א] כתיבת הדפסת מודעות לשלו"ז בשבת אסרו חג ב] קטניות בשלו"ז

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
מעשה שארע בעיר אחת באדם אחד שנולד לו בן בחוהמ"פ בשנה שבה פסח חל בשבת כגון שנה זו...

ונשאלת השאלה א] האם מותר לו לכתוב ו/או להדפיס ו/או לתלות מודעות המודיעות על השלו' זכר, שהרי אין במלאכה זו שום צורך המועד. וראיתי בספר שמירת המועד כהלכתו פ"ב הערה 28 שהעיר בזה, וכתב דכל ההיתר לעשות מלאכות מחוה"מ לשבת הוא מטעם הואיל, והואיל ובנדו"ד ליכא הואיל, צ"ב אם יש להתיר.
ושם בפרק שעוסק בצרכי רבים דן לדונו כצרכי רבים ומסיק לחומרא.
וא"כ עדיין יל"ע אם יש היתר לזה.

ב] שאלת הארבעס. מישהו הראה לי פעם בחוברת עיון הפרשה, כנראה מלפני שנתים [או שלוש], משהו שכתב הגר"ע אויערבאך בענין בישול קטניות ביו"ט ע"י עירוב תבשילין והתיחס שם לנדון דמוקצה ולנדון דהואיל כמדומני. אשמח אם מישהו יוכל להעלות, וכן עוד מראי מקומות בנושא זה, ובנדון האם יש לדמות לחזו"א סוסי' מ"ט או דעדיף או דגרע.
ולכאו' אמנם הנדון דמוקצה אינו נוגע לחוה"מ, אבל נדון דהואיל נוגע.

[נ.ב. ולא, אני לא אבי הבן]
 

סבא

משתמש ותיק
עיין מנחת יצחק ז לג שכתב וז"ל ודאתאן מכל הנ"ל דאין ברור היתרו, חוץ ממה דיש לאסור להפוסקים דס"ל דבהוקצה בין השמשות מחמת יום שעבר אמרינן דהוקצה ליום כולו, ועי' בזה בש"ע ופוסקים (או"ח סי' תרס"ה סעי' א') עיין שם.
אמנם בנוגע למצה פשוטה באחרון ש"פ בחול, הקיל בהגהות מהרש"ם כיון דהוא רק חומרא בעלמא, ואחרים אוכלין, אין לאסור גם משום שמא יבוא לאכלו, וממילא הה"ד גם לענין מצה שרוי', וכמ"ש בת' דובב מישרים שם, ומכ"ש היכא דהמבשלת בעצמה אינה מהנזהרים שלא לאכול בזה, דאז בודאי אין איסור, וכמ"ש בכנה"ג שם כנ"ל. עכ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
מנחת שלמה תניינא סימן מב
ועוד נראה דאפי' לרב חסדא מאחר ואסרו חכמים להכין מיו"ט לשבת, א"כ אף כשהתירו ע"י עירוב תבשילין לא התירו אלא בכה"ג דשרי לצורך יום טוב ואז גם מותר לצורך שבת משא"כ הכא דהביצה אסורה לצורך יום טוב ה"ה נמי דלא התירו לצורך שבת אף ע"י עירוב תבשילין, וגם דהרי העירוב הוא שעושה ערבוביא בין תבשילי שבת ויו"ט ואין תבשיל האסור ביום טוב בכלל העירוב ואסור גם בשבת וצ"ע. וקצת דוגמא לכך מהא דביצה דף כ"ב ע"א דיש סברא לאסור הטמנה ביום טוב לצורך שבת משום דמוכחא מילתא דעושהו לשבת ואף דהתם לא קיי"ל הכי מ"מ הכא דליו"ט עצמו אסור אין להתירו עבור שבת [אינו דומה לשם דהרי בנד"ד לא כו"ע ידעי שנולדה ביום טוב ורק לדוגמא].
[highlight=yellow]ויש לדון לפ"ז ולאסור בשול קטניות בז' של פסח לצורך שבת אפי' במקום דשכיחי כאלה שנוהגים בו היתר[/highlight] משום דמ"מ לא שרי ע"י עירוב תבשילין רק מה דאפשר לעשותו עבור היום. ולא דמי למי שאכל בשר דמ"מ מותר לו בו ביום לפני אכילת הבשר וגם מותר לבני ביתו [וכמשנ"ת במנח"ש ח"א סי' ו' הערה 5], משא"כ קטניות שגם ביום טוב עצמו אינו מותר רק לאורחים שנוהגים בו היתר, (ועי' שו"ת חתם סופר או"ח סי' ע"ט, ובשו"ת דובב מישרים ח"א סי' מ"ט, ולעיל סוס"י י"ז).
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
עיין מנחת יצחק ז לג שכתב וז"ל ודאתאן מכל הנ"ל דאין ברור היתרו, חוץ ממה דיש לאסור להפוסקים דס"ל דבהוקצה בין השמשות מחמת יום שעבר אמרינן דהוקצה ליום כולו, ועי' בזה בש"ע ופוסקים (או"ח סי' תרס"ה סעי' א') עיין שם.
אמנם בנוגע למצה פשוטה באחרון ש"פ בחול, הקיל בהגהות מהרש"ם כיון דהוא רק חומרא בעלמא, ואחרים אוכלין, אין לאסור גם משום שמא יבוא לאכלו, וממילא הה"ד גם לענין מצה שרוי', וכמ"ש בת' דובב מישרים שם, ומכ"ש היכא דהמבשלת בעצמה אינה מהנזהרים שלא לאכול בזה, דאז בודאי אין איסור, וכמ"ש בכנה"ג שם כנ"ל. עכ"ל.

ראיתי פעם את התשובה הזו, ולא הבנתי:
א] מי הם הפוסקים שאוסרים מוקצה מחמת יום שעבר דלכאו' גם האוסרים בתרסה ותרסז לא אסרו מטעם מוקצה כמבואר בתוס' ביצה ל: [אם לא דנימא כחידוש השער המלך פ"א מיו"ט דל"א מוקצה מחמת יום שעבר לקולא בדבר שנאסר מדאורייתא. ולא נראה שהמנח"י התכוין לזה].

ב] מאי טעמא בקטניות אין טעם שהרי אחרים אוכלים. ועוד מה המקור לגזרה זו דשמא יבוא לאכלו, ומנין שהיא כ"כ חמורה עד שגם בקטניות נימא כן.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
ראה גם דעת הרב וואזנר בזה בקובץ המצורף
בדבריו יש גם התיחסות לנדון דבישול קטניות בחוה"מ. אם כי לא ברור שם אם מה שהקל בקניית קטניות ללא בישול הוא רק משום שאינו מתעסק בבישול או גם בלא"ה היה מתיר משום דסברת שמא יבוא לאכלו אינה ברורה
 

סבא

משתמש ותיק
הוא מזכיר שם להדיא שממה שהרעק"א והחת"ס לא הזכירו [לגבי פירות יבשים] חשש שמא יבוא לאוכלו משמע דלא ס"ל לחשוש לכך.
 

אלכס

משתמש ותיק
מדוע מודעה אינה צורך המועד? זה לא עבור שבת אלא שעל האב להודיע במועד לידידיו, וזה יכול להעשות בשני דרכים א. לרוץ לכל אחד ולומר ב. לתלות מודעה
ופשוט שקל יותר לתלות מודעה. ופשוט שהוא צורך המועד.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלכס אמר:
מדוע מודעה אינה צורך המועד? זה לא עבור שבת אלא שעל האב להודיע במועד לידידיו, וזה יכול להעשות בשני דרכים א. לרוץ לכל אחד ולומר ב. לתלות מודעה
ופשוט שקל יותר לתלות מודעה. ופשוט שהוא צורך המועד.
לא הבנתי דבריך.
איזה צורך המועד יש בלכתוב שיש שלום זכר בשבת? אם כדי להודיע לידידיו שנולד לו בן שיתלה מודעה "בשבח והודיה" וכו' עד "ובפרט בהולדת בננו שיחי'". כל מה שיותר מזה הוא כבר צורך שבת ולא צורך המועד.
 

אלכס

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
אלכס אמר:
מדוע מודעה אינה צורך המועד? זה לא עבור שבת אלא שעל האב להודיע במועד לידידיו, וזה יכול להעשות בשני דרכים א. לרוץ לכל אחד ולומר ב. לתלות מודעה
ופשוט שקל יותר לתלות מודעה. ופשוט שהוא צורך המועד.
לא הבנתי דבריך.
איזה צורך המועד יש בלכתוב שיש שלום זכר בשבת? אם כדי להודיע לידידיו שנולד לו בן שיתלה מודעה "בשבח והודיה" וכו' עד "ובפרט בהולדת בננו שיחי'". כל מה שיותר מזה הוא כבר צורך שבת ולא צורך המועד.
הוא הרי יודיע על המיקום
ולכן לצורך המועד כדי לחסוך מעצמו טירחה להודיע פרטנית לכל אחד ואחד, עליו להדפיס מודעה וחסל.
 

אלכס

משתמש ותיק
סבא אמר:
הוא מזכיר שם להדיא שממה שהרעק"א והחת"ס לא הזכירו [לגבי פירות יבשים] חשש שמא יבוא לאוכלו משמע דלא ס"ל לחשוש לכך.
מוזר
בספר מבית לוי סותם שאין כדאי כלל להתעסק עם קטניות בחוה"מ כלל
מכיוון שהצילום שהבאת הוא מתשנ"ח
מסתבר שמה שראיתי הוא הנכון
אשמח אם מישהו יעלה צילום עדכני
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
מעשה שארע בעיר אחת באדם אחד שנולד לו בן בחוהמ"פ בשנה שבה פסח חל בשבת כגון שנה זו...
ונשאלת השאלה א] האם מותר לו לכתוב ו/או להדפיס ו/או לתלות מודעות המודיעות על השלו' זכר, שהרי אין במלאכה זו שום צורך המועד. וראיתי בספר שמירת המועד כהלכתו פ"ב הערה 28 שהעיר בזה, וכתב דכל ההיתר לעשות מלאכות מחוה"מ לשבת הוא מטעם הואיל, והואיל ובנדו"ד ליכא הואיל, צ"ב אם יש להתיר.
ושם בפרק שעוסק בצרכי רבים דן לדונו כצרכי רבים ומסיק לחומרא.
וא"כ עדיין יל"ע אם יש היתר לזה.
הגרנ"ק בספר חוט שני חוה"מ פ"ו אות ג כתב שכתיבת מודעה על "שלום זכר" יכתוב בכתב שלנו ובשורות אלכסון.
ובדומה לזה עיין בד' המשנה ברורה (סי' תקמ"ה ס"ק מז) הביא כי הב"ח כתב את חיבוריו בחול המועד. וסיים: "ומכל מקום יזהר שיכתוב בכתב משיט"א, ואם יצטרך לכתוב אות מרובע יכתוב אות שבור".
 

סבא

משתמש ותיק
כעת ראיתי מה שכתב הרב פוקס מחבר ספר הכשרות-
בישול קטניות, לכבוד שבת "אסרו חג"
יש מגדולי הפוסקים שהתירו, על סמך ה"עירובי תבשילין", להכין ולהכניס לקדרות השבת , אורז, קטניות או פירות יבשים (הבדוקים ונקיים מכל חמץ) – אף לאלה שאינם אוכלים מהם בפסח, כדי לאכול מהם בשבת, שאף שבשביעי של פסח אסורים עליהם, מכל מקום שייכת סברת "הואיל" מפני שראויים להאכילם, כשצריך, לחולה או קטנים ובפרט שמצויים בכל אתר ואתר בני ספרד הנוהגים לאוכלם בפסח. (הגרע"א בשו"ת א, ה שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ד, קמ"ב, שדה חמד, לוח א"י להגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בסוף ספר מאור השבת מכתב יא, ואין לחשוש לאיסור מוקצה ושמא יבואו לאכול מהם בשביעי של פסח.
הכנת כופתאות [קניידל'ך] ממצה שרויה לשבת
אף הנמנעים מאכילת מצה שרויה או שאינה שמורה בפסח מותרים לבשל מהם בשביעי של פסח לאכילה בשבת הואיל וראויים לאורחים האוכלים מהם גם כל החג, או לקטנים (ראה משנ"ב ש"ח, ק"ע וחזו"א סימן מ"ט, ט"ז) נימוקי החזו"א: א. היות ואינם אסורים מן הדין אלא מחומרא והראיה שבחו"ל נהגו ביו"ט שני לבשל ולאכול שרויה. ב. להלכה מיגו מחמת יום שעבר לא אמרינן. ג. לא חששו שאדם יאכל בעצמו כבר ביו"ט מדבר שמחמיר בו בימי הפסח.
מותרת הוצאת קטניות נקיים מחמץ, בשבת מהארונות, כגון: במבה, בוטנים, וגרעיני חמניות – כיוון שכלל לא נמכרו.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
הגרנ"ק בספר חוט שני חוה"מ פ"ו אות ג כתב שכתיבת מודעה על "שלום זכר" יכתוב בכתב שלנו ובשורות אלכסון.
ובדומה לזה עיין בד' המשנה ברורה (סי' תקמ"ה ס"ק מז) הביא כי הב"ח כתב את חיבוריו בחול המועד. וסיים: "ומכל מקום יזהר שיכתוב בכתב משיט"א, ואם יצטרך לכתוב אות מרובע יכתוב אות שבור".
הגרנ"ק מדבר על שבת חוה"מ או על שבת אסרו חג?
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבריאל פולארד אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
הגרנ"ק בספר חוט שני חוה"מ פ"ו אות ג כתב שכתיבת מודעה על "שלום זכר" יכתוב בכתב שלנו ובשורות אלכסון.
ובדומה לזה עיין בד' המשנה ברורה (סי' תקמ"ה ס"ק מז) הביא כי הב"ח כתב את חיבוריו בחול המועד. וסיים: "ומכל מקום יזהר שיכתוב בכתב משיט"א, ואם יצטרך לכתוב אות מרובע יכתוב אות שבור".
הגרנ"ק מדבר על שבת חוה"מ או על שבת אסרו חג?
אם התכוונת לזה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46469&st=דסגי&pgnum=257 אז אין משם ראיה לנדון דידן, דמיירי בשבת חוה"מ, ועוד דהוא פרק יט ולא פרק ו
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
אם התכוונת לזה אז אין משם ראיה לנדון דידן, דמיירי בשבת חוה"מ
התכוונתי לזה רק נפלה טעות כתיב בציון הפרק.
מכל מקום לענ"ד אין חילוק בין שבת חוה"מ לשבת אסרו חג שהרי כל הענין ההיתר משום שהוא לצורך המועד, וכאן אין לך לצורך המועד גדול מזה. במקום להטריח את האדם שיודיע לכל מקורביו כ"א ואחד, בכתיבת מודעה הוא מודיע לכולם בכל אתר ואתר על שעורך שלום זכר בביתו או בכל מקום ופשוט.
וסברא נוספת שיש בזה, הנה במ"ב שם סק"לז הביא גבי לוה שצריך מעות לאחר המועד שאסור, אבל אם לא ימצא אחר המועד מעות ללות, מותר לכתוב דהוי דבר האבד עיין שם. הרי גם באופן שאין הדבר נכתב לצורך המועד מתירים, אף שאין הדבר אבד לזמן זה, רק אבד מה שלא ימצא לאחר המועד. וא"כ אפש"ל ה"ה בנידו"ז.
ועוי"ל דהנה התירו חז"ל לעשות דבר האבד בחוה"מ אף בלא שינוי ובטעם הדבר מבואר בריטב"א מו"ק יג. ד"ה אלא שאיסור מלאכה במועד הוא משום טירחה וכדי שלא למעט בשמחת הרגל, ולפיכך מלאכת דבר האבד התירו חכמים, כדי שלא ידאג על אבידתו וימנע משמחת יו"ט. ולפ"ז בכה"ג לא שייך לומר שע"י כתיבת המודעה ממעט בשמחת הרגל אלא להיפך, וכמו שפירש הביה"ל סי' תקמה ד"ה ואפילו בד' הפמ"ג שהתירו בפרקמטיא שאינה אבודה דאי לאו הכי יש לו צער ומונע שמחת הרגל, ומש"כ שם הביה"ל משום דמיירי בסחורה.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
העתקתי את המאמר שצירף ההוא @סבא שליט"א וצירפתי מעט הערות ב-* [אני מקווה שאין זה בגדר "חמץ שעבר עליו הפסח". עכ"פ נפק"מ לשנה הבאה]

בישול קטניות באחרון של חג עבור שבת
מהרב ישראל מאיר בהגרב"צ פלמן

השנה חל שביעי של פסח בערב שבת, ומותר לבשל מיו"ט לשבת ע"י עירובי
תבשילין, וכן שבת הוא כבר אחר פסח ואין בו כבר איסור חמץ. ונשאלו השאלות,
א' אם מותר להשתמש בחמץ בשבת שאחר הפסח, ב' אם מותר לבני אשכנז לבשל
אורז (קטניות) ביום טוב (שביעי של פסח) לצורך שבת, [יודגש שכל הנידון הוא רק
באורז כזה שאין בו שום חשש חמץ, דהיינו שיש על זה כשרות לפסח (גם לא
מכשרות מהודרת), שאז זה עבר ב' בדיקות, א' שהוא ללא תוספים (דלעיתים יש
בו תוספת ויטמינים שהם חמץ, וזה מצוי בעיקר בארצות הברית), ב' שאין בו
הברקת עמילנים, אבל ללא שכתוב על זה כשר לפסח יתכן שהוא חמץ גמור,
והרבה טועים בזה. וחוץ מזה צריך קודם יו"ט לברור את האורז ג' פעמים ולהוציא
משם כל חשש חמץ, דלפעמים יש שם גרגירי חיטה].

והנה בחמץ הנידון מצד מוקצה, שהרי בפסח עצמו הוי החמץ מוקצה מחמת
גופו, והנידון כיון דבבין השמשות היה החמץ אסור מחמת פסח א"כ אפשר דאסור
בכל השבת. ולדינא נראה דאין בו משום מוקצה דקי"ל דמוקצה מחמת יום שעבר
לא הוי מוקצה לכל השבת, ועב"ז בביה"ל סי' תרס"ה סעי' א' ד"ה אתרוג, אלא
דיש שדנו בזה לאסור מצד שחמץ בפסח מחוסר הכנה והשבת הוא שמתירו, וא"כ
אסורים בשבת מצד שחסר ב'והכינו' – הכנה דרבה, ועי' בזה בשו"ע סי' תרס"ז
שהביא בזה ב' דעות, וע"ש במ"ב סק"ג שסתם כדעת המקילין, וע"ע בשו"ע סי'
שכ"ה סעי' ד'. ונראה דאף אם יש מוקצה מחמת יום שעבר, ואף אם נחמיר
במחוסר הכנה, מ"מ עד כמה שהחמץ הוא של הגוי א"כ אף בביה"ש החמץ לא
היה מוקצה ומותר לו להשתמש בשבת*. [וכל הנידון שאפשר לדון מצד מחוסר
הכנה הוא רק בקטניות שלא מכרו לגוי, והם ברשות ישראל, ואסורים לבני אשכנז
בפסח באכילה]. אולם כל זה הוא במכירת חמץ של הרבנים שמתנים עם הגוי
בהדיא בשעת המכירה, שהוא נותן רשות לישראל להשתמש בחמץ שלו ביום
השמיני, דאל"כ זה ריעותא בכל המכירה (מאחר שמכרו לו החמץ עולמית, עד
שיקנו ממנו בחזרה), שמראה שהכל זה הערמה בעלמא.

* כ"כ האו"ש פ"ד מיו"ט

אולם לענין בישול הקטניות ביו"ט, מצינו כמה נידונים, ונתחיל בדברים הפשוטים
יותר. א', בחמץ חזינן שהחמירו בו מאוד מאחר דלא בדילי אינשי מיניה כולי שתא,
א"כ אפשר דמה"ט אף נאסר לבשל הקטניות בשביעי של פסח מחשש שמא יבוא
לאוכלו בפסח עצמו, ובשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' קי"א נראה שנקט לאסור
מה"ט, ע"ש.

ב', אם יש איסור משום 'מראית עין', שיאמרו שעובר על איסור קטניות, ועי' בכף
החיים סי' תנ"ג ס"ק י"ז שהביא כן משו"ת רב פעלים (ח"ג סי' ל') שאסר לבני
אשכנז קליית אורג חי בלי מים, דאף דמותר ד"ז אף לבני אשכנז מ"מ אסור משום
משום מראית העין, אולם לענין מעשה הקילו בזה האחרונים.

ג', אם מותר לבשל הקטניות בכלי פסח, והנידון אם לבני אשכנז הקטניות
אסורים אף בבליעות. ובפשוטו ד"ז מותר, דהנה הרמ"א סי' תר"ג סעי' א' כתב
דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל, וביאר המ"ב בסק"ט דמיירי שיש
עכ"פ רוב בהיתר, דאל"כ לא מיקרי תערובת כלל, ומבואר שהרמ"א התיר
בתערובת אף שאין שישים ויש בליעות, א"כ מפורש שבאיסור קטניות אין
הבליעות נאסרים.
אולם האחרונים נקטו דלכתחילה יש איסור אף בבליעות, אלא שבדיעבד אין הם
נאסרים, ולפיכך יבשלם בכלים מיוחדים, ולא מה שחושב להשתמש בזה למאכל
פסח. [ואפשר עוד שכל דברי הרמ"א הם באופן שיש רוב היתר, דתו נהפך התבשיל
להיתר ולכך אין הבליעות אוסרים, משא"כ באופן שלא היה רוב דהיתר, דאפשר
דחשבינן אף לבליעות כטעם איסור]. ויש שהתירו לבשל בו לכתחילה לאחר מעת
לעת, מאחר שאיסורו אינו אלא משום זהירות יתירה, לא עדיף מחלת חוץ לארץ
שבטלה ברוב משום דקליש איסורא, ואם ברוב אין לאסור כל שכן שאין לאסור
את הכלים אחר מעל"ע, כ"כ בחקת הפסח סי' תנ"ג אות א' בשם המהרל"ח ובכף
החיים אות כ"ז בשם הפרי חדש, ובזרע אמת ח"ג סי' מ"ח.

ד', אם ביו"ט הקטניות הם מוקצה לבני אשכנז, אחרי שהם מקפידים עליהם
בתורת איסור, או דכיון דחזי לבני ספרד חשיב חזי לאחריני ולא הוי מוקצה,
כדחזינן דמה"ט תרומה לא הוי מוקצה לישראל כיון דחזי לכהנים, ואף בדבר שאינו
מיועד ליתנו לאחרים נמי לא הוי מוקצה מה"ט כדחזינן לענין דמאי דלא הוי
מוקצה לבעה"ב שאסור לו באכילה כיון דחזיא לעניים, הרי חזינן דמחמת העניים
לא חשיב דבר זה לאינו ראוי. אולם בדבר שאינו ראוי לבעה"ב מחמת גריעותא
כגון דבר גרוע בעיני העשירים אף שראוי לעניים הוי מוקצה לכל, ועב"ז במ"ב
סו"ס ש"ח.

אלא דיש לדון בזה בתרתי, א' כיון שעל פי שיטתו זה אסור לכל, א"כ אף
שאחרים נוהגים בהם היתר מ"מ לגביו הוא מוקצה לכל, ודמי לדבר שאינו ראוי
לבעה"ב מחמת גריותא דהוי מוקצה לכל, וקטניות לדעת רוב הפוסקים זה נעשה
לאיסור ולא רק בתורת מנהג. ב', אם מותר לו ליתן לאחרים דבר מאכל שהוא
נוהג בו איסור ואחרים נוהגים בו היתר ע"פ שיטת רבותיהם. אולם בזה אפשר
דקטניות לאחר שבררו אותו היטב מכל חשש חמץ, אף לבני אשכנז אין בו איסור
מחמת שאוחזים שהוא דבר האסור בעצם, אלא שקבלו על עצמם בתורת איסור,
א"כ זה חשוב כדבר הנדור שמותר לו ליתן זאת לאחרים שאינם בנדר.

ועי' בחזו"א סי' מ"ט ס"ק ט"ו ט"ז (ואעתיק את דבריו בסמוך) שכתב, לענין אלו
הנוהגים איסור במצה שרויה בפסח, ומקילין בזה בחו"ל ביו"ט האחרון של פסח,
דמותר לבשלם בשביעי של פסח לצורך אחרון של פסח, ולא הוי מוקצה כיון שאין
מחזיקין מנהגן לאיסור מן הדין, והראיה מדנוהגים בו היתר באחרון של חג, א"כ
אין זה כדבר הנדור, וכיון שראוי ליתנו לאחרים הנוהגים בו היתר אין כאן מוקצה.
ומבואר דבדברים שאלו הנוהגים שלא לאכול אף באחרון של פסח כמו הקטניות,
הרי זה נחשב כדבר האסור ולא רק כחומרא בעלמא, והרי הם צריכים להתנהג
כאילו הוא אסור לכל והוי מוקצה.

*עי' שע"ת סי' תקי"א ונוגע לעניננו. וכן עי' כה"ח סי' תנג שכתב דקטניות אינם מוקצה לבני אשכנז כיון דראוים לבני ספרד.

ה', אם מועיל לזה עירובי תבשילין, מאחר דביו"ט אין הדבר יכול להיות ראוי
בשבילו כ"א לאורחים. דהנה הרמ"א בסי' תקכ"ז סעי' כ' כתב, המתענה ביו"ט
אסור לו לבשל לאחרים, ולא מועיל עירובי תבשילין להתיר הבישול. וביאר המג"א
(ס"ק כ"ב), דכיון שלעצמו אסור לבשל כיון שאין צריך לו, הוא הדין דאסור לו
לבשל בשביל שבת אף שהניח עירוב תבשילין, לפי שכל ההיתר דעירוב תבשילין
ביו"ט הוא לפי שהוא ראוי ליו"ט ומערב עם יו"ט, וכיון שאינו חזי ליו"ט אין מועיל
עירוב תבשילין, ע"ש. וא"כ ה"ה בנידון דידן דאינו ראוי לו ביו"ט, תו לא יהני בו
עירובי תבשילין לבשלו לצורך השבת.

ומצינו בזה פלוגתא באחרונים, הכנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי סי' ס"ב כתב
דאסור לבשל הקטניות לפמש"כ הרמ"א, והדברים בק"ו, דמה התם שמותר לאוכלו
באותו היום אלא שאינו אוכלו מפני התענית אסור לו לבשל בו ביום, ק"ו לדבר
שאסור עליו באותו היום שודאי אסור לבשלו ביו"ט לצורך השבת. אולם החיד"א
במחזיק ברכה סי' תס"ז אות ו' כתב לאידך גיסא, שהמתענה גרע שאסור לבשל
כלל, משא"כ כאן שאסור לבשל רק את הקטניות, לא נאסר עליו לבשל מה שמותר
לאחרים, ולכן מותר לבשל מיו"ט לשבת.

ובעיקר דינא דהרמ"א, ע"ש במ"ב ס"ק ס"ה שהביא שהאחרונים מפקפקים על
דינו דהרמ"א, ועל כן ביו"ט הסמוך לשבת אם אין לו אחרים שיבשלו בעבורו,
מותר לו לבשל לעצמו, והיינו שהיקל בדיעבד דלא כשיטת הרמ"א. ועל כן נראה
דבניד"ד, בצירוף שיטת החיד"א יש להתיר לבשל הקטניות ביו"ט, וכן דעת
האאמו"ר זצ"ל להלכה למעשה להיתר.

ו', לסיום אעתיק לשון החזו"א בסי' מ"ט ס"ק טו-טז, יש לעיין בדין מצה שרויה
באחרון של פסח שחל להיות בשבת, להנוהגין בה איסור בכל ימי החג ומקילין
באחרון של פסח, ונראה דאין לאסור משום מוקצה אע"ג דביה"ש נוהגין בה איסור,
כיון דאין האיסור אלא מחמת יום שעבר וכמש"כ תוס' סוכה י' ב' ד"ה עד, בלגין
טבו"י, דאע"ג דבין השמשות אסור משום טבל כיון דאינו אלא משום ספק יום
העבר לא חשיב מוקצה, אבל משום הכנה יש מקום לאסור דה"נ אזיל ליה איסור
חמץ במיפוק יומא טבא, אבל למש"כ סק"ב לא דמי לסוכה בשבת שאחר יו"ט, ולא
שייך כאן הכנה, אמנם הבישול ביו"ט אסור דהא קמהפך במוקצה, ועוד יש כאן
איסור בישול דכיון דאסורה ביו"ט אין כאן הואיל, וראב"א דאמר ביצה שם משום
איסור טילטול ע"כ כר"ח ס"ל דאמר צרכי שבת נעשין ביו"ט, והרבה פוסקים
מחמירים בזה עי' במ"ב בביה"ל סי' תקכ"ז, ואפשר דכיון דמה"ת מותר ביו"ט גופיה
והוא צריך עדיין לאכול מותר מה"ת אף שאין דעתו לאוכלו, ויהי ראב"א שם אפי'
כרבה. ומ"מ יש לאסור בנידון דידן כמו שאסר ראב"א בביצה.
אמנם כל זה אם מחזיקנן מנהגן לאיסור מן הדין וצריכים להתנהג כאילו אסור
לכל, אבל אם הוא כדברים המותרים והחמירו, א"כ הוי רק כנדור וכיון שראוי
לנוהגין היתר אין כאן לא משום מוקצה ולא משום מלאכת יו"ט, ונראה דכיון
שנוהגין היתר באחרון ש"פ אף בשבת, ראיה הוא שאין מחזיקין זה לאיסור אלא
כנדור, ואין לבטל מנהגן.

ז', לדינא, שרויה ודאי דמותר לבשל ביו"ט כיון דאינה אלא חומרא (כמש"כ
החזו"א), ולענין קטניות יש שהורו להמנע מבישול ביו"ט כיון שלגביו זה אסור
מדינא. אך למעשה הורה אאמו"ר זצ"ל אף בזה לקולא, ומותר לבני אשכנז לבשל
קטניות ביו"ט לצורך שבת.
 
חלק עליון תַחתִית