פתרון לש"צ ששכח לספור ספירת העומר

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
עלה לי דבר חידוש בענין ספירת העומר, אני מציע לחברי הפורום.
אדם ששכח לספור ספירת העומר, נפסק בשו"ע שבשאר הימים סופר בלא ברכה. והנה פעמים אדם עולה לש"ץ ונזכר שלא בירך ספה"ע. מצב מביך. הפתרון לזה עלה בדעתי שיבקש להוציא את אחד המתפללים, ובזה יכול לברך.

הנימוק לזה, למדתי מד' רעק"א בשו"ת קמא סימן ו' בזה"ל: -מה שנסתפק רו"מ במי שספק לו אם בירך ברכהמ"ז דהדין דמברך מספק, אם יכול להוציא לאחר שהוא מסופק ג"כ בזה, מדין ס"ס ס' שמא המברך עתה לא בירך עדיין, ואם תמצא לומר בירך, שמא השומע ממנו ג"כ כבר בירך: ולבסוף מסיק רעק"א בזה"ל -אולם י"ל כיון דמדינא בברכת המזון אף שיצא מוציא כמו כל ברכת המצוות אלא דאסמכוה אקרא ואכלת ושבעת מי שהוא אכל יברך, ומה"ט סגי באכל כזית א' דגן דמחוייב רק מדרבנן יכול להוציא למי שאכל כדי שביעה, וא"כ י"ל דלגבי דרבנן הוי ספק דרבנן שמא זה המוציא עדיין לא בירך, ומה"ט י"ל דאף אם השומע ודאי לא בירך, מ"מ יצא בזה שהמברך מסופק דהוי ספק דרבנן, כיון דמדאורייתא אפילו בירך יכול להוציא ולגבי דרבנן אמרינן שלא בירך: ע"כ לענינו.

ועל פי זה ייתכן לומר -אם כך כ"ש בספה"ע (שאין את הדין ואכלת מי שאכל מברך שהוא דין מיוחד בבהמ"ז, ועוד דהוי בדין ערבות) אפש"ל אדם ששכח לספור ספה"ע, כל שמברך להוציא יד"ח הגם שאינו חייב בברכה, אולם אחר שיש שי' שגם מי שדילג יכול לברך, א"כ לגבי הדין דרבנן (שכל שאינו מחויב בדבר אין מוציא יד"ח אחרים) הוי ספק, שכן אפשר שהוא מחויב (לאותם שי' שדילג לא נפטר) והוי ספק דרבנן בזה, ואזלינן לקולא (שיכול להוציא את האחר) וממילא יכול להוציא בברכתו.

(ולכתחילה אם אפשר לצאת יד"ח ע"י אחר ספה"ע עיין מ"ב סי' תפ"ט ס"ק ה' מביא ב' דעות אולם בביה"ל שם ד"ה ומצוה בסוגריים כתב הכרח נוסף שיצא ע"י אחר, כמובן משם אין ראיה לנידו"ד דמירי שהמוציא מחוייב ופשוט)
 

יהודי

משתמש ותיק
יש כזה מעשה בבית הלוי שכך נהג, אמנם זכרוני שלדעת הפר"ח ועוד אחרונים מי ששכח לברך יום א' כבר נחשב אינו מחויב בדבר וממילא אינו יכול להוציא מצד ערבות. ופשוט שהמעשה דהבית הלוי וכן מש"כ לעיל הרב הפ"ש בנוים על כל שנחשב מחויב בדבר.
בשבת ראיתי בספר מנכד הגרי"ש שפעם א' היה לו ספק על ספירתו וביקש כל אותה ספירה שיוציאוהו, ואף שהתיעו לו שיוציא מישהו לא הסכים בשופו"א [ויש בזה עוד חידוש שאף בספק החמיר ושאלו נכדו מדוע, ואמר לו שהספק אינו שקול ויותר נוטה לכך שאינו יכול להמשיך ולספור].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
יש כזה מעשה בבית הלוי שכך נהג, אמנם זכרוני שלדעת הפר"ח ועוד אחרונים מי ששכח לברך יום א' כבר נחשב אינו מחויב בדבר וממילא אינו יכול להוציא מצד ערבות. ופשוט שהמעשה דהבית הלוי וכן מש"כ לעיל הרב הפ"ש בנוים על כל שנחשב מחויב בדבר.
בשבת ראיתי בספר מנכד הגרי"ש שפעם א' היה לו ספק על ספירתו וביקש כל אותה ספירה שיוציאוהו, ואף שהתיעו לו שיוציא מישהו לא הסכים בשופו"א [ויש בזה עוד חידוש שאף בספק החמיר ושאלו נכדו מדוע, ואמר לו שהספק אינו שקול ויותר נוטה לכך שאינו יכול להמשיך ולספור].
ראשית יש"כ על הדברים.
טענה א' שכתבם אם תראו מש"כ הדברים עולים גם לשי' שכל שאינו מחוייב אינו בדין ערבות להוציא.

בנוגע להסיפור שהבאתם בשם הגרי"ש שלא בירך על ספקו, משום שאינו שקול. צע"ג. שהרי כל הטעם שממשכים לספור בספק (כפי שפסק שם השו"ע) הוא משום ספק ספיקא, והיינו שמצרפים את השיטה -שגם בדילג יום אחד מחוייב לספור בברכה עיי"ש במ"ב שכ"כ.
וא"כ הרי יש ספק חמשים אחוז שההלכה כמו אותם שיטות שבדילג בוודאי, עם זאת צריך לברך. ועל כן כל שיש ספק אפילו רחוק שבירך, הרי הוא מצטרף לספק הראשון, וכשכוללים את שניהם יחדיו, הרי הם רוב הסיכויים שאדם זה מחוייב בברכה. זאת מלבד מש"כ שם השעה"צ ס"ק מו וצ"ע.
 

יהודי

משתמש ותיק
אמנם האחרונים הנ"ל כתבו כך לדינא, וחלקו על הספד"ר דידכו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
אמנם האחרונים הנ"ל כתבו כך לדינא, וחלקו על הספד"ר דידכו.
אני יסביר את דברי. ראשית כמו שכתבתי שכל דברינו עולים גם אם דין ערבות נאמר דווקא באופן שהמוציא מחוייב בדבר.
אלא שבזה הבאנו מד' רעק"א חידוש שכל שיש ספק אם מחוייב, בזה שייך לומר שהמסופק הוא בדין ערבות להוציא יד"ח, משום דדין זה (שכל שאינו מחוייב וכו') הוי דין דרבנן. ולכך גם בנידו"ד אחר שיש שי' שחייב לברך, מה שיש ספק אם יכול להוציא, הוי ספד"ר ולקולא.
מה שהבאתם מד' הפר"ח, כוונתכם לכף החיים (ומה שציינתם הפר"ח אפשר בגלל שהפר"ח חולק בתשו' הנ"ל על רעק"א עיין שם אבל אי"ז נוגע לעניננו, שהפר"ח שם תולה לשי' דספיקא דאו' לחומרא מדרבנן או מה"ת עיי"ש.) וגם הכף החיים ס"ל דבדיעבד אם שמע מאחד כזה יד"ח עיין שם.
זאת מלבד מה שאנו מוכיחים עפ"ד רעק"א להיפך. ובזה מצאנו חידוש ופתרון.
 

יהודי

משתמש ותיק
הבאתי מדברי הפר"ח בסי' תפט [המודפס בשו"ע צורת הדף ובפרידמן] שם דן באריכות בנושא ומסיק שאין לו תקנה להוציא אחרים. [וזכורני שרע"א מעתיקו במקום אחר, אך כיון שאינני זוכר כעת אינני יכול להעיר מכך].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
הבאתי מדברי הפר"ח בסי' תפט [המודפס בשו"ע צורת הדף ובפרידמן] שם דן באריכות בנושא ומסיק שאין לו תקנה להוציא אחרים. וזכורני שרע"א מעתיקו במקום אחר [אינני זוכר כעת].

יישר כח. כדאי לעיין בזה.
ובעצם הסיפור שהזכרתם עם מרן הגריש"א, יש לדון רבות בדבריו. כמש"כ. רק כדאי למצוא את המקור המדוייק. ולדון בזה.
 

בני ברקי

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
עלה לי דבר חידוש בענין ספירת העומר, אני מציע לחברי הפורום.
אדם ששכח לספור ספירת העומר, נפסק בשו"ע שבשאר הימים סופר בלא ברכה. והנה פעמים אדם עולה לש"ץ ונזכר שלא בירך ספה"ע. מצב מביך. הפתרון לזה עלה בדעתי שיבקש להוציא את אחד המתפללים, ובזה יכול לברך.

הנימוק לזה, למדתי מד' רעק"א בשו"ת קמא סימן ו' בזה"ל: -מה שנסתפק רו"מ במי שספק לו אם בירך ברכהמ"ז דהדין דמברך מספק, אם יכול להוציא לאחר שהוא מסופק ג"כ בזה, מדין ס"ס ס' שמא המברך עתה לא בירך עדיין, ואם תמצא לומר בירך, שמא השומע ממנו ג"כ כבר בירך: ולבסוף מסיק רעק"א בזה"ל -אולם י"ל כיון דמדינא בברכת המזון אף שיצא מוציא כמו כל ברכת המצוות אלא דאסמכוה אקרא ואכלת ושבעת מי שהוא אכל יברך, ומה"ט סגי באכל כזית א' דגן דמחוייב רק מדרבנן יכול להוציא למי שאכל כדי שביעה, וא"כ י"ל דלגבי דרבנן הוי ספק דרבנן שמא זה המוציא עדיין לא בירך, ומה"ט י"ל דאף אם השומע ודאי לא בירך, מ"מ יצא בזה שהמברך מסופק דהוי ספק דרבנן, כיון דמדאורייתא אפילו בירך יכול להוציא ולגבי דרבנן אמרינן שלא בירך: ע"כ לענינו.
ועל פי זה ייתכן לומר -אם כך כ"ש בספה"ע (שאין את הדין ואכלת מי שאכל מברך שהוא דין מיוחד בבהמ"ז, ועוד דהוי בדין ערבות) אפש"ל אדם ששכח לספור ספה"ע, כל שמברך להוציא יד"ח הגם שאינו חייב בברכה, אולם אחר שיש שי' שגם מי שדילג יכול לברך, א"כ לגבי הדין דרבנן (שכל שאינו מחויב בדבר אין מוציא יד"ח אחרים) הוי ספק, שכן אפשר שהוא מחויב (לאותם שי' שדילג לא נפטר) והוי ספק דרבנן בזה, ואזלינן לקולא (שיכול להוציא את האחר) וממילא יכול להוציא בברכתו.
(ולכתחילה אם אפשר לצאת יד"ח ע"י אחר ספה"ע עיין מ"ב סי' תפ"ט ס"ק ה' מביא ב' דעות אולם בביה"ל שם ד"ה ומצוה בסוגריים כתב הכרח נוסף שיצא ע"י אחר, כמובן משם אין ראיה לנידו"ד דמירי שהמוציא מחוייב ופשוט)
כמודומני שהרב בעל שבט הלוי בחלק ג' או ד' שולל זאת שיברך במקום מי שמחויב לברך.
יש לעיין התם שוב,
וגם נראה שבאגרות משה יש נידון על כך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישר כח.
ב"ה נעיין בזה.
אמנם בנוגע לסיפור שהביא @יהודי באשכול עם הרב אלישיב. אני מאד נבוך בזה כמו שהערתי.
אם תוכל להביע דעתך בזה או שאר חברי הפורום.
 

יהודי

משתמש ותיק
כנראה הגרי"ש אחז שספק שאינו שקול אינו מצטרף לס"ס, ראה ש"ש ש"א פי"ח שהביא פלוגתת הראשונים בזה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
כנראה הגרי"ש אחז שספק שאינו שקול אינו מצטרף לס"ס, ראה ש"ש ש"א פי"ח שהביא פלוגתת הראשונים בזה.
יישר כח. אבל כמדומני שלא יועיל גם לשי' הנ"ל. שכן עיין בשעה"צ שם ס"ק מ"ו עולה מדבריו שבעיקר הדין רוב הראשונים נוקטים שאף בדילג צריך לברך ומ"מ חוששים למיעוט, אולם באופן שמצטרף לזה ספק שמא שכח, א"כ אי"צ שיהיה ספק השקול אחר שרוב צדדים שבספק הראשון, מצטרפים למיעוט הצדדים העולים מהספק השני. וייתכן שכל ד' הש"ש שמביא ראיה מהגמ' נדה נט: מיירי שהספק הראשון הוא שקול ז"א שיש צד להתיר וצד לאסור, אולם כשיש רוב צדדים בספק הראשון להתיר, בזה אפשר שכן מצרפים ויל"ע.
 

יהודי

משתמש ותיק
השעה"צ אומר שביום הראשון יש ס"ס גמור ובשאר הימים הספק אם ממשיך לספור אינו שקול אלא נוטה לכך שיכול להמשיך ובזה ודאי שימשיך לספור.
אך מה הדין אם ספק א' נוטה לצד החיוב וספק א' נוטה לצד הפטור, לא רואה לספק זה הכרעה מהשעה"צ, ויתכן שכבר אין רוב צדדים. ואכתי צ"ע.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח גדול ר' @יהודי.
ואכן טעמו משום ס"ס הרחוק. ולדידי זה קשה אחר שמעיקר הדין אף בשכח רוב הראשונים שממשיך לברך, אלא שחוששים למיעוט, אולם בהצטרף ספק אפי' כל דהו כבר מכריע את הספק, ולא רק משום רוב הצדדים כמו שדנו בזה, אלא מאחר שיש צד שספר, בזה אנו כלל לא חוששים לסברות המיעוט ששכח.
 
חלק עליון תַחתִית