הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
עלה לי דבר חידוש בענין ספירת העומר, אני מציע לחברי הפורום.
אדם ששכח לספור ספירת העומר, נפסק בשו"ע שבשאר הימים סופר בלא ברכה. והנה פעמים אדם עולה לש"ץ ונזכר שלא בירך ספה"ע. מצב מביך. הפתרון לזה עלה בדעתי שיבקש להוציא את אחד המתפללים, ובזה יכול לברך.
הנימוק לזה, למדתי מד' רעק"א בשו"ת קמא סימן ו' בזה"ל: -מה שנסתפק רו"מ במי שספק לו אם בירך ברכהמ"ז דהדין דמברך מספק, אם יכול להוציא לאחר שהוא מסופק ג"כ בזה, מדין ס"ס ס' שמא המברך עתה לא בירך עדיין, ואם תמצא לומר בירך, שמא השומע ממנו ג"כ כבר בירך: ולבסוף מסיק רעק"א בזה"ל -אולם י"ל כיון דמדינא בברכת המזון אף שיצא מוציא כמו כל ברכת המצוות אלא דאסמכוה אקרא ואכלת ושבעת מי שהוא אכל יברך, ומה"ט סגי באכל כזית א' דגן דמחוייב רק מדרבנן יכול להוציא למי שאכל כדי שביעה, וא"כ י"ל דלגבי דרבנן הוי ספק דרבנן שמא זה המוציא עדיין לא בירך, ומה"ט י"ל דאף אם השומע ודאי לא בירך, מ"מ יצא בזה שהמברך מסופק דהוי ספק דרבנן, כיון דמדאורייתא אפילו בירך יכול להוציא ולגבי דרבנן אמרינן שלא בירך: ע"כ לענינו.
ועל פי זה ייתכן לומר -אם כך כ"ש בספה"ע (שאין את הדין ואכלת מי שאכל מברך שהוא דין מיוחד בבהמ"ז, ועוד דהוי בדין ערבות) אפש"ל אדם ששכח לספור ספה"ע, כל שמברך להוציא יד"ח הגם שאינו חייב בברכה, אולם אחר שיש שי' שגם מי שדילג יכול לברך, א"כ לגבי הדין דרבנן (שכל שאינו מחויב בדבר אין מוציא יד"ח אחרים) הוי ספק, שכן אפשר שהוא מחויב (לאותם שי' שדילג לא נפטר) והוי ספק דרבנן בזה, ואזלינן לקולא (שיכול להוציא את האחר) וממילא יכול להוציא בברכתו.
(ולכתחילה אם אפשר לצאת יד"ח ע"י אחר ספה"ע עיין מ"ב סי' תפ"ט ס"ק ה' מביא ב' דעות אולם בביה"ל שם ד"ה ומצוה בסוגריים כתב הכרח נוסף שיצא ע"י אחר, כמובן משם אין ראיה לנידו"ד דמירי שהמוציא מחוייב ופשוט)
אדם ששכח לספור ספירת העומר, נפסק בשו"ע שבשאר הימים סופר בלא ברכה. והנה פעמים אדם עולה לש"ץ ונזכר שלא בירך ספה"ע. מצב מביך. הפתרון לזה עלה בדעתי שיבקש להוציא את אחד המתפללים, ובזה יכול לברך.
הנימוק לזה, למדתי מד' רעק"א בשו"ת קמא סימן ו' בזה"ל: -מה שנסתפק רו"מ במי שספק לו אם בירך ברכהמ"ז דהדין דמברך מספק, אם יכול להוציא לאחר שהוא מסופק ג"כ בזה, מדין ס"ס ס' שמא המברך עתה לא בירך עדיין, ואם תמצא לומר בירך, שמא השומע ממנו ג"כ כבר בירך: ולבסוף מסיק רעק"א בזה"ל -אולם י"ל כיון דמדינא בברכת המזון אף שיצא מוציא כמו כל ברכת המצוות אלא דאסמכוה אקרא ואכלת ושבעת מי שהוא אכל יברך, ומה"ט סגי באכל כזית א' דגן דמחוייב רק מדרבנן יכול להוציא למי שאכל כדי שביעה, וא"כ י"ל דלגבי דרבנן הוי ספק דרבנן שמא זה המוציא עדיין לא בירך, ומה"ט י"ל דאף אם השומע ודאי לא בירך, מ"מ יצא בזה שהמברך מסופק דהוי ספק דרבנן, כיון דמדאורייתא אפילו בירך יכול להוציא ולגבי דרבנן אמרינן שלא בירך: ע"כ לענינו.
ועל פי זה ייתכן לומר -אם כך כ"ש בספה"ע (שאין את הדין ואכלת מי שאכל מברך שהוא דין מיוחד בבהמ"ז, ועוד דהוי בדין ערבות) אפש"ל אדם ששכח לספור ספה"ע, כל שמברך להוציא יד"ח הגם שאינו חייב בברכה, אולם אחר שיש שי' שגם מי שדילג יכול לברך, א"כ לגבי הדין דרבנן (שכל שאינו מחויב בדבר אין מוציא יד"ח אחרים) הוי ספק, שכן אפשר שהוא מחויב (לאותם שי' שדילג לא נפטר) והוי ספק דרבנן בזה, ואזלינן לקולא (שיכול להוציא את האחר) וממילא יכול להוציא בברכתו.
(ולכתחילה אם אפשר לצאת יד"ח ע"י אחר ספה"ע עיין מ"ב סי' תפ"ט ס"ק ה' מביא ב' דעות אולם בביה"ל שם ד"ה ומצוה בסוגריים כתב הכרח נוסף שיצא ע"י אחר, כמובן משם אין ראיה לנידו"ד דמירי שהמוציא מחוייב ופשוט)