונסמוך)

וכמדו' שנמצא כן בעוד מקומות

[יראתי בפצותי]

חידה:
1. מי כתב על אחד מהראשונים שדרכו לפסוק כמשנה כפשוטה
ולא כאוקימתות שהגמ' מעמידה בהם את המשנה
כשהאוקימתות דחוקות

כס"מ ריש פ"ב מהל' עדות בד' הר"מ (אך לא כתב שם שזה דרכו, וגם הוסיף טעם אחר. ומ"מ משמע דסגי בהא דאנן אשינויא ניקו ונסמוך)

וכמדו' שנמצא כן בעוד מקומות

ייש"כ, האמת שזה מאוד מוזר, כי הרמב"ם הוא הסובר שהגמ' כסנהדרין א"א לחלוק עליהם ואין כוח אחריהם. ואמנם ידוע שפוסק כירושלמי כשיש לו ראיות לירושלמי ומסתבר יותר, אף כנגד בבלי, אך שיחלוק על שיטת הגמ', זה חידוש גדול וצ"ע איך מסתדר לשיטתו הנ"ל.
 

[מקדש שביעי כל שביעי]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

בן סורר ומורה שנגמר דינו לסקילה.

בדרך הוא לוחש שהבשר והיין שאכל ושתה היה בסעודת מצוה

[אין חכמה]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

בן סורר ומורה שנגמר דינו לסקילה.

בדרך הוא לוחש שהבשר והיין שאכל ושתה היה בסעודת מצוה

הוא נאמן?
אם היה רגלים לדבר זה הרי שמראש לא היו סוקלים אותו ואם לאו מהיכ"ת להאמינו
 

[יראתי בפצותי]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

בן סורר ומורה שנגמר דינו לסקילה.

בדרך הוא לוחש שהבשר והיין שאכל ושתה היה בסעודת מצוה

לא מצאתי איפה החידה והגבתי לציטוט:
המקר פשוט, קטן שנתגייר על דעת בי"ד, הגדיל וחילל שבת לדוגמא, ואחר שנגזר דינו למיתה כישראל, יאמר שאינו חפץ להיות ישראל (כגון שעכשיו נודע לו שהוא גר).
 

[אין חכמה]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

בן סורר ומורה שנגמר דינו לסקילה.

בדרך הוא לוחש שהבשר והיין שאכל ושתה היה בסעודת מצוה

לא מצאתי איפה החידה והגבתי לציטוט:
המקר פשוט, קטן שנתגייר על דעת בי"ד, הגדיל וחילל שבת לדוגמא, ואחר שנגזר דינו למיתה כישראל, יאמר שאינו חפץ להיות ישראל (כגון שעכשיו נודע לו שהוא גר).

יש לדון האם לשיטת התוס' שכל גירותו דרבנן חייב סקילה
או שלא עקרו דבר מן התורה בשביל להורגו
[ויתכן שטבל לקריו אבל מהתוס' נראה שלא ניחא להו בזה שהק' איך משיאין אותו ישראלית ותי' בדוחק דעקירת דבר ואולי היה נראה להם שמותר גם כה"ג]
 

[יראתי בפצותי]

לא נראה שעקרו לכל פרט ופרט, רק שהעקירה הוא שדינו בכל דבריו כישראל גם כשעוקר דין תורה, וא"כ ה"ה שחייב מיתה.
תוס' לא תירצו שטבל לקריו, שהרי אין הכרח שטבל.

[נצבים וילך]

היכן מצינו אדם שאכל כזית והתחייב לברך עשרים ברכות?

אחר שראיתי התשובה

קודם הבדלה במוצש"ק, ושכח להבדיל בתפלתו.

למה דווקא כזית?

אכן גם באכל פחות מכזית חייב להתפלל שוב תשע עשרה ברכות בתפלת שמו"ע (שהרי בשו"ע סרצ"ד ס"א כתב "טעם" ולא "אכל").
אלא שאם אכל כזית התחייב לברך גם ברכה אחרונה, וביחד נמצא עשרים ברכות.

[נצבים וילך]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

רמב"ם הל' סנהדרין פי"ג ה"א: מי שנגמר דינו למיתה מוציאין אותו מבית דין ואחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק ממנו והכרוז יוצא לפניו פלוני יוצא ליהרג במיתה פלונית על שעבר עבירה פלונית במקום פלוני בזמן פלוני ופלוני ופלוני עדיו מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות זה מניף בסודרין וזה הרוכב על הסוס רץ ומחזיר את הנדון לבית דין אם נמצא לו זכות פוטרין אותו ואם לא יחזור ויצא להריגה אמר הוא בעצמו יש לי ללמד על עצמי זכות אף על פי שאין ממש בדבריו מחזירין אותו פעם ראשונה ושנייה שמא מפני הפחד נסתתמו טענותיו וכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויאמר טעם

[יראתי בפצותי]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

רמב"ם הל' סנהדרין פי"ג ה"א: מי שנגמר דינו למיתה מוציאין אותו מבית דין ואחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק ממנו והכרוז יוצא לפניו פלוני יוצא ליהרג במיתה פלונית על שעבר עבירה פלונית במקום פלוני בזמן פלוני ופלוני ופלוני עדיו מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות זה מניף בסודרין וזה הרוכב על הסוס רץ ומחזיר את הנדון לבית דין אם נמצא לו זכות פוטרין אותו ואם לא יחזור ויצא להריגה אמר הוא בעצמו יש לי ללמד על עצמי זכות אף על פי שאין ממש בדבריו מחזירין אותו פעם ראשונה ושנייה שמא מפני הפחד נסתתמו טענותיו וכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויאמר טעם

לא עונה על החידה, בחידה הוא הולך לביתו לחיים ולשלום.
 

[פינחס רוזנצוויג]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

משכח"ל,
כגון שנדר אחד בנזיר ונטמא והקדיש אשם, ויחיד מומחה שחט האשם בשבת במקדש בזדון שבת, והוא חייב סקילה, וכשיצא להיסקל נשאל על נזירותו, ולחש לו הנסקל 'מותר לך' ונעקר הנדר מעיקרא, והדר האשם להיות חולין בעזרה, ואם כן מקלקל הוא, ומקלקל פטור.

[אין חכמה]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

משכח"ל,
כגון שנדר אחד בנזיר ונטמא והקדיש אשם, ויחיד מומחה שחט האשם בשבת במקדש בזדון שבת, והוא חייב סקילה, וכשיצא להיסקל נשאל על נזירותו, ולחש לו הנסקל 'מותר לך' ונעקר הנדר מעיקרא, והדר האשם להיות חולין בעזרה, ואם כן מקלקל הוא, ומקלקל פטור.

א. בפשטות הגמ' בשבועות כח מבואר שצריך שיהיה עוד נזירות בהדיה דלולי זה א"א להישאל שכלתה נזירותו אבל אז הרי עלתה לשניה ואינו מקלקל ואם נשאל גם על השניה לכאו' אינו יכול להישאל על הראשונה [ואולי י"ל שנשאל זו אחר זו וצ"ע אם הוא מקלקל למפרע א"ד שחזרה נזירות הראשונה אחר שאינה לשניה ושוב הוי מתקן]
אבל אולי משכח"ל בשלא גילח לר"א
ואולי אמימר פליג ע"ז שם 
ב. גם אם משכח"ל כנ"ל יש בדברים חידוש שאין הקלקול והתיקון נקבע לפי זמן החילול שבת וצ"ע
 

[פינחס רוזנצוויג]

חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?

משכח"ל,
כגון שנדר אחד בנזיר ונטמא והקדיש אשם, ויחיד מומחה שחט האשם בשבת במקדש בזדון שבת, והוא חייב סקילה, וכשיצא להיסקל נשאל על נזירותו, ולחש לו הנסקל 'מותר לך' ונעקר הנדר מעיקרא, והדר האשם להיות חולין בעזרה, ואם כן מקלקל הוא, ומקלקל פטור.

א. בפשטות הגמ' בשבועות כח מבואר שצריך שיהיה עוד נזירות בהדיה דלולי זה א"א להישאל שכלתה נזירותו אבל אז הרי עלתה לשניה ואינו מקלקל ואם נשאל גם על השניה לכאו' אינו יכול להישאל על הראשונה [ואולי י"ל שנשאל זו אחר זו וצ"ע אם הוא מקלקל למפרע א"ד שחזרה נזירות הראשונה אחר שאינה לשניה ושוב הוי מתקן]
אבל אולי משכח"ל בשלא גילח לר"א
ואולי אמימר פליג ע"ז שם 
ב. גם אם משכח"ל כנ"ל יש בדברים חידוש שאין הקלקול והתיקון נקבע לפי זמן החילול שבת וצ"ע

א. לכך העמדתיו בנזיר טמא ועדיין עליו נזירות טהרה ובודאי יוכל להישאל.
ב. אם עוקר מעיקרא לכאורה כך הדין, והבוחר יבחר

[אין חכמה]

משכח"ל,
כגון שנדר אחד בנזיר ונטמא והקדיש אשם, ויחיד מומחה שחט האשם בשבת במקדש בזדון שבת, והוא חייב סקילה, וכשיצא להיסקל נשאל על נזירותו, ולחש לו הנסקל 'מותר לך' ונעקר הנדר מעיקרא, והדר האשם להיות חולין בעזרה, ואם כן מקלקל הוא, ומקלקל פטור.

א. בפשטות הגמ' בשבועות כח מבואר שצריך שיהיה עוד נזירות בהדיה דלולי זה א"א להישאל שכלתה נזירותו אבל אז הרי עלתה לשניה ואינו מקלקל ואם נשאל גם על השניה לכאו' אינו יכול להישאל על הראשונה [ואולי י"ל שנשאל זו אחר זו וצ"ע אם הוא מקלקל למפרע א"ד שחזרה נזירות הראשונה אחר שאינה לשניה ושוב הוי מתקן]
אבל אולי משכח"ל בשלא גילח לר"א
ואולי אמימר פליג ע"ז שם 
ב. גם אם משכח"ל כנ"ל יש בדברים חידוש שאין הקלקול והתיקון נקבע לפי זמן החילול שבת וצ"ע

א. לכך העמדתיו בנזיר טמא ועדיין עליו נזירות טהרה ובודאי יוכל להישאל.
ב. אם עוקר מעיקרא לכאורה כך הדין, והבוחר יבחר

א. יישר כח   לא שמתי לב שמדובר בנזיר טמא ואשם

ב. אם מכאן ולהבא ולמפרע לא ברור לכאו'

ג. יחיד מומחה שחילל את השבת ע"פ עדים נשאר במומחיותו ?
בפרט לראשונים דנעשה מומר עי"ז ואפי' בלא זה
[ ואף אם יכול לעקור מסתמא לא מהני
מלבד שתלוי בדעת אחרים היינו הנשאל ]
 

[פינחס רוזנצוויג]

א. בפשטות הגמ' בשבועות כח מבואר שצריך שיהיה עוד נזירות בהדיה דלולי זה א"א להישאל שכלתה נזירותו אבל אז הרי עלתה לשניה ואינו מקלקל ואם נשאל גם על השניה לכאו' אינו יכול להישאל על הראשונה [ואולי י"ל שנשאל זו אחר זו וצ"ע אם הוא מקלקל למפרע א"ד שחזרה נזירות הראשונה אחר שאינה לשניה ושוב הוי מתקן]
אבל אולי משכח"ל בשלא גילח לר"א
ואולי אמימר פליג ע"ז שם 
ב. גם אם משכח"ל כנ"ל יש בדברים חידוש שאין הקלקול והתיקון נקבע לפי זמן החילול שבת וצ"ע

א. לכך העמדתיו בנזיר טמא ועדיין עליו נזירות טהרה ובודאי יוכל להישאל.
ב. אם עוקר מעיקרא לכאורה כך הדין, והבוחר יבחר

א. יישר כח   לא שמתי לב שמדובר בנזיר טמא ואשם

ב. אם מכאן ולהבא ולמפרע לא ברור לכאו'

ג. יחיד מומחה שחילל את השבת ע"פ עדים נשאר במומחיותו ?
בפרט לראשונים דנעשה מומר עי"ז ואפי' בלא זה
[ ואף אם יכול לעקור מסתמא לא מהני
מלבד שתלוי בדעת אחרים היינו הנשאל ]

יכילנא לשנויי לך דמומחיותו וכשרותו באים כאחד, מיהו שנויי דחיקא לא משנינא לך, אלא תהא, בעשה תשובה בשחורים כדינו.
 

[אין חכמה]

א. לכך העמדתיו בנזיר טמא ועדיין עליו נזירות טהרה ובודאי יוכל להישאל.
ב. אם עוקר מעיקרא לכאורה כך הדין, והבוחר יבחר

א. יישר כח   לא שמתי לב שמדובר בנזיר טמא ואשם

ב. אם מכאן ולהבא ולמפרע לא ברור לכאו'

ג. יחיד מומחה שחילל את השבת ע"פ עדים נשאר במומחיותו ?
בפרט לראשונים דנעשה מומר עי"ז ואפי' בלא זה
[ ואף אם יכול לעקור מסתמא לא מהני
מלבד שתלוי בדעת אחרים היינו הנשאל ]

יכילנא לשנויי לך דמומחיותו וכשרותו באים כאחד, מיהו שנויי דחיקא לא משנינא לך, אלא תהא, בעשה תשובה בשחורים כדינו.

לזה רמזתי דמסתמא לא מהני
דכיון שבשעת השחיטה היה תלוי בדעת אחרים לכאו' יהא מומר אף אי יעקור אח"כ מ"מ בשאט נפש חילל את השבת באופן שאין בידו לתקנו
ואף אם מומר אינו בפ"א כשינויא דהתוס' או מחמת סברת העקירה מ"מ אף מומחה לרבים אינו
ותשובה בחייב סקילה יש לדון אי מהני עד שנסקל כיון שברמב"ם אינו ברור גבי מלקות אי בעינן שילקה בפועל או דמהני תשובה לבד
ויש לחלק בין מלקות לסקילה לחומרא ולקולא
 

[דבר חפץ]

אדם עשה פעולת מצוה כהלכה, ובירך עליה כדת וכדין ויצא יד"ח, ולאחר כמה רגעים הוצרך לברך שוב את אותה הברכה בדיוק על אותה המצוה ממש, אע"פ שלא עשה בינתיים שום דבר, מה המקרה?

[רמז: ב"י בדעת א' מגדולי הראשונים].

[יראתי בפצותי]

יש תירוץ פשוט, כשכיוון שהברכה תועיל עד זמן מסויים.

[הצבי]

אדם עשה פעולת מצוה כהלכה, ובירך עליה כדת וכדין ויצא יד"ח, ולאחר כמה רגעים הוצרך לברך שוב את אותה הברכה בדיוק על אותה המצוה ממש, אע"פ שלא עשה בינתיים שום דבר, מה המקרה?

[רמז: ב"י בדעת א' מגדולי הראשונים].

ברכה''ת להשיטות דמתחייב כל יום מחדש, [אמנם ל''ב דהוא ברכת המצוות והגר''ח לא למד כך]

[דבר חפץ]

אדם עשה פעולת מצוה כהלכה, ובירך עליה כדת וכדין ויצא יד"ח, ולאחר כמה רגעים הוצרך לברך שוב את אותה הברכה בדיוק על אותה המצוה ממש, אע"פ שלא עשה בינתיים שום דבר, מה המקרה?

[רמז: ב"י בדעת א' מגדולי הראשונים].

ברכה''ת להשיטות דמתחייב כל יום מחדש, [אמנם ל''ב דהוא ברכת המצוות והגר''ח לא למד כך]

יפה, אבל אני שאלתי על מצוה שאדם פעל ועשה, ובירך עליה כדין ויצא יד"ח, ובכ"ז צריך לאחר כמה רגעים לברך שוב.
ברכות התורה אינן ברכה אחר פעולת מצוה שאדם עשה.
 

[דבר חפץ]

יש תירוץ פשוט, כשכיוון שהברכה תועיל עד זמן מסויים.

יפה.
אבל אני התכוונתי למקרה שבירך כדת וכדין וכיוון לצאת יד"ח לעולם, ואכן יצא יד"ח, ואעפ"כ צריך אחר כמה רגעים לברך שוב על אותה המצוה ממש.
 

[מענה לשון]

אולי הב"י בסימן תרנ"א שהביא מה שכתב האורחות חיים בשם הראב"ד שאם נטל אחד המינים מברך אחר כך על כל אחד לעצמו, והנה מעיקר הדין יכול לברך על כולם ברכה אחת בעודו אוחז רק בלולב ואחר כך ליטול שאר המינים ואעפ"כ כעת שבא לקחת מברך על כל אחד
אבל באמת הראב"ד חולק בזה

עוד ישנו בכיסוי הדם אאל"ט שמברך פעם שניה כשמכסה

[דבר חפץ]

אולי הב"י בסימן תרנ"א שהביא מה שכתב האורחות חיים בשם הראב"ד שאם נטל אחד המינים מברך אחר כך על כל אחד לעצמו, והנה מעיקר הדין יכול לברך על כולם ברכה אחת בעודו אוחז רק בלולב ואחר כך ליטול שאר המינים ואעפ"כ כעת שבא לקחת מברך על כל אחד
אבל באמת הראב"ד חולק בזה

עוד ישנו בכיסוי הדם אאל"ט שמברך פעם שניה כשמכסה

אני שואל על מקרה שהוא לא עשה שום פעולה נוספת אחרי הברכה הראשונה, ואעפ"כ צריך לברך שוב את אותה הברכה בדיוק לאחר כמה רגעים.
 

[משתדל לעשות רצון ה']

סליחה טעות
הבננה מס' 2 התפוח מס' 1 התמר מס' 3

[משתדל לעשות רצון ה']

בקיצור על מה יברך

[אבי חי]

סליחה טעות
הבננה מס' 2 התפוח מס' 1 התמר מס' 3

מקור

נכתב ע"י למען דעת:
פרדוקס ברכות: היו לפניו תפוח בננה ותמר, וזה סדר חביבותם אצלו. כשברכותיהם שוות (התפוח והתמר) - מין שבעה קודם, וכשאין ברכותיהם שוות (התפוח והבננה; הבננה והתמר) החביב קודם.
על מה יברך ראשונה?

הכרעת אחרוני זמננו היא כדלהלן:
התמר ראשון.
נימוק: כל החשיבות של הבננה היא שהיא חביבה יותר מהתמר. אולם אם נלך אחר החשיבות של ה"חביב", הרי הבננה איננה ראש הפירמידה, אלא התפוח.
ואין ענין להשתמש בחביב כשהוא רק יחסי אבל לא החביב ביותר.
לכן הבננה מסולקת הצידה, ובין התפוח [החביב ביותר] לתמר [משבעת המינים] יש להקדים את התמר כיון שהוא משבעת המינים והוא קודם לתפוח שברכתו שוה.

[משתדל לעשות רצון ה']

למה?
חביב מקדים בין עץ לאדמה
אבל בתוך אותו ברכה הולכים אחרי שבעת במינים קודם
ולכן יברך על הבננה
וא"ת התפוח חביב? ויברך עליו
התשובה היא מכיוון שיש לי תמר התמר כביכול בולע את התפוח
ברכת העץ תעשה רק על תמר
עכשיו השאלה על מה לברך אדמה על הבננה או עץ על התמר
אני יברך אדמה כי הבננה חביבה יותר מהתמר
כך לענ"ד והסכים איתי אחי שליט"א

[ערבה]

איזה דבר מותר לאיש להעביר מידו ליד אשתו נדה בעוד שאשתו אסורה להעביר את אותו הדבר מידה לידו,
ואם יעביר לה הוא תחילה את הדבר בהיתר, תהיה היא מותרת להחזירו לו.