העתקתי את המאמר שצירף ההוא @סבא שליט"א וצירפתי מעט הערות ב-* [אני מקווה שאין זה בגדר "חמץ שעבר עליו הפסח". עכ"פ נפק"מ לשנה הבאה]
בישול קטניות באחרון של חג עבור שבת
מהרב ישראל מאיר בהגרב"צ פלמן
השנה חל שביעי של פסח בערב שבת, ומותר לבשל מיו"ט לשבת ע"י עירובי
תבשילין, וכן שבת הוא כבר אחר פסח ואין בו כבר איסור חמץ. ונשאלו השאלות,
א' אם מותר להשתמש בחמץ בשבת שאחר הפסח, ב' אם מותר לבני אשכנז לבשל
אורז (קטניות) ביום טוב (שביעי של פסח) לצורך שבת, [יודגש שכל הנידון הוא רק
באורז כזה שאין בו שום חשש חמץ, דהיינו שיש על זה כשרות לפסח (גם לא
מכשרות מהודרת), שאז זה עבר ב' בדיקות, א' שהוא ללא תוספים (דלעיתים יש
בו תוספת ויטמינים שהם חמץ, וזה מצוי בעיקר בארצות הברית), ב' שאין בו
הברקת עמילנים, אבל ללא שכתוב על זה כשר לפסח יתכן שהוא חמץ גמור,
והרבה טועים בזה. וחוץ מזה צריך קודם יו"ט לברור את האורז ג' פעמים ולהוציא
משם כל חשש חמץ, דלפעמים יש שם גרגירי חיטה].
והנה בחמץ הנידון מצד מוקצה, שהרי בפסח עצמו הוי החמץ מוקצה מחמת
גופו, והנידון כיון דבבין השמשות היה החמץ אסור מחמת פסח א"כ אפשר דאסור
בכל השבת. ולדינא נראה דאין בו משום מוקצה דקי"ל דמוקצה מחמת יום שעבר
לא הוי מוקצה לכל השבת, ועב"ז בביה"ל סי' תרס"ה סעי' א' ד"ה אתרוג, אלא
דיש שדנו בזה לאסור מצד שחמץ בפסח מחוסר הכנה והשבת הוא שמתירו, וא"כ
אסורים בשבת מצד שחסר ב'והכינו' – הכנה דרבה, ועי' בזה בשו"ע סי' תרס"ז
שהביא בזה ב' דעות, וע"ש במ"ב סק"ג שסתם כדעת המקילין, וע"ע בשו"ע סי'
שכ"ה סעי' ד'. ונראה דאף אם יש מוקצה מחמת יום שעבר, ואף אם נחמיר
במחוסר הכנה, מ"מ עד כמה שהחמץ הוא של הגוי א"כ אף בביה"ש החמץ לא
היה מוקצה ומותר לו להשתמש בשבת*. [וכל הנידון שאפשר לדון מצד מחוסר
הכנה הוא רק בקטניות שלא מכרו לגוי, והם ברשות ישראל, ואסורים לבני אשכנז
בפסח באכילה]. אולם כל זה הוא במכירת חמץ של הרבנים שמתנים עם הגוי
בהדיא בשעת המכירה, שהוא נותן רשות לישראל להשתמש בחמץ שלו ביום
השמיני, דאל"כ זה ריעותא בכל המכירה (מאחר שמכרו לו החמץ עולמית, עד
שיקנו ממנו בחזרה), שמראה שהכל זה הערמה בעלמא.
* כ"כ האו"ש פ"ד מיו"ט
אולם לענין בישול הקטניות ביו"ט, מצינו כמה נידונים, ונתחיל בדברים הפשוטים
יותר. א', בחמץ חזינן שהחמירו בו מאוד מאחר דלא בדילי אינשי מיניה כולי שתא,
א"כ אפשר דמה"ט אף נאסר לבשל הקטניות בשביעי של פסח מחשש שמא יבוא
לאוכלו בפסח עצמו, ובשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' קי"א נראה שנקט לאסור
מה"ט, ע"ש.
ב', אם יש איסור משום 'מראית עין', שיאמרו שעובר על איסור קטניות, ועי' בכף
החיים סי' תנ"ג ס"ק י"ז שהביא כן משו"ת רב פעלים (ח"ג סי' ל') שאסר לבני
אשכנז קליית אורג חי בלי מים, דאף דמותר ד"ז אף לבני אשכנז מ"מ אסור משום
משום מראית העין, אולם לענין מעשה הקילו בזה האחרונים.
ג', אם מותר לבשל הקטניות בכלי פסח, והנידון אם לבני אשכנז הקטניות
אסורים אף בבליעות. ובפשוטו ד"ז מותר, דהנה הרמ"א סי' תר"ג סעי' א' כתב
דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל, וביאר המ"ב בסק"ט דמיירי שיש
עכ"פ רוב בהיתר, דאל"כ לא מיקרי תערובת כלל, ומבואר שהרמ"א התיר
בתערובת אף שאין שישים ויש בליעות, א"כ מפורש שבאיסור קטניות אין
הבליעות נאסרים.
אולם האחרונים נקטו דלכתחילה יש איסור אף בבליעות, אלא שבדיעבד אין הם
נאסרים, ולפיכך יבשלם בכלים מיוחדים, ולא מה שחושב להשתמש בזה למאכל
פסח. [ואפשר עוד שכל דברי הרמ"א הם באופן שיש רוב היתר, דתו נהפך התבשיל
להיתר ולכך אין הבליעות אוסרים, משא"כ באופן שלא היה רוב דהיתר, דאפשר
דחשבינן אף לבליעות כטעם איסור]. ויש שהתירו לבשל בו לכתחילה לאחר מעת
לעת, מאחר שאיסורו אינו אלא משום זהירות יתירה, לא עדיף מחלת חוץ לארץ
שבטלה ברוב משום דקליש איסורא, ואם ברוב אין לאסור כל שכן שאין לאסור
את הכלים אחר מעל"ע, כ"כ בחקת הפסח סי' תנ"ג אות א' בשם המהרל"ח ובכף
החיים אות כ"ז בשם הפרי חדש, ובזרע אמת ח"ג סי' מ"ח.
ד', אם ביו"ט הקטניות הם מוקצה לבני אשכנז, אחרי שהם מקפידים עליהם
בתורת איסור, או דכיון דחזי לבני ספרד חשיב חזי לאחריני ולא הוי מוקצה,
כדחזינן דמה"ט תרומה לא הוי מוקצה לישראל כיון דחזי לכהנים, ואף בדבר שאינו
מיועד ליתנו לאחרים נמי לא הוי מוקצה מה"ט כדחזינן לענין דמאי דלא הוי
מוקצה לבעה"ב שאסור לו באכילה כיון דחזיא לעניים, הרי חזינן דמחמת העניים
לא חשיב דבר זה לאינו ראוי. אולם בדבר שאינו ראוי לבעה"ב מחמת גריעותא
כגון דבר גרוע בעיני העשירים אף שראוי לעניים הוי מוקצה לכל, ועב"ז במ"ב
סו"ס ש"ח.
אלא דיש לדון בזה בתרתי, א' כיון שעל פי שיטתו זה אסור לכל, א"כ אף
שאחרים נוהגים בהם היתר מ"מ לגביו הוא מוקצה לכל, ודמי לדבר שאינו ראוי
לבעה"ב מחמת גריותא דהוי מוקצה לכל, וקטניות לדעת רוב הפוסקים זה נעשה
לאיסור ולא רק בתורת מנהג. ב', אם מותר לו ליתן לאחרים דבר מאכל שהוא
נוהג בו איסור ואחרים נוהגים בו היתר ע"פ שיטת רבותיהם. אולם בזה אפשר
דקטניות לאחר שבררו אותו היטב מכל חשש חמץ, אף לבני אשכנז אין בו איסור
מחמת שאוחזים שהוא דבר האסור בעצם, אלא שקבלו על עצמם בתורת איסור,
א"כ זה חשוב כדבר הנדור שמותר לו ליתן זאת לאחרים שאינם בנדר.
ועי' בחזו"א סי' מ"ט ס"ק ט"ו ט"ז (ואעתיק את דבריו בסמוך) שכתב, לענין אלו
הנוהגים איסור במצה שרויה בפסח, ומקילין בזה בחו"ל ביו"ט האחרון של פסח,
דמותר לבשלם בשביעי של פסח לצורך אחרון של פסח, ולא הוי מוקצה כיון שאין
מחזיקין מנהגן לאיסור מן הדין, והראיה מדנוהגים בו היתר באחרון של חג, א"כ
אין זה כדבר הנדור, וכיון שראוי ליתנו לאחרים הנוהגים בו היתר אין כאן מוקצה.
ומבואר דבדברים שאלו הנוהגים שלא לאכול אף באחרון של פסח כמו הקטניות,
הרי זה נחשב כדבר האסור ולא רק כחומרא בעלמא, והרי הם צריכים להתנהג
כאילו הוא אסור לכל והוי מוקצה.
*עי' שע"ת סי' תקי"א ונוגע לעניננו. וכן עי' כה"ח סי' תנג שכתב דקטניות אינם מוקצה לבני אשכנז כיון דראוים לבני ספרד.
ה', אם מועיל לזה עירובי תבשילין, מאחר דביו"ט אין הדבר יכול להיות ראוי
בשבילו כ"א לאורחים. דהנה הרמ"א בסי' תקכ"ז סעי' כ' כתב, המתענה ביו"ט
אסור לו לבשל לאחרים, ולא מועיל עירובי תבשילין להתיר הבישול. וביאר המג"א
(ס"ק כ"ב), דכיון שלעצמו אסור לבשל כיון שאין צריך לו, הוא הדין דאסור לו
לבשל בשביל שבת אף שהניח עירוב תבשילין, לפי שכל ההיתר דעירוב תבשילין
ביו"ט הוא לפי שהוא ראוי ליו"ט ומערב עם יו"ט, וכיון שאינו חזי ליו"ט אין מועיל
עירוב תבשילין, ע"ש. וא"כ ה"ה בנידון דידן דאינו ראוי לו ביו"ט, תו לא יהני בו
עירובי תבשילין לבשלו לצורך השבת.
ומצינו בזה פלוגתא באחרונים, הכנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי סי' ס"ב כתב
דאסור לבשל הקטניות לפמש"כ הרמ"א, והדברים בק"ו, דמה התם שמותר לאוכלו
באותו היום אלא שאינו אוכלו מפני התענית אסור לו לבשל בו ביום, ק"ו לדבר
שאסור עליו באותו היום שודאי אסור לבשלו ביו"ט לצורך השבת. אולם החיד"א
במחזיק ברכה סי' תס"ז אות ו' כתב לאידך גיסא, שהמתענה גרע שאסור לבשל
כלל, משא"כ כאן שאסור לבשל רק את הקטניות, לא נאסר עליו לבשל מה שמותר
לאחרים, ולכן מותר לבשל מיו"ט לשבת.
ובעיקר דינא דהרמ"א, ע"ש במ"ב ס"ק ס"ה שהביא שהאחרונים מפקפקים על
דינו דהרמ"א, ועל כן ביו"ט הסמוך לשבת אם אין לו אחרים שיבשלו בעבורו,
מותר לו לבשל לעצמו, והיינו שהיקל בדיעבד דלא כשיטת הרמ"א. ועל כן נראה
דבניד"ד, בצירוף שיטת החיד"א יש להתיר לבשל הקטניות ביו"ט, וכן דעת
האאמו"ר זצ"ל להלכה למעשה להיתר.
ו', לסיום אעתיק לשון החזו"א בסי' מ"ט ס"ק טו-טז, יש לעיין בדין מצה שרויה
באחרון של פסח שחל להיות בשבת, להנוהגין בה איסור בכל ימי החג ומקילין
באחרון של פסח, ונראה דאין לאסור משום מוקצה אע"ג דביה"ש נוהגין בה איסור,
כיון דאין האיסור אלא מחמת יום שעבר וכמש"כ תוס' סוכה י' ב' ד"ה עד, בלגין
טבו"י, דאע"ג דבין השמשות אסור משום טבל כיון דאינו אלא משום ספק יום
העבר לא חשיב מוקצה, אבל משום הכנה יש מקום לאסור דה"נ אזיל ליה איסור
חמץ במיפוק יומא טבא, אבל למש"כ סק"ב לא דמי לסוכה בשבת שאחר יו"ט, ולא
שייך כאן הכנה, אמנם הבישול ביו"ט אסור דהא קמהפך במוקצה, ועוד יש כאן
איסור בישול דכיון דאסורה ביו"ט אין כאן הואיל, וראב"א דאמר ביצה שם משום
איסור טילטול ע"כ כר"ח ס"ל דאמר צרכי שבת נעשין ביו"ט, והרבה פוסקים
מחמירים בזה עי' במ"ב בביה"ל סי' תקכ"ז, ואפשר דכיון דמה"ת מותר ביו"ט גופיה
והוא צריך עדיין לאכול מותר מה"ת אף שאין דעתו לאוכלו, ויהי ראב"א שם אפי'
כרבה. ומ"מ יש לאסור בנידון דידן כמו שאסר ראב"א בביצה.
אמנם כל זה אם מחזיקנן מנהגן לאיסור מן הדין וצריכים להתנהג כאילו אסור
לכל, אבל אם הוא כדברים המותרים והחמירו, א"כ הוי רק כנדור וכיון שראוי
לנוהגין היתר אין כאן לא משום מוקצה ולא משום מלאכת יו"ט, ונראה דכיון
שנוהגין היתר באחרון ש"פ אף בשבת, ראיה הוא שאין מחזיקין זה לאיסור אלא
כנדור, ואין לבטל מנהגן.
ז', לדינא, שרויה ודאי דמותר לבשל ביו"ט כיון דאינה אלא חומרא (כמש"כ
החזו"א), ולענין קטניות יש שהורו להמנע מבישול ביו"ט כיון שלגביו זה אסור
מדינא. אך למעשה הורה אאמו"ר זצ"ל אף בזה לקולא, ומותר לבני אשכנז לבשל
קטניות ביו"ט לצורך שבת.